טוב ורע

לצפות לאור

54. מי מכם אשר הפך חושך לאור, והמר יטעם לו כמתוק, עוד מטרם שבא לכאן, בעודו בחיים בעוה"ז. מי מכם, אשר בכל יום מצפה לאור, המאיר בשעה שהמלך פוקד את האיילה, שאז מתגדל כבוד המלך, ונקרא מלך על כל מלכי העולם. ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו בעוה"ז, אין לו חלק כאן.

("החיזיון של רבי חייא", הקסה"ז)

הרע והעונש הופכים לטובות ולזכויות

138. מכוח הנהגת שכר ועונש עצמה, הכין ה', שסוף כל סוף אנו זוכים על ידה לגמה"ת. שכל בני אדם ישיגו הכלים של הקבלה המתוקנים, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרם, בשיעור הכתוב, כל פעל ה' למענהו. כמו שנבראו מתחילתם. ואז יתגלה הזיווג הגדול דעתיק יומין, ואנו באים לידי תשובה מאהבה, וכל הזדונות ייהפכו לזכויות, וכל הרעות לטובות גדולות.

ואז תתגלה השגחתו הפרטית בעולם כולו, שכולם יראו, כי הוא לבדו עשה ועושה ויעשה כל אלו המעשים והפעולות שמקודם לכן. כי עתה, אחר שכבר נהפכו הרע והעונש לטובות ולזכויות, תינתן האפשרות להשיג פועלם. כי כבר מתאימים הם למעשה ידיו. כי עתה ישבחו ויברכו אותו, על אלו הרעות והעונשים המדומים בשעתם.

("ליל הכלה", הקסה"ז)

ייסורים מתקבצים ונעשים לאור גדול

141. עד כאן דיברנו מהעונשים והייסורים הנוראים ביותר, שהם הפירוד מאמונת ה'. והזוהר אומר, כי גם העונשים והייסורים משאר דברי העולם, מהעבירות הפרטיות, ומייסורי הגיהינום, והייסורים הגופניים, וכדומה, הממלאים כל העוה"ז, הנה גם הם מתקבצים ונכללים בזיווג הגדול הזה, כמ"ש, והיה כאשר שָׂשׂ ה' עליכם, להטיב אתכם ולהרבות אתכם, כן יָשִׂישׂ ה' עליכם, להאביד אתכם ולהשמיד אתכם.

כי כולם מתקבצים ונעשים לאור גדול, ונהפכים לששון ולחדווה רבה. ונאמר, אין אומר ואין דברים משאר דברי העולם, שהם כל ייסורי העוה"ז, שאינם נשמעים לפני המלך הקדוש, בהיהפכם לששון ולחדווה. ואינו רוצה לשמוע אותם, שלא יתאווה לשמוע אותם, כי מתוך ההיפוך שלהם לששון ולחדווה, הרי המלך הקדוש יחזור אחריהם, ויתאווה לשמוע אותם.

כלומר, שזֵכֶר כל צער וכאב מהימים שעברו, יגרום עתה בגמה"ת חדווה ועונג רב. כמ"ש, בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עוון ישראל ואיננו. כי בעת שייהפכו לזכויות, יעלו כל כך נחת רוח, עד שיבוקשו העוונות מימים שעברו, כדי להתבדח עליהם, ולא יימצאו. כלומר, שיידמה לנו, כי אינם נמצאים עוד בצורתם האמיתית, כמו שהיו בימים שעברו.

ונאמר, ואינו רוצה לשמוע אותם. כלומר, שאין אומר ואין דיבור, שלא יחזור עליהם ברצון ובחשק גדול לשמוע אותם, מפאת היותם עתה כולם לאורות קדושים ונאמנים.

והנה הקומה הגדולה הזו, העולה בזיווג הגדול מכל הנשמות ומכל המעשים, הטובים והרעים יחדיו שבגמה"ת, נבחנת כמו קו ועמוד אור, המאיר מסוף העולם ועד סופו. שהוא הייחוד הגדול, כמ"ש, יהיה ה' אחד ושמו אחד. ונאמר, אלו הדברים, דברי העולם, בכל הארץ יצא קַוום. כי הקומה, היוצאת על אלו הדברים, שהם כל מיני הייסורים והעונשים, מאירה מסוף העולם ועד סופו. כלומר, בכל הארץ.

("ליל הכלה", הקסה"ז)

השגחת ה'

138. כל ההפרש, שיש בין עוה"ז שמלפני התיקון, אל גמה"ת. כי מטרם גמה"ת נקראת המלכות עצה"ד טו"ר. כי המלכות היא הנהגת ה' שבעוה"ז. וכל עוד שהמקבלים לא באו לידי השלמה, שיוכלו לקבל שלמות הטבתו, שחשב עלינו במחשבת הבריאה, מוכרחה ההנהגה להיות בדרך טו"ר, ושכר ועונש. כי כלי קבלה שלנו, מלוכלכים עוד בקבלה עצמית, המצומצמת מאוד במידתה, וגם מפרידה אותנו מהבורא.

