דמיינו לעצמכם מרתף מלא אוצרות. כסף, זהב, יהלומים, אבנים טובות. לצד זה, שולחנות עמוסים באוכל טוב, משקאות נהדרים, מעדני מלכים ממש. אבל המרתף הזה חשוך, אין בו אור. ואתם יושבים בחושך, רעבים, צמאים ועצובים. בכלל לא מודעים לכך שסביבכם נמצא כל השפע הזה. השאלה היחידה היא איך מדליקים את האור?
למעשה, האור כבה כבר מזמן. לפני כאלפיים שנה ביתר דיוק. שנאת חינם פרצה בינינו, וכיבתה את אור השכל וההכרה שהיה בנו קודם. נחרבנו. גלינו. איש מאחיו, וכתוצאה מכך גם מארץ ישראל. הפסקנו לראות את הכוח העליון, כוח האהבה וההשפעה. הפסקנו להבין ש"ואהבת לרעך כמוך" זו לא המלצה בעלמא, אלא החוק העליון שבבריאה.1
עם "ירידת הדורות" הזו, איבדו התורה והמצוות את משמעותן הרוחנית האמיתית והתרוקנו מכל תוכן.2 התחלנו לחשוב שאם נקיים באופן פורמלי את מה שהבנו שצריך, אנחנו מסודרים לגמרי. גם בעולם הזה ובטח ובטח שבעולם הבא. החלה תחרות אגואיסטית: מי מקפיד יותר, צדיק יותר, צודק יותר, למי מגיע יותר שכר ומי צפוי להיענש. תיקון הלב, היחס לזולת, רגש האהבה, הכול נעלם.3
החלל שנוצר התמלא בניהול חשבונות קר עם דמותו של "היושב במרומים" שהמצאנו לעצמנו. כאילו מדובר במפקח של מס הכנסה או ביטוח לאומי. עיוורים אנחנו. לא רואים. לא מבינים. כתוצאה מכך עושים טעויות, ובינתיים עוד ועוד מכות נוחתות על ראשנו.
א-לֺהים בגימטרייה הטבע (86), מסבירים חכמי הקבלה.4 במילים פשוטות, אנחנו חיים בתוך מערכת כוחות שפועלת על פי חוקיות מוחלטת. דרך כל מה שסובב אותנו – דומם, צומח, חי ובני אדם, דרך כל מה שעובר בתוכנו – מחשבות, רגשות, רצונות ושאיפות, המערכת הזו מנהלת אותנו.5
ככל שניצור התאמה ואיזון בינינו ובין המערכת העליונה הזו, כך יהיה לנו טוב יותר. נדע איך להסתדר בחיים בכל מצב. והרבה יותר מכך: נגלה איך להוציא מהחיים שלנו דברים שעליהם אנחנו אפילו לא מעזים היום לחלום. שלמות. נצחיות. כל טוב.
מערכת ההפעלה הזו של המציאות כולה נקראת בשם "תורה".6 פועלים בה תרי"ג (613) כוחות. עליהם אנחנו צריכים ללמוד להגיב נכון מתוך לבנו, שהמבנה הפנימי שלו מחולק גם הוא ל-613 רצונות. הרצונות שלנו יוצרים קשרים בינינו. כתוצאה מכך, כל אחד קשור לאחרים ב-613 חוטי קשר פנימיים, מין צינורות בלתי נראים שכאלה.
באופן טבעי, דרך הצינורות הללו אנו שואפים לנצל את הזולת לטובתנו, לשאוב מהאחר לתוכנו סוגים שונים של מילויים. מהות התיקון היא להפוך כל רצון ורצון שבנו מפנימה החוצה. כלומר, מכיוון אגואיסטי, לעצמי בלבד על חשבון אחרים, לכיוון אלטרואיסטי, לאהבה והשפעה טובה לזולת. כל היפוך שכזה מקבלה להשפעה נקרא "קיום מצווה".7 דתי, חילוני, יהודי ושאינו-יהודי, לא משנה מי אתה ומאיפה באת, בסך הכול, 613 מצוות, 613 תיקוני כוונה על 613 הרצונות שלנו.
כוח לתקן את עצמנו אין בנו. אבל אם פועלים על פי שיטת החיבור המיוחדת של חכמת הקבלה ומגבשים בינינו רצון חזק לתיקון, אז אנו מגלים שכוח חיובי קיים בעמקי הטבע.8 הוא זה שמפתח את החיים קדימה, דרך חיבור בין ניגודים כמו פלוס ומינוס, חום וקור, לילה ויום. כשלומדים לעורר את הכוח החיובי לפעול גם בינינו, בני האדם, הוא משדרג את הלב שלנו, מתקן את היחס האגואיסטי שלנו לאחרים.
