חיים חדשים

תכנית 1301

חסמי תקשורת

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – 14.03.21- אחרי עריכה

אורן: היום נדבר עם הרב לייטמן על חסמי תקשורת. חסם, מהמילה מחסום, דבר שמפריע לתקשורת, להתקשרויות בינינו. ננסה להבין מה מפריע לנו להתקשר טוב אחד עם השני ואיך אפשר לדלג על החסמים האלה בדרך לחיים חדשים.

ניצה: הנושא הזה הוא נושא מאוד מעניין, כי אנחנו יודעים שכל החיים שלנו הם בעצם סוג של תקשורת, שיש בה כל הזמן העברת מסרים, אינטראקציה בינינו, בין אנשים, ואנחנו מבחינים בזה, זה לא שאנחנו לא רואים את זה. אנחנו מבחינים ויודעים על זה, והמחקרים מדברים על כך שיש לא מעט גורמים שמהווים סוג של מחסום בתקשורת מכדי שתהיה תקשורת טובה, שתגרום לקרבה, לחיבור בין אנשים.

היום נרצה לשוחח איתך על החסמים האלה ובעיקר על השורש שלהם. מה באמת גורם לחוסר היכולת שלנו להתקשר בצורה טובה, בצורה איכותית.

אני יכולה להגיד בכמה מילים על מה שמדבר המחקר, שלמשל אחד הגורמים הוא שמיעה סלקטיבית, זאת אומרת שהאדם שומע מה שנוח לו לשמוע, מה שנוגע בו, מה שנוגע לו. ומה שלא, הוא לא שומע בכלל. או למשל פרשנות אישית, כל אדם מפרש ממה שנדמה לו שהוא שמע או הבין. זה יוצר הרבה מאוד מצבים של חוסר הבנה שיכולים להוביל לכל מיני אירועים. ודעות, או תפיסות מסוימות שיש לי, ושלא מאפשרות לי לשמוע משהו אחר חוץ ממה שאני חושב.

בקיצור, יש רשימה מאוד ארוכה שכבר כולם מודעים לזה שהם סוג של חסמים שלא מאפשרים לתקשורת טובה להתרחש.

אבל היום היינו רוצים לברר איתך קודם כל מהו השורש, מהו הבסיס שממנו צומחים כל החסמים האלה שציינתי?

השורש של כל החסמים האלו זה יסוד הבריאה, רצון ליהנות. הרצון הזה, אם הוא נמצא בדרגת דומם, בדוממים, אז הוא מחזיק אותם יחד כדי שישמרו על המצב הכי נוח להם, והכי טוב. אם זה צומח, אז הוא כבר מפתח במי שהוא קיים, בכוח הזה, בפריחה, בהתקדמות למצבים יותר טובים, שהוא יכול ליהנות יותר כשהוא יפרח, כשהוא יגדל. אם זה דרגת חי אז זה כבר לידה, והתפתחות של גופים החיים זה אל זה וזה מזה. ודרגת המדבר בבני אדם זה כבר ללא גבול.

זאת אומרת, הרצון ליהנות כבר נמצא באטום הפשוט והוא מורכב משניים, נגיד פלוס ומינוס, אלקטרון ופוזיטרון, והוא כבר מחייב את הבריאה הזאת להחזיק כל הזמן את עצמו במצב הטוב ביותר.

ולכן כשאנחנו מגיעים כבר כבני אדם מורכבים מאוד, ומלאים כל מיני שיטות, פילוסופיות, פסיכולוגיות, גם עם ניסיון מהעבר, והכול, כשאנחנו מגיעים לתקשורת בינינו, אז ודאי שיש בינינו בלבולים גדולים ושיטות למיניהן איך אנחנו צריכים להתקשר זה לזה. אבל בכל זאת, ביסוד ההתקשרות בינינו נמצאת אותה הנטייה, שאני רוצה בכל רגע להרוויח, להצליח, ליהנות, גם אני וגם עם מי שאני נמצא. ואז בהתאם לזה אנחנו נכנסים להתקשרות. התקשרות יכולה להיות כמו בין בני אדם, כמו בין הקולגות בעבודה, זה יכול להיות בין זכר ונקבה, זה יכול להיות בין הורים וילדים, כל מיני צורות, סוגים ורמות ההתקשרות.