והטבה שלמה, בשיעור הגדול שחשב עלינו, איננה, אלא בהשפעה, שהיא תענוג בלי שום גבול וצמצום. משא"כ הקבלה לעצמו, היא מוגבלת ומצומצמת מאוד, כי השְׂביעה מכבה תכף התענוג. כמ"ש, כל פעל ה' למענהוּ. שכל הפעולות הנוהגות בעולם, לא נבראו מתחילתן, אלא להשפיע נחת רוח אליו. ולפיכך נמצאים בני אדם משמשים בעסקי העולם, בהיפך גמור ממה שנבראו מתחילתם. שהרי הקב"ה אומר, כל העולם בשבילי נברא, כמ"ש, כל פעל ה' למענהו. וכמ"ש, כל הנקרא בשמי, לכבודי בְּרָאתיו.

ואנו אומרים ההיפך ממש מקצה אל הקצה. כי אנו אומרים, כל העולם אך בשבילנו נברא. ואנו רוצים לבלוע כל טוב העולם לבטננו, להנאותינו, ולכבודנו. ולפיכך, אין פלא, מה שאין אנו ראויים עוד לקבל הטבתו השלמה. וע"כ מוטעמת לנו השגחתו בטו"ר, בהנהגת שכר ועונש. כי זה תלוי בזה, ששכר ועונש מסובב מטו"ר. כי כיוון שאנו משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, אנו מרגישים בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם רע בעדנו.

כי חוק הוא זה, שלא יוכל הנברא לקבל רע מאת ה' בגילוי, כי הוא פגם בכבוד ה', שהנברא ישיגוֹ כפועל רעות, כי אין זה מתאים לפועל השלם. וע"כ, בעת שהאדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה על השגחת ה', ונעלם ממנו הפועל עליון. וזה העונש היותר גדול שבעולם.

הרי שהרגשת טו"ר בהשגחתו, מסבבת עימה הרגשת שכר ועונש. כי המתאמץ, שלא להיפרד מאמונת ה', אע"פ שטועם רע בהשגחה, יש לו שכר. ואם לא יעלה לו להתאמץ, יש לו עונש, כי נפרד מאמונת ה'.

אמנם מכוח הנהגת שכר ועונש עצמה, הכין ה', שסוף כל סוף אנו זוכים על ידה לגמה"ת. שכל בני אדם ישיגו הכלים של הקבלה המתוקנים, ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרם, בשיעור הכתוב, כל פעל ה' למענהו. כמו שנבראו מתחילתם. ואז יתגלה הזיווג הגדול דעתיק יומין, ואנו באים לידי תשובה מאהבה, וכל הזדונות ייהפכו לזכויות, וכל הרעות לטובות גדולות.

ואז תתגלה השגחתו הפרטית בעולם כולו, שכולם יראו, כי הוא לבדו עשה ועושה ויעשה כל אלו המעשים והפעולות שמקודם לכן. כי עתה, אחר שכבר נהפכו הרע והעונש לטובות ולזכויות, תינתן האפשרות להשיג פועלם. כי כבר מתאימים הם למעשה ידיו. כי עתה ישבחו ויברכו אותו, על אלו הרעות והעונשים המדומים בשעתם.

וזהו עיקר הקוטב של המאמר. כי עד עתה היו גם התיקונים נחשבים למעשה ידינו. כי ע"כ קיבלנו עליהם שכר ועונש. אמנם בזיווג הגדול של גמה"ת, יתגלה, שהן התיקונים והן העונשים, כולם הם רק מעשה ידיו.

("ליל הכלה", הקסה"ז)

יום ליום יביע אומֶר, ולילה ללילה יְחַווה דעת

140. יום ליום יביע אומֶר ולילה ללילה יחווה דעת. פירושו, יום קדוש, מאלו הימים העליונים של המלך, מספירות דז"א, הנקראות ימים, משבחים את החברים, שעסקו בתורה בליל שבועות. ולילה ללילה, כלומר כל מדרגה השולטת בלילה, הספירות של המלכות, משבחים זה לזה, אותה הדעת, שכל אחד מקבל מחברו. וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים.

מטרם גמה"ת, מטרם שהכשרנו את כלי הקבלה שלנו, לקבל רק ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרנו ולא לטובת עצמנו, נקראת המלכות בשם עצה"ד טו"ר. כי המלכות היא הנהגת העולם לפי מעשה בני אדם. וכיוון שאין אנו מוכשרים לקבל כל העונג והטוב, שחשב ה' בעדנו במחשבת הבריאה, ע"כ מוכרחים לקבל הנהגת טו"ר מהמלכות, שהנהגה זו מכשירה אותנו סוף כל סוף, לתקן כלי הקבלה שלנו ע"מ להשפיע, ולזכות לעונג ולטוב שחשב בעדנו.

