heb_o_rav_bs-iton-uma_2008-11-27_shiur_bb

מאמרי עיתון "האומה"

מאמר: "היחיד והאומה", ספר "שני המאורות הגדולים", עמ' 70

שיעור 4

שיעור בוקר 27.11.08 – אחרי עריכה

בעל הסולם מדבר במאמר זה על הבעיה הלאומית שקיימת, ובמיוחד אצלנו בעם ישראל, כי מדובר בעיתון "האומה" שבו הוא פונה לעם ישראל. הוא אומר שאותו הכוח שקיים בעמים האחרים, המייחד אותם לעמים לפי ע' שורשים שיש במציאות לכל אומה ואומה, אינו קיים בעם ישראל. אלא עם ישראל נוסד על ידי אברהם אבינו באהבה שהיא למעלה מהטבע הגשמי, זאת אומרת, אין לו שום קשר טבעי מע' השורשים הטבעיים, הארציים.

ולכן אם יש בעם ישראל את אותו הכוח שמייחד אותם על ידי "ואהבת לרעך כמוך" למעלה מהאגו שלהם, למעלה מהחומר דעולם הזה, היינו, כשהם נמצאים ברוחניות ויכולים לממש את הכלל הזה, אז הם קיימים כעם. אבל ברגע שהם מאבדים את הכוח הזה, כפי שאיבדו אותו אחרי חורבן בית המקדש השני, אז אין להם את הכוח הזה והם לא מסוגלים להתקיים כעם. ולא רק שעם ישראל איבד את הכוח הזה, אלא הוא איבד אותו אפילו פעמיים. בפעם הראשונה איבדו את הכוח הזה עשרת השבטים בבית המקדש הראשון, ואז הם יצאו מהאומה מתוך זה שאיבדו את כוח הקשר עימה. ולחֶלק מהאומה, אפשר להגיד החלק הגס מהאומה, עדיין נשאר באופן יחסי הכוח הזה של החיבור, ואז הם החזיקו בזה עוד כמה מאות שנה, עד חורבן בית המקדש השני.

ועכשיו בגלות, ודאי שלא קיים עם ישראל לפי ההגדרה הזאת, כי אין משהו שמייחד אותנו מתוכנו, וזה לא נקרא "עם" אם אין לו איזה גרעין פנימי שאליו הוא נמשך ומרגיש. אלא מה שמייחד אותנו אלה הלחצים והצרות שמפעילים עלינו אומות העולם שבתוכם אנחנו נמצאים, ולכן כל הגיבוש שלנו, קיבוץ הגלויות, הוא סך הכל מתוך פחד מהסביבה העוינת, ולא מתוך זה שאנחנו נמשכים זה לזה.

ולכן אומר בעל הסולם, אין תקומה לעם אלא אם כן הם יממשו שוב את אותו עיקרון "ואהבת לרעך כמוך", שרק על ידו אותם שרידי האומה יכולים שוב להגיע להיות עַם.

"מכאן יוצא באופן ברור, שאהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה; כמו שהאגאיזם הוא יסוד כל בריה הקימת לפי עצמה, שבלעדיה לא היתה יכולה להתקיים בעולם; כן אהבה הלאומית שביחידי האומה, היא היסוד לעצמיותה של כל אומה, - שאינה מתקימת ואינה מתבטלת זולת בסבתה. ולכן היא צריכה להיות הדאגה הראשונה בדרך תחית האומה, כי אהבה זו אינה מצויה כעת בקרבנו, כי אבדנו אותה בדרך נדודנו בין אומות העולם זה אלפים שנה; ורק יחידים נתקבצו כאן, שאין בין אחד לחבירו שום קשר של אהבה לאומית טהורה: אלא אחד מקושר בהשפה המשותפת, והשני במולדת משותפת; והשלישי בהדת המשותפת והרביעי בהיסטוריה משותפת . . . ; ורוצים לחיות כאן על פי אמת המידה, שכל אחד היה חי בהאומה שממנה בא, ואינו לוקח כלל בחשבון, ששמה הרי היתה האומה כבר מבוססת על בניה עצמה עוד מטרם שהוא בא ונצטרף אליה ולא לקח שם חלק פעיל בהתיסדות האומה; מה שאין כן בבואו לארץ, שאין כאן שום סדרים מוכנים המספיקים לתפקיד קיום אומה ברשות עצמה, ואין לנו כאן חומר לאומי אחר, שנוכל לסמוך על מבנהו, וגם אין אנו רוצים בזה; אלא אנו מחויבים כאן לסמוך לגמרי על המבנה שלנו עצמנו – ואיך יצויר זה בשעה שאין עוד שום קשר לאומי טבעי שיאגד אותנו לתפקיד הזה. ואלו הקשרים המרופפים: מהשפה והדת וההיסטוריה, הגם שהם ערכין חשובים שאיש לא יכחיש בחשיבותם הלאומית, עם כל זה, אינם מספיקים כלל להשען עליהם כעל יסוד לקיום אומה ברשות עצמה; כי סוף סוף רק קיבוץ של אנשים זרים יש כאן, בני תרבות של שבעים אומות, שכל אחד בונה במה לעצמו לרוחו ולטעמו, ולא יש שום דבר טבעי יסודי שיאגד כולנו מבפנים לגוש אחד."

