|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחת "חיים חדשים", 985
מרירות במערכות יחסים
זרימה:
מהי מרירות?
הגורמים למרמור.
מרמור במערכות יחסים.
השפעת המרירות על האדם.
לצאת ממרמור.
פתיח:
אנחנו מכירים אנשים ממורמרים, ששום דבר לא טוב להם, על הכל הם מתלוננים וכל דבר קטן מפריע להם. יש אנשים שהם ככה באופן קבוע, וגם כל אחד מאיתנו נכנס לפעמים למצב כזה של מרמור.
מרירות יכולה להיגרם כתוצאה מהרגשת קיפוח, פער מעמדות חברתי - כלכלי, שאננות או חוסר הגינות גרימת עוול או השפלה כלפי האדם. מרירות יכולה להיות מורגשת גם בחברה שלימה, בעם, יש תקפות כאילו שרמת המרירות עולה ויש ממש גל של התמרמרות.
מהי מרירות
מרירות (מילון) - גישה שלילית, התמרמרות על העולם, מחשבות שליליות ופסימיות. "רק לאחר שמצא עבודה עזבה אותו המרירות."
https://milog.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA
אדם המוגדר ממורמר הוא כזה שרוב זמנו הוא עסוק בלחפש את מה שיש שם ובכך הוא מאבד את הכאן, הוא ממורמר כיוון שאין לו את מה שיש להוא ולרוב מחפש את מה שכבר יש לו, רק שקשה לו לראות את זה וגם כשהוא מגלה שיש לו, הוא כבר רוצה משהו אחר.
טינה (קרויה גם מרירות) היא רגש שלילי (הדומה לכעס או שנאה), הנוצר כתגובה למאורע אמיתי או מדומיין שבו אדם חש כי נעשה עוול.
רוברט סלומון (אנ'), פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת טקסס באוסטין, מציב את הטינה באותה שורה יחד עם בוז וכעס. לדבריו, ההבדל בין שלושת הרגשות הללו הוא כדלהלן: טינה מופנית לרוב לאנשים שבעמדת כוח או מעמד גבוה יותר, כעס מופנה לרוב כלפי אנשים שבעמדת כוח או מעמד זהה, ובוז מופנה לרוב כלפי אנשים שבעמדת כו או מעמד נמוך יותר.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%94
איך להגדיר את מצבו של האדם כשהוא מגיע להרגשת מרירות?
האם זהו אדם שרואה שחורות?
האם יש הבחנה ספציפית בין הרגשת מרירות לרגשות שליליים אחרים כמו אכזבה, דכאון, עצבות?
מה הופך סתם הרגשה רעה למרירות? מה מאפיין את הרגשת מרירות?
הגורמים למרמור
מהו הגורם העיקרי שמביא אותנו למצב של מרמור?
האם מרמור נובע מאכזבות? האם מרמור נובע מפסימיות?
האם אדם ממורמר מתמקד בהתמודדות עם הגורמים השליליים בחיים במקום להדגיש את החיובי?
האם המרמור באדם מתפתח בעקבות מצבים מסוימים בחיים או שזו תכונה המושרשת באופי ונולדים איתה?
האם מרמור הוא תופעת לוואי טבעית של החיים? מה מטרתה?
האם להרגשה יש שורש רוחני?
מה מאפיין אנשים ממורמרים? מה שונה בהם?
http://www.ifeel.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7/
האם הימצאות לאורך זמן לצד אדם ממורמר יכולה להשפיע? האם זה "מדבק"?
האם המרמור הוא גם כתוצאה מחיפוש משמעות בחיים?
מה תפקיד המרמור?
האם אפשר להפיק מהמרמור משהו חיובי?
מרמור במערכות יחסים
מרמור יכול להתעורר בי במערכות יחסים בכל מיני סיטואציות. מכיוון שיש לי ציפיות מסוימות מאנשים, לקבל אהבה, יחס, תמיכה, וכאשר זה לא קורה (להרגשתי), יש כאב. כשאדם נתקל בחוסר אהבה זה כואב לו, ואם אין לו דרך לשנות את היחס הזה מצד הורים או משפחה, או בן זוג, אם הם נשארים קרים כלפיו, אם אין נכונות מצידם לשנות את יחסם, או אם הוא שומר בבטן את הדברים, הוא הופך להיות ממורמר:
מה הדרך הנכונה להתמודד עם גילויים של חוסר אהבה או חוסר אכפתיות מהזולת? מבלי להפוך לממורמר..
האם עלי להצדיק כל גילוי של חוסר אהבה?
האם כדאי פשוט להנמיך ציפיות מאנשים?
האם כדי להרגיש טוב יותר עלי לתאר לעצמי שהאדם שפגע בי למעשה הוא בסדר גמור, הוא עשה מה שעשה מסיבות טובות שאני יכול להמציא לעצמי?
מה לעשות עם הרגשת הכאב ממה שאני חווה כפגיעה, חוסר אכפתיות, חוסר אהבה? איך להתמודד עם הרגש הזה כדי שלא יהפוך למרירות? אם אשמור אותו בבטן קרוב לוודאי שאהפוך מריר, אז איך אפשר לשחרר אותו, או להתמודד איתו כך שאצליח להתגבר עליו וגם לא להרגיש מריר כלפי אותו אדם שפגע בי?
