חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 1285

התמודדות ומניעה של חרם חברתי

מטרות: 

• מהם העקרונות של החינוך האינטגרלי

• הצגת פתרונות החינוך האינטגרלי למצבים מאתגרים בחיים

• מהם השינויים הנדרשים מכל אדם, על פי החינוך האינטגרלי, על מנת להגיע להשלמה ושלום בין האנשים? 

• הצעות יישומיות לשינוי התנהגותי על פי החינוך האינטגרלי.

זרימת התכנית:

• סיפור המקרה

• הסיבה לתופעה

• התופעה מעיני כל דמות

• פתרונות שכיחים

• מניעת הגעה לסיטואציה

• דרכי התמודדות שכיחים

• הפתרון על פי גישת החינוך האינטגרלי

• גישת החינוך האינטגרלי - דרכי התמודדות

פתיח: 

במהלך תוכניתנו נעסוק בגישה האינטגרלית למצבי החיים. גישה מחברת, שתעזור לנו לצאת מכל משבר, קונפליקט או דילמה למצב של השלמה, חיבור ושמחה. בתוכנית נציג מספר מצבים מהחיים, ונדון בגישה הנכונה לפתרון המצב, לפי העקרונות האינטגרליים של חכמת החיבור.

סיפור המקרה

ילד בן 10 עובר חרם חברתי בכיתה, האמא ראתה כבר כמה זמן שהילד שלה עצוב, לא שמח, לא רוצה ללכת לבית הספר, ובניסיון לשוחח איתו, אף פעם הוא לא שיתף אותה. האמא מגלה במקרה, הילד לא סיפר לה כלום, רק נראה בלי מצב רוח. האם החליטה לקרוא הודעות מהנייד של בנה והזדעזעה ממה שקראה שם. איך להתמודד? מולו? מול המורה? כיתה? הורי התלמידים? איך בכלל לנהל נכון את המשבר? 

הסיבה לתופעה

• מהם הגורמים המביאים להתפתחותה של התופעה?

• האם קבוצת הילדים שעושים את החרם לא מבינים שזה מעשה רע? האם בעיניהם ישנה סיבה טובה?

• האם יש סוג ספציפי של אופי של ילדים, רוע מסויים או תכונה מסויימת שגורמת לילד להיות ילד מחרים? או ילד מוחרם?

התופעה מעיני כל דמות

מצד הילד המוחרם:

• אני לא באמת יודע מדוע עושים עלי חרם, לא עשיתי רע לאף אחד. 

• אני אפילו לא סיפרתי לאמא ואבא כי זה מביך. ישאלו אותי למה ואני לא יודע מה להגיד. כי ההורים יחשבו שאני מסכן וזו הרגשה עוד יותר לא נעימה.

• אני כועס על החברים שהיו לי.

• אני עצוב ומרגיש רע שאף אחד לא רוצה להיות איתי.

• אם אספר, הילדים יציקו לי יותר, יאמרו שאני מלשין. אני אחטוף יותר.

• מרגיש לבד אבוד ומפוחד, עם חוסר רצון וביטחון, מיום ליום מסתגר יותר ומאד עצוב.

• אני רואה מה קורה סביבי. אני לא היחידי שסובל ואף אחד לא עושה כלום. אני לא מאמין שהמבוגרים יכולים לעזור לי. 

• אף אחד לא אוהב אותי.

מצד הורי הילד: 

• חשים כאב וחוסר אונים. האם פספסנו משהו בדרך? האם היה אפשר למנוע את זה?

• יש רצון לפנות לבית ספר, לפנות למורים ולהורים ולסדר את כל העניינים, האם זה אפשרי? האם זו הדרך?

• מיד רוצים להוציא מבית הספר. לעבור מקום. אין דרך לחנך את הסביבה. פשוט לעבור מקום.

• מפחדים מה יהיה אתו, רוצים להגן עליו, מרגישים אשמה שלא יכולים לשמור עליו

• מאשימים את הילדים המחרימים, את ההורים של הילדים, את בית הספר. 

• לא יודעים איך להתמודד מול ילדם שעבר מצב כזה. מדברים איתו, חוקרים אותו לראות אם עשה משהו שהצית את החרם, לא ברור להם מה להגיד לו.

מצד מחנכת הכיתה: 

• פספסתי משהו בכיתה שלי. כשלתי בגיבוש הכיתה וביסוס ערכים של שוויון, שיתופיות וחברות אמיתית בין ילדי הכיתה.