והנה, הנהגת טו"ר, גורמת לנו הרבה פעמים עליות וירידות. כל אחד לפי מה שהוא. ותדע, שכל עלייה נחשבת משום זה ליום בפני עצמו. כי מסיבת הירידה הגדולה, שהייתה לו בינתיים, בהיותו תוהה על הראשונות, נמצא בעת עלייה, כקטן שנולד. הרי שבכל עלייה, הוא כמתחיל מחדש לעבוד את ה'. וע"כ נחשבת כל עלייה ליום מיוחד. ועד"ז כל ירידה נחשבת ללילה מיוחד.

כמ"ש, יום ליום יביע אומר. כי ע"י הזיווג הגדול שבגמה"ת, יזכו לתשובה מאהבה, כי יגמרו תיקון כלי הקבלה, שיהיו רק ע"מ להשפיע נחת רוח לה'. ויתגלה לנו בזיווג הזה כל הטוב והעונג הגדול של מחשבת הבריאה.

ואז נראה בעליל, כי כל אלו העונשים, שהיו בימי הירידה, עד שבאנו להרהורים לתהות על הראשונות, הם היו המטהרים אותנו, וגורמים ישרים לכל האושר והטוב, שהגיע לנו בעת גמה"ת. כי לולא אותם העונשים הנוראים, לא באנו לעולם לעונג ולטוב הזה. ואז הזדונות האלו נמצאים נהפכים לזכויות ממש.

כי כל הלילות האלו, שהם הירידות, הייסורים והעונשים, שהפסיקו דבקות ה', עד שנעשו ימים מרובים בזה אחר זה. הנה עתה, אחר שגם הלילות והחושך שבינתיים נעשו גם הם לזכויות ולמע"ט, ולילה כיום יאיר וחשכה כאורה, שוב אין הפסקות בינתיים, ונמצאים מתחברים כל 6000 שנה ליום אחד גדול בלבד.

ונמצאים כל הזיווגים, שיצאו בזה אחר זה, וגילו עליות ומדרגות נפרדות, כל אחת מחברתה, התקבצו עתה לקומת זיווג אחד גבוה ונישא, המאיר מסוף העולם עד סופו. וע"כ נעשו כולם יום אחד לה'.

ונאמר, ולילה ללילה. כי כל אלו המילים והייסורים, הנקראים לילות, שבסיבתם נעשו המדרגות אחת אחת, בזה אחר זה, הנה עתה, אחר שגם הם כיום יאירו, משום שהתקבצו כולם ונעשו לבית קיבול אחד, לדעת הגדולה הממלאת כל הארץ דעה את ה', נמצא, שכל לילה בפני עצמו היה נשאר בחשכה, אם לא היה בא עתה בקיבוץ אחד עם כל הלילות.

כי כל לילה מקבל חלקו בדעת רק מתוך החיבור עם שאר הלילות. כי רק כולם יחד בקיבוץ, נעשו ראויים לקבל הדעת הגדולה הזו. וע"כ נאמר, וברוב שלמות הם נעשו להם חברים ואוהבים, שבשלמות הגדולה שקיבלו יחד, נעשו כל הלילות לרֵעים אהובים זה לזה.

("ליל הכלה", הקסה"ז)

גניזת האור

201. אהבה שלמה, היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. שיאהב את הקב"ה, שאפילו הוא לוקח ממנו את נשמתו. זוהי אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים, בחסד ובדין. וע"כ, האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים, חסד ודין יחד, שיהיו שלמות, שניתן מקום להתכללות ב' הקצוות כאחת.

כי עתה תצויר האפשרות לגלות שלמות אהבתו, גם בשעה שנוטל את נפשו ממנו. וניתן מקום להשלמת האהבה. באופן, שאם לא היה נגנז, והדין הקשה לא היה נגלה, הייתה אהבה רבה זו חסרה מהצדיקים, ולא הייתה לה שום אפשרות לבוא פעם לכלל גילוי.

("המצווה השנייה", הקסה"ז)

הבחירה שניתנה לאדם

180. אמרו לו החברים, אם כך הוא, למה כל זה? כלומר, אם כל התירוץ על בריאת האדם, הוא מפני שיכול לעשות תשובה, ויתקן את קלקולו, א"כ למה כל זה? מוטב היה, שלא לברוא החושך בנוקבא, והאדם לא יבוא לכלל חטא מלכתחילה?

והשיב רבי שמעון לחברים, אם לא היה כך, שברא הקב"ה יצה"ט ויצה"ר, שהם אור וחושך, לא היו מצוות ועבירות לאדם דבריאה. אלא שהאדם נברא משניהם, מאור ומחושך. וע"כ אומר הכתוב, רְאֵה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע. כלומר, משום זה נוהגות באדם מצוות ועבירות, והוכנה לו הבחירה, לבחור בין טוב לרע.

אמרו לו, למה כל זה? הלוא מוטב היה, שלא ייברא החושך, ולא היה לאדם לא עונש ולא שכר, מאשר שייברא, ויחטא, ויגרום לכל אלו הקלקולים הרבים שגרם בחטאו?

