חיים חדשים

שיחה 1172

התמודדות עם רגשות שליליים

שיחה עם רב ד"ר מיכאל לייטמן 29.10.19 - אחרי עריכה

אורן: מס' התכנית שלנו היום הוא 1172, ואנחנו נשוחח עם הרב לייטמן על רגשות, רגשות שליליים שמציפים היום יותר ויותר אנשים. תופעה שהולכת ומתרחבת. לא ברור בדיוק איך להתמודד איתה. ננסה להסתכל על הדברים קצת יותר לעומק, בדרך לחיים חדשים.

ניצה: בוא ננסה להבין באמת מה קורה לנו. אנחנו רואים שיש תופעה שהולכת ומתרחבת וגדלה, שאנחנו, בני אדם ולא משנה מאיזה גיל, מאיזה עיסוק, מקצוע, למעשה כולם פתאום מתמודדים עם איזה פרץ של רגש שלילי שמתפרץ בהם. ברוב המקרים, הם אפילו לא תמיד יודעים לשים את האצבע מה גרם להתפרצות הזו. זה יכול לבוא אפילו באופן מפתיע, לקום בבוקר פתאום עם איזו הרגשה שלילית שתופסת את האדם.

פחד, חרדה? מה?

ניצה: כן, חלק מהרגשות השליליים יכולים להתפתח לחרדה, חלק באמת לדיכאון, מצב רוח רע. לפעמים זה לא ברור. בדרך כלל מתפתח דיכאון כשאדם מרגיש שאין לו שליטה על המצב. פתאום יש איזושהי התפרצות של רגש. לא ברור לי מה אני עושה איתו. אני מנסה איכשהו להנמיך את מה שהתפרץ. וכשאדם מרגיש שהוא לא יכול להתגבר על זה, מזה גם מתפתחת החרדה. מה קורה לגוף שלי? הוא בוגד בי, אני לא מבין מה קורה לו.

הדברים האלה הם כמו איזה גלגל כזה שמתגלגל. אבל אולי באמת ההבנה הראשונית היא מה קורה לנו בני האדם, שפתאום איזה פרץ של רגשות שליליים מגיע, כאילו משום מקום, כאילו פתאום כמו גל כזה שלילי ששוטף אותנו, את הרגשות שלנו דווקא. שלא תמיד אנחנו יכולים לשים את האצבע מאיפה זה מגיע בכלל.

את מדברת על זה בצורה כזאת, שאת מביעה דאגה, רגש וחוסר האונים.

ניצה: ובעיקר חוסר אונים.

אני מבין אותך, אבל זה בהחלט מגיע לנו. למה אנחנו צריכים להרגיש טוב אם אנחנו גורמים בעצמנו להיות כאלו? אנחנו בעצמנו. אנחנו אגואיסטים, הטבע שלנו זה אגואיזם, זאת אומרת דאגה לעצמי בלבד ואפילו על חשבון הזולת, ועוד יותר טוב שיהיה על חשבון הזולת, אנחנו מקבלים מזה כפול תענוג. ואם אנחנו כך מתנהגים, ודאי שאנחנו בונים עולם רע, ונמצאים בחברה שהיא כולה עוינת לכל אחד ואחד. וזו הדאגה לילדים ולבני הזוג ולכולם יחד ולעצמנו גם. אנחנו מתעייפים מזה, אנחנו כבר לא יכולים לשלוט על זה, להתגונן נגד כל הסכנות, ודי כבר, מה יש הלאה? אנשים רוצים לגמור עם הדברים האלה. זה מצד אחד.

