חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 223

אהבה:  התענוג המושלם

זרימה:

• פלירט

• רומנטיקה

• אהבה וכאב

• דעיכת האהבה

• אושר ואהבה

פתיחה:

אחד המצבים בהם  אנחנו מאושרים ביותר הוא מצב שבו אנחנו מתאהבים. מחשבות על האדם האהוב גורמות לנו אושר רב וכל אינטראקציה איתו מעניינת, מושכת, הדבר הכי חשוב שיש. אנחנו רוצים לקחת אותך למצבים בקשר הזוגי שגורמים לנו להכי הרבה אושר ושתסביר לנו איך זה קורה ואיך אפשר להשאר בזה כל הזמן.

פלירט

אז בתחילת קשר יש אינטראקציה ספציפית מרגשת במיוחד שנקראת שנקרא פלירט- מאופיין במקרים רבים במשחקי אוהבים והקנטות הדדיות בין בני הזוג.

פלירט כולל צורת דיבור והתנהגות שיש בה רמזים נסתרים, בניגוד לשיחת חולין (סְמוֹל טוֹק). בדרך כלל הרמזים מועברים על ידי אמירות משעשעות או אירוניות ומשחקי מילים שבהם יש לכל משפט גלוי גם משמעות אחרת, נסתרת.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%98

• מדוע הפלירט הזה בינינו נותן לנו כל כך הרבה אושר?

• מה יש בפלירט שכל כך מושך אותנו? מה עושה לנו הפלירט?

• מה בעצם אנחנו עושים אחד לשני באמצעות הפלירט?

• אחד מצורות הפלירט הוא משחקי מילים ורמזים. מה זה מראה לנו?

• מדוע נשים מרגישות שהן צריכות לשחק אותה קשות להשגה?

רומנטיקה

רומנטיקה- מחוות רומנטיות יכולות להיות דברים קטנים כמו להשאיר פתק אוהב על הכרית בבוקר או דברים גדולים כמו שלט אש בחוף הים הבוער בכיתוב "אני אוהב אותך".  המטרה בעצם היא תשומת לב מיוחדת לבת הזוג, שתרגיש שחושבים עליה,

כיום זו תעשייה שמגלגלת מליונים: חנויות שלמות עם דובונים עם לבבות, נרות, ארגון רכיבה על סוסים לאור ירח, תכשיטים חרוטים במילות אהבה ועוד ועוד..

ביום האהבה זה ממש חטא מצד בן הזוג אם הוא לא מתכנן מחווה רומנטית כלשהי.

• מדוע המחוות הרומנטיות גורמות לנו לאושר כה רב?

• האם כדי להיות מאושרת כל הזמן אני צריכה שיתנו לי כל הזמן יחס מיוחד, עולה על היחס הרגיל?

ה-"אני אוהב אותך" הראשון-

אין דבר יותר מרגש כאשר בני זוג מגיעים לרמת קשר קרובה כזו שמתפרץ מהם רגש עמוק והם חייבים שבן הזוג ידע ש-אני אוהב/ת אותך.

ובפעם הראשונה שזה קורה- מרגישים על גג העולם. כאילו כל העולם אצלי ביד, מה שציפיתי וייחלתי לו קרה.

ככל שזה קורה יותר פעמים, זה גם כן נכנס לאותו גורם מעמעם שנקרא הרגל.

• מדוע אנחנו כל כך משתוקקים לשמוע הצהרה זו, אפילו שאנחנו רואים כבר לפי המעשים שבן הזוג אוהב אותנו?

• מדוע אני משתוקק להעביר את ההרגשה לבת/בן הזוג במילים?

אהבה וכאב

ההשתוקקות שלי למישהו יכולה לגרום לי הנאה רבה ויכולה לגרום לי גם סבל חזק.

• מתי השתוקקות גורמת לאושר ומתי לסבל?

• האם אושר וסבל הם בהכרח כרוכים יחד? למשל לידה, הצלחה לאחר מאמץ..