זאת אומרת, אין שום פיתרון לעם ישראל להינצל מהאויבים, להינצל מהשנאה הפנימית, מאותו חוסר הקשר בינינו, מכל מה שיש בנו מבפנים, ומכל מה שיש עלינו מבחוץ, אלא אך ורק אם נעלה לדרגת העם. ולעלות לדרגת העם אנחנו לא מסוגלים, אלא רק על ידי אהבת הזולת. ולהגיע, להשיג את התכונה הזאת של אהבת הזולת, אנחנו יכולים רק על ידי שימוש בחוכמת הקבלה, כי אז המאור שבה מחזירו למוטב ומעלֶה אותנו משנאה לאהבה. לכן אך ורק על ידי הפצת חוכמת הקבלה אנחנו יכולים להינצל.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על ההתקבצות מכל הגלויות לארץ ישראל, ורציתי לשאול על איזשהו תהליך חברתי שקרה בשנים האחרונות במדינה. עד לפני עשר, חמש עשרה שנה, היה אפשר לחלק בגדול את המדינה לשני חלקים: לאנשים שאבותיהם באו ממדינות "ספרדיות", ולאנשים שאבותיהם באו ממדינות "אשכנזיות". כך חיה המדינה מאז היווסדה, ופתאום בעשר, חמש עשרה השנה האחרונות, הגיעו עוד שתי קהילות גדולות מאוד של יהודים לישראל, מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה. אם עד אז היו לחברה הישראלית שני קטבים, פתאום נוספו לה שתי קהילות חדשות, שממש לא נקלטות ולא נטמעות בתוך החברה הישראלית. לאן מתקדם התהליך הזה?

אתה יכול לחלק את החברה הישראלית לא רק לשתיים ועוד שתיים, אלא לעוד הרבה מינים וסוגים. זו הבעיה, כמו שאומר כאן בעל הסולם, שהחיבור בין בני האדם נעשה בינתיים רק לפי המולדת המשותפת, לפי המנטאליות, לפי הלשון המשותפת, וכן הלאה. בינתיים אין קשר, וזה גם לא יקרה. אנחנו רואים ששישים שנה אנחנו נמצאים יחד, ואף למעלה ממאה שנה מהעליה הראשונה בשנת 1882, ולמרות כל מה שעשינו כדי להתקשר, התרבות, החינוך, והמערכות המשותפות והשוות שהקמנו לכולם, עדיין בני האדם לא מתְקשרים ביניהם.

והסיבה לזה אומר בעל הסולם, שההתקשרות לא יכולה להיות אלא רק למעלה מהאגו שלנו, באהבת הזולת. בשורש שלנו לא קיימת האפשרות שאנחנו נתקשר במישור הגשמי, אלא רק במישור הרוחני. כי לפי זה התקשרו אותם יוצאי בבל על ידי אברהם. הם באו אליו כדי להתקשר לבורא, הם רצו "ישר-אל", "ישראל", ולכן התקשרו ביניהם "כאיש אחד בלב אחד".

מה היה התנאי להיות אומה במעמד הר סיני? לפני מעמד הר סיני, היהודים חיו בצורה לא טובה במצרים. הם הלשינו על משה, והיו ביניהם עוד כל מיני בעיות. ולכן התנאי במעמד הר סיני היה, שאם אתם מתקשרים באהבה זה לזה, בערבות זה לזה, תצליחו. אם לא, "כאן יהיה מקום קבורתכם", זאת אומרת, אתם לא שייכים לרוחניות. זה כל התנאי לאומה שלנו, ובקרוב זה יהיה התנאי גם לכל העולם, כי אנחנו רק החלוצים בזה, אבל אחרינו כל העולם יבוא לאותו התנאי. כולם חייבים לעלות לאותה הדרגה הרוחנית.

יוצא שאם אנחנו רוצים לעשות משהו עם העם והמדינה, אז אין לנו ברירה אלא לעשות זאת רק על ידי חוכמת הקבלה. לכן חוכמת הקבלה התחילה להתגלות בראשונה עם הגעתנו ארצה. עם העליות הראשונות, ואחר כך עם הקהל שהגיע יותר ויותר, התחילו לאט לאט גם המקובלים ללמוד יותר את חוכמת הקבלה. הרב קוק התחיל לעבוד בזה ולהביע את התורה שלו, וגם בעל הסולם בא לארץ ישראל. כפי שכותב בעל הסולם במאמרים שלו, שחזרנו לארץ ישראל הגשמית כדי לחזור לארץ ישראל הרוחנית. ו"ארץ ישראל" הרוחנית זו תכונת הבינה, תכונת ההשפעה והאהבה. ולא יכול להיות ישוב הארץ, ולא יכולה להיות מדינת ישראל הגשמית ללא שנגיע למדינת ישראל הרוחנית, שזה הייחוד הכללי בינינו.