אבל תמיד ההתקשרות, אם היא מתבצעת, היא מתבצעת מתוך זה שכל אחד, כל הזמן, בתת ההכרה או בהכרה הוא חושב איך הוא יכול להיטיב את מצבו. את מצבו הפנימי, הנפשי, הכספי, לא חשוב מה. ולכן יש כאן הרבה חסמים.

ניצה: איך רצון ליהנות שיש באדם, מונע ממנו להתקשר בצורה טובה עם מישהו אחר?

אם אני לא בטוח שאני אוכל לקנות משהו, ליהנות ממשהו בהתקשרות לזולת, אם כך, אני מונע מעצמי להתקשר, ומתרחק. אם אני פוליטיקאי, אז בכלל זה נמדד על ידי הרבה מאוד חשבונות. אם אני עם הילדים שלי, אז גם כן, "למה, איך? מה אני רוצה להשיג מהם? איזה שינוי בהתנהגות שלהם" וכן הלאה. אם אני במשפחה, עם אשתי, אז שם החשבונות הם עוד יותר.

ניצה: מורכבים.

מורכבים? לא הייתי אומר מורכבים, הם די פשוטים, אבל יותר ברורים. זאת אומרת, תמיד אנחנו נמצאים בחסמים, תמיד אנחנו נמצאים בחשבונות, ואין לנו סתם התקשרות מאחד לשני. אין דבר כזה בכלל. כל אחד מאתנו הוא נמצא בעצמו בנוי ממערכת מאוד מורכבת, ולכן הוא עושה חשבון עם עצמו במה הוא יכול להתקשר לזולת כדי להרוויח, זאת התוצאה שצריכה להיות, "איך אני יכול להרוויח מהשני?"

ניצה: המנגנון הזה שאתה מתאר הוא למעשה מנגנון תת הכרתי שנמצא באדם. זה לא שהוא יושב ועושה את החשבון הזה. יש מנגנון פנימי כזה שהוא לא נמצא בהכרה של האדם, והוא כל הזמן בודק "כדאי לי, לא כדאי לי? זה טוב לי, זה לא טוב לי? זה משרת אותי, זה לא משרת אותי"? הוא כל הזמן בודק בצורה כזאת, בצורה תת הכרתית.

ואז, אם האדם מרגיש שעכשיו ההתקשרות עם אדם מסוים, או סיטואציה מסוימת לא משרתת אותו, לא מתאימה לו, אז הוא בעצם כבר מרים את המחסום או מוריד את המחסום. האם זה בעצם מה שקורה?

כן. זה די פשוט, אבל בעצם זה כך.

אורן: אני רציתי להתעמק בזה מעט. אמרת במשפט האחרון שכל אחד בנוי ממערכת מאוד מורכבת, וכשאנחנו בתקשורת אנחנו שני אנשים שלכל אחד בעצמו יש מערכת פנימית מאוד מורכבת, כשכל אחד כל הזמן עושה חשבונות איך הוא יכול להרוויח מהשני.

אז מה שהבנתי זה כזה דבר. נגיד עכשיו אתה דיברת ואני הקשבתי לך. האם מה שאתה הסברת פה זה אומר שכשאני מקשיב לך, או לכל אדם אחר, כל הזמן כשאתה מדבר אלי, בפנים רץ אצלי מנוע כזה פנימי?

כן. אתה בודק במה אתה יכול ליהנות ממני.

אורן: תוך כדי שאתה מדבר זה קורה?

כן. אם אתה רוצה או לא רוצה, אבל כל הזמן אתה בודק "בשביל מה אני יושב? בשביל מה אני שומע? מה אני יכול להרוויח?" זו התוכנה שעובדת כל הזמן בכל גוף חי.

אורן: אני חשבתי שהתוכנה הפנימית הזאת הייתה אמורה דווקא לפתוח אותי לתקשורת איתך. למה? כי אני כל הזמן קולט וגם מחפש ומברר איך אני, איך מה שעכשיו אתה אומר, לכאורה נשמע לי שזה היה צריך לא לחסום את התקשורת בינינו, ההיפך, לפתוח אותה. כי אני גם מקשיב וגם תוך כדי כך מחפש.

לא.

אורן: למה אתה מגדיר את זה כשורש למחסומים?

