מהו השורש הרוחני לקריאת התורה? מדוע קוראים את פרשת השבוע דווקא ביום שבת? מדוע כל שנה חוזרים על התורה מחדש? תשובות מפתיעות מצויות בחכמת האמת, חכמת הקבלה.
למעשה, התורה קשורה לא רק למעגל השנה, אלא למעגל החיים בכלל. התורה היא החוק הכללי של הטבע, שנמצא מעל העולם שלנו. היא מסבירה כיצד נוכל להתאים את עצמנו למערכת ההפעלה העליונה שמנהלת את כל הטבע ואותנו בתוכו. במה מדובר? חוקרים מתחומים שונים במדע המודרני מדברים על כך שהעולם שלנו מורכב מכמה שכבות. חלק מהשכבות הללו איננו מרגישים, אבל הן פועלות עלינו. יש כל מיני תיאוריות בנושא, וסיכומו של דבר הוא שהמציאות הרבה יותר מורכבת ממה שאנו מסוגלים לתפוס עתה. יש דברים שנשארים מעבר לגבול ההשגה שלנו, אבל אנחנו מתחילים להרגיש שהם נמצאים שם. את השכבות העליונות האלה גילו כבר לפני אלפי שנים אבות אבותינו, ועליהן מסופר בתורה.
תורת משה נראית לנו כספר חוקים ארצי, אבל לאמתו של דבר היא נכתבה בצורת קידוד מיוחדת מאוד שנקראת "שפת הענפים". משה השתמש בכל מיני צורות שאנו מכירים מהעולם הזה ("ענפים"), כל מיני עצמים, תהליכים ושינויים שאנו רואים לעינינו, כדי לתאר את מערכת הכוחות העליונים שמפעילים אותנו ("שורשים"). מתוך הסיפור שלו בשפת ה"ענפים", עלינו לפצח את הקוד ולהבין מה קורה במציאות, בכל השכבות שלה. ובכך למעשה משה רבנו היה הראשון שתיאר לעם בצורה כל כך מסודרת כיצד פועלת מערכת ההפעלה העליונה. הוא הסביר מהו המצב הסופי שמוגדר במערכת כיעד ההתפתחות שאליו אנחנו מובלים.
כדי להמחיש קצת יותר את הדברים ניעזר בדוגמה. אדם בא לפסיכולוג ומספר לו שהוא מפחד ממשהו. הפסיכולוג אומר לו, "אני מבין שאתה מפחד ואני גם יכול לגלות לך למה זה קורה. יש לך חוסר איזון בגוף. אתה צריך לקחת חומרים כימיים מסוימים, ואז הגוף שלך יחזור לאיזון והפחד יתפוגג". אותו המטופל לוקח את התרופות ואכן הפחד עובר. מה קרה כאן? הוא השפיע על איזון הכוחות שבו והביא את עצמו לצורה מאוזנת. בהשלכה לתורה אפשר לומר שגם היא מספרת לנו כיצד אנחנו צריכים להיות מאוזנים.
ומדוע אנחנו לא מאוזנים? כי הכוחות שפועלים עלינו במטרה לפתח אותנו תמיד מוציאים אותנו מאיזון. ואנחנו, מצדנו, צריכים בכל פעם למצוא איך עלינו לאזן את עצמנו. כך אנחנו משיגים איזון בדרגה גבוהה יותר, ומתפתחים קדימה. למעשה, כך התפתח תמיד המין אנושי. מכבש ההתפתחות לחץ עלינו, וכשלא היינו יכולים לסבול עוד את הלחץ ביצענו שינוי. היה לנו קר, המצאנו מערכות חימום. היה חם, מערכות קירור. היינו זקוקים למזון, פיתחנו משק על יד הבית וכן הלאה. כך המצאנו לעצמנו כל מיני מכשירים וטכנולוגיות, ארגונים ומנגנונים ועוד. כל התפתחות באה כתוצאה מהרגשה שאנחנו יוצאים מאיזון, שיש לנו בעיה, שחסר לנו – ואז בנינו משהו שהביא אותנו למצב מאוזן ונוח.
ובחזרה לתורה. הכוחות העליונים שמפתחים אותנו אינם פועלים בצורה מקרית. יש להם התפתחות הדרגתית ומכוונת שמוגדרת בתוכנת ההפעלה. התורה הכתובה מסבירה לנו כיצד נוכל להתפתח עד לרמה שבה נוכל אנחנו לרכוש את התוכנה הזו, לנהל את התפתחותנו בעצמנו. לשם כך עלינו לדעת לאן אנו אמורים להגיע, ולאיזו מערכת עליונה אנו שייכים. המערכת הזו היא רבגונית ורב-שכבתית. לא מדובר במערכת חומרית, היא לא נמצאת מאחורי הכוכבים כפי שחלק מהאנשים חושבים. המערכת הזו נמצאת בכוחות הטבע הפנימיים, הנסתרים מאתנו רק מפני שעדיין איננו מסוגלים לגלותם. אנחנו צריכים לגלות את המערכת הזו ואז נדע כיצד לאזן את עצמנו ולהגיע בדרך מהירה, נעימה וקלה אל המצב הסופי של האיזון השלם.
על כל זה מדברת התורה, אבל בטקסט המקודד שלה אי אפשר לראות זאת. לשם כך צריך ללמוד את הנסתר בפנימיותה של התורה, את חכמת הנסתר הלוא היא חכמת הקבלה. התורה דורשת מהאדם הרבה יותר מאשר לקרוא את הסיפורים שלה פעם בשבוע, ולקיים את מצוותיה בצורה גשמית חיצונית. התורה דורשת מאתנו לגלות את מערכת ההפעלה העליונה. לגלות את הכוח העליון והכללי שפועל במערכת הזו, לגלות את הבורא. להכיר אותו. להשוות את הצורה שלנו לצורה שלו. וזהו כבר קיום אחר לחלוטין של התורה.