מצד שני, כשאני נמצא בחברה אנושית כזאת, שכולם רצים להרוויח ולהצליח על חשבון הזולת, ונהנים מזה שהם גורמים רע לזולת, אז אני נמצא בחוסר אונים, בחוסר ביטחון, בחוסר עתיד. אני רואה שכולם יכולים ורוצים רק להזיק לי, ונמאס לי כך לחיות. אני לא יכול. כמה זמן ובאיזה כוחות אני יכול להתגונן ולהרגיע את עצמי, להחזיק את עצמי במצב כאילו שאני רגוע, כאילו שאני נורמלי, אם אני כל כולי מרגיש בפנים שאני לא רגוע ואני לא נורמלי.

חוץ מזה, אני מזהה לפי כל העולם, בשביל מה הם עושים את זה, בשביל מה, מה יש להם מזה? כולם נולדים, כולם חיים, כולם מתים, מה ההבדל? ההבדל הוא איך הם נמצאים במאבק החיים, ועד כמה הם מנצלים את האחרים ובזה מרגישים טוב יותר?

זאת אומרת כשאני מסתכל על כל הדברים האלה, בא לי באמת לגמור עם החיים, או לפחות אם אני לא גומר עם החיים כי אני מפחד גם מזה, אז אני נמצא בדיכאון שהחיים הם כאלו. זאת אומרת אני הולך להצדיק את כל אותם האנשים שנמצאים בדיכאון, ומיום ליום יותר ויותר אנשים. נשארו לנו רק סמים, אנחנו יכולים לעבור מתרופות לסמים, וכנראה שזה יהיה העתיד האנושי.

ניצה: אתה נתת איזה הסבר, שאם עכשיו הייתי מנסה רגע להתלבש נניח בדמות כזאת, שפתאום אני מרגישה את הפרץ הזה השלילי, אני הרי לא מבינה מה קורה לי.

הרגשתי את זה ממך, שאלתי אותך.

ניצה: כן, לגמרי. כי אני יודעת, אני מרגישה את זה הרבה גם על עצמי וגם אני רואה מה קורה לאנשים.

לפי המקצוע שלך.

ניצה: נכון. אז אני רואה שאחד הדברים שקורים, קודם כל, זה חוסר היכולת לקשור את הסיבה לתופעה. זאת אומרת אדם מרגיש שמשהו בו מתפרץ, זה מעל היכולת שלו להבין, כי הוא לא מבין מאיפה זה בא, למה זה בא. יש איזה פרץ שמתפרץ באדם, לא מוסבר, לא מובן, שכל מה שאני יכולה זה רק להתבונן מה קורה לי ולא להבין מה קורה לי.

ולא לשלוט.

ניצה: אני רוצה שבנקודה הזאת, לאותו אדם שעכשיו חווה את ההרגשה הזאת, תנסה להסביר את מה שהסברת קודם בצורה מאוד מאוד גדולה. מה זה הפרץ הזה שפתאום נכנס בי?

הטבע שלנו הוא רצון, רצון ליהנות. ואם אנחנו נהנים אז טוב לנו. זאת אומרת יש הנאה, ויש הרגשה ליד זה שזה טוב. ואם אין הנאה אז ליד זו הרגשה רעה. ואני חי בין הרע והטוב האלו, וזה כל החיים שלי. להרגיש את עצמי בטוב בצורה אופטימלית גם היום וגם לעתיד, זה מה שאני רוצה.

ניצה: שאיפה טבעית. אני רוצה לחיות טוב.

שאיפה טבעית. כמו שאת אומרת לילד, אתה צריך ללמוד כי אז תהיה אדם יפה וטוב, כולם יכבדו אותך, תהיה לך משכורת, יהיה לך מקצוע וכולי. כך אנחנו רוצים, גם להיום וגם למחר.

מה יוצא לנו? יוצא שאנחנו רואים שאנחנו נמצאים בג'ונגל וכולם רוצים רק לאכול אחד את השני, ואני לא יכול להבטיח לעצמי לא רק למחר, אלא גם להיום, מה שיקרה בעוד רגע. אנחנו מייצבים כזאת אווירה בחיים שלנו. תראי איך מתנהגים בכבישים, ברחובות, בכל מקום, ילדים בבית ספר, אפילו בגן ילדים היום, תסתכלי איך הורים וילדים.