אלה דברים פשוטים. ובעל הסולם כבר כתב על זה בעיתון שיצא בשנת 1940. הוא חשב שעל ידי זה שאנחנו נמשוך את הכוח העליון, ונהיה אומה, בזכות זה נציל גם את כל פזורי האומה שהיו באירופה לפני השואה.

שאלה: בעל הסולם כותב פה על איחוד, על חיבור, על גוש אחד. אני זוכר מהילדות שלי שהיו תקופות שבהן הצלחנו להגיע לשיא החיבור. למשל, ערב מלחמת ששת הימים, אנשים יצאו החוצה לרחובות עם מגשים של אוכל לחיילים.

אם היה מצב כזה של איחוד וחיבור ללא מלחמת ששת הימים, אז זה היה טוב. זה היה טוב, כי זה היה מתוך אהבה. אבל החיבור לא היה מתוך אהבה, אלא מתוך זה שנמצאים בצרה משותפת.

שאלה: האם אי אפשר היה לנצל סיטואציה כזאת?

אי אפשר לנצל כי זה לא מגיע מאיתנו, זה מגיע מהשכנים שלנו. צריך להגיד להם תודה שהם עוזרים לנו להתחבר. האם זה טוב שאנחנו צריכים מלחמה כדי להרגיש שאנחנו מחוברים עם האחרים? אני מבין שאתה משתוקק לאותה הרגשה של איחוד, אבל הסיבה לאיחוד היא שלילית. זה מה שאומר בעל הסולם, שאנחנו נמצאים יחד כמו אגוזים בתוך שׂק, שכל אחד בשמחה בורח מהשני.

עכשיו אחֵינו מארצות הברית רוצים לחזור לישראל. אין להם מה לאכול בארצות הברית, הם איבדו את העבודה, הם איבדו את הנכסים, ועכשיו הם עומדים בתור לסוכנות כדי להגיע ארצה בחזרה. פתאום יש להם "אהבת ישראל". היהודים שירדו לאמריקה, זה הדבר הנורא ביותר, הכרתי הרבה מהם. ופתאום עכשיו הם אומרים "אנחנו רוצים את ארץ ישראל".

אני לא מזלזל בהם חלילה, זה עם ישראל, כולנו כאלה. ועד שלא נגיע לאהבה מעל החומר, מעל האגו שלנו, אנחנו לא נהיה אומה. כולנו כך, לפי מחקר סטטיסטי שהתפרסם לפני חצי שנה, ארבעים ושמונה אחוז מהדור הצעיר, אמרו שאם היה אפשר, היו עוזבים את הארץ. זה האחוז שאמרו כך, אבל בעצם זה הרבה יותר מזה.

זאת אומרת, אין לנו שום קשר לעם, למדינה, למקום, לכלום, ולא יכול להיות. וכל משרדי הממשלה האלה שרוצים לפתח את זה, מפתחים על ריק, סתם כדי לקיים את עצמם. כי זה בלתי אפשרי, אנחנו יכולים להיות בקשר בינינו רק באהבה הדדית. ואותה אפשר לעורר בנו רק על ידי האור העליון.

שאלה: אז אולי צודקים אלו שאומרים שלא צריך את כל הציונות, אלא עם ישראל צריך לחזור לרמה הרוחנית שלו, ואז באופן טבעי הוא יימשך לארץ ישראל?

הציונות טובה כדי להביא לכאן את האנשים. גם הרב קוק ובעל הסולם היו ציונים, וגם אנחנו ציונים. אלא אחרי שמביאים לכאן את האנשים, והם נמצאים כאן בעבודה, בשרות בצבא, במשפחה, בכל הדברים האלה, חייבים ללמד אותם על ידי מה אנחנו יכולים לעשות מעצמנו עם, ושיש לנו רק אמצעי אחד. ניסינו שישים שנה, והלאה כבר לא מנסים, לא מתחברים אפילו חלקי האומה אחד עם השני.

החברה שלנו זו לא דוגמה, כי זה כבר משהו אחר. הרב'ה חיתן את הבת שלו עם התלמיד החזק ביותר שלו, הטוב ביותר, שהיה עיראקי. באותם הזמנים היהודים החרדים האשכנזים הסתכלו על זה בהרמת גבה. הוא עשה זאת, כי זה היה תלמיד הכי קרוב, והכי טוב, שמו יצחק אגסי, אבל זה דבר לא מקובל. עדיין כל אחד נמצא בנישה שלו וזה לא יעבור.

"יודע אני שיש דבר אחד משותף לכולנו – הוא הבריחה מהגלות המר; אכן זה רק איגוד חיצוני; בדומה לשק המאגד קופה של אגוזים, כמובא למעלה. לכן אמרתי, שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית הן בנוגע מפרט לפרט והן מהפרטים אל הכלל; ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהיתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת, כי מלבד שהיא היסוד, - היא נותנת גם את שיעור הקומה והצלחה לכל מיני פעולות שאנו רוצים לעשות בשדה זו.

א.ג."

כי אם לא יהיה לנו כלי מתוקן, על ידי כך שנעלה את עצמנו למעלה מהחומר, למעלה מהאגו, אז כל הפעולות שלנו יהיו ודאי לא נכונות. זאת אומרת, אם נעלה את העם לדרגת הקשר הנכון באהבה הדדית, אז יהיה לנו כלי לפעול לתיקון העולם.

