4. והכול עומד על התורה, כי כשישראל עוסקים בתורה, שמעלים מ"ן לזו"ן וממשיכים את הקו האמצעי שהוא התורה, מתקיים העולם. והעולם עומד על רוח, על קו האמצעי. ומכאן ולהלן מבאר, איך גם בני אדם עומדים ומתקיימים רק על קו אמצעי.
5. בשעה שמתעוררת חצות לילה, והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, כמ"ש, אז ירננו עצי יער מלפני ה', כי בא.
הלילה, נוקבא מבחינת שליטתה עצמה, שעיקרה הארת קו שמאל, מהארת החכמה הנמשכת מנקודת השורוק שבאמא. ואין החכמה מאירה אלא מחזה ולמטה, כי מחזה ולמעלה של כל פרצוף שולטת המנעולא, ואין הארת החכמה יכולה להתגלות שם. וזו התחלקות הלילה לב' חצאים, כי נקודת חצות הלילה היא נקודת החזה.
וחצות לילה הראשונה היא מחזה ולמעלה של הנוקבא, ומשום ששם שולטת המנעולא, ע"כ היא דינים. וחצות לילה השנייה היא מחזה ולמטה של הנוקבא, ששם שולטת מלכות הממותקת בבינה, מפתחא. וע"כ מתגלה שם הארת החכמה שבנוקבא, שזה כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. גם מבחינה זו נקראת הנוקבא גן עדן. כי מחזה ולמטה, שאין שם בחינת עצמה, מלכות דמדה"ד, ע"כ כולה נמתקת ונעשית כמו אמא, הנקראת עדן, בחזרתה של בינה לחכמה. וע"כ נקראת גן עדן.
בשעה שמתעוררת חצות לילה, הנוקבא, שמתעוררת לקבל המתקת הבינה, שתאיר מחזה ולמטה שבה, שזה גן עדן, והקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, כלומר שהצדיקים מעלים מ"ן וממשיכים שם הארת קו אמצעי, שהוא הקב"ה המאיר בגן עדן. כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, כמ"ש, אז ירננו עצי יער. עצי היער הם אילני סרק, שאינם עושים פירות. ומטרם ביאת הקב"ה, נבחנים ספירות הנוקבא כמו עצי היער, שאין בהם פירות. ואחר שהארת הקב"ה נכנסת שם ע"י הצדיקים, אז ירננו עצי היער מלפני הוי"ה, כי בא. והם עושים פירות.
6. וכרוז יוצא וקורא בכוח ואומר, לכם גיבורים הקדושים, למי שבכם, שהכניס רוח באוזניו לשמוע, ועיניו פקוחות לראות, וליבו פתוח לדעת. ומכוח הכרוז הזה מתעוררים הצדיקים לקום משנתם, ולעסוק בתורה, וממשיכים את הקו האמצעי.
("על מה עומד העולם", לך לך)
9. בשעה ההיא, בחצות, התעוררה שלהבת מצד צפון, ומכה בד' רוחות העולם. כי אז מתפשטת הארת השמאל בעולם, שהיא דין, ויורדת ומגיעה בין כנפי התרנגול, גבריאל. ואותה השלהבת התעוררה בו, והוא קורא. וזה הכרוז שיוצא וקורא בכוח, ואין מי שיתעורר לקול הקריאה, זולת אותם צדיקי אמת, הקמים אז ועוסקים בתורה, וממשיכים קו אמצעי. ואז הקב"ה וכל אלו הצדיקים שבתוך גן עדן, מקשיבים לקולם, כמ"ש, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולֵך, השמיעיני.
("על מה עומד העולם", לך לך)
9. כל קיומם של בני אדם הוא על קו אמצעי, הנמשך ע"י עסק התורה. ולולא קו אמצעי, אין להם קיום כלל.
("על מה עומד העולם", לך לך)
118. אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט, שכל דרכיו משפט.
השם משפט מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר, פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקראת משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. וע"ש הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.
("וייצא יעקב מבאר שבע", וייצא)
41. הוי"ה בחכמה יָסד אָרץ. כשברא הקב"ה את העולם, ראה שאינו יכול להתקיים. כי העולם נברא בשליטת קו שמאל, חכמה בלי חסדים, ואין החכמה מאירה בלי חסדים, וע"כ לא יכול להתקיים. עד שברא את התורה, קו האמצעי. ז"א, הנקרא תורה, שהכליל ב' הקווים ימין ושמאל זה בזה. ונכללה החכמה בחסדים, ואז האירה החכמה. אשר ממנה, מקו אמצעי, יוצאים כל ההנהגות העליונים והתחתונים, ובה מתקיימים העליונים והתחתונים. וזהו שכתוב, הוי"ה, ז"א, קו אמצעי, בחכמה יסד ארץ.