אנחנו נמצאים במצב כזה שאף אחד לא מרוצה. ואם הטבע שלי זה ליהנות, אז אני מקבל כל פעם מהחיים שלי התפעלות אחרת, שלילית, וזה מכניס אותי לדיכאון. זאת אומרת דיכאון הוא תוצאה מהרגשת החיים שלי הלא מוצלחים.

ניצה: שלא הולך לכיוון הטוב והיפה שאני חולמת.

גם להיום וגם למחר ובכלל. ואז יוצא לי שטוב לי מותי מחיי. רק אין לי כוח למות, אבל אני בטוח שאנחנו נגיע עוד לזמן שאנשים יקנו בבית מרקחת אפילו.

ניצה: נקווה שלא נגיע, נקווה שנצליח להתמודד.

למה שלא? היום גם יש כאלה, ואנשים מחפשים. למה לא? אם אני יכול, אני לא צריך לנסוע לשוויץ איפה שעושים את ההפטנזיה, אפשר לעשות את זה כאן.

ניצה: זאת אומרת הרגישות הזאת פתאום, הרגישות שלי.

היא שאין בשביל מה לחיות.

ניצה: זה כאילו המסר שעומד מאחורי הפרץ של הרגש השלילי?

כן. הילדים לא קשורים להורים, ההורים לא קשורים ביניהם, המשפחה לא קשורה למדינה, לגבולות שלה. אנחנו כולנו כאלה, נמצאים באיזה חלל.

ניצה: זו תופעה מדבקת? כי אני רואה שהרבה אנשים לוקים בזה ויש עלייה דרמטית בשנים האחרונות.

זו רק התחלה.

ניצה: למה יש עלייה כל כך דרמטית?

כי הרצון שלנו, האגו שלנו, כל הזמן גדל, והוא דורש כאילו יותר ויותר מילויים ומשמעותיים. שיהיה לא סתם נעים, אלא בצורה שאני אהיה מכובד יותר, ארגיש יותר, אעלה בתפיסה, בהרגשה, בכלל, אבל במקום זה אני מרגיש את עצמי אומלל. אני לא מקבל, איפה הילדים שלי? אין. הנכדים שלי? אין. המקצוע שלי, אין. הכול מאבד את הערך שלו, ולפי זה אדם מדד את עצמו. אז מי אני אם כך?

ניצה: אני רוצה לעבור שלב. הבנו את הסיבה, עכשיו האמצעים שבהם אנחנו יכולים להתמודד עם התופעה הזאת. ברור כרגע שהדבר היחיד שאנחנו מנסים לעשות זה או לדכא את ההרגשה השלילית שמתעוררת בנו, את הרגשות האלה, להימנע מהן, אם אפשר לכבות אותן, להנמיך אותן כמה שאפשר בכל מיני אמצעים של כדורים, יש גם אמצעים של שיחות, של דיבור. האם אתה חושב שיש משהו שיכול באמת לעזור לאדם להתמודד עם פרץ הרגשות השליליים האלה?

ודאי. קודם כל אני רוצה להגיד שלא סתם הם מתעוררים באדם, אלא כדי לשנות את האדם, כדי להביא אותו לדבר הטוב. כמו בכל מחלה ומחלה, אנחנו רואים היום שהמחלות שאנחנו מרגישים הן בעצם לא מחלה, זה סימן שמשהו לא בסדר.

ניצה: וזה סימן שמשהו לא בסדר בי או לא בסדר בחברה, איפה?

לא חשוב. זאת אומרת, זה שכואבת לי הרגל, זה לא אומר שהבעיה ברגל, אלא זה מסמן לי שיש איזו בעיה ושאני צריך לטפל. אז אני צריך לרדת לעומק הבעיה ולטפל.

אורן: אז מה באים לסמל לנו הרגשות השליליים?

