heb_o_rav_zohar-la-am-lech-lecha_2010-07-15_lesson_bb_n5

כתב המקור נלקח מחוברת "זוהר לעם"

זוהר לעם

פרשת לך לך

(מאמרים: ויצאו איתם מאור כשדים / לך לך לתקן את עצמך)

(אות כ' - אות כ"ז)

שיעור 5

שיעור בוקר 15.07.10- אחרי עריכה

לפני קריאת הזוהר, אנחנו צריכים לתאר את המצב שמשם האור מגיע אלינו, מצב שנמצאים "כאיש אחד בלב אחד"¹, כמו שדורשים מאיתנו, כדי לקבל את אור התורה. ובמצב שקשורים יחד בהשפעה ואהבה, שם אנחנו מגלים את הכוח העליון בינינו. והזוהר עוזר לנו בזה, דרכו אנחנו מקבלים את האור העליון.

"כ) וע"כ כתוב, אלקים אַל דֳמִי לָך. כדי שלעולם לא יפסוק אור הלבן מהעולם. כי אלקים הנוקבא, אור שחור, ואם לא תֶחֱרַש ולא תשקוט מלהתעורר מלמטה, יאחז בה תמיד אור הלבן למעלה, ז"א.

וכן, המזכירים את ה' אל דומי לכם, כדי לעורר מלמטה מה שישרה עליו ההתעוררות של מעלה. וכן, כיוון שעורר האדם התעוררות מלמטה תחילה, אז התעוררה עליו התעוררות של מעלה. ע"כ, כיוון שכתוב, ויצאו איתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, שעשו התעוררות מלמטה. מיד, ויאמר ה' אל אברם, שסייעו אותו מלמעלה. כי צריכים לדבר גס מלמטה, שהאור יוכל להיאחז בו, ודבר גס הזה תלוי לגמרי בתחתון." עד כמה שעביות יותר גדולה מתגלה למטה ואור פועל עליה, אז יש לנו יותר הבחנות, ואנחנו אז מתקדמים בכוח ובקצב יותר גבוהים.

לך לך לתקן את עצמך

[לך לך לאתקנא גרמך]

"כא) ויאמר ה' אל אברם לך לך. לךָ, לעצמך, לתקן את עצמך, לתקן את המדרגה שלך. לך לך, כי אין לך להימצא כאן בין הרשעים הללו." "הרשעים הללו" הם התכונות הפנימיות של האדם.

"כב) סוד הדבר בפירוש המילים לך לך. כי הקב"ה נתן לאברהם רוח החכמה והיה יודע ומצרף את הרוחות של יישובי העולם. והיה מסתכל בהם וּשְׁקָלָם במאזניים, וידע והשיג הכוחות הממונים על רוחות הישוב.

כיוון שכתוב, ויצאו מאור כשדים, ויבואו עד חרן וישבו שם, א"כ כבר יצאו מארצם ומולדתם, ולמה אמר לו הקב"ה, לך לך מארצך וממולדתך? אכן, כשנדע פנימיות הדברים הללו, לא יקשה לנו כלום. וצריך שתדע מהו כוחו של נמרוד, על אברהם, להשליכו אל כבשן האש, שהוא אור כשדים, וכן הצלתו מכבשן האש.

והעניין הוא, כי כל הדינים והקליפות נמשכים מקו שמאל, הארת השורוק, חכמה בלי חסדים, אש שורף. והראש שלהם היה אז נמרוד, כמ"ש, הוא החל להיות גיבור בארץ, הוא היה גיבור ציִד לפני ה'. ולפיכך בעת שאברהם המשיך לו את המוחין העליונים הללו, שנמשכים בג' קווים זה אחר זה, והגיע וקיבל הארת קו השמאל, שהוא הארת נקודת השורוק, תכף נפל תחת שליטת נמרוד, שהשליכו לכבשן האש, הנמשך מכוח גבורת הארת השורוק."

אדם שרוצה לעלות ומשתמש בכוח התורה, בקבוצה, בלימוד, זורקים אותו מלמעלה, זה נקרא ש"נופל תחת שליטת נמרוד". זו כבר בעיה גדולה והצלה גדולה, אם אנחנו מרגישים שאנחנו כאברהם נזרקים לכבשן האש, ויחד עם זאת מגלים כוחות להינצל מזה. זאת אומרת, לא להישרף בכל הרצון האגואיסטי הגדול שמתגלה בנו כ"נמרוד", אלא אם אדם מקבל את זה כדבר רצוי, אז הוא כנמרוד, נמצא כאילו תחת השפעה שלו, נמצא בבבל, באור כשדים. ואם לא רוצה להסכים עם נמרוד, אז מרגיש שנמצא בכבשן האש.