יסד הארץ בחכמה, כי הלביש החכמה בחסדים, והתקיימה הארת החכמה בעולם. ובחכמה מתקיימים כל קיומי העולם והכול יוצאים ממנה. כמ"ש, כולם בחכמה עשית.
("שישים נשימות", וייגש)
676. השׁבעתי אתכם בנות ירושלים, אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו, שחולת אהבה אני. מי הוא קרוב יותר אל המלך מכנ"י, הנוקבא? והיא אומרת להם, אם תמצאו את דודי, מה תגידו לו? אלא, בנות ירושלים, הן נשמות הצדיקים, שהן קרובות אל המלך תמיד, ומודיעות אל המלך בכל יום שלומה של המטרוניתא, הנוקבא.
677. בשעה שהנשמה יורדת לעולם, כנ"י, הנוקבא, באה עליה בשבועה, שתגיד למלך ותודיע לו את אהבתה אליו, בשביל להתרצות עימו.
כי ז"א קו ימין, הנוקבא קו שמאל. וב' הקווים ימין ושמאל במחלוקת. וכמו שזו"ן עולים למ"ן לב' קווי הבינה, ישסו"ת, ועושים שלום ביניהם בקו אמצעי, היוצא על מסך דחיריק, כן נשמות הצדיקים עולים למ"ן לזו"ן, ונעשות להם קו אמצעי, ועושות שלום ביניהם.
וע"כ נאמר, שהנוקבא משׁביעה את הנשמות להגיד ולהודיע למלך, ז"א, את אהבתה, בשביל להתרצות עימו, שיעלו למ"ן ויהיו לקו אמצעי, העושה שלום בין ב' קווים ימין ושמאל, ז"א ונוקבא.
("השׁבעתי אתכם בנות ירושלים", ויחי)
678. ובמה מודיעות הנשמות אהבת הנוקבא אל המלך? החיוב הוא על האדם, לייחד את השם הקדוש, הנוקבא, בז"א, בפה בלב ובנפש. ולהתקשר כולו בזו"ן, שיעלה למ"ן אליהם, כשלהבת הקשורה בגחלת. ובאותו הייחוד שעושה גורם, שיתרצה המלך עם המלכה, ומודיע אל המלך את אהבתה אותו. שעם עליית הנשמה למ"ן לז"א, נעשית קו אמצעי ביניהם, ועושה שלום ומייחדת אותם זה עם זה.
("השׁבעתי אתכם בנות ירושלים", ויחי)
160. למנצח על איילת השחר. כי כשהאיר פני המזרח וחשכת הלילה התפשטה, יש ממונה אחד לצד מזרח, קו אמצעי, שמושך חוט אחד של אור מצד דרום, קו ימין, עד שבא ויוצא השמש, ובוקע באלו חלוני הרקיע, ומאיר העולם. ואותו החוט, שמושך מצד דרום, מעביר את חשכת הלילה.
כשהנוקבא בשמאל בלבד, אין החכמה שבה יכולה להאיר, מפאת החיסרון של החסדים. ונמשך ממנה חשכת הלילה. ואז מתגבר הקו האמצעי, בכוח המסך דחיריק שבו, ומושך חוט אחד של אור החסדים מצד דרום, ימין. עד שמתלבשת החכמה שבנוקבא בחסדים, שאור השמש, הקו האמצעי, משפיע לה בעת שליטתו, ביום. ואז נשלמת הנוקבא בזיווג של יום.
("איילת השחר", שמות)
1. בִּטחו בה' עדי עד, כי בְּיָה הוי"ה צוּר עולמים. בִּטחו בה', שכל בני העולם צריכים להתחזק בהקב"ה ולהיות ביטחונם בו.
2. א"כ, מהו עדי עד? אלא צריך שיהיה כוחו של האדם במקום שהוא קיום וקשר של הכול, והוא נקרא עד, ז"א. ועַד הזה הוא מקום המייחד לצד זה ולצד זה, קו האמצעי, המייחד צד ימין וצד שמאל זה בזה, להתקיים ולהתקשר, שיתקיימו שני הקווים, ותתקשר הארתם זה בזה קשר בל יימוט.
("ואֵרָא באל שד"י, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם", וארא)
241. ה' אלקינו ה', הם אחד. כי ה' הוא אבא וקו ימין. אלקינו אמא וקו שמאל. ה', ז"א, קו האמצעי, המכריע בין או"א. וכיוון שהם ג' קווים, הרי גם הם אינם מאירים זה בלי זה אלא בבת אחת.
