מקיבעון מחשבתי לשינוי המציאות

"ככה זה". אין משפט יותר מקובע מזה. בכל מיני רבדים בחיים רואים נטייה להתקבע על צורת מחשבה מסוימת או צורת התנהגות שהייתה מקובלת בעבר, גם אם עכשיו היא לא כל כך טובה לנו. למה כך אנחנו בנויים, ואיך אפשר להסיר את האזיקים שמונעים מאיתנו לפרוץ קדימה?

מצד אחד, ההמשכיות נותנת תחושה של התמצאות בחיים, וכמובן ביטחון. תבניות מוכרות והגדרות ברורות עושות סדר בדברים, חוסכות זמן ומשאבים. וגם אם משהו רחוק מלהיות מושלם, לא בטוח שיש לנו חשק להיכנס לבדיקה מעמיקה שלו, מי יודע כמה כוחות נידרש להשקיע בשינויים, כמה מלחמות נצטרך לעשות עם עצמנו ועם אחרים. "ככה זה" פותר אותנו מאינספור חפירות ובירורים, עושה את החיים יותר נוחים.

מצד שני, הקיבעון המחשבתי פוגע ביכולת ההתמודדות שלנו עם סיטואציות חדשות. יכול להיות שיש בנמצא פתרונות נהדרים לבעיות שמהן אנחנו סובלים, אבל איננו מסוגלים לזהות אותם בכלל, כי מכוח האינרציה אנחנו נוטים להמשיך עם מה שמכירים.

איך שלא יהיה, כאשר המצב הקיים מגיע לרמה שהוא בלתי נסבל, ברמה האישית, הזוגית, המשפחתית, החברתית, המדינית או הבינלאומית, אז בלית ברירה אנחנו נאלצים לקום ולשבור אותו, להגדיר מציאות חדשה, יחס חדש, הגדרות ונוסחאות פעולה.

מנקודת מבט רחבה רואים שהיום אנחנו נמצאים בתפר, בתקופה היסטורית מיוחדת של מעבר מעולם ישן לעולם חדש. הרבה אנשים מרגישים שצורת ההסתכלות שלנו על החיים כבר לא מותאמת ולא רלבנטית למציאות שמתגלה. אבל, למרות הצורך להתקדם לחיים של מחר, יש מין אזיקים כאלה שכובלים אותנו אל האתמול. כל מיני סטיגמות, הרגלים, הגדרות, שמקבעים אותנו במקום.

ניקח דוגמה: בתי הספר של היום עובדים לפי תפיסה שהוגדרה בימי המהפכה התעשייתית. באותה תקופה היה צורך להכשיר הרבה מאוד אנשים כפריים לעבודות טכניות בפסי ייצור של מפעלים גדולים. אז הושיבו תלמידים בכיתה מול מורה שלימד אותם קרוא וכתוב, קצת חשבון וכיוצא בזה. האם זה אומר שגם היום צריך לסגור את הילדים בין ארבע קירות, להכריח אותם לשבת שעות על גבי שעות, לשמוע דברים שמשעממים אותם אנושות? ילדים לומדים ומתפתחים מחוויות!

עוד דוגמה: בתי הסוהר מלאים עבריינים. החיים מראים שבדרך כלל ביציאה מבית הסוהר הם חוזרים לעולם הפשע, עם כוחות מחודשים. בתי סוהר לא מתקנים את האדם, זו עובדה מוכחת, ולכן כדאי היה לחשוב על בניית מסגרת אחרת לשיקום אנשים, אבל גם בתחום הזה אנחנו עדיין מקובעים.

ומעבר לכול, די ברור שישנו ריקבון עמוק במערכות הציבוריות ובמנגנוני השלטון, אבל "ככה זה". למי שיושב שם אין אינטרס לשנות.

מתי יבוא שינוי? כשנבין שאנחנו על פי תהום. כשנקלוט שהעולם סביבנו משתנה מאוד, ואם לא נתאים את עצמנו במהירות, אנחנו פשוט לא נוכל לשרוד. זהו חוק אבולוציוני, ואצל הטבע אין קומבינות או פשרות.

הטבע נמצא כל הזמן בהתפתחות, ויש לזה ביטויים גם בעולם הסובב אותנו וגם בטבעו הפנימי של האדם, כלומר באופן שבו אנחנו תופסים ומגדירים את עצמנו, את האחרים, את החברה שבה אנחנו קיימים ואת הסביבה האקולוגית. בכל שלב התפתחותי אנחנו נדרשים לבצע התאמות, כך שייווצר איזון בין האדם, החברה והטבע. אם לא נעשה זאת בעצמנו מתוך ראיית הנולד, יבואו משברים גדולים שייאלצו אותנו להשתנות. מלחמות, מאבקים, מהפכות. כדי לחסוך סבל ואסונות, עלינו לחקור את מגמת ההתפתחות ולעדכן בכל פעם את תבניות החשיבה ואת מערכות היחסים השונות. כל שינוי יכול להתקבע לתקופה מסוימת, אבל חשוב לדעת שמחר יכול להתגלות צורך בהגדרות חדשות. כי לא אנחנו קובעים את מגמת ההתפתחות אלא כוח הטבע הכללי, וכל העבודה שלנו היא רק לנסות להבין אותה ביתר עמקות.

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 1058, מקיבעון מחשבתי לשינוי המציאות – bit.ly/3qe9BTS