אנחנו לומדים אז ממנה את הכוחות שמפעילים אותנו ואיך נוכל לאזן אותם בתוכנו. יש כוח טוב ויש כוח רע, וביניהם אנו קיימים. הכוח הרע כל הזמן מתגבר, ממש מרגע לרגע, ועלינו להגביר את הכוח הטוב כדי להגיע לאיזון בין שני הכוחות. רואים זאת היטב על ילדים, רק לפני רגע ביקשנו מהם לא לריב, ותוך זמן קצר הם מגיעים להתפרצות חדשה. כאלה גם אנחנו. לכן עלינו כל הזמן לעמוד על המשמר.
ואיך נדע מהו האיזון בין הכוח הרע שבנו לבין הכוח הטוב? הרי אנחנו תמיד משוחדים לטובת עצמנו. לכן האיזון הוא לפי טובת הזולת. עלינו להגיע למצב שבו נתייחס לזולת באופן שהוא ייהנה מאתנו. מאיפה ניקח לזה רצון וכוח? על כך נאמר: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". על ידי הכוח החיובי שבתורה אני יכול לאזן את הכוח השלילי, ולגלות את הבורא בעולמי, את הכוח העליון שנמצא מעל הכוח הטוב והכוח הרע, לפתוח לעצמי מציאות חדשה שבה אני נמצא. כל התהליך הפנימי-רוחני הזה נקרא לגלות "עולם עליון".
בהתאם לכך, גם למונח קריאת התורה יש משמעות פנימית-רוחנית. קריאה פירושה גילוי. אני מגלה את התורה כל פעם ברמה חדשה. כל שלב בתהליך הגילוי של הבורא נקרא "שבוע ימים". בכל שבוע אני מגלה "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ", וכן הלאה, אבל בדרגה עליונה יותר. ואז הגילוי הזה נקרא פרשת נוח, פרשת לֶךְ-לְךָ וכן הלאה. מדובר בשלבי התפתחות ההשגה שלי באותה פרשת בראשית. אני מגלה את הפנימיות שלה יותר ויותר עד שאני מגיע לפרשה האחרונה בתורה, "וזאת הברכה", שמסתיימת במילים "לעיני כל ישראל". כך השלמתי מהלך של התפתחות שנקרא מבחינה רוחנית "שנה שלמה", והגעתי לאיזון שנתי. האיזון הזה הוא חלק אחד בתהליך האיזון המלא, ולכן במדרגת ההתפתחות הבאה שלי שנקראת "שנה חדשה" אני חוזר על התורה מחדש. הגילוי השלם של הכוח העליון מחולק לשבעים מדרגות, והם נקראות "שבעים שנות חיי האדם".
ולמה קריאת פרשת השבוע היא בשבת? מפני שבכל שלב פועלים עליי שבעה כוחות. חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות שכבר כוללת את כולם ומשנה אותי. חמשת הכוחות חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד, מתחברים כולם יחד ביום השישי. הוא נקרא יסוד, והוא משפיע עלי כבר להשגה שלי, שזה נקרא שבת. לכן בשבת אני לא עושה שום דבר, אלא רק מתבונן באותם כוחות שהגשתי במשך השבוע. לכן נאמר: "ויכולו השמים והארץ" – השמים הוא הכוח החיובי, הארץ הוא הכוח השלילי. שני הכוחות האלה מגיעים לאיזון, ואני בין שניהם יכול לגלות מצב חדש שנקרא "שבת". אני מתחיל לפתוח את העיניים ולגלות לאן הגעתי על ידי ההתפתחות הפנימית שלי. לכן דווקא בשבת נהוג לקרוא בתורה, כהעתקה מפעולת הגילוי הרוחני שנקראת "שבת".
בגמר תהליך התיקון, במצב האיזון השלם, האדם רואה את כל המציאות. הוא נמצא מעל מגבלות הזמן, התנועה והמקום. הכוח השלילי והכוח החיובי שבו מאוזנים ומשלימים זה את זה, כמו פלוס ומינוס בתוך אטום, מולקולה, תא או גוף חי. כל כוח פועל רק כדי להבליט את הכוח האחר ולתת לו מקום לפעול לטובת המערכת הכללית. אם כן, לקרוא בתורה פירושו לגלות את תכנית העולם, את המציאות הכללית, להבין למה זה כך ולשם מה. להשיג את כל המערכת העליונה בשלמותה, ולגלות איך אני נכלל במצבה הסופי, השלם והנצחי.
"רבי שמעון אמר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים" (ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת בהעלותך, נח).
"לפי דברי הלל הזקן, רבם של כל התנאים, ושהלָכה כמותו, נהיר לנו בוודאות גמורה, אשר עיקר הרצון שבתורתנו הוא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של 'ואהבת לרעך כמוך'" (בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות").
"אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעיוורים מגששים בקיר, כי לא יבינו אף מילה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מילה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא" (בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א, הסתכלות פנימית).
"שבת היא בחינת תכלית שמים וארץ, מעין גמר התיקון, שאז יהיה הכול מתוקן... לכן אמרו חז"ל 'מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת'. נמצא שעל ידי זה שנותנים יגיעה לצאת משליטה של אהבה עצמית, ולזכות לכלים של השפעה, שהוא בחינת ברכה, בזה יש נחת רוח" (הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג, מאמר "מהו, שברכת האדם היא ברכת הבנים, בעבודה").
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת קבלה לעם, בתכניתנו
חיים חדשים 782 - bit.ly/2g8gqYo