181. אמר להם, מן הדין היה לו לברוא אותו באור ובחושך, משום שהתורה נבראה בשביל האדם, שכתוב בה עונש לרשעים ושכר לצדיקים, ולא ייתכן שיהיו שכר ועונש, אלא באדם דבריאה, הכלול מאור ומחושך, כמ"ש, לא תוהו בְרָאָהּ, לָשֶׁבת יְצָרָהּ. שלא נברא העולם להיות בתוהו בחושך לרשעים, אלא לשֶׁבת יְצָרה, לתת שכר טוב לצדיקים.

והשכר הוא השגת התורה, כמ"ש, כי מָלאה הארץ דֵעה את ה'. כי אורייתא והקב"ה הם אחד. ואם לא היה נברא האדם באור ובחושך, שייתכן בו עניין הבחירה בין טוב ורע, ועניין שכר ועונש, לא הייתה אפשרות שיתגלה השכר הטוב הזה לצדיקים, המקובל בתורה, שנבראה בשבילו.

אמרו החברים, ודאי שמענו עתה, מה שלא שמענו עוד עד היום. ועתה ברור, שלא ברא הקב"ה דבר מה, שאינו צריך לו.

("נעשה אדם", בראשית-א)

כשהנוקבא מחוברת עם הזכר, נמשך ממנה כל טוב

312. אי אפשר לנוקבא שתימצא בלי זכר, להיותה אש ועשן מצד שמאל, וצריכה לחסדי הזכר. ומטעם זה היא נבחנת בבחינת זכר ונוקבא ביחד, כמ"ש, ואת הארץ.

ובעת שהנוקבא בלי זכר, נמשכים ממנה כל מיני עונשים שבעולם, להיותה אש ועשן מצד שמאל. וכל תיקונה הוא, שתהיה מחוברת כאחד עם הזכר, שהוא הימין. ואז נמשך ממנה כל טוב העולמות.

("התיקון של עולם התחתון מעולם העליון", בראשית-א)

ביטול גזרות קשות

96. כל המדרגות כולם צריכים זה לזה, להשלים האחד עם חברו, ולהאיר אחד בחברו, עד שכולם עולים למקום שצריך שלמות. בתחילה עולים מלמטה, להשלים המקום העליון. ואח"כ יורדים מלמעלה למטה, להשלים התחתונים. ואז נעשית שלמות מכל הצדדים, וכולם נשלמים כראוי.

97. מי שיודע הסודות הללו, ועושה השלמוּת למעלה ולמטה, הוא מתדבק בריבונו ומבטל כל הגזרות הקשות. והוא מעטר לריבונו, שממשיך ג"ר לז"א, וממשיך ברכות אל העולם.

וזהו האדם, הנקרא צדיק עמוד העולם. כלומר, שהעולם עומד ומתקיים בשבילו. ותפילתו אינה חוזרת ריקם, שנענה על כל תפילותיו. וחלקו בעוה"ב, והוא בחשבון בעלי האמונה. כלומר, שנכנס בחשבון בעלי האמונה, הנמצאים בעולם.

("שבעה היכלות של או"א דבריאה", בראשית-ב)

גם זו לטובה

103. בעניין הייסורים הגשמיים והרוחניים, שסבל מטרם שעשה תשובה, יש בהם ב' דרכים:

א. כל מה שעושה הקב"ה, לטובה עושה. כי הוא רואה, שלולא המכאובים הנוראים, שסבל מכוח שהיה משוקע בטבע הקבלה לעצמו, לא היה זוכה לתשובה מעולם. וא"כ הוא מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כי לולא הרעה, לא היה זוכה לטובה. ונמצא, שהכול גורם לטוב.

ב. גם זו לטובה. לא זו בלבד שהרעוֹת נעשו גורמות לטובה, אלא שהרעות עצמן נהפכו ונעשו טובות, ע"י אורות גדולים מאוד, שהבורא מאיר בכל אלו הרעות, עד שנהפכו ונעשו לטובות, הן הייסורים הגופניים, והן הייסורים הנפשיים, שהם העבירות. באופן, שהחובות נהפכו וקיבלו צורות של זכויות.

("שבעה היכלות של או"א דבריאה", בראשית-ב)

הכוח הממונה

318. במה שהאדם הולך, ובאותה הדרך שמתדבק בה, כך הוא ממשיך על עצמו כוח ממונה ההולך לעומתו. אם הולך בדרך טוב, הוא ממשיך עליו כוח ממונה מצד הקדושה, המסייע לו. ואם הולך בדרך רע, ממשיך עליו כוח רע מצד הטומאה, המזיק לו.

("ויגרש את האדם", בראשית-ב)

ב' דרכים לאדם

326. כאשר האדם הולך בדרך האמת, הוא הולך לימין, וממשיך על עצמו רוח קדוש עליון מלמעלה. ורוח זה נעשה לו רצון קדוש, להתייחד למעלה ולהתדבק בקדושה העליונה, שלא תיפסק ממנו לעולם.

327. כאשר אדם הולך בדרך הרע, ודרכיו נטו מדרך הישר, הוא ממשיך על עצמו רוח הטומאה שבצד שמאל. ומטמא אותו ונטמא בו, כמ"ש, ולא תיטמאו בהם, ונִטְמֵתם בָּם. הבא לטמא, מטמאים אותו.