התיאוריה הפסיכולוגית גורסת שתינוקות שגדלים ללא תסכול כלל לא יוכלו להשתלב בעולם. ההתפתחות התקינה כוללת לא רק חוויה של הכלה והרמוניה אלא גם מידה של תסכול. לכן החיים בגן העדן, מושלמים ללא תסכול, אינם מהווים כנראה מתכון לאושר רב. חיי גן העדן יהפכו לעוגן הבא שממנו יהיה צריך לעשות את השינוי הבא

http://www.psychologia.co.il/positive1.htm/

• כשאנחנו מאוהבים אנחנו רגישים לכל דבר קטן שבן הזוג עושה ובכך יכולים להפגע מאד. האם אהבה בהכרח כרוכה בסבל?

אהבה נכזבת זה אחד הרגשות הכי כואבים.

כאשר מושא האהבה שלי לא בהישג ידי, ההשתוקקות שלי הופכת ממקור מילוי למקור סבל. ספרים ומחזות רבים נכתבו על אהבה נכזבת.

• דחייה ממושא האהבה גורמת לנו כאב רב. האם אפשר לכבות את ההשתוקקות ובכך למנוע מעצמנו סבל?

- סבל ואהבה הולכים ביחד לא? כי אם מצאת את האוביקט שמסב לי כ”כ הרבה תענוג, אני גם בפחד שאני עלול לאבד אותו, או שעם הזמן התענוג ממנו נגמר, והכי גרוע זה כשאני בסבל נוראי אם הוא דוחה אותי..למה זה? למה כל כך כואב לנו לחוות דחייה חברתית, ודחייה רומנטית? זה מורגש כסבל מאד קיומי, מאד פנימי, בכלל לא מהשכל, משהו מאד עמוק ורגשי.

דעיכת האהבה

• רואים שבאיזה שלב דועכת ההתרגשות מבן הזוג. מדוע ההתרגשות דועכת?

• איך לעשות שהאהבה לא תיגמר? איך להמשיך להיות מאושרים תמיד כמו בהתחלה?

• האם אפשר להיות במצב של פלירט שאינו נגמר?

• מהם הגורמים לאושר?

אושר נקבע על ידי קבוצת גורמים מורכבת שחלקם רצוניים וחלקם בלתי רצוניים. חוקרים בתחומי הרפואה, כלכלה, פסיכולוגיה, מדע המוח והביולוגיה האבולציונית, זיהו טווח רחב של גורמים לאושר או חוסר אושר, בינהם זכיות בלוטו, בחירות, הכנסה, אבדן מקום עבודה, חוסר שוויון חברתי, גירושין, מחלה, אבדן וגנים. אמנם מחקרים אלו לא התייחסו לגורם מפתח פוטנציאלי לאושרם של בני אדם, והוא: אושרם של אחרים.

מתוך המחקר על התפשטות אושר ברשתות של פאולר וקריסטיאקיס

www.bmj.com/content/337/bmj.a2338

אושר ואהבה

מיתוס האהבה מהאגדות- מוצאים את הנסיך על הסוס הלבן, מתחתנים, וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה..

• מהי האהבה שתעשה אותנו מאושרים באמת

• מהי הכמיהה הפנימית הזו בתוך הלב שיש לכך אחד לאהבה אמיתית שתעשה אותו מאושר?

• למה קשה לנו כל כך למצוא אותה ולהחזיק בה?

• מדוע יש כל כך הרבה כאב הכרוך באהבה?

 http://www.pbs.org/thisemotionallife/topic/connecting/connection-happiness

 http://manneli.com/Tipim/Happiness.html

        

