מקור הסבל שלנו

מהו מקומו של הסבל בחיינו? מאיפה הוא נובע? האם יש לו תפקיד? מהי התגובה הנכונה לסבל? איך כדאי לעבוד אתו באופן שיקדם אותנו בחיים? שאלות חשובות כאלה דורשות התבוננות ביסודות הבריאה.

אם נתבונן בעצמנו היטב נראה שאנחנו בנויים מכל מיני רצונות. העיקריים שבהם אלה שלושה רצונות בסיסיים לאוכל, למין ולמשפחה, ומעליהם שלושה רצונות נוספים לכסף, לכבוד ולידע. כל רצון אחר שנזהה בקרבנו כלול באופן כלשהו בששת הרצונות העיקריים האלה, אשר נמצאים בכל אחד מאתנו בהתמזגות שונה ובמגוון צורות ביטוי.

מדוע אנו בנויים כך? חכמת הקבלה מלמדת שביסוד הבריאה נמצא כוח אחד שרצונו להיטיב, לתת, לאהוב, להשפיע טוב. הכוח הזה נקרא "אור", והוא מוגדר ככוח עליון או בורא. הוא שברא את הנברא ככוח הפוך ממנו, כ"רצון לקבל". הרצון לקבל הוא בעצם חיסרון, מרגיש שחסר לו משהו. ומה חסר לו? כל דבר שהאור מעורר אותו לרצות. כך האור מפתח את הרצון לקבל הגולמי לכל מיני כיוונים, והרצונות האלה נמצאים בכל חלקי הבריאה.

רצון מסוים שפועל בנו מעורר צרכים מסוימים, וכשהם אינם באים על סיפוקם אנו חשים ריקנות, כאב ואפילו סבל. זהו מקורו של הסבל בחיינו, חוסר מילוי של הרצון לקבל. כשהרצון שלנו לקבל אינו מתמלא, אנו חשים סבל. קטן, גדול, קצר, ממושך, פרטי, כללי. כל מיני צורות של סבל.

הסבל מקדם אותנו, מחייב אותנו לבצע תנועות מסוימות, חיצוניות או פנימיות. לבצע שינויים שמטרתם למחוק את הסבל או לפחות להמתיק אותו במשהו. בלי הסבל לא היינו מבצעים שום תנועה, לא היינו עושים שום דבר. הסבל הוא יסוד ההרגשה, ובלעדיו לא היינו מרגישים כלום. בלי הסבל לא יכולנו לחיות.

עוד יותר מכך, הסבל הוא הכרחי כדי לחוות הנאה. לדוגמה, אדם סובל מתחושת רעב, ולבסוף מתיישב לארוחה טובה. הוא נהנה מהאוכל, בזכות תחושת הרעב שהייתה בו. ככל שהוא מפסיק להרגיש שחסר לו אוכל והוא סובל, תחושת ההנאה מהאוכל מתפוגגת. כך עובד מנגנון ההנאה גם בכל תחום אחר בחיינו, ולכן הם נבנים רק על פני הסבל. אדם שלאורך זמן נמצא חסר תיאבון, יש לו בעיה שדורשת טיפול.

אדם שמפסיק לרצות, שמפסיק לסבול מכך שחסר לו משהו, הופך להיות אדיש. נובל. אט אט הוא פשוט נכבה, וכשלא נותרים בו עוד רצונות וחסרונות, האדם מפסיק לחיות. זו הסיבה לכך שאנו דואגים שלילדינו יהיו רצונות חזקים ושאיפות בחיים, משתדלים לכוון אותם לכיוונים טובים ומתמרצים אותם בעזרת כל מיני אמצעים וגירויים. בלי רצון גדול שדורש מילוי, בלי סבל מזה שטרם השגתי משהו שאחריו אני משתוקק, אין חיים, אין הבחנות. הכול נמדד מתחושת הסבל והלאה, עד לתענוג.

