קבוצת קבלה היא מעבדה לשדרוג החיים, מקום שבו אפשר לגלות ולמקסם את כל הפוטנציאל הייחודי שלנו. במסגרת הלימוד המשותף של חכמת הקבלה מתבצעות בקבוצה מגוון פעילויות, ביניהן סדנאות חיבור, ישיבות חברים וסעודות. ננסה להגדיר בצורה הבסיסית ביותר כיצד מתנהלות פעולות אלה, ובעיקר מה הן נותנות.
בדרך כלל סדנה היא הפעלה קבוצתית שאנו פוגשים בכל מיני הזדמנויות. יש סדנאות למבוגרים, לבני נוער ולילדים, סדנאות לבישול, יצירה ועוד. כשמדברים על לימוד קבלה, עולה מייד השאלה איך סדנה קשורה לעניין זה בכלל? כדי להבין זאת יש לדעת מהי מהותה של חכמת הקבלה.
מדובר בשיטה להשגת הבורא במהלך חיינו בעולם הזה. כלומר, שיטת גילוי הכוח הכללי שפועל בכל הבריאה, בכל מערכת הטבע. השגת הבורא יכולה להיות רק לפי חוק שנקרא בקבלה "השתוות הצורה". חוק זה אומר שכדי לגלות את הבורא, האדם צריך לפתח בקרבו תכונות כמו של הבורא.
דומה הדבר לגלאי שחייב להיות מותאם לתופעה שאותה הוא אמור לקלוט, לדוגמה גלאי עשן בנוי באופן שיקלוט עשן, אין ביכולתו לזהות אותות של קול או תמונה, כך, אם אני רוצה לגלות את הבורא, עליי לבנות בי קודם כול חוש שלא קיים בי מלכתחילה, שיהיה דומה לטבע של הבורא, שהוא "השפעה", כלומר אהבה ונתינה טהורה. רק עם חוש כזה אוכל לחפש את הבורא ואף לאתר אותו, לגלות איפה הוא נסתר, כביכול.
חכמי הקבלה, האנשים שכבר גילו את הבורא, אומרים לנו שהוא נסתר בתוכנו. אם נפתח בינינו יחס טוב, אם נשתדל להיות "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך" וכן הלאה, אם באמת נשתדל להרגיש בפנימיותנו שאנחנו מחוברים כאחד, בנטייה המשותפת הזו נוכל להתחיל לקלוט את הבורא.
אין מה לחפש את הבורא באיזשהו מקום רחוק או אי שם בשמים, צריך להתקשר יותר ויותר איש לרעהו, בכל מיני אופנים ידידותיים. כאשר רשת הקשרים החיוביים בינינו תגיע לרמה שנקראת "שכינה", בתוכה נוכל לגלות את הבורא כשוכן, ככוח השפעה שממלא אותנו וזורם בינינו. זאת הסיבה לכך שהדבר החשוב ביותר בקבוצת קבלה הוא לשים לב לאיכות הקשר בין החברים. בתוך הקשר הטוב יתגלה הכול, וכדי לבנות אותו אנחנו מקיימים בקבוצה פעילויות שונות.
הקבוצה מורכבת מעשרה אנשים לערך, מה שנקרא "עשיריה". החברים לומדים את החכמה ממדריך שהוא למעשה מורה דרך. יחד הם קוראים קטעים ממקורות הקבלה, מדברים עליהם ומבצעים כל מיני תרגילים פנימיים של התקשרויות ויחסים מיוחדים שנותן להם המורה. פעילות כזו נקראת סדנת חיבור, ומטרתה היא לבדוק עד כמה הקשרים בין החברים תואמים לטבע הבורא.
במהלך הסדנה עוברים כל מיני מצבים. לפעמים מתגלה שהקבוצה מרוחקת מיחסי אהבה ונתינה, ודווקא האבחון הזה הוא שמאפשר לה לדרוש כוח מתקן במהלך הלימוד של תורת הקבלה. בכתבי הקבלה מתוארת מערכת הא-לוהות ולכן טמון בהם כוח מיוחד שיכול לרפא את האגואיזם שבטבע האדם. על כך נאמר במקורות: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב".