אהבה ואושר

אחד הגורמים ההרסניים ביותר לאהבה בעידן החדש הוא הסרטים ההוליוודיים (כגורם מייצג, לא קונקרטית דווקא הם), אשר במשך כשעתיים מכניסות אותנו למכונת זמן שבתוכה אנחנו עוברים דרך מערכות יחסים מורכבות, מתבוננים במודלים בלתי אפשריים עבורנו לסגנון חיים נוצץ, רומנטי, מגרה, ו… לחלוטין לא מציאותי. שיעור הגירושין בקרב שחקני הוליווד הוא בין הגבוהים בעולם, כך שכנראה שלמרות שהם אנשי במה מצוינים, הסרטים אינם מודל מוצלח מאוד ללמידה. אפילו היפים והעשירים הללו, המהווים מושא לקנאה וחיקוי בכל העולם, אינם מצליחים ליישם את מה שעולם הקולנוע מטיף לו מזה שנים. איננו טוענים כמובן כנגד האומנות, והרי גם ספרי הרומן שרתו ומשרתים את המין האנושי בצורה דומה. ברור עם זאת, שבנקל ניתן לחשוב שמה שנראה על המסך במשך הקרנה קצרה, הוא תעתיק מדויק של החיים. כאשר נער או נערה מתבגרים הופכים את מה שמופיע על מסך הקולנוע לאידיאל שאותו צריך למממש בחיים, אזי מתחיל התסכול והקושי בחיים האמיתיים. בן או בת זוג אמיתיים אינם מתעוררים בבוקר עם איפור מושלם על הפנים. גם אם הם אנשים מאוד יפים – לרגעים או לתקופות ארוכות יותר הם לא יראו ויהיו במיטבם. כדי לחוש אהבה ואושר בעולם המערבי של המאה ה-21 צריך כנראה ללחוץ על כפתור הסגירה של שלט הטלוויזיה ולפתוח ערוץ חדש על מסך הקולנוע האישי שנמצא בדמיון.

האדם הוא יצור חברתי מטבעו. לכל אחד מערכות יחסים אחרות שעשויות להתאים לו, אבל באופן כללי כל בני האדם מחפשים חברה וזוגיות. מחקרים רבים מראים נתונים סטטיסטיים על כך שאנשים נשואים מדווחים בממוצע על שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים, מפגינים יציבות רבה יותר בעבודה ובריאות פיזית ונפשית גבוהה יותר. כמובן שלא ניתן להכליל מנתונים ממוצעים כאלה על אנשים באופן פרטני. ישנם הרבה אנשים נשואים אומללים (וכאמור, המחקר מורה שאנשים בקשרי נישואין גרועים נמצאים במצב גרוע יותר הן מנשואים בצורה טובה והן מאנשים שאינם נשואים), וכן אין ספק שישנם אנשים שבחרו באורח חיים שאינו כולל זוגיות קבועה או זוגיות מסורתית, ובהחלט מרוצים. כמו כן יתכן שכל הדברים הטובים שאנו מייחסים לנישואין נובעים לא בשל עצם הנישואין אלא בגלל היציבות שחיי הנישואין מספקים עבור המשפחה ובני הזוג. יציבות היא בסיס נוגד חרדה, אם כי היא יכולה לשמש גם גורם משמעותי ביצירת שעמום וחיפוש שינויים. העובדה שכיום שיעור האנשים שנותרים נשואים בארצות הברית נמוך משיעור המתגרשים נובע מכך שאנשים מקשרים את האהבה לרומנטיקה. בעוד שהאהבה יכולה לשרוד שנים, הרי שהרומנטיקה משנה את צורותיה במהירות. היא אינה שורדת כמו בסרט ההוליוודי בצורה האוטנטית והמקורית לאורך שנים – הרבה יותר קל לשמר אותה למשך שעתיים של סרט.

אהבה היא אותה תחושה אנושית עזה כלפי אדם אחר המאופיינת ברצון להיות קרוב לאדם הנאהב, בחרדת נטישה וגעגוע כאשר הוא מתרחק לזמן ממושך מידי, בדאגה לו ובנכונות לעשות דברים עבורו גם על חשבון התועלת האישית. מהבחינה הזו ניתן לזהות באהבה לא רק את הקשר הרומנטי בין זוג אוהבים או את הקשר המשפחתי בין הורים, ילדים ובני משפחה אחרים. אפשר אולי להבין דרך מונח האהבה תופעות כמו אלטרואיזם, הקרבה, טוב-לב ועוד. עם זאת, מאז ומתמיד היה הקשר בין זוג אוהבים ובין הורים לילדים מרכז ההתעניינות האנושי בתחום זה.