כתוצאה מכך, באותם 613 הצינורות, כיוון הזרימה מתהפך. אנו כבר לא שואפים למשוך פנימה לעצמנו בלבד אלא רוצים להזרים טוב מצדנו כלפי כולם. ואז, מתגלה לנו האוצר הגדול.9
שפע אינסופי מתחיל לזרום דרכנו לכולם. כל הטוב שרק יכול להיות במציאות, כל מה שאנו רק יכולים לדמיין, ופי כמה וכמה מכך. אור גדול נדלק בחיינו, ופתאום אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו באמת שייכים לזרימה נצחית ושלמה.10
זו פסגת התפתחותנו כבני אדם. אל המקום הגבוה הזה חוק ההתפתחות של הטבע מקדם את המין האנושי.11 מספיק סבלנו, מספיק שרינו בחושך. העולם מתפרק מרוב יחסים גרועים, אנשים זקוקים לקשר טוב כמו אוויר לנשימה. ואין מי שיפרוץ דרך חדשה מלבדנו, הישראלים. כי אנחנו חלוצי האהבה.12
"העידו קדמונינו, לא חרבה ירושלים, אלא מפני שנאת חינם שהייתה באותו הדור, כי אז נגועה האומה ומתה, ואבריה נתפזרו לכל רוח" (הרב יהודה אשלג - בעל הסולם, מאמר "היחיד והאומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 488). "מפני מה גלו? מפני שאוהבים את הממון ושונאים איש את רעהו" (תוספתא, מסכת מנחות, יג ). "גלות זה שהם מונחים תחת שליטת הרצון לקבל לעצמו" (הרב ברוך שלום אשלג - הרב"ש, מאמר "מהו מחצית השקל בעבודה – ב'", כתבי רב"ש ב, עמ' 1055).↩
"קלקלו בפירוש התורה והמצוות" (בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון", חלק ד, קטע ג. בתוך: כתבי בעל הסולם, עמ' 853). "כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל. שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו – ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת הבורא" (בעל הסולם, מאמר "החירות", כתבי בעל הסולם, עמ' 424).↩
"מעת שחרב הבית יצאה רוחנו" (ביאור הגר"א לספרא דצניעותא, עמ' לה, מהדורת וילנא תרע"ג). "לִבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלוא נקב מחט סידקית" (מסכת עירובין נג, ע"א).↩
"מוטב לנו לבוא לעמק השווה ולקבל את דברי המקובלים, אשר 'הטבע' עולה בחשבון 'א-לֹהים', דהיינו, במספר פ"ו (86), ואז אוכל לקרוא את חוקי אלקים בשם מצוות הטבע" (הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום", כתבי בעל הסולם, ישראל 2009, עמ' 406).↩
"כל ענייני הבריות מתנהגים על פי הנהגה אחת פנימית. והפנימיות מתלבשת בכל הבריות. והוא מה שאמרו: "הטבע" כמניין "א-לֹהים"... וידיעה זאת לא ניתנה, אלא לחכמי ישראל" (רמח"ל, כללי ספר מלחמות משה, כלל טו).↩
"התורה הוא אור... שרוממותו עד אין קץ" (בעל הסולם, "הקדמת פי חכם", כתבי בעל הסולם, עמ' 808).↩
"בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו בחינת 'מצווה'" (הרב"ש, מאמר "בעניין השכר שמקבלים", כתבי רב"ש א, עמ' 161). "המעשה הזה הוא העיקר מה שהתחתונים צריכים לעשות, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שבורא רוצה לתת להם" (הרב"ש, מאמר "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך, בעבודה", כתבי רב"ש א, עמ' 704).↩
"המאור הזה מחזירו למוטב, כלומר, שתהיה לו היכולת לצאת מהאהבה העצמית" (הרב"ש, מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'", כתבי רב"ש א, עמ' 630), "היינו שיצא אז מהמידות הרעות, הנקרא לקבל, ויוכל לעסוק בבחינת להשפיע, שזה נקרא שמחזירו למוטב" (הרב"ש, אגרת נו, כתבי רב"ש ב, עמ' 1518).↩
"כמו שיש להגוף רמ"ח [248] איברים ושס"ה [365] גידים, כן יש להנשמה גם כן בחינת תרי"ג [613], שהם צינורות הנשמה, שעל ידם נמשך השפע" (בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", קסב, כתבי בעל הסולם, עמ' 635). להרחבה בעניין תרי"ג המצוות על פי ספר הזוהר (תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין) עיינו ב"הקדמת פי חכם" מאת בעל הסולם (כתבי בעל הסולם, עמ' 806).↩
"עם הרצון להשפיע, בזמן שהאדם זוכה לזה, אז הוא מוכשר לקבל שפע עליון" (בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר טז, "מהו יום ה' וליל ה', בעבודה", כתבי בעל הסולם, עמ' 528). "השפע בעצמו דומה לים הגדול. יש מי ששואב עם אצבעון, ויש מי ששואב עם דלי, וכן הלאה. הכל נמדד לפי הכלי" (הרב"ש, "מעלת הקטן", כתבי רב"ש ג, עמ' 2001). "עניין תשובה הוא הֲשָבָת הרצון לקבל לרצון להשפיע, שעל ידי זה חוזרים ומתדבקים במקורם העליון" (הרב"ש, אגרת כג, כתבי רב"ש ב, עמ' 1462).↩
"כל מה שהעולם הולך ומשתלם, מתאחדים יותר חלקיו, ותכונת האורגניזם מתבלטת עליו יותר. ההתאחדות העליונה היא התאחדות שׂכל האדם ורצונו עם כל היקום, בכלליו ובפרטיו" (הראי"ה קוק, ערפלי טוהר, ירושלים התשמ"ג, עמ' יג).↩
"בניין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בניין האומה הישראלית. בניין האומה והתגלות רוחה הוא עניין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בניין העולם, המתפורר ומצפה לכוח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל" (הראי"ה קוק, אורות, ט). "מוטל על האומה הישראלית, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה" (בעל הסולם, מאמר "הערבות", כתבי בעל הסולם, עמ' 393).↩