• האם אני באמת יכולה לייצר כזאת אווירה כשיש לי 40 ילדים בידיים וכל אחד מגיע עם ה"תיק" שלו והחינוך שלו מהבית?

• המורה לא יודעת איך לטפל בזה. אין כלים, אין זמן. רוצה לטפל וכואבת את המקרה.

• איזו מורה אני אם לא אצליח לפתור? יחשבו עליי שאני לא מוצלחת

מצד הילדים המחרימים: 

• אנחנו לא מחבבים אותו. למה אנחנו חייבים להיות חברים שלו?

• אם אנחנו לא נתנהג כך כלפי ילדים אחרים, יתנהגו אלינו כך בעצמנו. ככה זה עובד. 

• זה רק משחק, צחקנו איתו.

• הוא אחר.

• בדרך כלל החרם מתחיל מילד או שניים והשאר נגררים.

פתרונות שכיחים

יש חרם על הילד? כך תעזרו לו - בלי להתערב

אחד הדברים הכי קשים להורה לילד בבית הספר היסודי הוא הרגע שבו כל חברי הכיתה עושים יד אחת נגדו. איך אפשר לתמוך בו מבלי להביך אותו, ולהשיב לו את חבריו שהפסיקו לדבר איתו? רגע לפני שאתם עושים טעות שתחזק את יוזמי החרם, קבלו כללי עשה ואל תעשה. 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4445943,00.html

• מעלים את נושא החרם בשיעור חברה (על ידי המחנכת), כתופעה חברתית הקיימת בעולם ונותנים לילדים להגיע לבד להשלכות ההרסניות של החרם, דרכי מניעה ואכיפה.

• פונים להורי הילדים המחרימים ומצפים שהם ישוחחו עם ילדיהם כדי להפסיק את ההתנהגות שלהם.

• מעבירים את הילד לבית ספר אחר כדי להרחיק אותו כמה שיותר מהחוויה המעיקה ומקווים שדברים כאלה לא יחזרו על עצמם.

• מוצאים את הילדים בכיתה שלא ממש משתפים פעולה עם החרם, מעודדים התחברות איתם בתקווה שלילד המחרים ימאס והוא ישחרר.

• סנקציות נגד המחרימים

• תהליך העצמה אישית לילד

איך מתמודדים עם חרם חברתי על ילד? מה ההשלכות של נידוי חברתי? האם מתערבים בחרם ואיך עושים את זה נכון? 

https://www.tipulpsychology.co.il/therapy/children/%D7%97%D7%A8%D7%9D-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D.html

בדרך כלל לוקחים את הילדים המחרימים לשיחה אישית ומסבירים להם שהמעשה הוא חמור.

• האם פתרון זה מועיל?

• איך פתרון זה משפיע על הילד?

• ישנה מודעות לבעיה זו במערכת החינוך. בתי ספר מנסים להיות בתשומת לב יתירה לנושא, וגם מנסים ליצור שיח חינוכי וגם ילדים הופכים יותר ערניים לכך. האם פתרון זה יוצר שינוי לטווח ארוך? מה חסר?

מניעת הגעה לסיטואציה

• מה יכול למנוע מראש הגעה למצבים בהם לילדים מסוימים בכיתה יש סלידה מילדים אחרים והם מחליטים לנהוג בהם בזלזול, התעללות ואף חרם המסיט ילדים נוספים נגדם?

• אם הילדים נמצאים יחד מכיתה א' והמורה לאורך כל השנים מדגישה את חשיבות הסובלנות, שיתופיות, חברות ועזרה. האם זה אומר בהכרח שתופעות כמו חרם לא יתרחשו בכיתה זו?

• האם אפשר ללמד ילדים להסתדר עם ילדים אחרים?

• מה ילדים צריכים ללמוד כדי לא לעשות חרם על ילדים אחרים?

• האם יש דרך לפתח בילדים אמפתיה כלפי ילדים אחרים? 

• מה ילדים צריכים ללמוד, כדי לא להיות פגיעים בעצמם להתקפות?

• איזה מקום יש להקדיש בכיתה, ללימוד יחסים חברתיים טובים בין הילדים? 

• האם צריך להיות תקנון התנהלות מסודר לגבי כל מקרה של בריונות או חרם? אם כן, מה הסעיפים שהוא אמור לכלול?

• מצד ההורים - האם יש חינוך מסוים שאפשר להקנות לילד, שיבטיח לעצמו "הגנה" ממצבים כאלה? שהם לא יקרו לו?