האם נכון לבטא כלפי אותו אדם, בן משפחה או בן זוג, את הכאב שלי ממה שעשה, כדי שלא אהפוך למריר כלפיו?
אם יש אדם שפוגע ברגשותיי באופן קבוע, בהתנהגות שלו, אי אכפתיות, אכזבה וכולי, איך כדאי לי להתייחס אליו?
כיצד עלי לשנות את היחס שלי?
עוד סיטואציה בה אנשים הופכים מרירים היא סיטואציה בה הם נענים לרצונם של אחרים, ומוותרים על רצונותיהם, ואינם יודעים לעמוד על שלהם, ובשלב מסויים הם הופכים מרירים. כלומר, הם נתנו מעצמם, ושירתו אחרים, כביכול מבחירה, אך זה לא נעשה באמת מבחירה, אלא מרצון לרצות אחרים, ואז המרמור לא מאחר לבוא.
האם אנשים צריכים להיות נאמנים יותר לעצמם ולרצונות שלהם, לשאיפות האישיות שלהם, ופחות לרצות אחרים?
איך ניתן לאחרים ממקום נכון, כך שלא נרגיש שזה היה על חשבון מה שאנחנו רוצים ולא נהפוך אח"כ למרירים?
כביכול אדם אגואיסט הוא הכי פחות מריר מהבחינה הזו, שהוא תמיד עושה מה שהוא מרגיש לנכון, ואינו מוותר על עצמו במאום. האם זו הדרך להימנע מהמרירות?
איך להעניק לאחרים מבלי לוותר על עצמך ורצונותיך?
האם הצורך באהבה הוא גורם למרמור?
אם אדם מעניק יחס חם לאחר אבל לא מקבל ממנו יחס דומה זה מצב שיוצר מרירות, מה עושים?
השפעת המרירות על האדם
עכשיו זה מדעי: מחשבות שליליות מקצרות לנו את החיים:
מכירים את הקלישאה שאומרת שמרמור גורם לקמטים? ובכן, תצחקו אבל מתברר שהיא נכונה - ולא רק ביחס לעור הפנים שלנו. העובדה שרגשות שליליים כמו מרמור וחשדנות מעודדים תחלואה ידועה כבר שנים רבות, ואולם המנגנונים הביולוגיים המקשרים בין רגשות אלה למצב הבריאותי שלנו לא היו ברורים עד כה ברמה המדעית. כעת מחקרים חדשים מצביעים על כך שאחד המנגנונים המרכזיים למהלכם של רגשות שליליים הוא פגיעה בתאי הגוף שגורמת להאצה בקצב ההזדקנות שלהם - וכתוצאה מכך לתחלואה מוגברת ולתמותה מוקדמת.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5047061,00.html
מה קורה לאדם שחי עם הרגשת מרמור?
מה נותנת לאדם הרגשת מרמור? האם הוא סובל ממנה או יש בה תענוג עבורו?
האם היא תופעת לוואי של הזדקנות או אולי הגורם לה?
לצאת ממרמור
מהו הכוח המיוחד הטמון במרירות שעוזרת לאדם לעשות שינוי לטובה בחייו, לעומת מצב של עצבות או דיכאון?
האם ניתן להיפטר ממרמור?
מה יכול להוציא אדם ממרמור?
ממה צריך להימנע כדי לא להיות ממורמר?
מה לעשות כדי לא להיות אדם ממורמר?
לא לנטור טינה
מה עושים עם הקנאה?
להתמקד בחיובי
להפסיק להתלונן
https://www.beok.co.il/article/14689/
כיצד אנשים לא ממורמרים מתמודדים עם אכזבות והרגשות שליליות? מה ניתן ללמוד מהם?
האם ניתן ללמוד לשנות גישה?
מהי התכונה הנגדית המשלימה מרמור?
האם אדם יכול לצאת מהרגשת המרמור בכוחות עצמו?
כיצד אנשים סביב אדם ממורמר יכולים לעזור לו?
איזו הרגשה צריך לספק לאדם כדי שיצא מהמצב?
האם
אדם
צריך
להאמין
שלסיפור
שלו
יש
סוף
טוב?
שחייו
חשובים?
האם
חייו
של
כל
אדם
באמת
חשובים?
למה אנחנו לא צריכים לחיות עם מרמור? ממה אנחנו אמורים לשאוב שמחה וחיוניות?
האם אדם ממורמר הנמצא ארוכות בסביבה של אנשים שמחים ומאושרים יכול להשתנות?
האם יש דרך לנצל מצבי מרמור לטובה?
האם אפשר להחליף בין הרגשת מר להרגשת מתוק?
איזו הרגשה מחליפה מרמור? תקוה? שימחה? סליחה?
מה להמליץ לאדם השקוע במרמור? מה יעזור לו לצאת מזה?
האם לאנושות יש למה לצפות? האם קיים עתיד טוב, מעניין , מספק עבורנו?