6. נחרב ביהמ"ק בימיו של ירמיהו, משום שהסתלק ז"א מהמלכות. ואע"פ שנבנה אח"כ בבית שני, עכ"ז לא חזר האור למקומו כראוי. וע"כ השם של הנביא ההוא, שהתנבא על זה, הוא ירמיהו, אותיות ירום יה"ו, שפירושו הסתלקות אור העליון למעלה מהמלכות, ולא חזר להאיר אח"כ כראוי בבית שני. השם ירמיהו מורה, שאור העליון הסתלק ממלכות, ולא חזר למקומו, ונחרב ביהמ"ק, וחשכו המאורות.
7. אבל ישעיהו, השם מאותיות ישע יה"ו, גורם לגאולה ולהחזיר אור העליון למקומו, למלכות, ולבנות ביהמ"ק וכל הטוב וכל האורות יחזרו כבתחילה.
וע"כ השמות של ב' נביאים אלו עומדים זה כנגד זה, שהשם האחד, ירום יה"ו, והשם השני הוא להיפך, ישע יה"ו, משום שהשם גורם. וצירוף האותיות אלו עם אלו גורמים מעשה לפי משמעותן, הן לטוב והן לרע.
ועל העניין הזה הוא צירוף האותיות של השמות הקדושים, וכן האותיות מבחינתן עצמן גורמות להראות סודות עליונים כמשמעותו של השם. שהאותיות בעצמן גורמות סודות עליונים קדושים להראות בהן.
("ואתה תצווה", תצווה)
1. שְׁאל לך אות מעִם ה' אלקיך, הַעְמק שְׁאָלה או הגבֵּהַּ למעלה. מה בין הדורות הראשונים לדורות האחרונים? הדורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות, שניתנו למשה בסיני. ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אָחָז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות. ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות, לא היה אומר לו הנביא את זה. ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה להנהיג פעולות בעוה"ז.
("ויקרא אל משה", ויקרא)
2. משום שכל אות שנמסרה למשה, הייתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של החיות העליונות הקדושות, המרכבה העליונה, חגת"מ. וכל החיות היו מתעטרות באותיות, גם החיות של המרכבה התחתונה שבמלכות. ופורחות באוויר של ישסו"ת, היורד מהאוויר העליון הדק שאינו ידוע, שהוא באו"א עילאין.
3. ועולות ויורדות אותיות גדולות ואותיות קטנות. אותיות גדולות יורדות מההיכל העליון המכוסה מכל, בינה. ואותיות קטנות יורדות מהיכל אחר, תחתון, מלכות. ואלו ואלו נמסרו למשה בסיני.
4. וחיבור האותיות המתחברות בהעלם בכל אות, כגון א', שהיא אות יחידה, מתחברות עימה בהעלם שתי אותיות אחרות ל' ף' במבטא. וכן ב' במבטא, מתחברות עימה י' ת', וכך כולן נמסרו למשה בסיני.
וכולן הן בסוד אצל החברים. אשריהם.
("ויקרא אל משה", ויקרא)
323. ודאי שם הוי"ה הוא אמונת העליונים והתחתונים, ועל זה עומדים כל העולמות, ובאות אחת קטנה י' תלויים אלף אלפים וריבוא רבבות עולמות של תשוקות. וע"כ אותיות דהוי"ה קשורות אלו באלו, וכמה אלפים ורבבות עולמות תלויים בכל אות ואות, ועולות ומתקשרות באמונה, במלכות. ונסתר בהם מה שלא השיגו העליונים והתחתונים. התורה תלויה בהן, ועוה"ז ועוה"ב, הוא ושמו אחד. וע"כ כתוב, אֶשְׁמְרה דרכיי מֵחֲטוא בלשוני. וכתוב, אל תיתן את פיך לַחֲטיא את בשרך.
("כי יקלל אלוהיו", אמור)
346. ישראל, יש להם כתב ולשון, ובכל אות יכולים להסתכל בצורה ובציור כראוי, להבין סודות העליונים שבהם. אבל כמ"ש, ובגויים לא יתחשָׁב, משום שאין להם כתב ולשון מקוריים, שיהיו מצוירים ע"פ הצורות העליונות. ואין להם להסתכל ולדעת כלום בצורת הכתב שלהם, כי כמ"ש, הבל הֵמה מעשה תעתועים, כי כתב ולשון שלהם הם רק הֶסכֵּמיוֹת, שבני אדם הסכימו על צורה ולשון אלו. ולא יתחשב, במחשבה ובהסתכלות שלהם על צורות אותיותיהם, משום שאין להם כתב. אשריהם ישראל.
("ראש, גזע ושביל", בלק)
11. המילה אחד שבשמע ישראל. אות ד' של אחד, עליונה וגדולה על האותיות האחרות. וכן ר' של אל אחר ג"כ גדולה יותר מהאותיות האחרות, כדי לעשות היכר בין אחד לאחר, שלא להחליף הקדוש העליון, אל אחד, ולכלול עימו הצד האחר, אל אחר.
12. אותיות ע' ד' שבשמע ישראל הן גדולות, ע' של שמע וד' של אחד. הן אותיות עד, הרומזות, שצריכים להעיד עדות על סודי הסודות, להוציא מידה אחת למדידה של האמונה. ומי שיודע הסוד הזה, יודע היסוד של ריבונו, ונוחל שני עולמות, העוה"ז והעוה"ב. והמידה נקראת קו המידה.
13. וזה ניתן לחכמים העליונים הקדושים, היודעים סוד ריבונם, ומשתדלים בכבודו. ולא ניתן לרשעי עולם, שאינם יודעים, ואינם דואגים לכבוד אדונם. ואותם צדיקי אמת, שהאמונה העליונה בהם, להם ניתן לדעת ולהסתכל, משום שאינם נוטים לימין ולשמאל. אלא שדבוקים בקו האמצעי.