וכאן, באי ההסכמה עם נמרוד, צריך לחפש כוחות איך להינצל מזה. זאת אומרת, מעלה את עצמו מעל האגו שלו ולא נשרף. התורה מספרת לנו על מצבים קשים מאוד, ואלו התגברויות, זו גבורה.

"ואז עזר לו הקב"ה, שימשיך את הארת קו האמצעי על המסך דחיריק, המכריע ועושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל." כל ההצלה היא תמיד בקו האמצעי, במסך דחיריק. כי שני כוחות חייבים להופיע בנו, על ידם אנחנו נפעלים מלמעלה. אבל הפעולה, כמו שהם באים משורש עליון אחד, שני הכוחות האלה, ימין ושמאל, כוח השפעה וכוח קבלה, כך אנחנו צריכים לאחד אותם למטה.

ולאחד אותם אנחנו לא יודעים. השֶכֶל הזה, השיטה הזאת שנקראת "שיטת הקבלה", איך לאחד את הכוח של שני הקווים ולהיות בזה קו אמצעי, זו בעיה. בשביל זה אנחנו צריכים קבוצה, לימוד, הפצה, כל מיני אופנים כאלו שבהם אנחנו מתארים מצב נכון ומבקשים את הבורא שיעשה לנו את זה, מתוך המצב הזה שרוצים לתאר את עצמנו במצב הנכון.

וודאי שהשֶכֶל הזה, איך לארגן את שני הכוחות האלו, איך לחבר אותם יחד, לשלב אותם יחד שיהיה קו אמצעי, הוא בא גם מלמעלה. זה נקרא "עושה שלום במרומיו"², מאיפה שמגיעים שני קווים, כי גם שם הבורא מוציא אותם מקו אמצעי, שזה הוא בעצמו, כזעיר אנפין כלפינו, הקדוש ברוך הוא. כך זה מגיע אלינו, למלכות ולנשמות שנמצאות במלכות, וכתוב: "העושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו"³, שאז מגיעה לנו גם ידיעה איך אנחנו צריכים להתארגן, ואז בא לנו קו אמצעי ומתלבש בנו. ובזה ניצלים כמו אברהם.

"והחכמה שבשמאל מתלבשת ונכללת בחסדים שבימין, שאז מאירים המוחין בכל השלמות, והדינים מתבטלים." הדינים לא מתבטלים סתם, אחרת אין תועלת. מתבטלים, הכוונה שאנחנו עולים מעליהם, רוכשים מדרגה עליונה יותר. "וע"י זה ניצל אברהם מכבשן האש, ויצא מאור כשדים, וזכה להתגלות ה'. כמ"ש, ויאמר ה' אל אברם לך לך.

המסך דחיריק, שעליו יוצא קו האמצעי, נמשך ממדה"ד שבמלכות, שלא נמתק ברחמי הבינה, המכונה מנעולא. מטעם, כי הימין והשמאל הם במחלוקת, להיותם ב' כתובים המכחישים זה את זה. שבהיות קו השמאל נמשך מהארת השורוק, הנמשך מבינה שחזרה לראש א"א, ע"כ כוחו רב ורוצה לבטל הארת הימין, הנמשך מנקודת החולם, מהבינה בעת שהייתה לחוץ מראש א"א. ובהיות קו הימין השורש אל קו השמאל, ע"כ רוצה לבטל את תוקפו של קו השמאל ולהכניעו, כיחס השורש אל הענף שלו. ולפיכך אין קו השמאל נכנע להיכלל בקו הימין, אלא ע"י ב' עניינים שפועלים בו:

א. המסך דחיריק, הבא למעט את קו השמאל מג"ר לו"ק דחכמה,

ב. קו האמצעי, קומת החסדים, היוצאת על המסך הזה. בא לפעול הזיווג דהכאה עם אור העליון, שנעשה על מסך דחיריק הזה, המוציא קומת החסדים.

כי אז מתוך שמצד אחד, ירד קומת קו השמאל לו"ק דחכמה, ואין מעלתו גבוהה עתה מקו הימין. ומצד השני, נתרבו החסדים מב' הצדדים של קו השמאל, מקו ימין, המכונה אברהם, ומקו אמצעי, המכונה יעקב. ע"כ נכנע קו השמאל, המכונה יצחק, ונכלל בתוך החסדים של הימין והאמצעי. אמנם כל זמן שלא נתמעט קו השמאל מהג"ר שלו, לא יועיל שום כוח להכליל אותו בקו הימין."