242. וזהו קול, שעושה האדם בייחוד, לשים כוונתו בייחוד כל המדרגות, מא"ס עד סוף הכול. בייחוד הקול הזה, שהוא עושה באלו ג' הקווים, שהם אחד. וזהו הייחוד שבכל יום, שמתגלה ברוח הקודש.
("התפילין", בוא)
246. בשעה שהקב"ה משגיח בעולם, ורואה מעשיהם של בני אדם למטה שהם כשרים, מתגלה עתיקא קדישא, כתר, בז"א, ת"ת, ומסתכלים כל הפנים דז"א, בפנים סתומים דעתיקא, ומתברכים כולם, משום שמסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי, שאינו נוטה לימין ולא לשמאל. כמ"ש, ישר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, שפניהם דעתיקא וז"א מסתכלים אלו באלו בדרך ישר, בקו אמצעי. ואז מתברכים כולם, ומשקים זה לזה עד שמתברכים כל העולמות, ונמצאים כל העולמות כאחד. ואז נקרא ה' אחד ושמו אחד.
("הקב"ה גוזר וצדיק מבטל", ויקרא)
123. אשריהם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, תורת האמונה, ואהב אותם מכל שאר העמים עכו"ם, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה'.
הזוהר מבאר ג' בחינות:
א. שליטתו של קו האמצעי, המקיים ב' הקווים ימין ושמאל, ועושה שלום ביניהם, ע"י שמסדר הארת הימין מלמעלה למטה, והארת השמאל מלמטה למעלה. והעונש הגדול של הפוגם בסדר קו האמצעי, שמושך הארת השמאל מלמעלה למטה. שזה היה החטא של אכילת עצה"ד.
ב. גודל הפגם של המחבר דינים דנוקבא ודינים דדכורא אלו באלו, שלא בדרך התיקון דקו אמצעי, שאז התווספו דינים דדכורא על דינים דנוקבא, והחורבן גדול.
ג. חיבור ב' מיני דינים אלו זה בזה על דרך שלמות התיקון של קו האמצעי, שאז מתבטלים הדינים של שניהם והשלמוּת של ב' הקווים ימין ושמאל מתגלה כראוי.
("כִּלְאיים ושַׁעַטנז", קדושים)
777. ומי שמרכיב מין במינו ויודע לקשור קשר בקִשרו, היכל בהיכלו, מדרגה במדרגתו, יש לו חלק בעוה"ב. זהו שלמות הכול. וכשנשלם השמאל בימין, והזכר בנקבה, וכן ההיכלות, ונעשה הכול מעשה אחד מין במינו, אז היוצא מהשלמות הזו, נקרא מעשה מרכבה. שמרכבה היא מלשון מרכיב ומורכב.
("היכל קודש קודשים", פקודי)
778. ויִיצר ה' אלקים את האדם. כתוב שֵם מלא, הוי"ה אלקים. שאדם הוא מעשה היוצא מהמרכבה הוי"ה אלקים, שהרכיב זה בזה, מין במינו, מעשה של שלמות הכול, שהימין נשלם ע"י השמאל, והשמאל נשלם ע"י הימין. וכן עד"ז זכר ונקבה. וכשנשלמו זה בזה, אז נקראו ז"א ומלכות הוי"ה אלקים, שם מלא. אשרי מי שיודע לקשור קשרי האמונה ולייחד הייחוד כראוי.
("היכל קודש קודשים", פקודי)
145. הקב"ה מגלה עמוקות ונסתרות. כל העמוקות הסתומים העליונים הוא מגלה אותם. קו אמצעי, המגלה העמוקות שבב' הקווים דבינה. וגילה אותם, משום שידע מה בחושך דשמאל, ששם שקע אור החכמה, מטעם חוסר חסדים. ואם לא היה החושך, לא היה אח"כ מתגלה האור ע"י קו האמצעי.
והוא יודע מה בחושך, שכלל אותו בקו ימין. ומשום זה גילה עמוקות ונסתרות, שאם לא החושך דשמאל, לא היו נגלות עמוקות ונסתרות. האור שנגלה מתוך החושך הוא חכמה.
146. מתוך החושך שבמדבר, נגלה לנו אור הזה. הרחמן, יַשְׁרה אור בעוה"ז ובעוה"ב.
("יָדע מה בחושך", תצווה)
138. לך אֱכול בשמחה לחמך, וּשְׁתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך. מה ראה שלמה, שאמר פסוק זה?
