הייתם מוכנים לבדוק על עצמכם תרופה חדשה שפיתחתם? אדם שמוכן להקדיש הכול עבור היצירה שלו, ולא משנה באיזה תחום הוא יוצר ומחדש, ראוי להיקרא אמן. אדם שיש בו רצון גדול מאוד, אש בוערת, שמרגיש חובה לבטא את עצמו. מה עומד מאחורי האמנים הגדולים? איזה כוח פנימי הביא אותם לכאלה הישגים? והכי מעניין: מה תהיה יצירת המופת של כל הזמנים?
הרצון ליצור, לחדש, לברוא, דוחף את האדם קדימה. יש אנשים שנמשכים לכך יותר, אחרים פחות, וכל אחד מוצא לעצמו עיסוקים משלו בחיים. מה שמבדיל בין אמן לבין בעל מקצוע שאינו אמן הוא הדחף ליצור וגם סוד היצירה.
אמנם זה לא ברור, אבל הדחף שעומד ביסוד האמנות הוא הדחף להידמות לבורא – להיות חלק פעיל בבריאה, להוסיף בה משהו מיוחד משלי, לבטא את רגשותיי ותפיסתי. אני רוצה שהיצירה שלי תהיה עם איזשהו ניצוץ של התחדשות שלא היה מעולם, רוצה לבטא מבט חדש, לפתוח איזה היבט בטבע שלא היה גלוי קודם. הולדה של חלק מיוחד בבריאה היא שנחשבת לאמנות.
תפיסת
המציאות
של
אמן
שונה
מזו
של
אדם
רגיל.
למה
הכוונה?
אדם
מן
היישוב
חווה
את
המציאות
בצורה
מסוימת
ומתוך
הרגשה
זו
פועל.
לאמן
לעומתו
יש
צורת
התפתחות
נוספת,
מעין
רושם
ממדרגת
התפתחות
גבוהה
יותר
שכמו
מאיר
לו
מרחוק.
מוזה,
השראה.
המוזה
מושכת
ומובילה
אותו
קדימה,
ליצירה
הבאה.
בתחילה
צורתה
עוד
לא
ברורה,
ולכן
אמנים
יכולים
לבנות
ולהרוס,
לשרוף
את
מה
שכתבו
וכדומה,
עד
שיגיעו
למשהו.
האמן
חייב
"להלביש"
את
המוזה
בצורה
מסוימת
שבעולם
הזה,
כמו
ציור,
לחן
או
שיר,
אחרת
אין
הוא
מסוגל
לתפוס
אותה.
לעתים,
אמנים
עושים
דברים
פרועים
ומתנהגים
בדרך
שאינה
מקובלת,
רק
כדי
לשבור
את
גבולות
התפיסה
שלהם
ולהוליד
דבר
חדש.
ועכשיו הפתעה, שקשורה לאמנות העתיד: בדומה לאמנים, גם המקובלים, חכמי הקבלה, עובדים עם מוזה, אם אפשר לקרוא לזה כך, אבל בדרך שונה לחלוטין. המקובל שואף לעלות למדרגה גבוהה יותר מזו שבה הוא עתה נמצא, כלומר לעלות לדרגת אותה הרוח ולחיות בה. אין לו צורך "להלביש" את הרוח העליונה ביצירה כלשהי בעולם שלנו כדי לאחוז בה, להפך, הוא עצמו מתעלה אליה. לכן חכמת הקבלה נקראת "חכמת הנסתר", היא מדברת על התפתחותו הפנימית של האדם שאינה נראית או מובנת לעיני זר.
מקובל הוא אמן מסוג אחר, והוא יוצר יצירות פנימיות-רוחניות. החומר שאיתו עובד המקובל הוא הרצון ליהנות. זהו החומר שממנו עשויים כולנו כנבראים, ובשפת הקבלה הוא מכונה בשם "הרצון לקבל הנאה ותענוג". ממנו המקובל בונה יצירות שדומות ליצירותיו של הכוח העליון, כוח האהבה והנתינה הטהורה שנקרא גם הבורא או הא-לוהות. המקובל בונה צורות של השפעה טובה ואהבה ממנו החוצה, לוקח את הרצון לקבל שלו והופך את כיוון פעולתו כך שיהיה לטובת הזולת, ודרכו לבורא.