מחקרים רבים בוצעו בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית בנוגע להבשלת היכולת לאהוב ולהיות נאהב. באופן קיצוני ניתן לתאר את מחקריו של שפיץ שבוצעו תוך תצפית על תינוקות בבתי יתומים אחרי מלחמת העולם השניה. שפיץ טבע את המונח "דיכאון אנקליטי" שהוא תוצר של חסך רגשי אותו חוו התינוקות הללו. התינוקות סבלו מהזנחה ומטיפול לקוי. כתוצאה מכך וכעבור זמן הם השתתקו והפסיקו לבכות. הממצא המחריד ביותר הוא שהדבר לא הווה רק חסך פסיכולוגי אלא משתנה שניבא מי מהם ישרוד ומי מהם ימות. הדיכאון לפיכך לא המית רק את נפשם אלא גרם למוות קונקרטי. מחקרים רבים נעשו באותה תקופה בתחום זה. בין הידועים שבהם מחקריו של הארלו בקופים שהראו שגורי קופים העדיפו בובה דמוית אם בעלת מרקם פרוותי נעים על פני בובה דמוית אם העשויה מחומר נוקשה אך שבידה בקבוק חלב. מחקרים שבוצעו על סמך תצפיות באמהות ותינוקות של בולבי, איינסוורת' ונוספים, הביאו להתפתחות תיאורית ההתקשרות Attachment. תיאוריה זו יצאה כנגד אחד ממרכיבי התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד שמקור המוטיבציה האנושי הוא הדחף. תיאוריה זו היוותה דריסת רגל משמעותית ראשונה לגישת יחסי האובייקט אשר למעשה שולטת כיום בתחום הטיפול הפסיכולוגי הדינאמי. יכולת ההתקשרות של התינוק לאימו, ויכולתה של האם להחזיר לו קשר (וכמובן גם האב וגורמי טיפול ומשפחה אחרים), הם הבסיס להתפתחות נפשית תקינה ויכולת לאהוב ולהיות נאהב.

למתעניינים להרחיב בתחום זה מומלץ לקרוא את המאמר הבא באתרנו העוסק בהתקשרות והשפעתה על יצירת קשרים זוגיים בבגרות. בכל מקרה, המחקרים הרבים בתחום מתכנסים למסקנה פשוטה למדי ולכאורה ברורה מאליה (למי שמקבל את הנחות הפסיכולוגיה הדינאמית) – אנשים המפתחים סגנון התקשרות בטוח בילדותם המוקדמת מפתחים ביטחון רב יותר ביכולתם ליצור קשר חברתי וזוגי יציב ובריא. הם אלו שגם יצליחו יותר בבגרותם ליצור קשר רומנטי ואינטימיות, ובהמשך קשר הורי יציב עם ילדיהם. ככל שהפגיעה בהתקשרות בגיל צעיר חמורה יותר, כך יש חשש להפרעות חמורות יותר ביכולת ההתקשרות גם בגיל המבוגר.

מסקנה זו עלולה לעורר פסימיות רבה בקרב קוראים שמעלים כרגע בזכרונם קרובים, חברים או אפילו חוויות אישיות, אשר אינם מייצגים התקשרות טובה. מאחר ואנו עוסקים בפסיכולוגיה חיובית, אשר מדגישה באופן ברור את חשיבותה של האופטימיות לצורך תפקוד מסתגל ואושר, לא ניתן להשאיר את הדברים בנימה זו. ראשית, נגביר מעט את הפסימיות ונזכיר את מה שכבר נטען מספר פעמים במאמר זה, שכ-50% מנטיותינו האישיות הינן מולדות. לפיכך גם יכולת ההתקשרות של הורינו, שהשפיעה עלינו ללא ספק, וגם יכולותינו האישיות להתקשרות, מושפעות מגורמים שעליהם אין לנו שליטה. אולם כזכור, זו בדיוק מחציתה של הכוס הריקה. מודעות לעובדה זו, ופיתוח אישי עשויים להביא למימוש וניצול של 50% הנותרים מנטיותינו והמשאבים המצויים בנו, כדי למקסם את הפוטנציאל המצוי בנו. גם אם טווח הביצוע שלנו מוגבל לנתונים שעימם נולדנו, המיקום בו נימצא בתוך טווח זה נתון לבחירתנו האישית.