ישיבת חברים היא פעילות נוספת, שבה פחות נכנסים לבירור של טיב היחסים ויותר מתרכזים בהעלאת החשיבות של המטרה הרוחנית המשותפת שלנו שהיא גילוי הבורא, חשיבות החברים והקבוצה, המורים המקובלים וכתבי הקבלה. החברים משתפים זה את זה בשמחה שלהם מהזכות שנפלה בחלקם לעסוק בדבר הגדול ביותר במציאות. גילוי הבורא.
המטרה של ישיבת החברים היא לתת לכולם התרוממות רוח וכוחות להמשיך בדרך ההתפתחות הרוחנית. המדד להצלחתה של ישיבת חברים הוא שכל אחד ואחד יוצא ממנה כשהוא מלא הערכה למטרה הנעלה והאמצעים להשגתה, ומרגיש שהוא המאושר באדם. לא חשוב באיזה מצב הגיע האדם לישיבת החברים, בכוחה של הקבוצה לספק לו מעין "מעלית" שתרומם אותו מעלה.
סעודת מקובלים היא פעילות מורכבת, גבוהה הרבה יותר מסדנה או ישיבת חברים. בזמן הסעודה האדם צריך להרגיש שהוא נמצא יחד עם כולם, אוהב את כולם ונמצא איתם בקשר. את מה שעכשיו הוא טועם, רצונו שכולם ירגישו. הקשר החברתי ביניהם כל כך חזק עד שהטעם המורגש אינו מהאוכל עצמו אלא מזה שהם סועדים יחד. העיקר עבורם זה להרגיש כיצד ביחסים שלהם מתפשטים טעמים מיוחדים של חיבור, אהבה ומילוי הדדי. כל אחד מתאמץ לשמור על כוונה נכונה ובודק לשם מה הוא לוקח כל ביס וביס, מרים את המזלג או הכף ומכניסם לפיו, לועס ובולע, מרגיש את הטעמים בלעיסה, בבליעה ואף בעיכול.
במהלך הסעודה, מקובלים מצויים ממש בקבלת "האור" בתוך "הכלי" הרוחני שלהם, שמיוסד על חיבור לאחרים. "הקיבה הרוחנית" היא אחת לכולם, ולא לכל אחד ואחד בנפרד. לכן כל אחד צריך להרגיש שהוא אוכל עם כולם, באותו פה, באותה לשון, באותם חיך וגרון. שהוא לועס באותם שיניים. וכשהוא בולע, הוא עושה זאת יחד עם כולם ומרגיש את הטעם לא של האוכל אלא של החיבור. כך מקובל הופך את הפעולה הגשמית של אכילה לפעולה רוחנית של קבלת אור בתוך הכלי הרוחני, מתוך כוונה של השפעת כל טוב לחבריו ודרכם לבורא.
אם כן, הכרנו בצורה בסיסית ביותר שלוש פעולות עיקריות שנערכות בקבוצת קבלה: סדנה, ישיבת חברים וסעודה. המטרה של כולן היא להביא כל חבר בקבוצה למצב שלא יהיה כפרט נפרד, אלא מחובר עם כולם באופן מושלם. ובמידה שבה האדם מצליח לצאת מגבולות האגואיזם הצר ולהיכלל בחבריו, הוא פותח לעצמו עולם עליון שבו מורגש הבורא. שנזכה!
"חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם: גילוי הבורא לנבראיו בעולם הזה".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, "מהותה של חכמת הקבלה"
"אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם".
הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג, "מטרת החברה"
"על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו".
הרב"ש, "אהבת חברים"
"אם כל אחד נכלל ובטל לחברו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל החלקים הקטנים שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכוח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כוח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת. ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'".
הרב"ש, "לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 885 – bit.ly/2GdMMde