תהליך היצירה הרוחנית הזה נקרא עבודת הכוונות, ובו מתעלים מהכוונה האגואיסטית הטבעית, "על מנת לקבל", לכוונה הא-לוהית הנעלה, "על מנת להשפיע". את כל הרצונות שבהם שאפנו להיטיב לעצמנו אנו מכוונים להשפעה טובה לאחרים. בתהליך הזה מקבלים מהבורא כוחות, ומגלים אותו כאמן עליון, אשר "צר צורה בתוך צורה" כמו שנאמר בספר הזוהר. כלומר, ככוח עליון שמתלבש בנו, מסייע לנו להידמות לו, לבנות בנו כוונות כמו שלו, כדי שנוכל לגלותו כמקור חיינו.
אגב, המקובלים נתפסו בדרך כלל כמוזרים, שונים, קצת לא מאוזנים. זה נבע מכך שהם היו במדרגת התפתחות גבוהה יותר משאר הציבור, וחיו לפי ערכים עליונים. לכן חשבו שהם פורצים את גדרי התורה והמצוות, יוצאים לתרבות זרה וכן הלאה.
ובחזרה לאמנים בני זמננו. ביחס לדורות קודמים, היום כמעט ולא רואים איזו פריצה קדימה באמנות, או יצירות מופת. אמנם האמנות עדיין קיימת אבל יש הרגשה שירדה מגדולתה. עברו הימים של אמנים גדולי רוח, אנשי אשכולות. התחושה היא שבמאה ה-21 עדיין מכבדים אמנות, אבל רק כדי לצאת ידי חובה, מה שנקרא. אין בזה נסיגה, כפי שאולי אפשר לחשוב, אלא דווקא תחילתה של התקדמות למדרגה חדשה באמנות.
האמנות הבאה תהיה יצירה רוחנית. בעזרתה נתעלה למדרגה עליונה יותר של קיום, שבו נהיה דומים לבורא. אנחנו נפסל ביחסים בינינו צורות חדשות של אהבה ונתינה לזולת, ניקח את המיוחד שבכל אדם ואדם ונחבר את כולנו יחד, נבנה מערכת של השפעה הדדית גדולה ויותר ויותר, וכך נתקדם גם בגודל וגם בצורת היצירה אל מערכת הא-לוהות. יחד ניצור רשת קשרים שבה יוכל לשרות כוח האהבה והנתינה הכללי שממלא את כל הבריאה.
החינוך לאמנות יכוון לחיבור בין בני אדם כערך עליון. הקריטריון שעל פיו תוערך יצירה רוחנית יהיה עד כמה אנו מצויים באהבה. בחוגים קטנים ילמדו האנשים להתחבר זה לזה ולהפוך להיות כמו אחד. האהבה שתשרה תאפשר לכל פרט לאתר ולממש את הייחודיות שלו בצורה מיטבית, לטובת כולם. בהדרגה, החוגים הקטנים הללו יתחברו זה לזה, עד שתיווצר היצירה הגדולה ביותר בכל הזמנים, יצירה נצחית, מושלמת, שבה כל בני האדם ייעשו לאגודה אחת. כך ניצור כוח השפעה ואהבה שייקח אותנו מעבר לכל גבולות התפיסה האנושיים, אל ממדים אחרים של השפעה ואהבה אינסופית. או אז נתחיל להרגיש את החיים ללא שום הגבלות, מעבר לחומר, וזו תהיה היצירה הא-לוהית. אנחנו אלה שצריכים ליצור אותה, לחיות בה וליהנות ממנה. שנזכה!
"בזמן שהאדם זוכה... שבתוך הרצון לקבל נכנס רצון להשפיע, זה נקרא שהבורא צר צורה בתוך צורה... זהו חידוש גדול, ממש מעשה נסים. היות שזהו נגד הטבע, שרק הבורא יכול לשנות את הטבע".
הרב"ש – הרב ברוך אשלג, מאמר "מהו אין קדוש כה', כי אין בלתך, בעבודה"
"עניין התענוג אינו אלא רק השוואת הצורה ליוצרה, ובהיותנו משתווים בענייננו לכל מנהג הנוהג ומצוי בשורשנו, הרי אנו מצויים בתענוגים".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "מתן תורה"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 986, מהי אמנות – bit.ly/2IaV1ae
חיים חדשים 987, אמנות רוחנית – bit.ly/2Gz8DPx