חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 554
הישראלי החדש
מטרות:
מה מאפיין את הישראלי הקיים - הצבר, ומיהו אותו ישראלי חדש (תכונות, מאפיינים, ערכים,התנהגות)
זרימה:
קווים מאפיינים לדמותו של הצבר
מגמות ותמורות במיתוס הצבר
תהליך השינוי - מצבר לישראלי מחובר
פתיחה:
הגענו לפה לארץ כיהודים, כל אחד לפי האופי של המדינה ממנו הוא בא, ועברנו סוג של אבולוציה לדמות חדשה שנקראה "צבר" השונה לחלוטין מהיהודי הגלותי. ה"צבר" נולד בארץ משלו, חזק, שולט, עובד עבודת כפיים, בונה את ארצו, מדבר בשפתו בלי מבטא זר. צומח מהאדמה וקשור אליה. גם מנהגים חדשים, מאכלים אופייניים, יש לו עבר צבאי- שירות חובה ועוד. וכיום באמת תרבות הצבר שולטת.
כיצד אתה רואה את האדם החדש שנוצר במדינת ישראל?
איך הוא השפיע עלינו כעם, כאנשים ?
קווים מאפיינים לדמותו של הצבר
סוג של קקטוס נפוץ בעל פרות אכילים; סברס.
כינוי ליהודי ישראלי שנולד בארץ. http://milog.co.il/%D7%A6%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D
על פי הסוציולוג עוז אלמוג מקור הכינוי 'צבר' בכינוי הגנאי "סאברעס" שהדביקו מהגרי העלייה השנייה והשלישית לנערי העלייה הראשונה, שהיו דור הילידים הארצישראליים הראשון של התנועה הציונית. שינוי המשמעות, להדגשת המתיקות על פני החיספוס, נעשה על ידי העיתונאי אורי קיסרי אשר פרסם ב-20 באפריל 1931 מאמר בעיתון "דואר היום" בשם "אנחנו ... עלי הצבר!" http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%91%D7%A8_%28%D7%A1%D7%9C%D7%A0%D7%92%29
תחילה היה השם "צבר" או "סאברס", כינוי גנאי בפי אנשי העליה השנייה והשלישית, אך מהר מאד הפך להיות נושא הערצה ולתקווה. הוא הפך להיות דמות מיתולוגית, שיצרה תבנית מוצקה לבני הארץ העתידים להיוולד.
הצבר היה לנסיך, לצבר עליון: אין בו פחד, חולשה, תאוות בצע, חנופה, גלותיות. תכונתו המרכזית – יליד הארץ, פרי של תקוות דורות. עומד בניגוד לכל מה שהיה היהודי בגולה. עברי ולא יהודי. הצבר ישים קץ להשפלות אבותיו. כל מה שחסר ביהודי היה בצבר: כוח, בריאות, עבודת כפיים, שיבה אל האדמה, שורשיות.
כך, באופן פאראדוקסאלי, נוצרה דמותו של בן הארץ כשהיא מוכתבת ע'י תפיסת העולם שנוצרה בגולה. היא אינה יצירה צברית מקורית אלא פרי המצאתו של היהודי בגולה. הצבר המיתולוגי, הוא ניגודו של היהודי המושפל, אך גם בנו אהובו. הוא גדל וטופח ע'י אב נחות. הדגם צמח מתוך מגמה לייצר אדם חדש.
הייתה זו בניה מתוכננת של מודל מתוך מטרה אידאליסטית ליצר עם חדש, ומערכת ערכים חדשה, מתוך תקווה להקים תרבות חדשה, חיובית ושונה, אשר תנהיג את החברה הישראלית.
כיצד הדמות הזו בנתה את החברה הישראלית שנולדה עם הקמת המדינה?
הגענו לפה ויצרנו דמות חדשה, דור חדש- במקום גלותי- צבר. נראה כי חזרנו להיות האני המקורי שלנו ולא דמות גלותית. האם כך?
מה עיצב אותו, את הצבר?
האם נכון להגיד שדמות הצבר בעצם נוצרה בגולה כקונטרס לדמות היהודי הגלותי?