שאלה: כמעט כל שבוע אנחנו שומעים בקשות, מדוע אנחנו לא פותחים בית ספר שילמד את הדברים האלה כערכים עליונים, קודם שמלמדים את הדברים האחרים שהם לא כל כך חשובים. למה אנחנו לא פותחים בית ספר?

אנחנו לומדים מחוכמת הקבלה שכל דבר צריך לבוא בזמנו. והגרוע ביותר אם הדבר בא טרם הזמן, שזה נקרא "בוסר", ובזה ישנם הרבה קלקולים. אנחנו לומדים את זה גם מתוך כל ההיסטוריה שלנו, ולכן אנחנו נזהרים מאוד. במשך שנים התקדמנו לאט לאט למצב שאנחנו חייבים לפתוח את חוכמת הקבלה לאומה, וזה באמת קורה בזמן שיש מכה של המשבר הכללי, בזמן שהתגלה שהעולם שלנו הוא עגול והוא כמשפחה אחת. לא יכולנו לעשות את זה לפני מאה שנה כשבעל הסולם כתב את זה, אלא רק עכשיו כשמתגלה ממש הקשר ההדדי בין כל חלקי העולם, בשעה שהעולם נכנס למשבר ולסכנת רעב ולבעיות ומכות אקלים ועוד.

כשאנשים מתחילים לחוש את הסכנות האלו, אנחנו יכולים לבוא אליהם יחד עם דוגמאות שהם כבר ניסו בעבר ולא הצליחו, ולהראות להם כנגד זה במה אפשר להצליח. זאת אומרת, שיש בידינו איזה אמצעי, כלים, שבעזרתם אפשר להוכיח, להשפיע, ולגלות להם, ולהביא את זה למעשה, לשימוש. כשנפטר רב"ש, ישבתי לבד וכתבתי את מה שלמדתי עימו. כדי שלפחות מה שלמדתי, יהיה מובא בכתב בצורה כלשהי. פחדתי לפנות לקהל, ולכן רק כשבאו אנשים ודרשו ללמוד, אז כאילו הייתי חייב לצאת, ולהתחיל ללמד. וכך אני חושב שנכון לעשות.

חיכינו עם פתיחת ערוץ הטלוויזיה עד היום, שהגענו למצב שבלית ברירה אנחנו חייבים לעשות את זה לאומה, ולכל העולם. כך אנחנו מרגישים, ובאמת הקהל כבר מוכן לזה, ושומעים את זה לפי התגובות. השלב הבא הוא כלפי הילדים, והוא מאוד לא פשוט. בתחילה ההורה צריך להבין שהוא באמת נמצא במשבר עם החינוך. שבהחלט הילד שלו הולך לאיבוד עם החינוך הזה, שהוא לא מסתדר בעולם הזה עם מה שהוא מקבל. אפילו לא עם אותה כמות הידע, ולא כל שכן כשמדובר בהתנהגות, ובבניית האדם שלגמרי חסרה בכל מערכת הלימוד שלנו. הגישה היא לא לבנות אדם, אלא סתם לתת לילד כמה ידיעות, "לֶךְ תרוויח משהו". מנפחים את הילדים בכל מיני כדורים כמו ריטלין, שיישבו בשקט, ויעבירו את השנים האלה.

זה ברור, וכולם מודעים לזה וכולם מכירים. אבל מכאן ועד לימוד בשיטת הקבלה, למרות שזה מאוד פשוט, ומאוד ארצי, ומאוד קשור לגוף האדם ולנפש שלו - לאנשים שלא מכירים את חוכמת הקבלה, זה עדיין לא מסתדר, לא מתקרב, גבוה, הם מפחדים וכן הלאה. אנשים בכל זאת נמצאים בכל מיני סטיגמות ומחשבות הקודמות. ולכן אנחנו צריכים לחכות עד שהם יבינו. זאת אומרת, כדי לחנך את הילדים צריכים קודם לחנך את ההורים. וזה שלב א'.

ויבוא הזמן, נקווה שבעזרת ה' מהר, שנוכל לעבור לשלב ב' ולהסביר גם לילדים. דרך הטלוויזיה אנחנו יכולים כבר עכשיו להתחיל לעשות את זה במינון קטן. ולהוסיף גם לילדים את הידיעות הללו, ובזה לשמור על האדם הקטן מכל הדברים הגרועים שנמצאים בחינוך הרגיל. זה אפשרי.

שאלה: בקונגרס הקרוב מזמינים בפעם הראשונה את הילדים, יהיו עשרות ילדים, ואולי מאות ילדים, ומכינים תוכניות לשם כך. למה אפשר לצפות? האם הקונגרס יכול להיות מקום של תחילת בית ספר?