139. שלמה, כל דבריו בחכמה היו. לך אכול בשמחה לחמך, פירושו שבשעה שהאדם הולך בדרכיו של הקב"ה, הקב"ה מקרב אותו ונותן לו שלווה ומנוחה. אז, הלחם והיין שאוכל ושותה, הוא בשמחת הלב, משום שהקב"ה רוצה במעשיו.
140. איפה החכמה בפסוק הזה?
141. שלמה הזהיר את בני אדם, לעטר את כנ"י, המלכות, בשמחה, בצד ימין, אור דחסדים. והוא לחם, כי לחם רומז על אור החסדים. ואח"כ יתעטר ביין, צד שמאל, הארת החכמה שבשמאל דבינה, כדי שאמונת כל, המלכות, תימצא בשמחה שלמה בימין ובשמאל, וכשתהיה בין שניהם, אז כל הברכות שורות בעולם.
כי זוהי תכלית השלמות של המלכות, שהארת השמאל, חכמה, תתלבש באור החסדים שבימין, שאז מאירים בה שניהם, לחם ויין. וזהו שרוצה הקב"ה במעשיהם של בני אדם.
("ויהיו דם", וארא)
666. ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך, על כל קורבנך תקריב מלח. למה מלח חשוב כל כך? משום שהוא ממרֵק ומבשם את המר להטעים אותו. כי מלח דינים, אשר במסך דחיריק, שעליו יוצא קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל, שהם מרים, עם החסדים שבקו ימין. ואם לא היה מלח, לא היה נמשך קו אמצעי, ולא היה יכול העולם לסבול את המרירות. כמ"ש, כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל.
משפט, ת"ת, קו אמצעי שמחזה ולמעלה, שהדינים שבמסך שבו נקראים מלח. צדק, דינים המרים שבמלכות. כשהמשפט, מלח, הוא לארץ, הנוקבא, אז צדק למדו, שיוכלו לקבל המרירות שבצדק. וכמ"ש, צדק ומשפט מכון כיסאך, שהצדק נשלם ע"י המשפט, המלח.
667. ומלח הוא ברית, יסוד, קו אמצעי, שמחזה ולמטה, שהעולם, הנוקבא, מתקיים עליו. כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי. ומשום שעליו יוצא הקו האמצעי, יסוד, נקרא המלח ברית אלקיך, כי היסוד ברית, וקוראים אנו ים המלח, שהים, הנוקבא, נקראת ע"ש המלח הממתק אותו.
668. כמ"ש, כי צדיק ה' צדקות אָהֵב. זהו מלח, יסוד, בים, במלכות. כי צדיק הוא יסוד, צדקות הוא מלכות. ומי שמפריד אותם, גורם לעצמו מיתה. וע"כ כתוב, לא תשבית מלח ברית אלקיך מעל מנחתך. שלא תפריד את היסוד, מלח, מעל המנחה, הנוקבא. וזה בלא זה אינם הולכים.
("זבולון לחוף ימים ישכון", ויחי)
217. אתה מושל בגאוּת הים, בשׂוֹא גליו אתה תשַבחֵם. בשעה שהים קופץ בגליו, והתהומות עולים ויורדים, הקב"ה שולח חוט אחד של חסד מצד הימין, ומושך בחזרה את גלגליו, וכעסו שכך, ואין מי שישיג אותו.
כשנוקבא מקבלת חכמה, נקראת ים. כשנוקבא מקבלת מקו שמאל בלבד, שהיא שפע החכמה בלי חסדים, אז מתרוממים גלי הים. שהוראתם לשון גילוי, כי רומז שמימי החכמה עולים ומתגלים וניתנים להשגה. אמנם אין הים יכול לקבל חכמה בלי חסדים. וע"כ הגלים חוזרים ויורדים. כי עולים להתגלות, ומיד יורדים ונעלמים מהשגה, מחוסר חסדים.
ונבחן משום זה שהים זועף, שמתאמץ להעלות מימיו בכוח גדול. וכן חוזר ויורד בכוח גדול. וחוזר חלילה בלי הפסק. וזה נמשך עד שבא קו אמצעי, וממשיך קו הימין, החסד, ומלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין. ואז חוזרים הגלים למקומם וזעפו של הים נשקט. כי עתה מאירים החכמה והחסדים יחדיו בכל תיקוניהם בשלמות הנרצה.
("ויזכור אלקים את נוח", נוח)
735. רשָפיהָ רשפי אש שלהבת יה. שלהבת יה, זהו שלהבת השורף ויוצא מתוך השופר, יסוד אמא, הנקראת י"ה, שהתעורר ושורף. קו שמאל דאמא, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. זהו שורף שלהבת האהבה של כנ"י, השכינה, אל הקב"ה.
