היצירה הנעלה ביותר היא חיבור האנושות על ידי אהבה כאגודה אחת, והתעלות לממד עליון.
אמן מתאפיין ברצון אגואיסטי גדול מאוד, הוא חייב לבטא את עצמו, יש בו דחף חזק לביטוי. אמן מוכן למסור ולבטל את עצמו כדי להגיע לרמת היצירה שהוא קבע לעצמו.
אמן קולט את המציאות שבין שתי המדרגות, יש לו התרשמות ממדרגה עליונה יותר שנקראת השראה.
במונחי חכמת הקבלה השראה היא "רשימו דהתלבשות" ממדרגה עליונה שעוד לא התלבש בצורה. אמן שואף להלביש התרשמות זו כצורה בחומר בעולם שלנו, המקובל שואף להתעלות לרמת הרוח.
המקובל אינו מקנה להשגות שלו צורה בחומר גשמי, ולכן יכול "להסתיר" עצמו מהעולם.
לאמן דגול יש נתונים מולדים לכך. בעבר אמנים היו אנשי אשכולות, כיום לרוב הם מתמקדים בתחום מסוים.
בין האמנים המודרניים יש מעט מאוד גדולי רוח ביחס לאמני העבר.
האנושות עומדת להתקדם לסוג חדש של אמנות, אמנות רוחנית, אמנות ההידמות לבורא על ידי אהבה ונתינה לזולת.
באמנות החדשה יהיה שיתוף בין אנשים, חיבור, כוח השפעה ואהבה ישרה בין כולם.
החינוך לאמנות רוחנית הוא לימוד ילדים ובוגרים כיצד להתחבר באהבה זה לזה. בעתיד יתקיימו חוגים מצומצמים שבהם אנשים יתחברו כאחד למטרת גילוי כוח האהבה שבטבע, הכוח היחיד שקיים.