פה אנחנו לומדים את זה גם מצורת הכלים, גם מצורת האורות. שאין לנו ברירה, אנחנו לא מסוגלים לקבל בכל הרצון לקבל שלנו על מנת להשפיע, אנחנו צריכים להגביל אותו מראש. ויש לנו מזה כבר כל מקרה השבירה ורשימות מהשבירה, והמערכת דעולם האצילות שהיא בדיוק מודדת לנו עד כמה שאנחנו מסוגלים להפעיל את הכלים שלנו, ועד כמה לא.

ואם אדם שומר על זה, אז הוא לא משתמש בכל קו שמאל להשליט עליו את קו הימין, ולקבל על מנת להשפיע בכל הכלים דשמאל, אלא לוקח מהשמאל רק עד כמה שאפשר על ידי התיקונים של מילה, פריעה, אטיפת דמא⁴, ועוד כמה תיקונים נוספים. ואז בכלים הנותרים, אחרי שממש מוריד ומוריד את הכלים הכבדים ביותר, שלא מסוגל עוד לעבוד בהם בעל מנת להשפיע, אז ביתר הוא ממשיך. וגם ממשיך כמו שאנחנו אומרים, מלמטה למעלה אור חכמה, בדחייה, בזה שעולה למעלה.

כלים דקבלה זה בי"ע, למטה מפרסא. הנשמות לא יכולות לקבל למטה מפרסא שום אור, זה נקרא מקום העולמות "בי"ע דפרודא", אלא אם כן עולים למעלה. ולכן הכל בעליה, "אמונה למעלה מהדעת" כמו שאנחנו אומרים, בקו אמצעי שהוא למעלה משני קווים. כל מיני סימנים איך שאנחנו עובדים עם הכלים. לא עם כלים אמיתיים, ולא בקבלה על מנת להשפיע בהם מלמעלה למטה באור החכמה, אלא בדחייה בלבד. כך עד גמר התיקון אנחנו מסוגלים לעבוד רק עם אור החכמה.

שאלה: כתוב פה "קו אמצעי שיוצא עליו מסך"⁵. מה זה מסך על קו אמצעי? קו אמצעי זה לא מסך?

קו אמצעי זה השילוב הנכון בין כלים דקבלה וכוחות דהשפעה שאני מכין. ואחרי שאני מכין את זה, אני מבקש כוח המסך דווקא על זה, זה תהליך שלם. וכשאני מקבל את זה, אז יש לי כבר כלי שנקרא "קו אמצעי" ובו אני עושה את הפעולה.

לפני קו אמצעי יש לי בירורים - מה זה ימין ומה זה שמאל, ומה זה משיכה מלמעלה למטה, שאני לגמרי אוסר ועושה צמצום, ומה זה דחייה מלמטה למעלה. כמה בתוך דחייה הזאת מלמטה למעלה אני יכול לצרף את הרצון שלי, שיהיה לי לא סתם דחייה כצמצום, אלא שיהיה לי אור חוזר שבו יתלבש אולי קצת מאור ישר.

וכשאני בודק את הדברים האלו, מייצב את עצמי עד כמה שאני מסוגל, אז אני מבקש מלמעלה כוח שמכל ההכנה הזאת שהכנתי, יהיה לי כלי ממש. ואם הכנתי את עצמי נכון, אני מקבל מלמעלה כוח שהוא באמת כמו שאני רציתי, מאחד את הרצון לקבל והרצון להשפיע בשני הצדדים, ימין ושמאל, ובודק וחותך לי אותו. אני מבקש שיתוף הבורא בתוך זה, מאיפה אני יודע? ואז כשהכלי מוכן, כאילו יש לי חותמת מלמעלה שאני לא נכשל בשימוש בו, ואז אני ממשיך קו אמצעי. אז אני ממשיך לקבל בעל מנת להשפיע, ב"אמונה למעלה מהדעת", זאת אומרת, שכוחות ההשפעה שלי מלמטה למעלה עובדים, ואני בטוח שכך יקרה.