היהודי החדש, לפי גירסה זו, הוא אדם מודרני המעריץ את הקידמה ואת המדע מזה, ומחויב לעמו העתיק מזה. משא ההיסטוריה היהודית אינו מכביד על חייו אלא מְחיה אותם. הציונות אינה כבולה לסבל הירושה ההיסטורית היהודית: 'הסיבה להצלחת הניסוי החברתי שלנו היא אחרת: אנחנו ארגנו את החברה שלנו בלי מעמסה שקיבלנו בירושה'. הסביר דוד ליטבק, 'אמנם גם אנחנו התחברנו אל העבר שלנו — האדמה העתיקה, העם העתיק — היינו חייבים לעשות זאת, אבל את המוסדות בנינו מחדש כצעירים'. השאיפה של הרצל אל החברה החדשה, אל הכפר החדש, ואף אל האדם החדש המשוחרר מצרות הגלות ניכרת היטב אצל מנהיגי הציונות הפוליטית.
http://humanities.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel16/Israel16_conforti.pdf
היהודי החדש משלב מחויבות עמוקה לעם היהודי ולגורלו, אך הוא אדם מודרני, נטול מעמסה היסטורית: http://humanities.tau.ac.il/zionism/templates/ol_similu/files/israel16/Israel16_conforti.pdf
האם היינו צריכים להשתחרר מהמעמסה ההיסטורית שלנו כדי לבנות אדם חדש?
המטרה היתה ליצור עם חדש, אדם חדש. האם הצלחנו?
הצבר חי בחברותא:
הצבר חי בחברותא, הוא מאוד שיתופי, יושב בערב אחרי יום העבודה המפרך סביב מדורה ושר שירי אהבה למולדת, מהיכן הנטייה הזו?
הצבר מתאפיין גם בהרבה אופטימיות, ושמחת יצירה, ביכולת להתמודד עם תנאים לא פשוטים, מאיפה הכוח?
הצבר מאוד אוהב את האדמה ואת הארץ, מרגיש קשור אליה למרות שהוריו לא נולדו בארץ, כלומר הוא מרגיש עם שורשים עמוקים למרות שהוא הדור הראשון בארץ, מהיכן ההרגשה הזו?
היהודי הגלותי הצבר
בורגני קיבוצניק
שפות: אירופאיות/ עברית במבטא עברית מולדת
מתגונן לוחם (מחתרות, צהל)
במושג נעשה שימוש רב באופן פוליטי על ידי התנועה הציונית, כדי להלל את ה"יהודי החדש" שיצרה התנועה. בניגוד ל"יהודי הישן" אשר נולד בגולה, ובאופן סטריאוטיפי היה בורגני, ה"יהודי החדש" באופן סטריאוטיפי היה קיבוצניק (או מושבניק). "היהודי הישן" דיבר בשפות אירופיות או עברית במבטא כבד, בעוד לצבר הייתה העברית שפה מולדת. שלא בדומה ל"יהודי הישן" שלא פעל למען ההגנה העצמית שלו, הצבר לחם במחתרות, בפלמ"ח ולאחר קום המדינה בצה"ל. ניתן למנות שלושה גורמים להטמעתו הייחודית של מיתוס ה"צבר" בחברה הישראלית של שנים אלו. ראשית, בשם הציונות התגייסו מרב המוחות, היוצרים מהתחומים השונים, והקנו עומק רוחני לאידאולוגיה הציונית. שנית, ההתבססות הכלכלית, הדמוגרפית והביטחונית המהירה של המפעל הציוני, שהגיעה לשיאה בהקמת המדינה, אוששה את האופטימיזם המהפכני וחיזקה את אמונתו של הנוער בחזון הציוני. לבסוף, אחת המטרות העיקריות של מערכת החינוך הייתה הקניית ערכי המנהיגות הציונית[2]. יחד עם זאת, סממני ה"צבר", לפי אבן זהר[3], נוצרו על ידי שילוב בין ישן לחדש, תרגום המציאות החדשה אל מול מודל תרבותי ישן, מוכר ומסורתי שהתגבש ברוסיה במאה התשע עשרה, ובעזרתו התאפשר להפיץ ולהבין את המודל החדש.
יוקרת הצבר:, המוסכמה בדבר חזותו הטיפוסית והשימוש בכינוי "צבר" הגיעו לשיאם במלחמת העצמאות ובעיקר לאחר סיומה. הציבור הישראלי, בייחוד הדור המבוגר, נטה לייחס את הישגי המלחמה לבני הארץ ה"צברים" ולהמעיט בחלקם של העולים החדשים ושל קבוצות אחרות. גם התיאורים בדבר הישגי מבצע קדש (1956) הדגישו את דמותו של ה״צבר״.
העלייה הגדולה של יהודי ארצות האסלאם בשנות ה-50, חדירת תרבות המערב (בעיקר התרבות האמריקנית) והשינויים החברתיים והפוליטיים שנוצרו בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, הביאו החל משנות ה-70 לירידה בשימוש במושג ואף לפיקפוק במיתוס ההרואי שנוצר סביב ה״צבר״. מייצגי הגל החדש כונו בשם "דור המדינה", אשר הגיעו לבגרותם בשנות ה-50 ולא השתתפו במאבק העצמאות.