("קו המידה", ואתחנן, זוהר חדש)
583. כיוון שהמלכות עלתה בשירה, הושיט לה המלך ימינו, חסד, לקבל אותה. וקיבל אותה בין זרועותיו, בין חסד לגבורה. ואמר לה דברי אהבה. וציווה לתת לה מתנות, ומנחות, וכבוד גדול. ואמר, תורֵי זהב נעשֶׂה לָך עם נקודות הכסף. תורי זהב, הם פיסוק הטעמים שבאותיות. משום שהם מלמדים הדרך, איך להניע האותיות, אם לימין, להמשכת חסד, אם לשמאל, להמשכת חכמה דשמאל.
584. ונקראים תורי, כי כשמגיע התור והזמן של מדרגה זו, לתת למלכות, ע"י היסוד, עושה בה רשימו דטעמים, להניע וללכת באותה דרך שצריכים ללכת. וכן כשמגיע תור וזמן של מדרגה אחרת, לתת לה, עושה בה רשימה דטעמים באופן אחר, להניע וללכת באותה דרך ממש. שצריכים ללכת, כדי לקבל אותה ההשפעה. ועל זה כתוב, ישרים דרכי ה'. אלו הם תנועות הטעמים, כל אחת כראוי לה.
("טעמים ונקודות ואותיות", שיר השירים, זוהר חדש)
2. אלא הכול נברא בתורה, והכול השתכלל בתורה. וכמו שהתורה מתחילה באות ב', כך נברא העולם באות ב'. כי מטרם שברא הקב"ה את העולם, הנוקבא, באו כל האותיות לפניו, ונכנסו כל אחת למפרע, בסדר תשר"ק ולא בסדר אבג"ד.
3. נכנסה הת' ואמרה לפניו, רצונך לברוא עימי את העולם? אמר לה הקב"ה, לא. כי בך עתידים הרבה צדיקים למות, כמ"ש, והתוויתָ תָו על מצחות האנשים. וכתוב, וממקדָשִי תָחֵלוּ. אל תקרא, וממקדשי, אלא, וממקוּדשיי, שהם הצדיקים. ומשום זה העולם לא ייברא בך.
4. באו ג' האותיות, ש', ק', ר', כל אחת בפני עצמה. אמר להן הקב"ה, אינכן ראויות שייברא בכן העולם, כי אתן האותיות, שנקרא בכן שקר, ושקר אינו שווה לקום לפניי.
5. באו האותיות פ' וצ', וכן כולן, עד שהגיעו האותיות לאות כ'. כיוון שירדה הכ' מעל הכתר, הזדעזעו העליונים והתחתונים, עד שהתקיים הכול באות ב', שהיא סימן ברכה, ובו השתכלל העולם ונברא.
6. והרי הא' היא ראש כל האותיות, הלוא היה צריך לברוא בה העולם? כך הוא, אלא משום שנקרא בה ארור, לא נברא בה העולם. משום זה, אע"פ שהא' היא אות מסוד עליון, כדי שלא לתת כוח וחיזוק לס"א, הנקראת ארור, לכן לא נברא בה העולם, והשתכלל העולם בב' ובו נברא.
("וייגש אליו יהודה", וייגש)
4. מפני מה האות ב' פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד? בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבל אותו ולהשתתף עימו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מהצד האחר, כמו הב', ולומדים, אם יום תעזבני, יומיים אעזבך. ולא ימצא פתח עד שישוב ויתחבר בתורה פב"פ, ולא ימוש ממנה. וע"כ התורה פותחת, לקרוא לבני אדם ומכריזה וקוראת להם, כמ"ש, אליכם אישים אקרא.
5. ב' היא צורת שני גגות, וקו אחד המחבר אותם. גג אחד למעלה לשמיים, ז"א, גג אחד למטה לארץ, המלכות, והקב"ה, יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם.
6. ג' אורות עליונים קדושים, ג' קווים, האחוזים יחד, הם כלל התורה, והם פותחים פתחים לכל, פותחים פתחים ומשפיעים לאמונה, מלכות, והם בית לכל. וע"כ נקראים בית, כי אלו ג' קווים שבב', הרומזים על ג' קווים דז"א, הם בית. ומשום זה התחלת התורה היא ב', כי היא התורה, והיא רפואת העולם.
("בתורה נברא האדם", שמיני)
79. אלו ארבעה יסודות, שהם ד' בחינות, חכמה בינה ת"ת מלכות, מתפשטים לכ"ב (22) אותיות, היוצאים מחמישה מוצאות הפה: אחה"ע מגרון, בומ"ף משפתיים, גיכ"ק מחֵך, דטלנ"ת מלשון, זסשר"ץ משיניים.
כי אלו חמישה מוצאות הם כנגד כתר. חו"ב ותו"מ הם ארבע היסודות, מים אש רוח עפר. ארבע היסודות הם חמישה מוצאות הפה, שמתפשטים בהם כ"ב אותיות.
("ויעבור אברם בארץ", לך לך)
261. כל כ"ז (27) אותיות שבא"ב, הם זכר ונקבה, להתכלל זה בזה כאחד. שהאותיות השייכות לימין ולשמאל הן זכרים, והשייכות לקו אמצעי הן נקבות. אותיות הזכרים משפיעות מים עליונים, ואותיות הנקבות מעלות מ"ן, ומתחבר הכול ונעשה אחד. וזהו הייחוד השלם. וע"כ מי שיודע את הייחודים ההם, ונזהר לכוון אותם, אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב. כי הוא עיקר הייחוד השלם כראוי.
("כל מערכת אינה אלא בשלוש", וייצא)