זו סדרת פעולות להיות בקו אמצעי. יש בזה קו אמצעי בקטנוּת, בעיבור, ביניקה ובמוחין. ותמיד, בכל שלב ושלב בהגעה לקו אמצעי, אני צריך עזרה מלמעלה. גם בבירורים, גם בחיבורים, וודאי גם כבר בזיווג עצמו. מה בזיווג עצמו שאני מבקש עזרה מלמעלה? אני מבקש לא רק להידמות לבורא לפי ההכנה שלי, אלא שזה יקרה, שיקרה יחוד, שתקרה דבקות, אמנם חלקית, אבל בכמה שאני מסוגל, זה נקרא "קו אמצעי".

שאלה: אם הכל מוכן מראש, אז איפה ההשתתפות של הנברא בתהליך הזה? נראה שהכל הוא מקבל מלמעלה, הכל נקבע מראש, שמאל ימין לא עליו, אז מה עליו?

ודאי. אם אני נותן לבן שלי לֶגו, אז זה לא מוכן מראש? אם אני מביא לו דייסה שהכינו במפעלים ועשו על זה מחקרים והכל, זה לא מוכן מראש? הכל מוכן מראש. אבל הוא גדל, בינתיים נעשה עצמאי. ודאי שהכל מוכן מראש, אין שום דבר שלא מוכן. אלא על ידי זה שהוא משתדל, אנחנו רואים איך שהתינוקות, הילדים הקטנים, משתדלים לגדול, אז הוא גדל. והוא מפתח את האישיות שלו על דברים שהם מוכנים לו מראש. כך ההתפתחות.

ולכן אנחנו לא יכולים לעשות כאן שום דבר חדש, "ואכלת ישן נושן"⁶. הכל לפי הרשימות שכבר נמצאות בנו. אלא אנחנו מושכים את האורות שהם יגלו את הרשימות, אנחנו מושכים את האור כדי להבין מה אנחנו צריכים לעשות. זאת אומרת, לברר את הדברים. אנחנו נמצאים כשותפים בפעולה של הבורא.

לכן העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'", אלא אנחנו לומדים מזה להיות כמוהו. ובעבודה שלנו מתקדמים מעיבור ליניקה, ואחר כך בתשובה מאהבה אנחנו כבר עושים פעולות כמו הבורא. ומה זה גם כמו הבורא? שהכוחות שלו הם, אלא אנחנו מזהים מה צריכים לעשות ואיך. וכשמגיעים לגמר התיקון זה נקרא שאנחנו גילינו את כל הפעולות של הבורא אלינו. ורצינו להיות בכל הפעולות האלה כשותפים אקטיביים שזה יקרה. זהו, לא יותר מזה.

לכן אנחנו אומרים שאנחנו מתקנים את עצמנו. בכל פעולה ופעולה שאני מבצע, אני בזה מתקן את עצמי. זאת אומרת, אני מסכים, אני רוצה, אני נדבק לאותה הפעולה בכל ליבי. וכך מגיעים לגמר התיקון. ואחרי גמר התיקון, כשאני נעשה כמוהו לכל דבר, שם אולי יש כבר פעולות אחרות שאני מבצע בצורה שאולי כבר לא תלויה בו, בכוח העליון, באיזו צורה עוד יותר עצמאית. אין לנו מושג בזה, כי חכמת הקבלה מגיעה רק עד כה.

שאלה: האם מספיק בלימוד הזוהר להתכוון ל"אין עוד מלבדו"⁷, האם זה מספיק ככוונה בזמן הלימוד?

בינתיים תתכוון למה שאתה מסוגל, אחר כך יבואו עוד ועוד שאלות, בכוונות, בבירורים. וכך מתקדמים.

"ולפיכך אין קו האמצעי יכול להכריע ולייחד ב' הקווים מטרם שהמסך דחיריק יוכל למעט את קו השמאל לו"ק דחכמה. ובעת שב' הקווים מאירים בהמדרגה, נמצאת המלכות דנוקבא בהכרח בבחינת הנקודה האמצעית של הישוב, המפתחא, כלומר, שהמלכות נמתקת לגמרי בבינה וקיבלה צורת הבינה, לפי הכלל שאמא השאילה בגדיה לבִתה. כי בלי זה אין המלכות ראויה לקבל שום או"י, הנמשך ממעלה למטה. וע"כ כשרוצים להמשיך בה המנעולא, שהוא עצמוּת המלכות שלא נמתקה בבינה, כדי שתמעט את הקו שמאל לו"ק דחכמה, צריכים לד' פעולות:

א. להמשיך צ"א, שנעשה על המלכות שלא תקבל אור.