שמשהו לא בסדר בחברה, במשפחה, בבן האדם, ביחסים שלו עם האחרים. שאני לא חי בחברה. הרי ברור שאם היינו יכולים לדוגמה היינו בורחים לחו"ל, תראה מה שעושים אנשים.

ניצה: כן. אבל גם שם דרך אגב זה מגיע.

לא, זה ברור שבחו"ל זה אותו דבר, אבל זה שאני יוצא, אני כאילו נמצא קצת מסטול כזה, אני מבלבל את עצמי. אני איכשהו מסתובב, אני רואה ישראלים שמסתובבים בכל מקום בעולם, קצת שוכחים את המציאות, אבל לא יותר מזה. יש ספורט כמה שאפשר, להשתכר, לקחת סמים, כל מיני מועדונים. אנשים כבר לא יודעים מה, לכן הבילוי קיבל כל כך עוצמה, כי אנשים איכשהו חייבים לשכוח, לדכא את הרע הזה בהרגשה.

ניצה: מה הסיבה בעצם שאנחנו לא מצליחים באמת להתמודד עם הבעיה הזאת, עם התופעה הזאת?

אנחנו לא מבינים את שורש הבעיה. כמו שאמרתי, יש סימן למחלה אבל זו לא המחלה עצמה.

ניצה: זה הסימפטום.

כמו שאנחנו יודעים על סרטן חס ושלום. אבל אנחנו לא יודעים מאיפה ומה, אנחנו רואים תוצאות ברורות.

ניצה: אז תגדיר לי מה שורש הבעיה של התופעה הזאת, של רגשות שליליים? מה השורש שלה?

השורש של כל הבעיות בכלל בעולם, בתוך האדם ובין בני האדם, בדומם, צומח וחי, וכל מה שיכול לקרות בצורה מקצת רעה עד כל הדברים הנוראיים ביותר, זה בסך הכול טבע האדם שהוא רע, הטבע שלנו. אנחנו נמצאים בטבע של הרצון האגואיסטי ליהנות בעצמנו בלבד.

ניצה: האם התופעה הזאת זו התפתחות טבעית שמתרחשת לנו, מה שקורה לנו כרגע עם ההתפרצות הזאת של הרגשות השליליים?

כן.

ניצה: זה טבעי?

זה מתוכנן בתוך הטבע, להביא אותנו למצב שנרגיש רע מההתפתחות האגואיסטית שלנו, ונרצה לתקן את התופעה הזאת.

אורן: לא הבנתי עדיין מה רע בטבע האדם שהוא רצון אגואיסטי ליהנות בעצמו? מה הבעיה עם זה? למה זה רע?

לא, ליהנות בעצמו אין עם זה שום בעיה, אלא הבעיה היא שזה על חשבון הזולת, שאני בזה גורם רע לזולת, ואז אני מרגיש שהרווחתי, עשיתי, עליתי. רק זה על חשבון זה.

ניצה: היום אנחנו רואים שבאמת הדרך שלנו להתמודד עם זה היא לנסות לא להרגיש בעוצמה כזאת. זאת אומרת, העוצמה של הרגש זה משהו שבן אדם כבר לא מסוגל להכיל אותו. לפעמים אני מרגישה שכאילו אתה לוקח עוצמת חשמל מאוד גבוהה ואתה כאילו מתחשמל מרוב שאתה מכניס למתח כזה גבוה שהגוף בסטרס לא מסוגל להכיל אותו. אז ההתפרצות הזאת, הדרך היחידה שלנו כרגע להתמודד איתה, היא לנסות קצת להנמיך, שהמתח לא יפרק אותנו מבפנים.

בנקודה הזאת, מה אתה יכול לתת לי שיכול כבר באיזה אופן לגרום לי להתחיל להבין משהו על עצמי, להבין משהו שאני אוכל בכלל להתמודד עם המתח העצום הזה שפתאום מתפרץ בי. תגיש לי איזו עזרה ראשונה, במצב הזה שפתאום אני מגלה.