("והאדם ידע את חוה", בראשית-ב)

חשיבות החסרונות של הכלים

453. האדם נברא בכל רע ושפלות. כמ"ש, עַיר פרא אדם ייוולד. וכל כליו שבגופו, החושים והמידות ומכ"ש המחשבה, משמשים לו רק רע ואפסיות כל היום. והזוכה להידבק בו יתברך, אין ה' בורא לו כלים אחרים במקומם, שיהיו ראויים לקבל בתוכם שפע הרוחני הנצחי המיועד לו, אלא אותם הכלים השפלים, שתשמישם עד עתה היה רע ומתועב, מתהפכים ונעשים לו כלי קבלה לכל נועם ורוך הנצחי.

ולא עוד, אלא כל כלי שחסרונותיו היו גדולים ביותר, נעשו עתה לחשובים ביותר. כלומר שמידת גילויָם גדולה ביותר. עד שאם היה לו איזה כלי בגופו בלי שום חיסרון, נעשה לו עתה כמו דבר מיותר שאינו משמש לו כלום. ודומה לכלי עץ וחרס, שככל שחסרונו, חקיקתו, גדול יותר, כן מידת קיבולו וחשיבותו גדולה יותר.

("חשבון קץ המשיח", ויירא)

צדקה תציל ממוות

166. כמה מנהיג הקב"ה את כל הבריות במידת טובו, וכש"כ לאותם ההולכים בדרכיו. שאפילו בזמן שמבקש לדון העולם, הוא מסבב למי שאוהבו, שיזכה באיזה דבר מטרם שיבוא אותו הדין לעולם.

169. מי שזוכה בצדקה עם בני אדם בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו אותה צדקה שעשה, משום שבכל שעה שאדם זוכה, נכתב לו כן למעלה. וע"כ, אפילו בשעה שהדין שורה בעולם, הקב"ה זוכר לו את הטוב שעשה, וזכה עם בני אדם, כמ"ש, וצדקה תציל ממוות.

("ויקומו משם האנשים", ויירא)

הבא להיטהר, עוזרים לו ובזה ישים מבטחו

124. אלא לא יבטח אדם ויאמר, הקב"ה יצילנו, או הקב"ה יעשה לי כך וכך. אלא ישים מבטחו בהקב"ה, שיעזור לו כמו שצריך, כאשר ישתדל במצוות התורה, וישתדל ללכת בדרך האמת. וכיוון שאדם בא להיטהר, עוזרים לו בוודאי. ובזה יבטח בהקב"ה, שהוא יעזור אותו. ויבטח בו, ולא ישים מבטחו באחר זולתו.

ויעשה את ליבו כראוי, שלא יבוא בו הרהור זר. אלא כאותה מסילה, המתוקנת לעבור בה לכל מקום שצריכים, הן לימין והן לשמאל. וכך יהיה ליבו. כלומר, שבין אם הקב"ה יעשה עימו טובה או להיפך, יהיה ליבו מוכן ומתוקן, שלא יהרהר אחר הקב"ה בשום פנים שבעולם.

("ויקרא את עשיו ויאמר, לא ידעתי יום מותי", תולדות)

שיתוף טוב ורע

47. כל מה שברא הקב"ה בעולמות, היו בשיתוף מלכות, מדה"ד, עם הבינה, מדה"ר, שמשיתוף הזה נמצאים הרבה מעלות בעולם. אם שיתוף טו"ר, הנוהג בנבראים, ע"כ הוא ירבה מחלוקת בעולם.

48. אמת שזה ירבה מחלוקת בעולם. כי לפי האמיתיות ששיתוף מורה על שיתוף מלכות בבינה, הרי כל המדרגות שבעולמות התחלקו על ידיה לכח"ב ותו"מ. וכן לפנים ואחוריים ולפנימיות וחיצוניות. ונמצא, שנעשה מחמתו מחלוקת בעולם.

וכל מה שעשה הקב"ה, עשה כעין גוף ונשמה. הגוף ממלכות, והנשמה מבינה. וכל מה שעשה הקב"ה, שיתף זה בזה, שיתף מדה"ר בדין. והרי אין גוף למלאכים? כך הוא. אבל אינם יכולים לפעול פעולה, עד שישתתף אור הבינה, שהוא סיוע מלמעלה ממנו. המלאכים הם חיצוניות המלכות. ואין בהם שום כוח, מטרם שמקבלים הסיוע והשיתוף מהבינה. כי מטרם זה אינם ראויים למוחין. כי המלכות, מטרם שנמתקה בבינה, אינה ראויה לקבל מוחין.

("שיתוף מדה"ר בדין", תולדות)

ימין ושמאל בהנהגת העולם

266. הקב"ה עשה ימין ועשה שמאל, להנהיג העולם. אחד נקרא טוב, הימין, ואחד נקרא רע, השמאל, ובשניים אלו נכלל האדם ומתקרב בכל דבר לה', כמו שלמדנו, בשני יצריך, ביצה"ט וביצה"ר.