כן. בזמן הקונגרס שלנו, כשמגיעים התלמידים שלנו, החברים שלנו, מכל רחבי הארץ והעולם, ולא רק אלה שלומדים איתנו בקבוצות, אנחנו נותנים לילדים משחקים, שיחות, סרטים, ושיעורים למיניהם, המתאימים להם לפי הגיל ולפי השפה. ובזה הילד יוצא עם ערכים אחרים. בנוסף, אני חושב שהתוכניות לילדים בערוץ שלנו, הן תוכניות באמת טובות, ומאוד יעזרו לילדים להתקדם. כבר ראינו על עצמנו ועל מאות מקרים של הילדים שלנו, עד כמה שזה מועיל.

שאלה: האם יותר סביר שהאור יעזור בארץ ישראל, או במקומות אחרים בעולם?

אנחנו צריכים להבין שאין כאן ייחודיות מיוחדת ואיזו גאווה, אבל העולם שלנו בנוי בהתאם לעולם הרוחני, ולכן כנגד השורש הרוחני קיים גם המקום הגשמי. והשורש הרוחני שנקרא "אלוקות", הוא נמצא כנגד השורש הגשמי שנקרא "ארץ ישראל" - רצון המכוּון ל"אל". ולכן בכל זאת יתגלה בארץ ישראל הרצון הזה והעוצמה הזאת, התְקשרות עם האלוקות. זה לא אומר שהאדם שיושב באלסקה, לא יכול להגיע לאותו דבר. אבל אנחנו מדברים על מרכז, על הכוח שיהיה כמפיץ, כפותח את האור לכל העולם, שחייב להגיע בכל זאת לארץ ישראל. וְודאי שגם על ידי כל הקבוצות שלנו בכל המדינות, ברוסיה, באמריקה, באמריקה הלטינית ובאירופה, שעליהן אנחנו יכולים לסמוך ממש בוודאות, נפיץ את החוכמה הזאת.

אבל המרכז בכל זאת צריך להיות בישראל. לפי ענף ושורש, כך צריכה להיות השתוות הצורה, אין מה לעשות. גם כל העולם מרגיש את זה, ולא מן הסתם בזמן הגלות, כשהדתות מתגלות ומחליפות בינתיים את חוכמת הקבלה בדרגות האגואיסטיות, הן שומרות כולן על הייחודיות הזאת של ארץ ישראל, כ"ארץ הקודש". זה לא מנוגד לשום דבר.

שאלה: בעוד חודשיים יש לנו קונגרס, ויבואו אנשים ממאה ושישים מדינות. עקב הופעתנו בטלוויזיה ודאי יגיעו גם הרבה אנשים מישראל בפעם הראשונה. האם זו יכולה להיות דוגמה לאיזשהו חיבור בין כל העמים?

אני מקווה שבקונגרס הזה באמת נעשה דוגמה לחיבור, עם עַם ישראל, ועִם כל התלמידים שלנו מכל העולם. כמו שתמיד אנו עושים בקונגרסים שלנו, ועוד יותר מזה. כי אני מאוד מקווה שיבואו עקב הופעתנו בטלוויזיה גם אנשים שסתם צופים בנו, וירצו לבוא ולהשתתף. כולם מוזמנים, אנחנו תמיד פתוחים לכולם, הכניסה, היציאה, הכל פתוח, לכל אחד ואחד. כפי שצריכים להפיץ את חוכמת הקבלה.

תלמיד: דיברנו על הזיקה לארץ ישראל ומה זה אומר באמת להיות "ישראל". ויש שני ציטוטים בעניין זה, אחד מהם של הרב קוק. הוא אומר:

"אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל לבו בכל חושיו וכחותיו הגשמיים והרוחניים, שישים את מגמת חייו לקנות לו לפי היכולת שבידו את המדות הישראליות ואת הידיעות המיוחדות לישראל" (הרב קוק, "שני המאורות הגדולים", אורות, עמ' קמ"ז).

יש ציטוט נוסף של בעל הסולם מתוך "מאמר לסיום הזהר":

"אעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עם כל זה אנו עוד לא קבלנוה. ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה."

שאלה: בעל הסולם מפרט כאן איך צריך להחדיר את האהבה הלאומית. הוא אומר כך: "שצריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאתנו רגשי אהבה לאומית הן בנוגע מפרט לפרט והן מהפרטים אל הכלל". איך עושים את זה, מה פירוש להחדיר את האהבה הלאומית מפרט לפרט ומהפרטים אל הכלל?

בהסברה, אין יותר מזה. אבל לכל חלק, ולכל אדם, ולכל שכבה של האוכלוסייה צריך להתייחס במידה, בצורה שיבינו את ההסבר, באופן ובלבוש שיהיה קרוב אליהם, כמו שתמיד עושים בחינוך. לילד מסבירים "זה אגס, זה תפוח, זה אדום, וזה צהוב", כי ילדים מבינים יותר בצורת הסבר שהכי קרובה לטבע, וכן הלאה.

אנחנו צריכים להתפתח לקראת זה. אבל חוץ מזה, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שעד כמה שנשתדל לצאת כלפי האומה, חייב להיות גם הכוח השני שמקרב את האומה לשיטת התיקון שלה, ליסוד שלה. כי הקבלה זה היסוד של עם ישראל, על ידי זה האומה נוסדה. אין פה מה לעשות, אלא להסביר שזה הבסיס. אנחנו אומרים "אין לנו חוקה", אבל על איזו חוקה אנחנו מדברים? אין חוק אחר או תנאי אחר שלפיו האומה מתקיימת, אלא לפי החוק הזה של "ואהבת לרעך כמוך". זו כל החוקה שלנו.