לסבל יש תפקיד חשוב מאוד. צריך ללמוד איך להשתמש בו נכון ולא סתם למחוק אותו. כשנבין את השיטה למילוי הרצון לקבל באופן מושלם, נצליח לחוות אושר נצחי. אך בינתיים נראה שאיננו יודעים איך להשתמש בסבל בצורה נכונה. כיום בעידן השפע, כבר מגיל צעיר אנשים מאבדים טעם בחיים. בשביל מה לרוץ ולהתאמץ כל כך? לרדוף אחרי כל מיני מטרות מדומות? לא עדיף סמים? אין פלא שגובר מאוד השימוש בתרופות הרגעה ואנטי-דיפרסנטים שונים. כל החומרים האלה מרגיעים את אותו רצון לקבל ריקני, משתיקים קצת את הסבל. אבל כשאין חיסרון, אין התקדמות. האדם כמו נכנס להרדמה מסוימת, והגישה הזו ממיתה אותנו חיים. עד מתי?

עד שנלמד מהי התגובה הנכונה לסבל – מתוך הבנת המטרה הגדולה שאליה הוא מקדם אותנו. במבט כולל, תפקיד הסבל הוא לקדם אותנו אל פסגת התפתחותנו כנבראים. הסבל נועד לעורר בנו שאלות קיומיות כמו מהי באמת מטרת החיים? האם נולדנו רק כדי לברוח מתחושת הסבל לרגע קט, ושוב לפגוש בו בלבוש חדש?

על רקע זה מתגלה כיום חכמת הקבלה ושמה מעיד על תחום עיסוקה, החכמה איך לקבל מילוי מושלם. היא מלמדת איך לנהל את תחושות הסבל והחיסרון, ולמלא אותן בכל רגע ורגע. להשתמש בהן כמנוף להתקדמות נכונה בחיים, אל המטרה הגדולה והנצחית, המטרה שבאמת כדאית. לפי הקבלה, אותו האור שברא אותנו מפתח את הרצון לקבל שבנו על ידי הסבל, עד לרמה שבה נבקש להתעלות מהשאיפות למילויים ארציים כלשהם, ונלמד להתחבר ישירות אליו. אל האור.

כשהאור העליון ממלא את הרצון לקבל הוא גם מגדל את הרצון. האדם רוצה אז יותר ויותר, ומתמלא עוד ועוד. הוא לומד כיצד לשלב בין החיסרון לבין המילוי, בין הסבל לבין התענוג, בשיטה שנקראת "הקו האמצעי". מצד אחד הוא שומר על הסבל, מפתח אותו, דואג שיישאר, ובמקביל כל הזמן ממלא אותו באור. ואז הוא מבין איך שימוש נכון בסבל מביא לתענוג השלם והנצחי.

מן המקורות

"העולם הזה נברא עם חסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קניינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם... אמנם להישאר ריקן מהקניינים והטוב גם זה אי אפשר... ועל כן בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקניינים. אמנם כיוון שכל קניינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החיסרון של הקניינים, שחסרה להם מחציתם. אבל הצדיקים בארצם יירשו משנה, דהיינו אחר שמהפכים את "הרצון לקבל" שלהם לרצון להשפיע, ומה שמקבלים, הוא על מנת להשפיע, אז יירשו משנה, כי מלבד שמשיגים את שלמות התענוג ומבחר הקניינים, המה משיגים גם כן את השוואת הצורה ליוצרה, שבזה נמצאים בדבקות האמיתית, ואז נמצאים גם כן בסוד המנוחה, שהשפע מגיע אליהם מאליו, בלי שום תנועה ועמל".

בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, תלמוד עשר הספירות, הסתכלות פנימית, כא

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו חיים חדשים 736

bit.ly/29bE40q

Кабала Медіа

Кабала Медіа

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

Клип из ТВ передачи "Новая жизнь № 835"

Клип из ТВ передачи "Новая жизнь № 835"

Клип из ТВ передачи "Новая жизнь № 835"

Кабала МедіаCopyright © 2003-2026 Бней Барух – Асоціація Кабала Ла-Ам, Всі права захищені

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Кабала Медіа
Copyright © 2003-2026 Бней Барух – Асоціація Кабала Ла-Ам, Всі права захищені