("וליוסף יוּלָד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב", מקץ)

זמן לאור ולחושך

25. לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים. כל מה שעשה הקב"ה למטה, שׂם לכל זמן, וזמן קצוב. זמן שׂם לאור ולחושך. זמן שם לאור שאר העמים. חוץ מישראל, שהם שולטים עתה על העולם. וזמן שם לחושך, שהוא גלות ישראל תחת שליטתם. זמן שם הקב"ה לכל. וע"כ לכל זמן, ועת לכל חפץ.

מהו, ועת לכל חפץ? זמן ועת לכל חפץ שנמצא למטה, לכל הטוב שנמצא למטה יש עת וזמן קבוע.

26. מהו עת? הוא כמ"ש, עת לעשות לה' הֵפֵרו תורתך. וכתוב, ואַל יבוא בכל עת אל הקודש. והיא המדרגה הממונה על הנהגת העולם, הנוקבא. וע"כ עת, הנוקבא, ממונה לכל חפץ תחת השמיים.

("ויהי מקץ", מקץ)

לשים בו בטחונו וכוחו

7. בִּטחו בה' עדי עד. בכל ימיו של האדם, הוא צריך להתחזק בהקב"ה. ומי ששם בו ביטחונו וכוחו כראוי, לא יוכלו להרע לו כל בני העולם. שכל מי ששם כוחו בשם הקדוש, מתקיים בעולם.

("ואֵרָא באל שד"י, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם", וארא)

עולם הבא

187. עוה"ב נקרא נועם, משום שבעת שמתעורר עוה"ב להשפיע, מתעוררים כל טוב, שמחה, אורות, וחירות העולם.

("דרכים, נתיבות, נועם ושלום", וארא)

התגברות הטוב

81. בכל מקום שנאמרים דברי תורה, הקב"ה וכנ"י, המלכות, הם שם, ומקשיבים להם. ואז, בעץ של טו"ר, המלכות, הצד של הטוב מתגבר ומתעלה למעלה, והקב"ה וכנ"י מתעטרים בטוב והם בעליו של הטוב ההוא, ועליהם כתוב, אל תמנע טוב מבעליו.

("הזקן", משפטים)

המשתדל לעזוב את דרך הרע

41. כל מי שאוחז ביד הרשע, והשתדל בו שיעזוב דרך הרע, הוא עולה בג' עליות, מה שלא עלה כך אדם אחר. גורם להכניע את הס"א, גורם שיתעלה הקב"ה בכבודו, וגורם לקיים כל העולם בקיומו למעלה ולמטה. ועל אדם זה כתוב, בריתי הייתה איתו החיים והשלום. וזוכה לראות בנים לבניו, וזוכה בעוה"ז, וזוכה לעוה"ב. כל בעלי הדין לא יכלו לדון אותו בעוה"ז ובעוה"ב. נכנס בי"ב שערים שברקיע, ואין מי שימחה בידו.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

כשבני האדם מטיבים, נכנע הדין הקשה

249. וכשבני העולם מטיבים מעשיהם למטה, מתבשמים הדינים ועוברים, והתעוררו הרחמים ושולטים על הרע ההוא שהתעורר מדין הקשה. וכשמתעוררים הרחמים, שמחה וניחומים נמצאים, משום ששולטים על הרע ההוא, כמ"ש, ויינחם ה' על הרעה. ויינחם, משום שנכנע דין הקשה, והרחמים שולטים.

250. בשעה שהדינים מתבשמים והרחמים שולטים, כל ספירה שָׁבה לקיומה, ומתברכות כולן יחד. וכשחוזרת כל אחת למקומה, ומתברכות כולן יחד, ואמא מתבשמת בחיבור החקיקות שחזרו לבחינתה, אז נקראת תשובה שלמה ומתכפר העולם. כי אמא יושבת בשמחה שלמה, כמ"ש, אֵם הבנים שמֵחה. ואז היא נקראת יוה"כ, שכתוב בו, לטהר אתכם מכל חטאותיכם. ונפתחים חמישים שערים של צדדי החקיקות.

("מצד אמא יוצאות קליפות חוקרי דין וחוק", ויקרא)

הכול נכלל זה בזה

7. בשעה שהקב"ה ברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך החושך, היו אז כלולים זה בזה. משום זה מתוך החושך יצא אור, ומתוך הנסתר יצא והתגלה העמוק, וזה יצא מזה. ומתוך טוב יצא רע, ומן הרחמים יצא דין, והכול נכלל זה בזה: יצה"ט ויצה"ר, הימין והשמאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחור. והכול היה תלוי אחד בחברו.

8. כל העולם כולו לא נראה אלא בחיבור אחד, המדובק בסבך שלו. מדה"ד ומדה"ר, מלכות ובינה, היו דבוקות ומסובכות זו בזו. וע"כ, כשנידון העולם בדין הכלול, ברחמים נידון, במלכות הכלולה בבינה. ואם לא, לא היה יכול העולם להתקיים אפילו רגע אחד.