736. משום זה כתוב, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. כי כשבא הימין, מים, חסד, עוד מוסיף שריפת האהבה, ואינו מכבה שלהבת השמאל. כמ"ש, וימינו תחבקני.
כי בעת הארת החכמה שבקו שמאל דאמא אל הנוקבא, הוא אש שורף, להיותו בלי חסדים. וכשבא קו הימין בחסדים שלו, המכונים מים, להשקיט את השריפה, אינו מכבה בזה את הארת החכמה, אלא אדרבה, הוא מוסיף ומשלים את הארתה, כי מלביש החכמה בחסדים, והחכמה מאירה בכל השלמות.
739. בכל מקום הזכר רודף אחר הנוקבא, ומעורר אליה האהבה. וכאן יוצא, שהיא מעוררת האהבה ורודפת אחריו, כמ"ש, שימני כחותם על ליבך. ודרך העולם, שאין זה שבח אל הנוקבא לרדוף אחר הזכר. אלא בהכרח דבר סתום הוא, ודבר עליון צפוּן באוצרות המלך.
("שׂימֵני כחוֹתָם על ליבך", ויחי)
45. תפילה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין משמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הציבור.
אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. וע"כ תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים.
("תפילותיהם של הצדיקים", וישלח)
25. הכול באים זכר ונקבה כלולים יחד, ואח"כ מתחלקים, ובאים בזכר בפני עצמו, ובנקבה בפני עצמה. אבל כתוב, וילדה זכר, שזכר ונקבה כלולים יחד מצד ימין, בחינת זכר.
וכתוב, ואִם נקבה תלד, שכלולים יחד נקבה וזכר מצד שמאל, בחינת נקבה. וצד שמאל שולט ביותר על צד ימין, והזכר שבימין נכנע, שאינו שולט. ואז הזכר ההוא, שיוצא מהנוקבא, המלכות, מצד שמאל שלה, כל דרכיו כנקבה, וע"כ נקרא נקבה. אבל זכר היוצא מצד ימין של המלכות, הוא השולט, והנקבה היוצאת עימו נכנעת, כי צד שמאל אינו שולט, וע"כ כתוב עליו, וילדה זכר.
("וילדה זכר", תזריע)
315. בת שבע, של דוד המלך הייתה, מיום שנברא העולם. א"כ, למה נתן אותה הקב"ה לאוריה החיתי מקודם לכן?
316. כך דרכיו של הקב"ה, אע"פ שהאישה מזומנת לאדם להיות שלו, מקדים אותו אחר ונושא אותה, מקודם שהגיע זמנו של זה. כיוון שהגיע זמנו, נדחה זה שנשא אותה מפני זה השני, שבא אח"כ, ומסתלק מהעולם. וקשה הדבר לפני הקב"ה להעביר אותו מהעולם, מפני השני, לפני זמנו.
317. למה בת שבע ניתנה מקודם לאוריה החיתי? למה ניתנה ארץ הקודש לכנען מקודם שבאו ישראל? כי הכול הוא דבר אחד. כי בת שבע וכן ארץ ישראל הן הנוקבא. ותחילת בניין הנוקבא הוא במוחין דהארת השמאל. ואח"כ נבנית במוחין דפנים מכל ג' הקווים.
אוריה הוא המוחין דחכמה בלי חסדים, הארת השמאל. ובחינת דוד המלך היא המוחין דפנים מג' הקווים. ולפיכך, אע"פ שבת שבע בת זוגו של דוד הייתה, אמנם כדי שתוכל לקבל המוחין דפנים מדוד, הייתה מוכרחה להינשא מקודם לאוריה, כדי לקבל ממנו המוחין דאחוריים מהארת השמאל. כי אי אפשר לה לקבל מוחין דפנים, מטרם שקיבלה המוחין דאחוריים, שהם המוחין דהארת השמאל. שהארת קו שמאל מוכרח לנוקבא מטרם שמקבלת מג' הקווים.
("בת שבע ואוריה", נוח)
507. קול גלגל המתגלגל מלמטה למעלה. מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות. קול נעימוּת עולה ויורד, הולך ומשוטט בעולם. קול שופר נמשך בעומקי המדרגות, ומסובב הגלגל סביב.
המוחין יוצאים בג' מקומות בזה אחר זה, המכונים ג' נקודות חולם שורוק חיריק, שהם ג' קווים ימין שמאל אמצע, וכן מאירים ע"י גלגול בג' מקומות, שהולכים ומתגלגלים בהם, בזה אחר זה. ולפיכך מכונה דרך הארתם בשם גלגול.