קודם כל להסביר לאדם שמה שהוא מרגיש רע זה מגיע אליו בצורה מטרתית, כדי שיידע שהוא צריך לשפר את החיים. זה כמו בכל כאב וכאב פיסי, הוא צריך לשים לב שמשהו אצלו בגוף לא בסדר. אז משהו בי לא בסדר ברגשות שלי ולכן הם מתעוררים בי בצורה שלילית. זאת אומרת יש לי מבחר רגשות ואני מרגיש אותם בצורה שלילית, לכן אני צריך לרפאות אותם כדי להרגיש בצורה חיובית, במה זה תלוי? ואז אנחנו צריכים להבין במה זה תלוי.

כל מה שקורה לנו קורה מתוך זה שאנחנו חיים בסביבה הלא נכונה. אם הייתי חי בסביבה טובה, שאני משפיע טוב על אחרים ואחרים משפיעים טוב עלי, הייתי מרגיש את עצמי מצוין. אבל כדי לבנות כזאת סביבה אני צריך לתקן את עצמי, להיות במקום אגואיסט אלטרואיסט, וגם לתקן את האחרים שגם הם יהיו במקום אגואיסטים אלטרואיסטים, ואז אנחנו נבנה כזאת סביבה, נגיד קיבוץ, מושבה, לא חשוב מה, ששם מתייחסים יפה זה לזה.

ניצה: אתה עכשיו תיארת את המצב, אמרת שאנחנו חיים בסביבה לא טובה, מלחיצה.

סך הכול זה מה שיש.

ניצה: נכון. הרבה אנשים באמת מרגישים ככה. אולי זה מקום העבודה שלי שמלחיץ אותי ושם אותי באיזה דרישות מטורפות, אולי המסגרת המשפחתית שלי. ובאמת מהצורך הזה נולד שהאדם כן מבין שמשהו בסביבה שלו מאוד מלחיץ ולכן הוא מנסה לברוח למקום אחר, אולי שם יהיה לו יותר רגוע או אולי שם יהיה קצת יותר שקט. אבל בעצם אמרת, זה לא באמת שאם אני אחליף את הסביבה שלי ואני אברח עכשיו לאיזה מקום שקט יותר זה יעזור לי, יכול להיות שזה יעזור רגעית.

לא, אנשים רוצים לברוח ולהיות לבד, זה עוד יותר גרוע.

ניצה: נכון, כדי לא להרגיש את הלחץ מהסביבה, זה בעצם העניין. לא רוצים להרגיש את הלחץ הסביבתי.

רק לשנות סביבה. לשנות.

ניצה: לאיזו סביבה?

סביבה טובה.

ניצה: מה זה סביבה טובה לפי ההגדרה?

סביבה טובה, שכולם מתייחסים לכולם טוב. אנחנו לא מבינים איך זה אפשרי, ואולי זה אפילו מרגיז, כי הם מתייחסים טוב ואז דורשים שאני אתייחס אליהם טוב. אני לא מסוגל, אני רגיל לזה שאני נמצא בהתקוטטות עם כולם, שאני מתנשא והכול. במאבקים דווקא אני מרגיש יותר טוב, בלי מאבקים אני בכלל לא מרגיש שאני נמצא בסביבה, נראה לי שאני באיזה חלל. אנחנו רואים לפעמים את זה בין ילדים או בין בני זוג, שרוצים קצת להיות בחיכוך. אז מרגישים שיש איזה קשר, אחרת לא אכפת לשני ממני.

ניצה: אבל יש הבדל בין חיכוך שהוא יוצר משהו שהוא נעים, סטרס נעים, לבין סטרס שהוא בלתי ניתן לשליטה.