("הוי ארץ צִלְצַל כנפיים", קדושים)

כיתרון האור מן החושך

101. וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות. מן הסכלות ממש, באה תועלת לחכמה. כי אם לא הייתה נמצאת שטות בעולם, לא הייתה נודעת חכמה ודבריה. וחוב הוא על האדם שלמד חכמה, שילמד מעט מהשטות, ויידע אותה, משום שבאה תועלת לחכמה בזכותה. כמו שיש תועלת אל האור מהחושך, שלולא החושך לא היה נודע האור, ולא הייתה באה לעולם תועלת ממנו.

102. יש יתרון לחכמה, חכמה סתם, שכוללת חכמה עליונה וחכמה שבעוה"ז. חכמה שלמעלה אינה מאירה ואינה מוארת, אלא בגלל שטות, שהתעוררה ממקום אחר. ולולא שטות זו, לא היו האור והגאות הגדולה והיתֵרה, ולא הייתה נראית תועלת החכמה.

ומשום השטות, האירה החכמה יותר, ומאירים לה יותר. כמ"ש, שיש יתרון לחכמה. לחכמה סתם, בין למעלה ובין למטה. מן הסכלות סתם, בין למעלה ובין למטה. כי כך הוא למטה, אם לא הייתה נמצאת שטות בעולם, לא הייתה נמצאת חכמה בעולם.

103. רב המנונא סבא, כשלמדו ממנו החברים סודות החכמה, היה מסדר לפניהם פרקים של דברי שטות, כדי שתבוא תועלת לחכמה בזכותם, כמ"ש, יָקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. משום שהסכלות היא תיקון החכמה וכבוד החכמה. וע"כ כתוב, וליבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות.

104. יקר מחכמה מכבוד. הכבוד של החכמה והיופי שלה, והכבוד של מעלה, שהוא המלכות, הוא סכלות מעט. כי מעט סכלות מראה ומגלה כבוד החכמה והכבוד של מעלה, יותר מכל דרכי העולם.

105. כיתרון האור מן החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ולמר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? המר.

כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חברו. כך בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא. כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמ"ש, טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך.

("יתרון לחכמה על הסִכלות", תזריע)

המלכות נקראת עץ הדעת טוב ורע

64. המלכות נקראת עצה"ד טו"ר, משום שיש בה ב' נקודות:

א. נקודה דמדה"ד, מלכות דצ"א, שמחמתה אינה ראויה לקבל אור,

ב. נקודה הממותקת במדה"ר, שעל ידיה מקבלת כל האורות.

ואם האדם זוכה, נעשה תיקון במלכות, לגנוז הנקודה דמדה"ד, ורק הנקודה הממותקת במדה"ר היא בגלוי. ואז היא טובה. שהאדם מקבל כל האורות על ידה. ואם האדם אינו זוכה, אז מתגלה נקודה דמדה"ד שבמלכות, ואז כל האורות מסתלקים. והרי רע.

("הסוטָה", נשוא)

מליץ טוב

111. אדם הולך בעוה"ז וחושב ששלו הוא תמיד, ויישאר בו לדורי דורות. ובעוד שהולך בעולם, נותנים אותו בכבלים, שנֶחלה ונקשר אל מיטתו. ובעוד שיושב כך, דנים אותו בחברת שאר בני הדין. אם נמצא לו מליץ טוב, הוא ניצל מהדין. כמ"ש, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מִנִי אלף, להגיד לאדם יושרו, ויחוּננו ויאמר, פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. מליץ טוב, אלו הם מע"ט, העומדים לאדם בשעה שצריך להם.

112. ואם לא נמצא עליו מליץ טוב, הוא מתחייב מהדין להסתלק מהעולם.

("מיתה וחיבּוט הקבר", נשוא)

אין טוב אלא מתוך הרע

86. אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה.

("ובמדבר אשר ראית", תצווה)

אין דבר שאין לו צורך

136. האם מותר לנו לסרס כלב? כתוב, ומָעוּך וכָתוּת ונָתוּק וכָרוּת לא תקריבו לה', ובארצכם לא תעשו. כלומר, כל שבארצכם לא תעשו, ואפילו כלב. כי כמו שהעולם צריך לזה, צריך העולם ג"כ לזה. כלומר, שאין דבר בארץ שאין לו צורך. וע"כ למדנו שהכתוב, והנה טוב מאוד, זהו מלאך המוות, שאין לבטל אותו מהעולם, כי העולם צריך לו. ואע"פ שכתוב במלאך המוות, והכלבים עזי נפש לא ידעו שׂובעה, לא טוב שיתבטלו מהעולם. הכול צריך, הן טוב והן רע.

("שעיר לעזאזל", אחרי מות)

חדוות הלימוד

57. היצה"ר נצרך לעולם, כמו הגשם שנצרך לעולם. כי אלמלא יצה"ר, לא הייתה חדוות הלימוד בעולם. אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטוא על ידו. כמ"ש, לא יָרֵעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי. הר קודשי הוא הלב, שבו משכנו של יצה"ר.

לב טוב, הוא בניין של הגוף ושל הנשמה. וע"כ כתוב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך. כי הלב הוא עיקר הכול.