ב. לגלות הדינים במסך שבצ"א, שעתה נשלמת במלכות מדה"ד בלי מיתוק הבינה, הנקראת מנעולא.

ג. להעלות המנעולא הזאת ממקום המלכות למקום בינה, כדי למעט משם את הקו שמאל לו"ק דחכמה.

ד. זיווג היוצא על המסך הזה, שנשלמים בו המוחין בכל השלמות."

האם בקו אמצעי צריכים לעשות איזו פעולה, כך או כך, מלמעלה למטה? מי פועל, מי עושה? הזוהר נותן פירוט מועט, ודאי שבכל פעולה יש עוד הרבה תתי פעולות.

"הקב"ה נתן לאברהם רוח החכמה. שקיבל רוח החכמה בב' הקווים ימין ושמאל," שאברהם בעצמו זה כוח חסדים, כוח ימין. אין לו לאן להתקדם, הוא לא רוצה כלום חוץ מלהיות כמוהו. לנענע אותו, להוציא אותו מזה, צריכים כוחות גדולים. אדם שנמצא במצב כזה ממש צריכים לגלות לו רע, ואז מתחיל לצאת מהמקום. לכן אברהם קיבל פקודה "לך לך", זה לא שבעצמו היה זז. "כי הארת השמאל הנמשכת מנקודת השורוק, סופו לגלות רוח החכמה. והיה יודע ומברר הצדדים של יישוב העולם, צד הימין וצד השמאל, המאירים במלכות במקום שמחזה ולמטה, שנקרא יישוב העולם, משום ששם מתגלה החכמה, שאין בני אדם נשלמים זולתה. אבל מחזה ולמעלה של המלכות אין שם מקום יישוב, כי שם לא יוכלו להאיר אורות החכמה לבני אדם. והסתכל אברהם בב' הקווים, ושקל אותם במאזניים, כלומר, שהמשיך הארת החכמה שהמשכתה מכונה משקל, וידע הכוחות הממונים על צדדי הישוב, שהמשיך ההארות שבצד ימין וצד שמאל וידע אותם.

כג) כשהגיע אל נקודה האמצעית של הישוב, נקודת המלכות מבחינת מפתחא," ימין כבר היה לו, אחר כך שמאל, ועכשיו הוא מגיע כבר לבניית הקו האמצעי. זו שוב אותה שאלה, איך אנחנו בונים את זה, הוא יורד עלינו מלמעלה או שאנחנו פועלים בזה או בשיתוף עם הבורא? "שקל במאזניים ולא עלה בידו, כלומר שהעלה מ"ן להמשיך שם רוח החכמה, ולא נמשך לו. הסתכל לדעת את הכוח הממונה עליה, וכוונתו לא הספיקה להשיג אותה. כלומר, אחר שהמשיך ב' הקווים ימין ושמאל, מטרם שהמשיך קו האמצעי, נאחז בו נמרוד הרשע והשליכו לכבשן האש, שהוא אור כשדים." אמנם הוא אברהם, אבל איזה רצון לקבל יש לו, יצר רע בתוקף, זה שלו, זה נקרא "נמרוד". "ולפיכך עזר לו הקב"ה להמשיך את קו האמצעי, כדי להצילו מכבשן האש ולהוציאו מאור כשדים. והוצרך לד' פעולות עד לגלוֹת קו האמצעי."

מה זה נקרא לצאת מבּבל? שמתגלה קודם הכוח החיובי, "אברהם", ואחר כך הכוח השלילי, "נמרוד", ושהאדם מסוגל לעלות מעל כוח נמרוד עם כוח אברהם. זה נקרא שכבר מוכן לצאת מאוּר כשדים. זאת אומרת, היציאה לא פשוטה, כי כוח נמרוד אוחז בו.

זאת אומרת, כל הגבורות מתגלים ככבשן האש, ש"אסור לך לצאת מכאן". אם אתה מסכים, אתה בסדר גמור, אתה תהיה ככהן עליון בכל בבל. אתה תשלוט עם השֶכֶל שלך, עם הרגש שלך. אם זה על מנת לקבל, אין שום בעיה, כל העולם שלך. אבל אם על מנת להשפיע, אתה נשרף. ואדם צריך בכל זאת להעדיף להתעלות מעל האגו.