שאלה: העניין הוא שבעל הסולם אומר פה להחדיר "רגשי אהבה לאומית". איך גורמים לכך שזה באמת יהיה רגש של אהבה לאומית.

רגש של אהבה לאומית יכול להיות אך ורק מתוך הנחיצות. ככל שיותר פרטים יתחילו לחשוב על זה, וככל שהאדם יותר יסבול מזה שאין לו משהו שנחוץ לו, זה יפנה אותו לפיתרון. אין מה לעשות, האגואיסטים מתפתחים במקצת על ידי המאור המחזיר למוטב, במידה שמסוגלים לשמוע, ובעיקר על ידי הייסורים. נקווה שאנחנו נשנה את האיזון בין זה לזה, אבל חייבים גם את זה וגם את זה.

שאלה: במאמר זה בעל הסולם כותב בצורה מאוד פשוטה יחסית לכתבים אחרים כמו תע"ס. אם ננסה להתחקות אחריו, ולכתוב את הדברים או הרעיונות שלנו בצורה פשוטה ואפילו בסלנג, מה יהיה ההבדל בעצם? האם יש ערך מוסף בצורת הכתיבה של בעל הסולם?

לא. אנחנו צריכים, כמו שאומר בעל הסולם ב"הקדמה לעץ חיים", לפתוח בתי ספר, מרכזים ללימוד, ולחבר ספרים חדשים, ולא לשים לב על זה שבדברים של בעל הסולם יש ודאי המון כוח פנימי, המון אור. כי אפילו שכל אחד מאיתנו כותב בסגנון שלו, אז ודאי שכנגד זה יש לו מאזינים ושומעים וקוראים, לא פחות מדברי בעל הסולם, שיכול להיות שהם יותר קשים לתפיסה.

ולכן אנחנו חייבים להשתדל בכל המקומות ובכל הצורות, להביא לאומה את הפיתרון הזה. אני רואה בזה גלגל הצלה. כי כמו שאומר בעל הסולם, לפני כל הדברים שאנחנו עושים במדינה, לפני הכל, אנחנו חייבים להגיע למצב שיש לנו עַם. כמו בצבא, שלא יכולים לסדר את הצבא ללא חיילים. קודם כל צריכים חיילים, אחר כך מסדרים אותם, לומדים אותם, מלמדים אותם, מחלקים אותם לקבוצות, לפלוגות, וכן הלאה. אבל קודם כל חייב להיות החומר. ועדיין אין לנו אותו, כי אם האנשים לא מחוברים זו לא מדינה, זה לא חומר.

אנחנו לא יודעים כמה אנחנו מפסידים מזה, אפילו ברמה הגשמית. היום רוב הנוער לא רוצה ללכת לצבא. הוא לא מרגיש את עצמו מחובר, עם כל זה שהצבא כאן הוא לא כמו הצבא במקום אחר. במקומות אחרים ממש רוצחים, ונותנים מכות, והיחסים הם נוראיים. הייתי ארבע שנים בצבא כאן בישראל, וזה משהו אחר לגמרי. לעומת רוסיה זה בכלל בית הבראה, זה לא צבא, אי אפשר להשוות.

שאלה: בהפצה שלנו אנחנו כל הזמן מדגישים את הטוב. אולי יש מקום להדגיש קצת את הצרות כמו שבעל הסולם עושה במאמר, ואז להביא את הטוב בהקשר לזה.

כשאנחנו מחנכים את הילד, אנחנו מזהירים אותו "אל תעשה, מכאן יכול להיות רע", אבל זה לילדים. לעומת זאת הילדים הגדולים, הם חושבים שהם יותר חכמים מאיתנו, ואם באים אליהם ואומרים "לא כדאי, אתם יכולים להפסיד", אז הם חושבים שאנחנו רוצים להרוויח עליהם. לכן יש כאן בעיה, אי אפשר לשחק בפחד, להפחיד אנשים זו לא הדרך. אלא ישנה בעיה איך לגשת אליהם, ואנחנו מוצאים את הדרך.

שאלה: גם ש"ס דורשת אחרי הבחירות את תיק החינוך, וגם הם מדברים על ערבות הדדית. ולא רק הם, יש לא מעט תנועות בעם היום שמדברות על ערבות הדדית, על קשר בינינו, ועל כל הסיפור הזה. איך מחדדים את ההבדל בין הגישות האלה לגישה שלנו, כי אם נגיד "המאור המחזיר למוטב יתקן אותנו", לאדם מהרחוב זה נשמע קצת הזוי.

היחס שלי שווה לכולם. אני לא נכנס לפוליטיקה, ולא רץ לבחירות, ולכן אני לא חייב להגיד שאני יותר מכולם או פחות מכולם. אין לי שום בעיה מי רץ שם, ולאן, ומה הם מציגים. אני אפילו לא יודע. אתה אומר שגם להם יש כאלה סלוגנים, "ואהבת לרעך כמוך" וכל מיני דברים, אני לא יודע, וגם לא רוצה לדעת. לָמה זה חשוב לי? למה אני צריך להתעניין באחרים? אם הייתי במרוץ, אז הייתי מתעניין מי הם אלו שרצים לידי, ומי קודם, ומי אחר כך. אבל אני לא נמצא איתם.

