1. יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו. שמשום זה ודאי ייפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה כפוי להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענוש ייענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה ודאי יש בחירה.
לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה לך רב וקנה לך חבר". (בעל הסולם, "מאמר החירות")
2. אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרוויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו. (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר רכ"ה, "להגביה את עצמו")
3. כל שיבחו ורוחו (של האדם) תלוי בבחירת הסביבה. (בעל הסולם, "מאמר החירות")
4. רבי יוסי בן קיסמא (פרקי אבות ו') השיב לאדם שביקש ממנו שיָדוּר במקומו, וייתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קיסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה".
לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? פלא גדול.
אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאוד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאיתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, בדומה לחיטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החיטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה, שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קיסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, יישארו בהיעלמם.
כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.
לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקניינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלווין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.
כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר. (בעל הסולם, "מאמר החירות")
5. אמרו חז"ל: עשה לך רב וחבר. דהיינו שהאדם יוכל לעשות לו סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו על ידי אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שעל ידי שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפוך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה.
שעל זה אמרו במ"ח (48) מעלות שהתורה נקנית בהם, בשימוש חכמים ובדקדוק חברים. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק בחברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בסביבה, ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה במשהו. (בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר")
6. ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד, ולקבל את הערכת הסביבה, בשיעור הפלגתם.
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב: "ברוב עם הדרת מלך".
ולקבל תנאי הא' - מחויב כל תלמיד, להרגיש עצמו, שהוא הקטן, שבכל החברים. ואז, יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכ"ש, שיתפעל מדבריו, ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.
וכנגד תנאי הב' - מחויב כל תלמיד, להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהייתה סביבה גדולה, כראוי, "כי ברוב בניין, חשוב יותר מרוב מניין". (בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר")
7. בזמן שהאדם שומע את הדברי תורה מרבו, תיכף מסכים לדעת רבו, ומקבל על עצמו לקיים דברי רבו בלב ונפש. אלא אחר כך, כשיוצא לאוויר העולם, אז הוא רואה וחומד ומתדבק ברצונות הרבים המשוטטים בעולם. אז הוא, ודעתו, וליבו, ורצונו מתבטלים ברוב. כל זמן שאין בידו הכוח להכריע את כל העולם לכף זכות, אז הם מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם.
ואז הוא "כצאן לטבח יובל". ואין לו בחירה, והוא מוכרח לחשוב, ולרצות, ולחשוק, ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים. ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות, ובתשוקות, ובתאוות הנמאסות, מה שהם זרים לרוח התורה. ואז אין לו שום כוח, שיוכל להכריע את הכלל.
אלא עצה אחד יש לו אז, שיתדבק ברבו ובספרים, שזה נקרא "מפי ספרים ומפי סופרים". ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב. אבל בוויכוחים ובפלפולים מחודדים לא יעזרו לו אז לשנות את דעתו, אלא רק בסגולת הדביקות, כי היא סגולה נפלאה, שהדביקות מחזירו למוטב. (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר כ"ה, "דברים היוצאים מהלב")
8. אמת הדבר ונכון מאוד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים ייסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח נעתק האדם ובורח מהם, בזמן שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלווה, להימלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממוות. שאין לך הנחת ידו של אדם, מצדו יתברך, גדולה מזו.
ודבר הבחירה של האדם, היא רק לעניין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה.
ובטרם שמגיע לזיכוך הזה, נוהג ודאי בחירה, להתחזק בדרך הטוב, בכל מיני אמצעים ותחבולות. ויעשה כל מה שתמצא ידו, לעשות בכוחו, עד שיגמור את מלאכת הזיכוך. ולא ייפול חס ושלום תחת משאו באמצע הדרך. (בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ד')
9. אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.
ובזה נבין המאמר הנ"ל: "ראה הקב"ה, שצדיקים מיעוטים". שפירושם, היינו שלא כל אדם מוכשר להיות צדיק, משום שחסר לו התכונות לזה, כנ"ל שהוא נולד טיפש או חלש, יש לו גם כן בחירה, ואין לו תירוץ מצד תכונותיו עצמו. משום שהקב"ה שתלן להצדיקים בכל דור ודור. (בעל הסולם, "שמעתי", מאמר צ"ט, "רשע או צדיק לא קאמר")
10. לסביבה אנו צריכים, היינו לקיבוץ אנשים, שיהיו כולם בדעה אחת, שצריכים להגיע לאמונה שלימה. ורק זה יכול להציל את האדם מפני הדעות, שנמצאו אצל הכלל. שאז כל אחד מחזק את השני, להשתוקק להגיע לבחינת אמונה שלימה, ושיכול להשפיע נחת רוח להבורא, ושזה יהיה כל שאיפותיו. (הרב"ש, מאמר 37, "מי מעיד על האדם", 1985)
11. ידוע, שהיות שהאדם נמצא תמיד בין אנשים, שאין להם שום שייכות לעבודה של דרך האמת, ולהיפך, הם תמיד בהתנגדות לאלו שהולכים בדרך האמת, והיות כי מחשבות של אנשים מתערבות זו בזו, נמצא, שדעותיהם של המתנגדים לדרך האמת, נכנסים לאלו שיש להם קצת תשוקה ללכת בדרך האמת.
