הצבר הישראלי כבר לא הולך עם כובע טמבל. לא מעבד שדות בשמש. לא יושב סביב למדורה עם החבר'ה. הוא חולם על אקזיט. נופש בחו"ל. חי בין אפליקציות. מחובר תמיד. בעיקר לעצמו. טוב לו? הוא שמח? קם בבוקר עם עיניים גדולות לטרוף את העולם כמו ילד? לא יודע, תסתכלו במראה.
כשהיינו צריכים להקים את המדינה מאפס, הכול היה ברור. או שנהיה תלויים זה בזה, או שנגמר הסיפור. לא הייתה ברירה, כדי לשרוד מוכרחים להתחבר. אבל עם השנים, הצבר הפך מנהל בנק, עורך דין, רואה חשבון, איש הייטק, יזם עסקי. אין בזה כל רע, אבל אי שם בדרך לפסגה ה"ביחד" הלך לנו לאיבוד.
היום אנחנו שורדים יופי, במציאות של אדם לאדם זאב. זה לא עולם זה בית משוגעים, אמר המשורר, כולם כאן שרוטים. ומתוך הוואקום החברתי הזה, מתחילה תחושה של מועקה. סוג של ריק בלב. באופן חומרי אולי הכול פחות או יותר מסודר אצל רובנו, אבל בפנים משהו חסר. חום. רגש. רוח. הרבה מילים, אבל בסוף זה פשוט. חסר מילוי איכותי, כזה שיכול לבוא רק מקשר טוב עם אחרים.
כי גם אם עשית אקזיט בגיל שלושים, בסוף תמצא את עצמך יושב בתוך ארמון אבל מרגיש קצת ריק. מאיפה זה בא לנו? המנוע הפנימי של הדור הזה התפתח, והוא דורש מהחיים יותר. הישגים חומריים בלבד כבר לא יספקו אותנו לאורך זמן, דרושים לנו מילויים גבוהים יותר.
אז מיהו הגיבור הישראלי הבא? מה בדיוק תכלול הגרסה החדשה של הצבר דוט קום? הבנה עמוקה שקשר טוב עם אחרים הוא הדבר הכי חשוב בחיים. לא ממקום של כורח המציאות, אלא ממקום של מצליחנות. קשר טוב הוא המפתח לשגשוג הגדול ביותר, המפתח להרגשת שלמות. קשר חם בין אנשים נותן כוחות מיוחדים, ממלא אותנו ברוח חיים.
בהתאם לזה, נבנה גם את ישראל של מחר. זו תהיה המדינה הכי טובה בעולם. מדינה של גיבורים. כל אחד ירגיש שכולם אחים, שכולם תומכים. אני איתם והם איתי, ובינינו כמו נפתח מרחב חדש של חיים.
כשניצור כאן קשר אמתי בין אנשים, אף אחד לא ישקול אפילו לעזוב. אף מקום בעולם לא יוכל להציע לנו משהו טוב יותר. חופש, עצמאות, חום וביטחון. הנקודה הכי פנימית שצרובה בנו תתעורר לחיים, ואנחנו נרגיש את זה חזק, נרגיש את זה בפנים. נרגיש שזה ממלא את כל הנשמה שלנו, משחרר מכל הלחצים. כי רק ביחד, אפשר באמת לעוף על החיים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
חיים חדשים 554
bit.ly/1TtCyng