מה יותר חשוב, לאהוב או להרגיש נאהבים? מה אפשר ללמוד מאהבת-אם למערכות היחסים שלנו? האם באהבה טמון סוד האושר? כמה תובנות על הדברים היותר מרגשים בחיים.
אהבה היא תענוג מחיבור עם דבר שמאוד מאוד רצוי לנו. כילדים קטנים אנחנו מרגישים אהבה לאימא, כי ממנה אנו מקבלים ביטחון, חיות, חיים, רוגע. לאורך כל שנות הילדות מתעוררים בנו כל מיני רצונות, צרכים, פחדים, חרדות, אנו זקוקים לאימא ואבא, מרגישים תלות ואהבה כלפיהם, בצורה טבעית. אחר כך האהבה הזו מתחלפת באהבה אחרת. פתאום אני מתחיל להרגיש שילדה מסוימת מושכת אותי יותר מאחרות, אני משתוקק לראות אותה, להיות לידה כל הזמן. התאהבות.
הרבה דברים בחיים גורמים לנו סיפוק, אבל האהבה היא משהו מיוחד במינו. לולא הייתה לאדם אהבה היינו נותרים ממש חיות. סביב האהבה נבנתה כל התרבות האנושית, התיאטרון, המוזיקה וכל יתר ענפי האמנות. אנו זקוקים לכך שיאהבו אותנו, אך טבוע בנו גם הצורך לאהוב. חסר לנו לאהוב – יש בנו תשוקה, מעין "חיסרון" פנימי, ריקנות פנימית שיכולה להתמלא רק מיחס של אהבה.
אם נתעמק במושג האהבה ונפתח אותו, נגלה בו מקור לתענוג בלתי גבולי. כשיש בי אהבה למישהו, אני נהנה לתת לו. אני מביא פרחים, מתנות, ונהנה מכך בעצמי. כל יתר מקורות התענוג בחיינו מוגבלים. כמה אני יכול לאכול, לנוח, לטייל. כל דבר שאני עושה לעצמי הוא מוגבל, כל דבר נגמר. רק האהבה, אם לומדים לבנות אותה נכון, מסוגלת לפרוץ את גבולותיו של העולם האפרורי הזה, שבו כל דבר שכבר השגת לעצמך עם הזמן הופך למשעמם, והסיפוק כל הזמן כמו בורח מבין האצבעות.
אהבה נכונה מעבירה את המקום של החיסרון והמילוי, ממני אל הזולת. האהבה מיוסדת על כך שאני נכלל באחר. אני מקבל את הרצונות ואת המילויים שלו, כאילו היו שלי עצמי. כשאני יודע שהוא אוהב משהו, אעשה כל מאמץ להביא לו אותו. כשאני שואף למלא את רצונו של האחר, להעניק לו כל טוב, אני עצמי מתמלא באושר. בדומה לאימא שממלאת את צרכי התינוק האהוב שלה, ומרגישה מכך הנאה עילאית. באהבה כזו אני אף פעם לא שבע, לא חנוק, לא נסתם, תמיד רעב לתת, תמיד שואף להעניק, תמיד פתוח לזרימת האושר דרכי לאחרים.
האהבה תאפשר לנו להתחדש כל הזמן. אנו נספוג רצונות מהאחרים ונשתדל למלא אותם. וכשהם יתמלאו בהנאה מהיחס האוהב שלנו כלפיהם, אנחנו נהנה עוד יותר. כך נבנה בינינו תשתית לאושר נצחי, לתענוג שאינו מתפוגג, להרגשת חיות הולכת וגוברת. התענוג שלנו כבר לא יהיה אישי, מוגבל וצר, אלא פועל יוצא מכך שיש בנו אהבה לאחרים, רצון למלא אותם, להרגיש הנאה מכך שיהיה טוב להם. כל אחד ייהנה מלרצות שהאחר ייהנה, מלרצות לעשות לאחר טוב. עצם הרצון שלנו לאהוב ולהיטיב זה לזה, יזרים בינינו אושר בלתי מוגבל.
אין צורך בהרבה דברים או משאבים, כשיש אהבה, כל דבר קטן שניתן למושא אהבתנו, אפילו תשומת לב ולא יותר, יספיק כדי למלא אותו באושר ולגרום לנו להתמלא גם כן. מה שחשוב הוא היחס האוהב, ולא אותם הדברים שהבאתי לו לצורך הבעת האהבה. בכך האהבה מסוגלת לפתוח בפנינו דלת לעולם חדש, שבו נמלא זה את זה לא בחומר אלא ביחס טוב. אנחנו יכולים לבנות יחסים שאינם קשורים לחומר. לזה אנחנו בעצם משתוקקים עמוק בפנים, כי באהבה כזו אנחנו מסוגלים לבנות לעצמנו מקור של תענוג ושל אושר בלתי מוגבלים.
ועוד טיפ קטן בדרך אל האהבה הגדולה: חפשו כל הזמן במה אתם יכולים לגרום הנאה לאחר, כיצד אתם יכולים לעשות לו טוב. פתחו בקרבכם דאגה שמא האהבה תפסיק לגדול ולהתפתח, שמא היא תדעך. כי אם עוצרים באהבה, מיד היא נופלת. ציירו לעצמכם כאילו האהבה שלכם היא משהו שהולדתם בין שניכם. משהו שלישי, שקיים לא באחד ולא בשני, אלא רק ביניכם, בשיתוף שלכם זה עם זה. מעין כדור שנמצא ביניכם, מלא באהבה ודאגה הדדית. אתם רוצים לשמור את הכדור הזה כל הזמן באוויר, כי האושר שלכם מצוי רק בתוכו. בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 223 - bit.ly/2iygVHk