נאמנות, לויאליות, מסירות. לבן אדם אחר, לרעיון, למדינה. ההרגשה היא שערכים כאלה שייכים יותר למאה שעברה. מדוע משנה לשנה קשה יותר למצוא נאמנות לטווח ארוך, ומה יוכל להקנות לנו ביטחון במציאות כל כך הפכפכה?
אצל בעלי חיים הכול פשוט, אין מצפון, אין נאמנות, אין אהבה ושנאה. הכול מתנהל לפי חוקי הטבע, כמו מכונה. יש תקופות של התקרבות, תקופות של התרחקות, אין חשבונות ואין בושה. האדם, לעומת זאת, הוא יצור מורכב. ייסורי מצפון, הרהורים, מחשבה.
יש טיפוסים שמטבעם נאמנים יותר, אחרים פחות, אבל בין כך ובין כך, תמיד החשבון הוא אגואיסטי. האם כדאי לי להיות נאמן למישהו, לרעיון, לחברה? מה זה ידרוש ממני בדיוק, ועד כמה אוכל בזה לקנות ביטחון ותמיכה?
אנחנו משתנים, הסביבה משתנה, האגו גדל ללא הפסקה, ולכן בכל רגע מתחדשת הבדיקה: מה ייצא לי מהנאמנות הזו, בשורה התחתונה?
מיום ליום רואים שאין במי לתלות תקוות, לא מנהיגים, לא מפלגות, לא ועדים ואגודות. אף אחד לא ישמור עלינו כשנצטרך, ובטח עד אז הוא גם יתחלף. אפילו הכסף לא יכול להבטיח את המחר.
אם מסתכלים קדימה, רואים שבפנינו עולם של אי ודאות ברמות מטורפות. נקום בבוקר ולא נדע מה יהיה לנו עד הערב, בלי מישהו או משהו שעליו אפשר לסמוך, להישען. אבל כנראה שיש בזה גם משהו טוב, כי זה מוביל לחיפוש הגורם שיוכל באמת להקנות לנו ביטחון שלם.
דתות ואמונות שונות מבטיחות לאדם שאם יעשה את המצוות שלהן, אזי יזכה לשמירה מכוח עליון, גם עכשיו וגם אחרי מותו. יש כאלה שזה מרגיע אותם, אחרים לא מתחברים לסגנון.
חכמת הקבלה, לעומת זאת, מלמדת את האדם לפתח טבע חדש, תכונות נעלות שדרכן מורגש הכוח הכללי שפועל בכל מערכת הטבע. הכוח האחד שבו תלויים כולם, מנגנון הניהול של התפתחותנו ושל התפתחות העולם. לחפש ולמצוא אותו, להיות איתו בסנכרון, בהשתוות, בהזדהות, עד לרמה שנקראת "דבקות". כאן ועכשיו. לאחוז בו, להתחבק עימו, לגלות אותו בתוך ליבנו, ודרכו לחוש ביטחון מהרמה הכי גבוהה.
הנאמנות שנוצרת בתהליך ההתפתחות הרוחנית הזו, היא לא למישהו זר אלא לתכונות החדשות שהאדם בונה בתוכו. תכונות של השפעה טובה, כלומר יציאה מעצמו לכיוון אהבה ונתינה. אלה הן התכונות של כוח הטבע הכללי, והנאמנות להן שונה מנאמנות לגורם כלשהו שאיתו אפשר לעשות סוג של ביזנס רווחי. 'אני אעשה לך כך וכך, ואתה בתמורה תשמור, תגן, תעזור. משתלם לך, משתלם לי, בוא נסגור'.
הנאמנות הרוחנית הופכת את האדם עצמו להיות הכי גדול, הכי חזק, הכי שלם. הביטחון מגיע מהחיבור הפנימי עם הכוח שממלא את כל המציאות. וכשזה קורה, האדם מבין שאי אפשר למצוא את היסוד לביטחון מחוץ לו, אלא רק באותן התכונות האלוהיות של השפעה ואהבה.
שימו לב: ואהבת לרעך כמוך זו לא הטפת מוסר, אלא הנוסחה לרכישת העולם כולו. למה? כי טבע ההשפעה והאהבה שהאדם מגלה, הוא הדבר היחיד שלא יכול להיעלם אף פעם.
כל זמן שאנחנו שרויים בטבענו המקורי, שהוא הרצון לקבל הנאה ותענוג לעצמנו גם כשזה על חשבון אחרים, הסיפוק מכל דבר שאנחנו רוכשים הולך ומתפוגג. בית, רכב, קריירה, מעמד, קשרים, מה שלא יהיה עובר בחלוף הזמן. ורק הרצון להשפיע כל טוב לזולת יכול לצמוח ללא גבול. אף אחד לא יכול לעצור אותו, להפריע לו, להקטין אותו. הוא נמצא בהתאמה עם אחדות הטבע המושלם, ולכן הוא המקור לסיפוק ולביטחון נצחי, מעל מקום, תנועה וזמן.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1010 – bit.ly/3sGZfNC