במידה מסוימת, כמו שכל אדם נולד עם פוטנציאל מסוים בטווח מימוש מסוים, גם כל קשר זוגי נולד עם פוטנציאל כזה. ישנם קשרים שפוטנציאל הרומנטיקה ו"הכימיה" הגלומים בהם הינם גבוהים ויש כאלה שהם נמוכים יותר. עם זאת, כמו ההבדל שהוגדר במאמר זה בין הנאה לסיפוק, כך גם חשוב לעשות הבחנה זו לגבי קשרים זוגיים. רוב ההיסטוריה האנושית כוללת קשרי משפחה שנוצרו על ידי שידוך. קשר הנישואין נחשב בעבר כעסקה שאמורה להבטיח את עתידה של המשפחה, ולפיכך ההורים בחנו את המאפיינים החומריים וההיסטוריים של בני הזוג המיועדים, ולא את מידת ההתאמה ביניהם מבחינה רגשית. לאהבה הרומנטית לא היה מקום בהחלטה על נישואין, היא היתה בונוס אפשרי אך לא הכרחי.

מחקרים רבים בחנו את מהותה של האהבה הרומנטית ומה קורה לה עם השנים. יש אמנם זוגות רבים שממשיכים לאהוב זה את זה לאורך שנים רבות, אך אין ספק שההתאהבות הרומנטית הראשונית מתמוססת בד"כ עם הזמן, כמו גם הסיפוק שאנשים מדווחים מחיי הנישואין. מחקר שהשווה אוכלוסיה אמריקאית שהתחתנה מתוך בחירה ואהבה רומנטית לאוכלוסיה יפאנית שהתחתנה באמצעות שידוך ללא היכרות קודמת של בני הזוג מצא שלמרות שבתחילת הקשר הזוגות האמריקאים בטאו שביעות רצון רבה יותר מהזוגות היפאניים הרי שאחרי 10 שנים לא היו יותר הבדלים בין שתי הקבוצות. מכאן שעצם ההתאהבות הראשונית איננה בהכרח תעודת ביטוח לשביעות רצון מנישואין לאורך זמן.

האם שמתם לב שהמילה תאב ומתעב בעברית די דומות זו לזו? ואכן, תכונות האופי שמשכו בני זוג זה לזה הופכות לעיתים עם השנים לסיבות המרכזיות בשלן הם מתעבים זה את זה, לפחות אצל זוגות שהגיעו לגירושין. ראיונות עם זוגות שנפרדו הראו כיצד השנינות הורבאלית ויכולת הביטוי שכל כך הוערצו בתחילת הקשר אצל בן הזוג הפכו עם השנים לפטפטנות ושטחיות חסר תקנה, היופי המדהים ויכולת אסטטית נפלאה להתאים בגדים הפכה לבזבזנות וניסיון לכסות על פגמים, גמישות מחשבתית הפכה לנטייה לעשות "קומבינות", מוסריות הופכת לטרחנות, וכך הלאה. כמובן שאין הכרח שכך יהיה. זוגות רבים ממשיכים לאהוב אחד את השני לאורך זמן, או לפחות לחיות בקשר מספק דיו. ניתן עם זאת להגדיר על סמך מחקרים שהשתמשו בתצפיות וראיונות של זוגות רבים מספר רכיבים שזיהויים עלול לנבא כישלון הקשר הזוגי עוד מתחילתו:

חוקרים באוניברסיטת וושינגטון ערכו מחקר על זוגות שהגיעו לייעוץ זוגי. הם הצליחו להוכיח שהאופן בו בני הזוג התבטאו במשך ה-3 דקות הראשונות של הראיון ניבא באופן מובהק האם הם יתגרשו או לא. ג'ון גוטמן שהוביל את המחקר הזה ועוד רבים אחרים התמקדו בניבוי הקשרים שנדונים לפרידה והאופן בו ניתן לעזור לבני זוג לשמור על נישואיהם. המשתנה המרכזי שמנבא גירושין, כפי שנצפה במחקר, הוא תוקפנות חזקה ואלימות מילולית בשיח שבין בני הזוג. זוגות שתקפו זה את זה, עשו שימוש בשפה גסה, אלימה, מבזה, וביקורתית, היו מצויים בסיכון גבוהה לפרידה. לעומת זאת זוגות שבסדר היום השבועי שלהם הקדישו זמן למפגש אישי ולא נתנו לשגרת החיים לגזול את תשומת הלב הבין-אישית, שימרו את זוגיותם ואף שיבחו אותה עם השנים. אין מדובר בהכרח בגינונים מורכבים מידי. מדובר בעיקר בשיחה, שיתוף, גילויי חיבה ומגע ברמה קבועה ויומיומית, גם אם לדקות ספורות בכל פעם. אגב, לאחרונה צץ מונח פופולארי בשם "זמן איכות" המתייחס בעיקר להורים בעלי קריירה שרואים את ילדיהם לזמן מוגבל ומתנחמים בכך שהוא איכותי. אין ספק שטוב שהזמן הוא איכותי, וזמן שהות ממושך שאינו "איכותי" הוא בוודאי לא חיובי. עם זאת, די ברור שזמן הוא גם מדד כמותי ולא רק איכותי, ויש לשקול את המחיר שמשלמים כאשר הכמות נפגעת. נראה לפיכך שמאחורי מימד הזמן מדובר באיכפתיות הדדית, רצון להיות ביחד ומימוש של רצון זה במציאות. למעשה, התבוננות על מחקרי ההתקשרות (Attachment) עשויה לתרגם את יסודותיו של הקשר הבריא בין אם לתינוק לקשר הבריא בין בני זוג. העקרונות הפשוטים והבסיסיים בשניהם דומים למדי.