ג' הנקודות הללו כלולות זו מזו. ע"כ יש ג' נקודות בחולם, קו ימין. ג' נקודות בשורוק, קו שמאל. ג' נקודות בחיריק, קו אמצעי. נמצא שיש גלגול בכל אחד מג' הקווים. וכאן הזוהר מדבר מג' הקווים שבחיריק, קו אמצעי, שהוא ז"א, הנקרא קול. ע"כ מכנה אותם ג' קולות.
קול גלגל המתגלגל מלמטה למעלה, הגלגול מקו ימין לקו שמאל. והרי הארת השמאל אינו מאיר אלא רק מלמטה למעלה, וע"כ נאמר, מתגלגל מלמטה למעלה. אלא שמטרם שקו השמאל מתחבר עם הימין נמצאים הארותיו סגורות, שאינו יכול להאיר בלי חסדים. ואח"כ מתגלגל קו השמאל לקו הימין, שאז קול נעימות עולה ויורד, שהוא שפע הנעימות והחסדים המתגלים מקו ימין, והוא מאיר גם מלמעלה למטה, ע"כ נאמר, הולך ומשוטט בעולם.
ואח"כ מתגלגל מקו ימין לקו אמצעי. ז"א, קו אמצעי, הנקרא קול שופר, נמשך ויוצא על מסך דחיריק, שהוא דינים, בעומק הדינים, והוא עיקר המשלים ומגלה את הארת ג' הקווים, ועיקר המסובב את הגלגל סביב, ומייחד ג' הקווים זה בזה.
("קול גלגל המתגלגל", ויחי)
508. יושבים ב' מניפות, כוחות הממונים להעניש ולתת שכר, הנמשכים מימין ומשמאל, בשני צבעים נכללים זה בזה, לבן ואדום, שניהם מסובבים גלגל למעלה, כשמסובב לימין הלבן עולה, וכשמסובב לשמאל האדום יורד. והגלגל מתגלגל תמיד ואינו שוקט.
הם מסובבים הגלגל, ג' הקווים, לפי מעשה התחתונים. אם הם צדיקים, אז מסובב הכוח שבימין את הגלגל, ואז עולה הלבן, החסדים, לתת שכר לצדיקים. אם הם רשעים, כוח שמשמאל מסובב את הגלגל, והאדום, הדין, יורד ומעניש את הרשעים.
509. שתי ציפורים, חו"ב דנוקבא, עולות כשמצפצפות, אחת לצד דרום, חכמה, ואחת לצד צפון, בינה, ופורחות באוויר, שמאירות בו"ק דחו"ב, שו"ק מכונים אוויר.
הצפצוף של הציפורים, הנוקבא, וקול נעימוּת של הגלגל, ז"א, מתחברים יחד, ואז, מזמור שיר ליום השבת. שאז בעת זיווגם מאירים האורות, המפורטים במזמור שיר ליום השבת. וכל הברכות, החכמה, נמשכות בלחש ומתלבשות בנעימות של הגלגל, קו ימין דז"א, חסדים. מתוך האהבה של קול שופר, קו האמצעי דז"א.
הקו האמצעי, קול שופר, מייחד ב' הקווים. ומטרם שהחכמה מתלבשת בחסדים אינה מאירה. ונבחן שנמשכת בלחש, ואינה נשמעת. ואח"כ כשמתלבשות בנעימות הגלגל, הן נשמעות.
510. כדי לקבל אלו הברכות, כדי שהחכמה תתלבש בחסדים, יורדות הברכות, החכמה, מלמעלה למטה, ונגנזו יחד בתוך עומק הבאר, הנוקבא, שאינה יכולה להאיר בלי חסדים.
מעיין הבאר אינו פוסק מלהיות בלחש, שאינו מאיר, עד שמתמלא אותו הגלגל המסובב, קו אמצעי, עיקר המסובב את הגלגל. וכשהקו האמצעי, הגלגל המסובב, ממשיך ומתמלא בחסד, אז מתלבשת החכמה בחסדים דקו אמצעי ומאירה בשלמות, ואינה עוד בלחש.
("קול גלגל המתגלגל", ויחי)
511. אלו ב' מניפות מגלגלים. האחד שמימין, שמגלגל ג' הקווים תחת שליטת ימין, קרא בכוח ואמר, הארת האורות שעולים ויורדים, כי להיותו ימין, הארתו יורדת מלמעלה למטה. אלפיים עולמות, חו"ב המכונים אלפים, הנמשכים מב' הקווים ימין ושמאל, האירו. העולם האמצעי שבתוכם, דעת הנמשך מקו האמצעי, האר מאור של אדונך. כל אלו בעלי העיניים, הראויים להשיג חכמה, הסתכלו ופִתחו עיניכם ותזכו לאור הזה, לעידון הזה.