אני נמצא בהפצת חוכמת הקבלה בצורה חופשית, בצורה שאני מבין, ולפי היכולת שלי. ולכן אני לא יודע מה הם אומרים שם, ואני לא הולך להעביר עליהם ביקורת. לא חשוב לי מה נעשָה במקום אחר, במגרש אחר. אנחנו פועלים לפי שיטתו של בעל הסולם, ולפי שיטתו של הרב קוק, ועד כמה שאנחנו מבינים אנחנו בודקים שאנחנו הולכים לפי שיטת המקובלים שייסדו לנו את כל השיטה הזאת משך כל הדורות, מאברהם, למשה, לרשב"י, לאר"י, לרב קוק, ולבעל הסולם. ולפי זה אנחנו פועלים. ומה שחושבים ומדברים אחרים, ולאיזה דרגות או מטרות הם רצים, אני בהחלט לא יודע. אני באמת לא יודע, כי יש לי במה לעסוק, בשביל מה לי לדעת?

אולי בצורה כלשהי בעתיד נוכל להיפגש ולעבוד יחד. אבל אני לא מאמין שזה אפשרי, כי עד כמה שאני מבין, כל אחת מהתנועות והמפלגות, רוצות לקבוע את עצמן מעל כולם. ואילו אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו אומרים, בוא נגיע לאהבה הכללית על ידי האור הכללי. ולא חשוב אם העם מחולק למפלגות, ולכל מיני חוגים ומינים, אלא כמו שאנחנו, נזמין על עצמנו את האור העליון, "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ולא מי יותר ומי פחות, ומי מגיע לאיזו משרה ולאיזו שליטה.

ולכן אני לא מתייחס למדינה, זאת אומרת לממשלה ולכל מיני המשרדים שלה, ואני לא רוצה להיות במשרד זה או אחר. כי אני יודע שעל ידי זה לא ייצא כלום, על ידי זה לא מגיעים לשום תיקון. התיקון הוא רק להזמין את האור המחזיר למוטב, והוא לא שייך לממשלה כלל, הוא שייך לחינוך העם. אם נוכל לצאת אל העם, אם נוכל להסביר לו במה תלוי העתיד הטוב שלו, נוכל להגיע לתוצאה הרצויה. ולגמרי לא יעזור לרוץ לכנסת, להתאבק עם אחרים, ולהיות יותר או פחות מהם.

שאלה: האדם מקבל מסרים מהרבה מאוד מקומות. איך אנחנו מחדדים את זה שהמסר שלנו הוא קצת אחר, ומה ההבדל בין המסר שלנו ל"ואהבת לרעך כמוך" שאומרים האחרים?

בזה שאנחנו לא רצים כמפלגה, ברור לכולם שאין לנו רווח פרטי מזה. בזה שאנחנו לא מחייבים את האדם בכלום, בזה שאנחנו מגיעים אליו הביתה חינם, ובכל מה שאנחנו עושים, חייב להיות ברור לאדם כדוגמה, שכך פחות או יותר צריכים כולם להתייחס אחד לשני.

ברגע שאתה מתחיל לקבל איזשהו צבע, ומתחבר בצורה כזאת או אחרת עם מישהו או משהו, אתה כבר לא שייך לעם. אתה כבר לא שייך לאלוקים, לכוח הכללי, אתה כבר משהו שלא שייך לשלימות. שלימות זו הדרגה התחתונה ביותר שלוקחים מהעם, וממנה עולים לדרגה העליונה ביותר, ללא שום הבדל בין כולם.

המפלגות מתחלקות למפלגת הנכים, מפלגת הספרדים או האשכנזים, מפלגת החרדים או החילונים, כיפות סרוגות, כיפות כאלו וכיפות כאלו. ואנחנו לא בזה כלל, אנחנו נגיע להיות עם ישראל. אני גם לא מאמין בכוח הכסף, זה לא יתן כלום להיות בראש של איזה משרד ממשלתי. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת", אם אנחנו רוצים לעשות תיקונים אמיתיים בעם, צריך לעבוד מתוך העם, ולא מתוך הממשלה. בצורה כזאת נצליח. אם נבוא מלמעלה, ממשרד ממשלתי, תצא אותה תוצאה שיוצאת להם.

שאלה: עכשיו כמעט כל העם רואה אותנו. בינתיים אלה צופי yes, ואנחנו מקווים שבקרוב גם לצופי הוט תהיה אפשרות לראות אותנו ללא הפסקה עשרים וארבע שעות ביממה. האם אדם שנמצא בבית, ולא יכול לצפות ממש בטלוויזיה אלא עוסק במשהו אחר, ושומע את התוכניות והשיעורים ברקע, האם הוא מרוויח מזה משהו, האם זה כדאי לו?