גורם מעניין נוסף לגבי אושרם של בני זוג דומה להבדל בין תפיסת העולם של האופטימיים בעלי התפיסה האופטימית נאיווית, לפסימיים. סליגמן תיאר שכאשר נתנו לבני זוג למלא שאלונים הבודקים את דעתם עליהם בנושאים שונים, והשוו מה חושבים בני הזוג לעומת מה חושבים אנשים רחוקים יותר שמכירים אותם, כמו חברים טובים, נמצא שככל שהפער גדול יותר לחיוב, כלומר, ככל שהאחד תופס את בן זוגו כיותר חיובי מכפי שהוא נתפס על ידי הסביבה, וכך גם בן הזוג השני, כך הנישואים מאושרים יותר. כלומר, תפיסה אופטימית נאיוית היא לא רק מתכון לאושר אישי בחיים אלא גם לאושר בתוך הקשר הזוגי. כמובן שאם בני הזוג תופסים אחד את השני בצורה שלילית יותר מכפי שתופסת הסביבה (בהנחה שתפיסת הסביבה מייצגת את תפיסת המציאות "האובייקטיבית") הם מצויים בפוזיציה שלילית שתתרגם כל התנהגות ומחווה של בן הזוג לחיסרון ותסכול מהקשר הזוגי. מסתבר עם זאת, שהמשוואה הזו לא פועלת רק בכיוון אחד. חלק משמעותי מאוד מהזוגיות הטובה נובעת מכך שהפרט מרגיש שבן זוגו תופס אותו כאדם מיוחד וייחודי שאין לו תחליף. חלק גדול מהתלונות של בני זוג המגיעים לייעוץ זוגי מתייחסים לשינוי שקרה בגורם זה במהלך חיי הנישואין: "פעם הייתי הדבר הכי חשוב עבורו. הוא היה מתבונן בי, מקשיב לי, והרגשתי שבאמת אכפת לו. הוא אומר שאכפת לו ממני גם היום, אבל הוא עסוק בעיקר בעבודה שלו ואני מרגישה לפעמים שנותרתי ברורה מאליה, כמו עוד אחד מהחפצים בבית…". תיאור אופייני זה משקף תחושה שקוראת בין בני זוג אחרי שנים של נישואין, במיוחד לאחר שינוי בסגנון החיים של שני בני הזוג, ובמיוחד אם רק אחד מהם עבר שינוי כזה. לדוגמה, בני הזוג הכירו בתקופת האוניברסיטה בה היה להם זמן רב משותף. כניסתו של אחד מהם לתפקיד דורשני בעבודה, כניסתם של ילדים למערכת המשפחתית, ועוד תהליכים אופייניים רבים אחרים בהתפתחות החיים, עושה שינוי בשיווק המשקל שהיה בין בני הזוג. מודעות והתייחסות לשינוי הזה הם מפתח להמשך תקין של חיי הזוגיות.