נכון, כאן צריכה להיות באמת אמנות, איך אנחנו מגיעים למצב שאנחנו נמצאים בחיכוך דק. זה כמו כל הדברים הטובים והרעים, ההבדל ביניהם רק בלחץ הדדי. כי זה שאני עושה למישהו טוב [מלטף אותו], אני גם לוחץ עליו, אבל את הלחיצה הזאת הוא מרגיש כחיבוק. ואם אני תופס אותו, זה כבר משהו אחר. הכול נמדד לפי הכוונה ועד כמה הכוונה הזאת היא נתמכת במעשה.

ניצה: מה זה נקרא שבן אדם כזה שמרגיש את הסטרס הזה עכשיו מחליף סביבה? מה זאת אומרת שהוא מחליף סביבה?

הוא צריך אותה סביבה להחליף, שתהיה במקום זה סביבה טובה. לחנך את הסביבה, שכולם יידעו באיזו צורה הם צריכים להיות כדי שהם יהיו מסוגלים לייצר חום.

ניצה: אם אני מפרשת בצורה מאוד פשוטה, מה זה להחליף סביבה? אנשים אומרים, בעלי או אשתי מביאה לי הרבה מתח אז אני אחליף סביבה, אני אצא מהסביבה של הבית. כשאתה אומר להחליף סביבה אתה לא מתכוון שאני עכשיו פיסית אחליף את המקום.

אותה סביבה, להחליף את הרוח שבה.

ניצה: מה זה להחליף רוח בסביבה?

יחס בין בני אדם שבה. הם צריכים כולם לעבור חינוך.

ניצה: כלומר, להחליף סביבה זה לא בהכרח להחליף את האנשים שמקיפים אותי.

לא, בזה לא צריך. מה, את מחליפה גופים? את צריכה להחליף את היחס ביניהם. סביבה זה היחס בינינו. להתנתק לגמרי מהגופים, כאילו אני לא רואה את הגופים, אני רואה יחסים. אני לא מסתכל עליכם, אלא אני מסתכל על מה שיוצא מכם, הפלואידים שאני סופג מכם.

אורן: זאת אומרת, הרגשות השליליים שמתעוררים בי כפרט, באים קודם כל כמו שאמרת, לאותת לי שאני צריך להתקדם מהמקום שבו אני נמצא עכשיו למקום טוב יותר. אז קודם כל הם לא דבר רע, הם הזמנה להתקדמות למקום טוב יותר. שאת המקום הטוב יותר אתה מגדיר כשינוי מהותי באיכות היחסים שלי עם הסובבים אותי.

כן.

אורן: איך נגדיר את היחסים הטובים שאליהם אני צריך להתקדם?

יחסים הדדיים של אהבה.

אורן: ואם אין לי אהבה?

אתה לא יודע מה זה. אהבה זה נקרא שאני מרגיש מה שטוב לשני ואני משתדל לעשות לו את זה. וגם הוא.

ניצה: מה באמת הטיפ הראשון שהיית נותן לאדם כזה כדי להפסיק לברוח מהרגשות השליליים, כי הוא נמצא בעצם בבריחה מהרגע שזה מגיע, איך לעשות את הסוויץ' הזה, השינוי הזה?

להיכנס ללימודים שלנו.

אורן: מה הוא ילמד שם?

הוא ילמד איזה יחסים צריכים להיות בין בני אדם בעולם הזה. כי העולם הזה חייב להיות תואם למערכת העליונה שמנהלת אותנו. והמערכת העליונה מזמינה בנו רגשות שליליים כדי שאנחנו נפתח אותה, נגלה אותה ונתאים את עצמנו אליה.

אורן: מי זו המערכת הזו שאתה קורא לה עליונה?

זאת מערכת עליונה, מערכת הטבע.

אורן: שהיא זו שמעוררת בכל אחד מאיתנו רגשות שליליים, כדי לקדם אותנו לאן בדיוק?

להתאים את עצמנו אליה.

אורן: ומה זה אומר להתאים את עצמנו אליה?

שנהיה בקשר יפה וטוב בינינו.