היום בלילה לפני השיעור כתבתי על זה בבלוג, ואנחנו גם לומדים את זה, שיש תועלת לאדם ששומע ולא מבין כלום, אלא סתם מאזין, ואפילו לא רואה את התוכנית. קיבלתי תגובות בבלוג כמו "הפעלתי את הערוץ ואני כבר לא מנתק אותו". אז אותה השמועה שהאדם שומע כל הזמן ברקע, שהדברים קצת נכנסים בו, ואפילו לא נכנסים, ואפילו שהוא לא מבין על מה מדובר, זה כמו שאומר בעל הסולם ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שמאיר עליו האור מקיף. ופתאום הוא מרגיש שהחיים שלו, הסביבה שלו, והמשפחה שלו, הכל השתנה. האור יעשה את התיקונים, כי רק הוא מסוגל לעשות את זה, ורק בצורה כזאת אדם יכול לעורר אור על עצמו.

לכן אני מקווה שעל ידי הפעולות האלו, שאנחנו יוצאים למכשיר כל כך רחב כמו הטלוויזיה, מהצד השני אנשים יבינו שבזה הם יכולים באמת לשנות את המציאות. שיפעילו את הערוץ, ולא יכבו את הטלוויזיה, שכל הזמן השידור יהיה ברקע, והמצב ישתנה. המצב ישתנה כי האור פועל, כי בכך הם פותחים בעצם צינור להופעת האור, להשפעת האור.

שאלה: איך יבוא לידי ביטוי השינוי הזה?

בכך שבמשפחה, אצל הילדים, ביחס האדם לעצמו ולעולם, ובצורה הכללית יהיו שינויים לטוב, לטובה. האור מביא את האדם לטוב, ופתאום האדם מרגיש שהכל נעשה יותר חלק, יותר רך, יותר טוב, ברַכּוּת. הוא ירגיש איך העולם והוא מתחילים להתקשר.

שאלה: למה בזמן המשבר הגדול הגלובלי עדיין לא שומעים אותנו? מה עלינו לעשות, ואיפה הדרך הטובה של ההתפתחות?

המשבר שאנחנו נמצאים בו, הוא עדיין לא משבר, זו עדיין ההתחלה. אנשים לא שומעים אותנו כי הם עדיין לא מסוגלים לקלוט. מצד אחד, אנחנו ודאי צריכים להשתדל מצידנו כמה שיותר להפיץ את הידיעה הזאת בכל הערוצים. ומצד שני, אני חושב שבמידה מסוימת כן שומעים אותנו. אני רואה לפי התגובות, ולפי מה שכותבים אפילו אנשים שלא קוראים אותנו. כי השמועה הזאת, המחשבה הזאת, היא פועלת בעולם. ומיום ליום יותר ויותר אנשים מבינים שבאיחוד בינינו, בין כל האנושות, תלוי העתיד הטוב שלנו. וזה יישמע.

חוץ מזה צריכים להאמין שאם אנחנו משתמשים בכל האמצעים שישנם לצידנו, אז כנראה שבינתיים זה מה שאפשר לעשות היום בעולם. אני חושב שכל אחד צריך להשתדל, אבל אחרי ההשתדלות צריכים להגיד "אין עוד מלבדו". בתחילת הפעולות שלנו להגיד "אם אין אני לי מי לי" ובסופן "אין עוד מלבדו", ונגיע לטוב. למרות שתמיד יש כביכול עוד ועוד אפשרויות לשפר את עצמנו.

שאלה: אומרים שכדי להגיע לגמר תיקון צריך שכולם יכירו וידעו את ה' יתברך. וכתוב בספרים שאנחנו לומדים, שחובה עלינו להפיץ את חוכמת הקבלה. אבל אם יהיו כאלה שלא יסכימו לכך, אז לא נגיע.

לכן בכוחות שלנו, בכוח המחשבה שלנו, נגיע למצב שלא יישאר על פני האדמה אדם שלא יהיה שייך לאותו הכלי הכללי שיהיה בגמר התיקון. אנחנו לא מבינים עד כמה שהאדם קולט מהאוויר מה קורה. המחשבות שלנו פועלות ללא שום הבדלים והפרשים, ללא שום הפרעות, דרך קירות ודרך מרחקים.

יש תופעה כזאת בפיסיקה קוואנטית, שאם לוקחים איזה חלקיק ומחלקים אותו לשניים, ושני החלקים יוצאים למרחקים אדירים של אין סוף שנות אור אחד מהשני, אז מה שקורה לאחד קורה לשני. זה יכול להיות, כי יש מהירות יותר גבוהה מהאור והיא מהירות המחשבה.

ולכן נגיע למצב שעל ידי המחשבה נשפיע לכולם. כך אתה הגעת אלינו מכפר סבא.

(סוף השיעור)

Кабала Медіа

Кабала Медіа

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Нужно ли исцелять душу?

Нужно ли исцелять душу?

Нужно ли исцелять душу?

Кабала МедіаCopyright © 2003-2026 Бней Барух – Асоціація Кабала Ла-Ам, Всі права захищені

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Кабала Медіа
Copyright © 2003-2026 Бней Барух – Асоціація Кабала Ла-Ам, Всі права захищені