"ופעולה הא', שנגלה לו צ"א בנקודת המלכות. וע"כ שקל במאזניים ולא עלה בידו, כי אחר שרבץ כוח צ"א על המלכות, לא יכלה לקבל לתוכה שום או"י. וכיוון שראה שאינה מקבלת אור, הסתכל לראות ולבדוק את כוח המפתחא השולט עליה, שבסגולתה ראויה לקבל האורות. אבל לא יכול להשיג עוד שם את כוח הזה, משום שנמשך עליה כוח צ"א, שהיא חלק הנקודה שאינה נמתקת בבינה. אמנם עוד לא מצא שם כוח הדין, כי כוח הדין אינו נגלה עוד בצ"א עצמו," כי רק חותך, ולא רוצה להשתמש, "אלא בסגולת המסך שנתקן שם אחר הצמצום," מעבר לצמצום, "שמסך הזה נקרא מנעולא. וזהו שנעשה בפעולה הב'."

לא סתם שאלו, מהו הקו האמצעי, איך הוא מגיע, מלמעלה למטה, מלמטה למעלה? אמרנו בשיתוף. זה קו ימין וקו שמאל, מצרף זה לזה, לא יודע כמה לברר וכמה לא, צריך לעשות חתך, זאת אומרת, "ברית מילה, אטיפת דמא"⁸ וכולי, ואז להגיע לזה שהכלים שלו כבר מוכנים. לבדוק את עצמו עם האור העליון, האם זה כך, האם מקבל מזה חותמת שבטוח הפעולה שלו נכונה. ב' פעולות כבר עברנו ועכשיו הזוהר יפרש לנו זאת.

"כד) שקל כמה פעמים וראה שמשם נשתל ונתיסד כל העולם. כלומר, מכוח ששקל הרבה פעמים ולא עלה בידו להמשיך שם אור, נגלה ע"י זה כוח הדין שבה, מבחינת המסך שנעשה במלכות אחר צ"א. ואז ראה והכיר שמהמסך הזה נתיסד כל העולם. שנתיסד בו המלכות, שנקראת עולם.

הסתכל ובירר ושקל לדעת העניין, וראה כי כוח העליון שעליה אין לו שיעור, והוא עמוק וסתום. כלומר, כי ראה בנקודת המלכות את כוח העליון הנקרא מנעולא, כי עתה נגלה לו שכוח הזה שולט בה, שהוא נבחן שאין לו שיעור, והוא עמוק וסתום שאין לפותחו. והוא מטעם, שלא יתכן השגה ותפיסה, אלא עם התלבשות האור. ובכל מקום ששולט כוח המנעולא, אי אפשר להמשיך שם אור העליון. וע"כ אין שום השגה ותפיסה שם." אבל זה לא מונע ממנו להתקדם. וגם אנחנו כך,

אנחנו צריכים להבין שהאור יבוא, כמה שמאיר, כמה שנותן לנו לפי הדרגה, לפי ההבנה שלנו, כך אנחנו מקבלים. כך אנחנו מבינים את המצב ובכל זאת מתקדמים, כמו תינוקות, כמו ילדים. מה מזה שהוא לא יודע מה קורה? זה לא מונע ממנו להמשיך ולהמשיך, וכך לאט לאט מקבל בהדרגה את הכוחות והשֶכֶל הדרושים להיות גדול.

"אמנם עודנו אינו מספיק לבחינת מסך דחיריק לקו האמצעי. כי מסך הזה שולט רק במלכות לבד ולא בט"ר. וע"כ אין בכוחו עוד למעט את קו השמאל, שהוא מט"ר, לו"ק, שזהו כל הנרצה ממסך הזה. ע"כ מדייק, שהיא אינה דומה לספירות של בחינת הישוב, לט"ר. כי הט"ר עודם בבחינת מפתחא, והנקודה דמלכות בבחינת מנעולא. ובכדי שיפעל גם על ט"ר, שבכללם הוא קו השמאל, צריכים לפעולה ג'." עוברים מצמצום לשימוש בכלים. שני דברים, שתי פעולות, שהם בסתירה זה לזה.

"כה) הסתכל ושקל וידע, כי כמו שנקודה האמצעית של הישוב, המפתחא, שעלתה לבינה, שמשום זה נשתל ממנה כל העולם לכל קצותיו, שהיא שולטת על כל ספירות ז"א וכל ספירות הנוקבא, המכונים קצוות העולם, מטעם היותה למעלה מהם. כן ידע, שהכוח השורה עתה על נקודת המנעולא, עלתה ג"כ לבינה, ומשום זה נמשכים ויוצאים ממנה כל שאר הכוחות, הממונים על כל קצוות העולם. כלומר, כיוון שעלתה לבינה, נמשכה משם שליטתה בכל ספירות ז"א וכל ספירות הנוקבא, המכונים קצוות העולם. וע"י זה נתמעט ג"כ קו השמאל של הנוקבא, ונעשה לו"ק דחכמה, שאינו נחשב לאו"י. אע"פ שהקו שמאל היא מט"ר, כי מכוח עליית המנעולא למעלה לבינה, היא שולטת וממעטת מט"ר את או"י, הג"ר.