אורן: איך זה קשור למערכת הטבע?

כי הטבע כולו קשור במערכת אחת, וכל תתי המערכות שלו הן כולן תואמות זו לזו, מחזיקות, תומכות זו בזו.

אורן: לפרטים השונים בטבע יש רגשות שליליים?

רגשות שליליים כנגד רגשות חיוביים כדי להחזיק את האיזון.

אורן: אז איך הטבע מתמודד עם רגשות שליליים?

משתמש בהם כדי להחזיר את עצמו לאיזון.

ניצה: זו המטרה שלמעשה מערכת הטבע הזאת מעוררת את הרגשות השליליים.

היא מעוררת בנו כדי שאנחנו נחזור לאיזון הנכון. ואז אנחנו נבין גם מערכות שליליות וחיוביות ונהיה באמצע, כבעלי המערכת.

ניצה: זאת אומרת אנחנו לא נדכא או נעלים את הרגש השלילי.

נשלים עם יחסים חיוביים.

אורן: אמרת לחזור לאיזון נכון, נגיד שניקח רגש שלילי כמו דיכאון, איזה רגש כנגדו יאזן אותו?

שמחה.

אורן: מה זאת אומרת שמחה? זה הדבר הכי רחוק מדיכאון.

הכי רחוק, בדיוק.

אורן: אז קם בן אדם יום אחד ומרגיש שהוא כל כולו בדיכאון, יש לו קיר שחור מולו.

כן.

אורן: איזו שמחה, מה שמחה?

את זה צריכים ללמוד, אני לא יכול להסביר לך בדקה וחצי.

אורן: לא התכוונתי בדקה וחצי, אבל הדיכאון כרגש שלילי, הסברת לא להתייחס לזה כמשהו רע, זה מזמין אותך להתפתח.

כן, זה סימן של מחלה.

אורן: להתפתח לאן?

לטוב.

אורן: טוב זה שמחה?

כן.

אורן: אבל אין לי שמחה, לכן אני בדיכאון.

אתה צריך עכשיו למצוא את מקור השמחה. מאיפה היא באה? מזה שאתה יודע את מקור החיים, הסיבה לדיכאון. אתה צריך להתייחס לכל הדברים האלה כמו לאמצעי, כמו למעורר. אז תתייחס לרע כמו לטוב ותברך על הרע כמו על הטוב, ותחיה בין שניהם, כי אי אפשר מינוס בלי פלוס.

ניצה: מה ההבדל בדרך שבה אדם נגיד שילמד כזאת טכנולוגיה יוכל להתמודד עם רגשות שליליים שהם מתעוררים בו, לבין היום אדם שמתעוררים בו רגשות שליליים? מה ההבדל ביניהם?

כי אז הוא יהיה בעל המצב שלו, הוא יידע מה לעשות. הוא יודע בשביל מה זה מתעורר בו. הטבע מעורר בנו כל הרגשות אך ורק כדי שאנחנו נגיע לאיזון.

ניצה: גם בהמשך ימשיכו להתעורר רגשות שליליים?

מיום ליום יהיה רק יותר גרוע, אני מבטיח לך.

ניצה: בעוצמה יותר גבוהה.

העולם יבכה ויצעק ושום תרופה בעולם לא תעזור. אם היום עוזרים לך כל מיני כדורים, תרופות, זריקות, כלום לא יעזור, שום דבר לא יעזור. סמים לא יעזרו, כי הטבע יביא אותנו למצב של הדיכאון הסופי הסופני.

אורן: למה הוא כזה אכזרי?

כדי שאנחנו באמת נגיע לפתרון הנכון. לכן אין ברירה.

אורן: איך נגדיר את הפתרון הנכון?

הפתרון הנכון, הוא שאנחנו צריכים לרצות את הכוח הטוב שהוא יאזן לנו את הכוח הרע שהוא הסיבה לדיכאון.

(סוף השיחה)