עם הזמן איבדה החברה הישראלית את הסולידריות השבטית, ונעשתה ביקורתית, מסוכסכת ואגוצנטרית יותר: תהליכים אלו מתרחשים בהשפעת תהליכים מקומיים (מלחמת יום הכיפורים, הגירה, מתחים פוליטיים ועדתיים, עליית הליכוד לשלטון, ליברליזציה של השוק הכלכלי) וגלובליים (אינדיבידואליזם, צרכנות וכלכלת-שוק), אשר ערערו את מודל ה"צבר" והחליפוהו במודל גלובלי יותר, פוסט צברי, שבמרכזו עומדת דמות ה"יאפי"[5]. ניתן לומר כי דמות ה"צברי" שונה מאוד מהדמות ה"פוסט צברית". הצבר החדש פחות צברי ויותר גלובלי, פחות אשכנזי, פחות חילוני ויותר רב תרבותי. יש בו מיזוג של מגדרים, עדות, מעמדות, דתות וסגנונות (אלמג)[5]. בתקופה זו ניתנה הלגיטימציה לשוב אל סמלי הגלות, למשל שיבה לשמות משפחה גלותיים, והשימוש במילה "צבר" הוחלפה למילה הנייטרלית "ישראלי"[6].
ה"פוסט צבר": תר אחר תארים חברתיים בתחומי המקצועות החופשיים או האומנות. הנאמנות המוחלטת לצו התנועה והאומה נשחקה, ותחתיה הופיעו תופעות חדשות כגון אדישות, סרבנות ושנאת הממסד. הפוסט "צבר" אינו עוד אנטי אינטלקטואל ואינו בוחל בתארים אקדמאיים. המסלול של שירות צבאי, פסיכומטרי ואוניברסיטה נהפך שגור בהלך מחשבתו. בנוסף, התחרות הקשה על המשאבים החברתיים המאפיינת את החברה המודרנית של שנות השמונים, משנה את הזיקה והכמיהה לחברותא כפי שהייתה בשנים שקדמו לה. ניתן לומר כי ה"יאפיות" השילה מעליה את הסגפנות הצברית בהתאם לתהליכי הגלובליזציה והמערביות[2].
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%91%D7%A8_%28%D7%A1%D7%9C%D7%A0%D7%92%29
נראה כי דמות הצבר הולכת ומיטשטשת ודמות הישראלי החדש הופכת יותר גלובאלית. איך אתה מסביר את התהליך?
היום היינו אמורים להרגיש יותר מחוברים לארצנו כי רובנו דור שני ושלישי בארץ, אך מרגישים פחות קשר לארץ מהדור הראשון של הצבר, איך יתכן?
מה קרה לאותה גאווה ישראלית שהייתה לצבר? לאן היא נעלמה?
עד היום כשאנחנו מתבוננים על הדור המבוגר של הצברים הם מעוררים התפעלות, יש באנשים האילו חוסן פנימי וחוזק אפילו פיזי שזה מדהים, מהיכן הכוח?
היום איבדנו את הכוח והפכנו למפונקים, כל בעיה קטנה מכניעה אותנו, לאן נעלם החוסן?
האם תהליך השינוי ממשיך לדעתך? איזה שינויים אתה מזהה בדמות הצבר היום?
מדוע מתרחש השינוי?
נותרנו ללא חזון אלא רק עם בלבול ושברי חלום, האם על הישראלי העכשווי לנטוש את החזון הקודם?
אם ננטוש מאחור את החיים בגלות ונשים בצד את מיתוס הצבר ,אז מה נשאר? מי אנחנו?
מיהו הישראלי החדש:
האם אנו צריכים התחדשות נוספת בדמותנו. איזו התחדשות אנחנו צריכים?
מהי אותה יצירה ישראלית אמיתית של הישראלי החדש? אותו חזון ישראלי אותנטי?
מהיכן זה נובע?
מה הם הקווים לדמותו של הישראלי החדש?
מה ההבדלים בין דמות הישראלי הצבר לדמות הישר-אלי העתידי?
מה במאפיינים שלו היית שומר ומה משנה?
תהליך השינוי - מצבר לישראלי מחובר
החברה הישראלית מתאחדת לישות אחת רק במלחמות, אך בדר"כ החברה שלנו בנויה משבטים ופלגים, איך יוצרים מהכאוס הזה דמות אחת? חברה אחת?
איך אנחנו הופכים מצבר לישראלי מחובר? איך יוצרים את השינוי?
מה יבטיח לנו ברכה בעמלנו? גם לאנשים שהקימו את המדינה היה אידיאל יפה מאד בדמיון.
כיצד הדמות הזאת תבטיח לנו את עצמאותנו? המשך החיים במדינה ?