שיחה מקרבת

זה שאנחנו מדברים עוד לא אומר שאנחנו מתקרבים. מהם התנאים לכך ששיחה תהיה מקרבת, מאילו שלבים היא צריכה להיות בנויה ואילו עקרונות אמורים לעמוד ביסודה?

בשיחה מקרבת עלינו להבין מה אנחנו רוצים, מה רוצה הצד השני, ואיך אנחנו מגיעים למשהו שיעשה טוב לשנינו. צריכים להיווצר בינינו התקשרות ומילוי הדדיים, שנהנה לא רק מלקבל משהו מהאחר אלא גם מלתת. בדרך זו נוכל להבטיח שהשיחה תקרב בינינו ותחזק את הקשר שלנו גם לעתיד, ולא רק שיהיו לה תוצאות רגעיות בעניין שעליו אנחנו מדברים כעת.

השלב הראשון בשיחה מקרבת הוא התקרבות הדדית. אני רוצה לשלוח מסר לאדם שמולי שמה שאני מתכוון לעשות הוא לטובתו, שאני מקווה שנתחבר זה לזה ושנינו נהנה. לא שכל אחד יבנה את עצמו על חורבנו של האחר, כמו שקורה הרבה פעמים בהתקשרויות בין אנשים, אלא ההיפך, שנבנה התקשרות כזו שתימשך יותר ויותר, שיהיה לה עתיד, עד לרמה שניהנה מעצם הקשר בינינו.

לשם כך, צריכה להיות פתיחה חמה מאוד לשיחה, אבל לא מוגזמת. בשלב הראשון אנחנו צריכים להרגיע זה את זה, לתת הרגשה שאנחנו לא באים להזיק, אלא שאיפתנו להפיק מהשיחה קודם כל הרגשה טובה והנאה הדדית. זה בפני עצמו ייחשב עבורנו כהישג משמעותי, ואל קשר טוב כזה אנחנו מכוונים. אנחנו רוצים להתקרב. אני פותח קצת את עצמי אליך ומגלה לך שזהו רצוני, זו המטרה שלי בשיחה בינינו, וביחסים שלנו בכלל. ואם גם אתה תתייחס בגישה כזו כלפיי, אנחנו נתחיל באמת להתקרב.

באופן כללי, מה שמבדיל בין אנשים מבחינה מהותית זו צורת האגו שיש בכל אחד. הרצונות, המחשבות, ההרגלים, תכונות האופי וכן הלאה. מצד הטבע, כל אדם אגואיסט ולא רוצה להיות מחובר לאחרים, אלא לשלוט בהם. לעומת זאת, להיות מחובר משמע שאני לא רוצה להרוס את האחר, לכופף אותו לטובתי, אלא למצוא בינינו שלבים בהידברות ואחר כך גם שלבים בהתחברות, שלבים שיעזרו לנו להיות יחד, להבין שמה שאנחנו עושים זה לטובת שנינו, באופן הדדי. אנחנו רוצים לבנות בינינו גשר מחבר, מעל האגו שלי ומעל האגו שלך, גשר שכל הזמן נדאג לקיומו ולחיזוקו.

מה שמבדיל בין שיחה מקרבת לשיחה מרחיקה הוא סוג האגו שמניע אותה. יש אגו מועיל ויש אגו הורס, אגו טוב ואגו רע. אגו מועיל וטוב זה אגו חכם, שמבין שלא כדאי להרוס את השני אלא עדיף תמיד לחפש דרך לפעול לטובת שנינו. האגו הטוב בדרך כלל מחובר לשכל טוב, שיודע איך ליצור מערכות יחסים. אגו רע הוא כשלא יודעים לבנות קשרים משלימים, ופשוט הורסים את היחסים בינינו.

התקרבות תלויה בכך שתהיה לנו מטרה משותפת, ושנינו נעריך אותה כחשובה. אם לדוגמה אנחנו בעל ואישה ויש לנו ילד, אז טובת הילד יכולה להיות מטרה שעבורה נהיה מוכנים לוותר על כל מיני דברים פחות חשובים, ולהגיע להידברות ולהסכמה. ככל שהמטרה המשותפת תיראה לנו יותר חשובה, יהיה לנו קל יותר לסובב את כל יתר התנאים באופן שישרתו את השגתה.

לאחר השלב המקרב מגיע גוף השיחה. כאן אנחנו נברר יחד שאלות כמו: איך נוכל להתקרב להשגת המטרה שלנו, לפי איזה תנאים שלי, ולפי איזה תנאים שלך?

בשלב הזה לא כדאי להציג מיד עמדה נחרצת, אלא להעלות שאלות פתוחות. כך אני נותן לשני הזדמנות לענות, ורואה לפי תשובותיו עד כמה הוא יכול להתקדם יחד איתי לפתרון הבעיה המשותפת. אם אני בא לשיחה רק כדי להשמיע את עמדתי ולא מעונין לשמוע את הצד שמולי, סביר להניח שהשיחה בינינו לא תהיה מקרבת. גם בשיחות על נושאים לא פשוטים, כמו למשל צורת הטיפול בילד להורים גרושים, עלינו להתקרב זה לזה כדי להגיע להחלטות נכונות, כלומר כאלה שיהיו לטובת הילד. בלי התקרבות, אם כל אחד יעשה "דווקא" לאחר, הגאווה שלנו תגרום לפגיעה בילד.

השלב המסכם של שיחה מקרבת הוא לראות שהשגנו משהו מההתקשרות בינינו, שהשיחה קירבה אותנו ובזכותה גרמנו טוב למישהו או למשהו שיקר לשנינו. לילד שלנו, או לחילופין לפרויקט שלנו או לעסק שלנו, וכיוצא בזה.

התוצאות משיחה מקרבת צריכות להיות לשביעות רצון שנינו, וחשוב מאוד להדגיש את זה. המילוי ההדדי שנרגיש יתבטא בהרגשת רוגע. אנחנו נראה איך התקדמנו למצבים שמרגיעים אותנו ביחס למה שהרגשנו קודם, ותהיה לנו התרשמות טובה גם מהתוצאה וגם מהתהליך עצמו.

בהצלחה!

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו

חיים חדשים 1303 – bit.ly/3wWRO8D