אלו הן הברכות הנמשכות מלמעלה. מי שזכה, עולה הגלגל ומתגלגל לימין, שמביא הארות ג' הקווים בשליטת הימין, ומוריד וממשיך לאותו שזכה, ומתעדן מאלו ברכות העליונות המאירות. אשריהם אלו שזכו בהן.
512. וכשאינו זוכה, הגלגל מתגלגל, ומניפה שבצד שמאל מגלגל אותו, מביא הארת הקווים בשליטת השמאל, ומוריד האור למטה, ממשיך הארת השמאל מלמעלה למטה, וממשיך בזה דין על אותו שלא זכה, וקול יוצא. אוי לרשעים שלא זכו, משמאל יוצא אש שלהבת, שדולק ושורה על ראש הרשעים. אשריהם ההולכים בדרך אמת בעוה"ז, לזכות באותו אור העליון, הברכות של הצחצחות, כמ"ש, והשׂביע בצחצחות נפשך.
("קול גלגל המתגלגל", ויחי)
691. כאַיָיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלקים. אע"פ שיש בפסוק זה לשון זכר ולשון נקבה, הכול אחד, כי אייל נקרא בלשון זכר, ונקרא בלשון נקבה. כמ"ש, כאייל תערוג, אשר תערוג לשון נקבה. ולא כתוב, יערוג, בלשון זכר, כי הכול אחד, המלכות. אלא במצב הא', כשהיא עם ז"א, במצב שני המאורות הגדולים, היא נקראת אייל. ובמצב הב', אחר שהתמעטה, נקראת איילה.
692. איילת השחר זוהי חיה אחת רחמנית, המלכות, שאין בכל חיות העולם רחמנית כמוה. כי כאשר השעה דוחקת אותה, והיא צריכה למזון בעדה, ובעד כל החיות, שהן כל צבאות בי"ע, היא הולכת למרחוק, לדרך רחוקה, ובאה ומוליכה מזון. ואינה רוצה לאכול, עד שבאה וחוזרת למקומה. כדי שיתקבצו אצלה שאר החיות, ותחלק להם מאותו המזון.
וכשבאה, מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע, ומחלקת לכל אחת. כמ"ש, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. וממה שהיא מחלקת להן, היא שְׂבעה, כאילו אכלה יותר מאכל מכולן.
693. וכשיבוא הבוקר, הנקרא שחר, יבואו לה חֶבְלֵי הגלות. ומשום זה היא נקראת איילת השחר. ע"ש שחרות שבבוקר, שאז חבלים לה כיולדת. כמ"ש, כמו הרה תקריב ללדת, תחיל תזעק בחבליה.
694. ומחלקת להן כשהבוקר צריך לבוא, בעוד שהוא לילה, והשחרות מסתלקת להאיר. כמ"ש, ותקם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה. כיוון שהאיר הבוקר, כבר כולן שבעות במזון שלה.
695. אז מתעורר קול אחד באמצע הרקיע, וקורא בכוח ואומר, קרובים, היכנסו למקומכם. רחוקים, צאו. כל אחד יתאסף למקומו הראוי לו. כיוון שהאיר השמש, כל אחד נאסף למקומו. והיא הולכת ביום ומתגלה בלילה, ומחלקת מזון בבוקר. ומשום זה נקראת איילת השחר.
696. אח"ז היא מתגברת כגיבור והולכת. ונקראת אייל, בשם זכר. הולכת שישים פרסאות מאותו המקום שיצאה משם, ונכנסת לתוך הר החושך, והולכת בתוך הר החושך. נחש אחד עקלתון מריח אחר רגליה, והולך לרגליה, והיא עולה משם אל הר האור.
כיוון שהגיעה לשם, מזמין לה הקב"ה נחש אחר, ויוצא, ונלחמים זה בזה, והיא ניצלת. ומשם לוקחת מזון וחוזרת למקומה בחצות לילה. ומחצות לילה והלאה מתחילה לחלק עד שעולה שחרות הבוקר. כיוון שהאיר הבוקר, הולכת לה ואינה נראית.
697. בשעה שהעולם צריך לגשמים, מתאספות אליה כל שאר החיות, והיא עולה לראש הר גבוה, ועוטפת ראשה בין ברכיה, וצועקת צעקה אחר צעקה, והקב"ה שומע קולה, ומתמלא רחמים וחס על העולם. והיא יורדת מראש ההר, ורצה, ומסתירה את עצמה. וכל שאר החיות רצות אחריה, ואינן מוצאות אותה. כמ"ש, כאייל תערוג על אפיקי מים. מאלו אפיקי מים שהתייבשו, והעולם צמא למים, אז תערוג.