וכל הספירות נאחזו עתה בנקודת המנעולא. אז, אחר שנתמעט קו השמאל מג"ר, וירד לבחינת ו"ק, ואין מעלתו גבוהה מקו הימין, פקע כוח שליטתו, וניצל אברהם מכבשן האש, ויצא מאור כשדים." יש כאן שתי שפות, גם שפת הקבלה וגם שפת המדרש. "כי עתה שנפל לו"ק, הוא נכנע לקו הימין. אמנם אינו נכנע לגמרי להתכלל בחסדים שבימין, מטרם שנעשה הזיווג מאור העליון על מסך דחיריק הזה, ומוציא קומת החסדים."

לא חשוב כמה אנחנו מבינים בפעולות האלה, כי באמת הזוהר גם לא מפרש את הכל. אי אפשר לפרש עד לפרטי פרטים. אין כוח העט לפרט את כל הפעולות עד הפעולות הקטנות ביותר.

אלא בכללות לעשות איזו מסירה בצורה כזאת שהיא המועילה ביותר להזמין את המאור המחזיר למוטב. ברמה כזאת, באופן כזה, המקובל נעצר ובצורה כזאת הוא כותב. הוא יכול אולי לפרש בסגנון אחר, מצד הכלים והאורות, הוא יכול מצד המדרש או התורה, הוא יכול לתת דוגמאות אחרות ולשלב את הדברים בכל מיני צורות. אלא הוא מבטא את עצמו לפי הרגשתו שכך האור המחזיר למוטב יפעל נכון יותר על הקורא.

"כו) עוד הסתכל ושקל וברר, לעמוד באופן ברור על אותו המקום, ולא היה יודע, ולא היה יכול לעמוד עליה כדי להידבק בה. כלומר, שנכפלו עליו הדינים, כי עד עתה היו רק בחינת הדינים מכוח הארת השמאל, שלא היה יכול להידבק בהארתו, להיותו אש שורף מכוח חיסרון של חסדים." כבשן האש הגדול הזה של נמרוד. אבל איך יכול להיות, הרי אברהם זה כוח הימין, כוח החסדים, איך יכול להיות שהיה חסר לו כוח החסדים והיה מרגיש את כבשן האש? היה מרגיש, אבל לא היה נשרף. שני הכוחות האלו דווקא התגלו עד שהגיע לקו האמצעי, קו האמצעי שהשתמש גם בזה וגם בזה יחד. לכן נקרא שיצא מאוּר כשדים. "ועתה, אחר שהמנעולא עלתה לבינה ומיעטה את קו השמאל לו"ק, ומטרם שנעשה הזיווג להמשכת חסדים, נמצא שמלבד ששלטו עוד עליו דינים הקודמים מהארת השמאל," שהכבשן לא נכבה, "נתווספו עליו עתה הדינים של ביטול הג"ר, ולא היה יודע. ונמצאו עתה הדינים כפולים.

כיוון שראה תוקף הדינים של מקום הזה, של ביטול הג"ר, וגם לא יכול לעמוד עליו להידבק בו, מחמת שגם הדינים של הארת השמאל נשארו בשליטתם, שהם אש שורף, מיד, ויבואו עד חרן וישבו שם. כלומר, השם חרן מורה חרון אף, על מה שנכפלו עליו הדינים, ומשמיענו הכתוב, כי מלבד שלא בא לארץ כנען, ארץ מוציאה פירות, הרומז על המקום שמחזה ולמטה דנוקבא," ששם מתגלה קצת חכמה, "הוא בא למקום חרן, לחרון אף, כי נכפלו עליו הדינים. וישבו שם." זה בסדר שמתגלים הדינים, ואם אתה לא רוצה לעבוד איתם, אז יש קומת דינים נוספת, יש הגבלות נוספות, חוץ ממנעולא.