• האם יש מערכת יחסים שצריך לרקום עם הורי הילדים האחרים, שיכולה למנוע הגעה למצבים כאלה?

דרכי התמודדות שכיחים

• זה ידוע שלעיתים התערבות בלתי רגישה של ההורים, עלולה רק להסלים את תופעות החרם למימדים עוד יותר גדולים ולהפיל על הילד המוחרם האשמות נוספות ומזיקות לו. האם הגעה למצב שכזה ניתנת לתיקון? האם זה עלול להביא למצב שממנו באמת הפתרון היחיד יהיה לעבור בית ספר?

הפתרון על פי גישת החינוך האינטגרלי

• מה צריך להיות השינוי החברתי, שיביא לכך שמקרים כמו חרם לא יקרו?

• האם תופעות כמו חרם, יכולות להתרחש עם עובדים על פי הגישה האינטגרלית?

• מהו היחס לזולת על פי הגישה האינטגרלית? 

• מהו הפתרון האינטגרלי במקרה זה, כיצד הוא שונה מהפתרון רגיל?

• האם המבוגרים הם המפתח לפתרון המצב? או שהילד צריך לקבל כלים להתמודד?

• האם מהות הפתרון היא שיח?

• האם חרם הוא מצב הפיך? האם ילדים יוכלו לקבל מחדש ילד שהם דחו? 

• כיצד שינוי מתרחש בילדים? מה משנה אותם לטובה? 

• איך הפתרון האינטגרלי משפיע על הילד שהוחרם? 

• איך הפתרון האינטגרלי משפיע על הילדים המחרימים?

• האם הפתרון האינטגרלי יכול לגרום לשינוי המצב?

• ממה התהליך צריך להיות מורכב, כדי שהמשתתפים בו ישתנו לטובה? 

גישת החינוך האינטגרלי - דרכי התמודדות

• מי הצדדים המעורבים בפתרון, ומה חלקו של כל אחד?

• האם כל הגורמים צריכים איכשהו לעבוד על הפתרון בצורה משותפת?

• מצד ההורה, מהי שיטת הפעולה החכמה ביותר על פי הגישה האינטגרלית?

• מצד המורה:

• כיצד עליה ליישם את הגישה האינטגרלית, יישומית - מה עליה לעשות כדי שהילדים בכיתה ייבחרו בשיתוף פעולה עמה?

• האם עליה להתייחס לחרם הספציפי שהתרחש או שעליה ללמד את הילדים על התופעה?

• האם עליה לטפל ישירות בילד המוחרם ובילדים המוחרמים?

• האם יש לטפל בכל הגורמים המנדים והקורבן באותו ''מעגל'', האם הטיפול הוא משותף? 

• מה תוכל המורה לעשות בעניין ההנעה לפעולה באופן חברי ונעים לכלל הילדים, כך שמוטיבים אלו יהיו המרצה לילדים ומועדפים על פני יצירת חרם.

• כיצד יש לטפל בילדים המחרימים? מה היחס של המורה צריך להיות כלפיהם?

• האם ניתן לגרום לילדים המחרימים להפסיק מתוך רצון ושינוי פנימי או רק דרך פחד מעונש? 

• האם יש לדרוש התנצלויות?

• מה צריך להיות היחס של המורה כלפיי הילד המוחרם?

• מה הוא תפקידה של המורה בתהליך הפתרון עבורו?

• האם יש צורך לערב את ההורים של כל הילדים בתהליך? 

• האם צריך להביא את הילדים המחרימים והמוחרם לפגישה? שההורים יכירו את כולם ויטפלו במשותף?

• מה יבטיח את שיתוף הפעולה של הורים?

• עלול להיווצר מצב שההורים יגנו על הילדים שהחרימו וכמו כן ההורים של הילד שהוחרם יתעמתו עמם. האם יש לעשות תהליך גם בין ההורים עצמם? 

• אם מערבבים בין ההורים והילדים מכל הצדדים - מה צריך להיות היחס בין כולם? האם צריך להיות קו אחיד? כיצד מתייחסים לילדים המחרימים? לקורבן המוחרם? האם מדברים עליהם ספציפית או על התופעה? 

• מה אמורה להיות התוצאה האינטגרלית מהתהליך? 

• מה המעורבות של המוסד החינוכי? מה תפקידו בתהליך? איזו עמדה הוא נוקט? או אולי הוא רק המגשר?