לכן אין עצה אחרת, אלא שיקבעו לעצמם חברה, כדי שתהיה להם מסגרת. שזה עניין של קהילה נפרדת, שאין היא מתערבת באנשים אחרים, שיש להם דעות אחרות מבחברה זו. ובכל פעם הם צריכים לעורר את עצמם, את עניין מטרת החברה, בכדי שלא יהיו נמשכים אחרי הרבים. כי כן הוא הטבע, שנמשכים אחרי הרוב. (הרב"ש, מאמר 12, "עניין חשיבות החברה", 1984)
12. "ובחרת בחיים". עיקר הוא הסביבה. האדם נמצא תמיד בסביבה, והוא נמשך אחריהם בהכרח. לכן אם האדם שקוע במחשבותיהם של אביי ורבא, בטח שהוא מושפע מהם בהכרח.
ואם לרגע קט הוא שם מחשבתו בעניין אחר באמצע הלימוד, דהיינו שחושב על איזה קשר שלדברים גשמיים, תיכף הוא נמצא בסביבה גשמית בהכרח, היינו שמתחיל להשתוקק אחרי הרצונות שהסביבה מחייבת אותו. וכמו כן בעניין אביי ורבא. אם מעריך אותם רק ללומדים מופלגים, הוא יכול להשתוקק רק ללמדנות. ואם הוא מעריך אותם בעלי השגה, הוא משתוקק להשגות. (הרב"ש, מאמר 727, "עיקר הוא הסביבה")
13. אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורה הזו דווקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שעל ידי התחברותם יחד אז, מכל הניצוצין ביחד יֵעשה שלהבת אחת גדולה.
לכן גם עתה, לאחר שהוא מרגל אחריהם, הוא צריך להתגבר ולומר, שכמו שהיו אז בעת שנתייסדה החברה, כולם בדיעה אחת, שצריכים ללכת בדרך של אהבת הזולת, כמו כן גם עתה. ובעת שכולם ידונו לכף זכות כל אחד לחבירו, שוב ידלקו את כל הניצוצים, ושוב תהיה שלהבת אחת גדולה. (הרב"ש, מאמר 9, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", 1984)
14. אמרו חז"ל, קנאת סופרים תרבה חכמה. היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו. (הרב"ש, מאמר 21, "עניין למעלה מהדעת", 1986)
15. כשבא לקבוצה, שכולם צמאים לכוח דלהשפיע, אז כולם מקבלים אחד מהשני את הכוח הזה. וזה נקרא, שמקבל כוח מבחוץ, בנוסף על כוח הקטן שלו מצד פנימיות עצמותו. (הרב"ש, מאמר 13, "מעוז צור ישועתי", 1985)
16. כל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה מותר לנו ליהנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול ליהנות ממעשה השפעה, יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות. וזה מתבטא בלתת תשומת לב, למי אני פונה, ולמי אני מדבר, ומצוות של מי אני מקיים, ותורה של מי אני לומד. היינו, לראות עצות, איך להחשיב את נותן התורה.
והיות האדם מצד עצמו, מטרם שזכה להשיג איזו הארה מלמעלה, אז הוא צריך לחפש אנשים, הדומים לו פחות או יותר, שגם הם מחפשים להגדיל את חשיבות, להיות מגע כל שהוא עם הבורא, באיזה אופן שתהיה, והיות שיש דעת רבים בזה, אז כל אחד יכול לקבל סיוע מחבירו. (הרב"ש, מאמר 17, "סדר ישיבת התוועדות", 1986)
17. אדם מישראל, שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל, בכל ליבו, בכל חושיו וכוחותיו הגשמיים והרוחניים. (הראי"ה קוק, "אורות")
18. מאמר חז"ל שאמרו "פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים", והוא על פי מה שאמר האר"י ז"ל בעולמות העגולים, שאין עגול נוגע בחבירו, ושם היה השבירה עד שניתקן בעולם היושר. ופירוש העניין והמשל, שהשכל של העגולים פירוש, כמי שסובב את עצמו ומתעגל ונפרד מקונו ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג את עצמו, וזה שמתנשא לומר "אני אמלוך" וזה היה השבירה. וכן הרשעים כל אחד מתנשא בליבו "אני אמלוך" ולכן הם בעולם הפירוד ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים, כמו שנראה בחוש, כי לא יכלו לשבת יחדיו, ולהם נאה הפזור. מה שאין כן הצדיקים, הגם שכל אחד עובד בוראו בסגנון אחר, מכל מקום כולם מכוונים לדבר אחד, לאביהם שבשמיים, והם מתקבצים ומתאספים אחד לאחד, כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד מקטין את עצמו ומהדר העבודה להשי"ת, שנותן בו כוח ושכל לעובדו, ולכן לא יתגאה על חבירו והם בעולם היושר ומתייחדים זה עם זה. (ישראל הופשטיין מקוז'ניץ, "עבודת ישראל")
19. אין התורה נקנית אלא בחבורה. (בבלי, ברכות)
20. והנה עצם הלימוד אף שכשהוא לומד ביחידי הוא גם כן מקיים מצוות עשה של תלמוד תורה, מכל מקום בתחילה מצווה להדר כל מה שיכול ללמוד בחבורה, שעל ידי זה מתקדש שם שמיים יותר כשנאספים רבים מבני ישראל לעבודת השם, וכן אמרו חז"ל בכמה מקומות, ברוב עם הדרת מלך. (רבי ראובן לנדא, "שם עולם")
21. כתוב "סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה". שעיקר האהבה שיהיו רואים זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חבירו. כי כשרואים זה את זה, אזי מקבלים זה מזה וזה בחינת מה שאמרו רבותינו "אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא". (רבי נחמן מברסלב, "ליקוטי הלכות")