"כז) מהו הטעם שאברהם נתעכב בחרן, ולא הלך משם תכף לארץ כנען, כי הכתוב אומר, וישבו שם? אלא, אברהם היה יודע ומברר כל אלו השליטים, מנהיגי העולם בכל רוחות הישוב. שהם באים מכוח המנעולא, נקודה אמצעית מכללות כל העולם. וכן היה שוקל ומברר את אלו השולטים ברוחות הישוב, מנהיגי הכוכבים ומזלות, הבאים מכוח המפתחא, הנמשכת מהבינה, כמו עניין אמא השאילה בגדיה לבִתה." זה מבלבל מאוד, הכוחות של כוכבים ומזלות מגיעים מהבינה? כן, כי אלו השמים ושם הכוכבים והמזלות. זאת אומרת, כל אותם הכוחות שכאילו מבלבלים אותנו גם מגיעים מלמעלה. "והארת הג"ר דבינה מכונות כוכבים. והארת ז"ת דבינה, מכונות מזלות. וע"כ השליטים הבאים ממפתחא, מנהיגים אותם.

כמה הם חזקים אלו על אלו, שהיה שוקל כוח אלו השליטים הנמשכים ממנעולא, כלפי כוח השליטים הבאים ממפתחא, לדעת מי מהם חזק יותר, שיוכל לבטל את חברו. כי לא יצא מאור כשדים, אלא אחר שהמנעולא עלתה לבינה, אשר אז נתגברו שליטי המנעולא על שליטי המפתחא, השולטים בקצוות העולם והמעיטו אותם לו"ק, שבכללם נתמעט גם הקו שמאל לו"ק, ופקע כוחו. ואז יצא מאור כשדים ובא לחרן.

ועתה, כשבא לחרן, חזר על חקירתו וחזר ושקל ב' מיני השליטים, מי מהם חזק יותר, שיוכל לבטל את חברו. והיה זה משום שעוד לא הרוויח כלום עם צאתו מאור כשדים. אלא עוד, שנתווספו עליו דינים מביטול הג"ר. ע"כ ניסה, אולי יוכל עכ"פ לחזור להשיב את הג"ר של הארת השמאל. וע"כ חזר ושקל אותם, אלו כנגד אלו, והיה מקווה לראות, ששליטי המפתחא יהיו יותר חזקים משליטי המנעולא, ולא יתמעטו מג"ר מחמתם." אחרת לא יוכל להתקדם.

"והיה שוקל כל יישובי העולם, ט"ר, והיה עולה בידו. שעלה בידו לברר כרצונו, אשר שליטי המפתחא חזקים יותר משליטי המנעולא, ואין הג"ר שלהם מתבטלות מחמתם. אבל כשהגיע למקום הזה, לנקודת המלכות, ראה עוצמת העמוקים, תוקף הדינים דמנעולא שהתחזקה על המפתחא וביטלה הג"ר. ולא יכול לעמוד בו. שלא היה יכול להידבק בו, מכוח הדינים דהארת השמאל, שעוד לא עברו, שחזר עליו הכפלת הדינים. ולפי שעוד לא החליט בקביעת המסך דחיריק, שהוא המסך דמנעולא, אלא שהיה מנסה עוד לשקול הכוחות של ב' מיני השליטים זה על זה, ע"כ נתעכב בחרן, בחרון אף, כמ"ש, וישבו שם."

(סוף השיעור)

רש"י שמות י"ט, ב' עפ"י מכילתא שם↩
איוב כ"ה, ב'↩
"עושה שלום (בעשי"ת השּלום) במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן" (תפילת קדיש)↩
"נגד ג' ערלות מילה ופריעה ואטופי דמא" (בית שער הכוונות)↩
"קו האמצעי, קומת החסדים, היוצאת על המסך הזה."↩
"ואכלתם ישן, נושן; וישן, מפני חדש תוציאו." (ויקרא כ"ו, י')↩
דברים ד', ל"ה↩
"נגד ג' ערלות מילה ופריעה ואטופי דמא" (בית שער הכוונות)↩

Каббала Медиа

Каббала Медиа

Мой архивВойдите, чтобы ставить лайки, сохранять и подписываться на видео

В музыке есть только одна проблема

В музыке есть только одна проблема

В музыке есть только одна проблема

Загрузка...Ждите...

Каббала МедиаCopyright © 2003-2026 Бней Барух – Ассоциация "Каббала Ла-Ам", Все права защищены

Мой архив
Войдите, чтобы ставить лайки, сохранять и подписываться на видео

Загрузка...
Ждите...

Каббала Медиа
Copyright © 2003-2026 Бней Барух – Ассоциация "Каббала Ла-Ам", Все права защищены