("שיתוף מדה"ר בדין", תולדות)

אני מיניתי אותם להנהיג העולם

325. אל תִקרב הלום, שַׁל נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. משה, מיום שנולד לא הוסר ממנו הזוהר הקדוש העליון. וכתוב בו, אל תקרב הלום. אמר לו הקב"ה, משה, עד עתה אין אתה ראוי להשתמש בכבודי, שַׁל נעליך. ואם משה כך, שאע"פ שהיה קרוב ביראה ובקדושה, כתוב בו כך, מי שמתקרב בדרך ביזיון אל המלך, על אחת כמה וכמה.

326. איש כי יקלל אלוהיו ונשא חטאו. כשהיו ישראל במצרים, היו יודעים באלו שרי העולם, הממונים על שאר העמים, וכל אחד היה לו אליל מהם בפני עצמו. כיוון שהתקשרו בקשר האמונה, והקב"ה קירב אותם לעבודתו, נפרדו מהם והתקרבו לאמונה העליונה הקדושה. ומשום זה כתוב, איש איש כי יקלל אלוהיו, את אחד משבעים השרים. ואע"פ שעבודה זרה היא, כיוון שאני מיניתי אותם לממונים להנהיג העולם, מי שמקלל ומבזה אותם, ונשא חטאו ודאי. כי ברשותי הם עומדים והולכים ומנהיגים בני העולם.

אבל, ונוקב שם ה', מות יומת. ולא כתוב, ונשא חטאו, כמו באלו שבעים שרים. אלא מוֹת יומת. מוֹת בעוה"ז, יומת בעוה"ב. ולאלו שבעים שרים, ונשא חטאו, משום שמבזה מעשה ידיי, מבזה את משמשיי שאני ממנה. והוא אסור, אבל מיתה אינה מתחייבת בהם.

("כי יקלל אלוהיו", אמור)

והנה טוב מאוד

328. ויַרְא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. וירא אלקים את כל אשר עשה, כתוב סתם, לרבות אפילו נחשים ועקרבים ויתושים, ואפילו אלו שנראים מחבלי העולם, בכולם כתוב, והנה טוב מאוד. כולם משרתי העולם, מנהיגי העולם, ובני אדם אינם יודעים.

329. בעוד שהיו הולכים, ראו נחש אחד הולך לפניהם. אמר רבי שמעון, ודאי שזה הולך לעשות לנו נס. רץ הנחש הזה לפניהם, ונקשר באֶפְעֶה אחת באמצע הדרך, נלחמו אחד באחד ומתו. כשהגיעו אליהם, ראו את שניהם מוטלים בדרך. אמר רבי שמעון, ברוך הרחמן שעשה לנו נס. כי כל מי שיסתכל באפעה, כשהוא חי, או האפעה מסתכל באדם, אינו ניצל ממנו ודאי. וכש"כ אם מתקרב אצלו. קרא עליו, לא תאוּנֶה אליך רָעה ונֶגע לא יִקרב באוהלך, ובכל דבר עושה הקב"ה את השליחות שלו, ואין לנו לנהוג ביזיון בכל מה שעשה. וע"כ כתוב, טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו. וכתוב, יודוּךָ ה' כל מעשיך.

("כי יקלל אלוהיו", אמור)

הכול נצרך בעולם

29. כל מה שעושה הקב"ה למעלה ולמטה, הכול הוא אמת ופעולתו אמת. ואין דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בביזיון, כי כולן פעולות אמת הן, והכול נצרך בעולם.

30. כתוב, אם יִישׁוֹך הנחש בלא לָחַש. אין הנחש נושך בני אדם, עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים, לך הרוג את פלוני.

31. ולפעמים כמו שעושה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים. ועל ידו עושה הקב"ה נס לבני אדם. והכול בידי הקב"ה תלוי, והכול הוא מעשה ידיו. והעולם צריך להם. ואם לא היה העולם צריך להם, לא עשה אותם הקב"ה. וע"כ אין האדם צריך לנהוג בביזיון בדברי העולם. בדבריו ובמעשה הקב"ה על אחת כמה וכמה.

32. ויַרְא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. וירא אלקים, זה אלקים חיים, בינה. וירא, שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכול בכלל אחד, למעלה ולמטה. והנה טוב, צד ימין. מאוד, צד שמאל. טוב, מלאך החיים. מאוד, מלאך המוות. והכול עניין אחד, לאלו שמסתכלים בסוד החכמה.

("וישמע יתרו", יתרו)

Каббала Медиа

Каббала Медиа

Мой архивВойдите, чтобы ставить лайки, сохранять и подписываться на видео

Сделать замечание товарищу и оправдать его

Сделать замечание товарищу и оправдать его

Сделать замечание товарищу и оправдать его

Каббала МедиаCopyright © 2003-2026 Бней Барух – Ассоциация "Каббала Ла-Ам", Все права защищены

Мой архив
Войдите, чтобы ставить лайки, сохранять и подписываться на видео

Каббала Медиа
Copyright © 2003-2026 Бней Барух – Ассоциация "Каббала Ла-Ам", Все права защищены