698. בשעה שמתעברת נסתמת, וכשמגיעה שעתה ללדת, צועקת ומרימה קולות, קול אחר קול, עד שבעים קולות, כחשבון המילים של הפסוק, יַעַנךָ ה' ביום צרה, שהוא שיר של המעוברת הזו. והקב"ה שומע אותה, ומזמין לה ישועתה. אז יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך, ובא בין ההרים, פיו מלחך בעפר, ומגיע עד האייל הזה, ובא ונושך אותה באותו מקום פעמיים.
699. בפעם הראשונה יוצא דם ממנה והנחש לוחך. בפעם השנייה יוצאים מים, ושותות כל אלו הבהמות שבהרים. והיא נפתחת ומולידה. כמ"ש, וַיַךְ את הסלע במטהו פעמיים, וַתֵשְתְ העדה ובְעירָם.
700. באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, כתוב, קול ה' יחוֹלֵל איילות ויֶחשׂוף יערות, ובהיכלו כולו אומר כבוד. קול ה' יחולל איילות, הם החבלים והכאבים לעורר אלו שבעים הקולות. מיד, ויחשוף יערות, לעורר נחש, ולגלות אותה חיה ללכת ביניהם. ובהיכלו של הקב"ה, שהוא מלכות, כל אלו ההמונים שבבי"ע פותחים ואומרים, כבוד. ברוך כבוד ה' ממקומו. שהיא המלכות, הנקראת כבוד ה'.
הזוהר מבאר לנו כאן עניין אחד עמוק של המלכות.
ז"א ממשלת היום, ימין, ממשלת החסדים. המלכות ממשלת הלילה, שמאל, ממשלת החכמה שבשמאל. ולפיכך המלכות ביום, שאין החכמה יכולה לשלוט, השעה דוחקת אותה ואין לה המזון שלה, אור החכמה שבשמאל. כאשר השעה דוחקת אותה, בהמשך היום, שאין אז גילוי לאור החכמה, שהוא המזון שלה ושל צבאותיה הנמשכים ממנו. והיא צריכה למזון בעדה, ובעד כל החיות, כי צריכה להמשיך מזון שלה. היא הולכת למרחוק, לדרך רחוקה, כי אין החכמה מושפעת אלא עם דינים.
וכל זמן שאינה מתלבשת בחסדים בזיווג של קו אמצעי, נמשכים ממנה דינים קשים. ודינים אלו המתגלים ע"י הופעתה, נבחנים לרחוק ולדרך רחוקה. כמ"ש, וַתֵיתַצַב אחותו מרחוק, שאחותו רומזת על חכמה. וכן, אמרתי אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני.
וזה היא עושה תכף בתחילת הלילה. וע"כ מתפשט אז החושך על הארץ. כי הארת החכמה שבשמאל בלי ימין הוא חושך. אבל אז נמשך המזון שלה, הארת חכמה.
אז היא מביאה ומוליכה המזון, החכמה דשמאל. אבל אז בעת שממשיכה החכמה, היא קופאת מרוב הדינים שבחכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להשפיע כלום. ואינה רוצה לאכול, עד שבאה וחוזרת למקומה. שאין המלכות רוצה להיות בשמאל בלי ימין, במקום יציאת החכמה, שהיא דרך רחוקה, עד שתחזור למקומה, בקו אמצעי דז"א, ששם ייחוד השמאל עם הימין. שזהו מקומה התמידי, בין שתי זרועות המלך.
למה היא צריכה לשוב למקומה? כדי שיתקבצו אצלה שאר החיות, ותחלק להן מאותו המזון. כי מטרם שבאה למקומה בקו האמצעי, אורותיה קפואים בה, ואינה יכולה להשפיע כלום לשאר החיות, לצבאותיה הנמשכים ממנה. אבל כשבאה למקומה, מתקבצים אליה כל החיות, ומשפיעה להן מאור החכמה.
כשבאה, מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע, בזיווג עם קו האמצעי, ומחלקת לכל אחת. כי כשהיא בקו אמצעי, אורותיה נפתחים ויכולה לחלק לכל אחד. וקבלת הארת החכמה מכונה קימה. כמ"ש, ותקם בעוד לילה, שמקבלת אז חכמה, המכונה קימה. ותיתן טרף לביתה, שמשפיעה לכל צבאיה.
("איילת השחר", פינחס)