ניתן לסכם שאושר בחיי הנישואין תלוי בגורמים רבים אבל בהחלט ניתן להצביע על כמה נושאים מרכזיים שמאפיינים זוגות מאושרים:

1. מידת ההתאמה בין בני הזוג מלכתחילה

2. המידה בה התקשורת בין בני הזוג מאופיינת יותר בנדיבות ופחות בתוקפנות

3. המידה בה בני הזוג שוהים יחדיו ומתקשרים ביניהם, מילולית ולא-מילולית

4. המידה בה בני הזוג תופסים אחד את השני כמיוחדים וייחודיים, מפגינים זאת, וקולטים זאת מבן הזוג האחר.

האם שמתם לב לעובדה ש"סקס טוב" אינו מצוי ברשימה הנ"ל, זאת למרות שרוב האנשים שישאלו בנושא יציינו מרכיב זה כאחד הנושאים החשובים בזוגיות מאושרת? אין ספק שמיניות טובה דייה (good enough) היא חלק חשוב באינטימיות וביחסים של בני הזוג. לא ניתן להכחיש גם שבעיות במיניות יוצרות בעיות בזוגיות. עם זאת, החיים הזוגיים (ובכלל) אינם סרט הוליוודי מושלם ועוצמת התשוקה המינית שנשמרת בשעתיים של סרט אינה ערובה לתשוקה מינית לאורך שנים של קשר זוגי. תפיסה ריאלית של המציאות בנושא הזה חייבת להכיר בכך שמיניות בוגרת, כמו גם קשר זוגי בוגר, מאופיינים באיזונים עדינים בין ההנאה החושית לסיפוק ההוליסטי יותר שהקשר הזוגי מספק. היעדרה של המיניות מהרשימה האמורה נובעת מכך שלעיתים גם זוגות במצבים קריטיים של פרידה עשויים לדווח על מיניות מוצלחת, המנוגדת לחלוטין לתפיסת הזוגיות שלהם כבלתי מוצלחת. הדבר מחזיר את הדיון כנראה לשאלות סביב מהות האושר, וההבדלים בין נוער הקניונים לנוער החוגים שתיארנו קודם לכן.    

http://www.psychologia.co.il/positive1.htm/

אהבה:

גברים נשואים חיים 7 שנים יותר מגברים בודדים.

נשים שבוחרות לחיות לבד חיות יותר מנשים נשואות.

לאנשים נשואים יש פי 2 יותר סיכויים להיות מאושרים.

כיום ניתן לנבא (בעזרת בדיקות פסיכולוגיות –מעבדתיות) באחוזים מאד גבוהים (גדול מ-90%),

את יציבות הקשר הזוגי וגם את איכותו.

ג'ון גוטמן ורוברט לוינסון העוסקים בחקר האושר שבזוגיות מציינים כי במחקריהם הוכח כי:

יותר סקס=יותר אושר!

סקס עם אותו פרטנר=יותר אושר

ומה שחשוב יותר זה לא הנישואים אלא האהבה

בשביל להיות מאושר צריך לאהוב באמת. לאהוב באמת זה לצאת מעצמך בשביל מישהו אחר. (לא כל הזמן...)

להעדיף את טובתו של מישהו אחר על פני טובתך-זאת משמעות האהבה.

מי שלא אוהב-לא מאושר!

לא חייבים לאהוב דווקא בן או בת זוג! אפשר לאהוב טבע,חיות,הובי וכו')

כולנו כבני אדם צריכים מישהו או משהו שחשוב לנו האמת !

המתכון לזוגיות מאושרת הוא:

1. לפני שנפרדים בבוקר ספרו לבין הזוג מה תוכניותיכם להיום (2 דקותX 5 ימים)

2. בסוף כל יום עבודה לסגור את הטלוויזיה ולדבר אחד עם השני (20 דקותX 5 ימים)

3. לחבק, לגעת, לנשק.

(5 דקות X 7 ימים)

4. לצאת ל"דייט" ביחד פעם בשבוע

(2 שעות X פעם בשבוע)

5. להביע הערכה לבן הזוג.

(5 דקות X 7 ימים)

סכ"ה: 5 שעות שבועיות (אדם ממוצע צופה בטלוויזיה – 4שעות ביום!)

ולסיכום:

1. כדי להיות מאושרים צריך לאהוב באמת

2. מומלץ מאד להיות נשואים

3. תעשו יותר סקס (עדיף עם אותו פרטנר)

4. יותר זמן עם חברים=יותר אושר

http://www.efshar-a.co.il/page/17/%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%A4%D7%A9.aspx