כי קודם כל אני בודק "האם חס ושלום אני יכול להינזק ממך? האם אתה גורם לי נזק?" אני כבר לא חושב על הרווח. אני קודם כל חושב על הסיבה לנזק, "האם כדאי לי כאן להתרחק? האם כדאי לי לעשות איזה מחסום, מה אני אעשה אם גם אתה מגיע עם כל מיני חשבונות שלך?. האם אני אוכל להתמודד עם מה שאתה מגיע, או לא? איך אני יכול להפוך את הקשר בינינו לרווח שלי? שיהיה רווח הדדי, מילא, אבל האם אני בטוח שההתקשרות איתך היא התקשרות חיובית בשבילי?".

ניצה: אנחנו רואים שבאופן כללי בתקופה האחרונה החסמים של התקשורת בינינו הולכים וגדלים יותר ויותר. זאת אומרת, אנחנו נהיים יותר קצרים, פחות סבלניים.

כי אנחנו מתפתחים. אם תיקחי ילדים, אצלם זה דבר פשוט, הם פתוחים כאילו אחד לשני, נגיד בארגז החול או איפה שהם משחקים שם. הם פתוחים, ככה אני רוצה, ככה הוא רוצה, בוכים, דוחפים זה את זה, אבל בכל זאת החשבון הוא פשוט. מה שאין כן אנחנו, כשאנחנו מתחילים נגיד להיפגש זה עם זה, מתחילים לדבר, עד כמה אנחנו מדברים מרחוק, איזושהי שיחה ג'נטלמנית כזאת, מה נשמע, עם מזג האוויר, עם כל מיני דברים רחוקים שלא שייכים לא לאחד ולא לשני, האם שמעתם על זה, שמענו על זה, משהו ניטרלי. אחר כך יותר ויותר מתחילים להתקרב אולי לדברים שנוגעים באחד ובשני ושומרים בהתאם כמה אני פותח את עצמי וכמה השני, וכולי. זה דבר אחד. דבר שני, מי הוא שאני מתקשר אליו, האם זה גבר או אישה. זה מאוד חשוב ודאי בהתקשרות, לשם מה מתקשרים, אנחנו בודקים בתת ההכרה אפילו או כבר בהכרה, ממה אני יכול ליהנות מההתקשרות למישהו, מה זה נותן לי, איך אני יכול אחר כך חוץ מזה ליהנות, האם זה אדם שאני יכול בכלל לסובב אותו לטובתי במשהו, באיזה חשבונות. זאת אומרת, יש כאן סדרת תוכניות שאני יכול להוציא מעצמי כלפי הזולת, מדבר שבכלל לא הייתה לי שום כוונה אליו, עד שאני מתחיל להשתמש בו בכוחות ותוכניות ממש שלמים.

אורן: אמרת קודם שילדים שמשחקים בארגז החול הם יחסית פתוחים אחד לשני.

כן, לכל אחד ברור מה שהוא רוצה. אני רוצה את זה, הוא רוצה את זה, ולא טוב וכן טוב, הכול מיד הולך מהמחשבה למעשה.

אורן: אחר כך, ככל שאנחנו מתבגרים, מה קורה לנו שחוסם את התקשורת בינינו? אם במצב שהייתי ילד הייתי פתוח לגמרי, אחר כך כשאני מבוגר כבר יש לי כל מיני חסמים, מה קרה לי לאורך התהליך שסגר אותי?

אני רוצה קודם כל לשמור על עצמי.

אורן: ילד לא רוצה לשמור על עצמו?

לא. לילד אין את מערכת ההגנה. אני רוצה קודם לשמור על עצמי ושהשני לא יוכל להזיק לי. במידה שאני בטוח שהוא לא יכול להזיק לי, אז אני מתחיל לייצר עימו מערכת התקשרות. מערכת התקשורת הזאת בנויה מזה שקודם כל אני כל הזמן שומר שהוא לא יוכל להזיק לי, ואיך אני יכול להוציא מההתקשרות אליו איזה רווח שלי.

אורן: כשדיברת בדקות האחרונות, ניסיתי להתחיל לבדוק את כל מה שדיברנו, מה קורה לי כשאתה מדבר. שמתי לב שכאילו אני שומע שני קולות, קול אחד זה מה שאתה מדבר אלי, אבל אני שומע קול הרבה יותר חזק, שהוא בתוכי מנגן כמו מפענח כזה, כמו אנקודר (encoder) של מחשב, את מה שאתה מוסר הוא כאילו דרך באפר מכניס אותו לשם וסורק אותו כמו ב- mri, סורק אותו מכל מיני צדדים.

כן.

אורן: אז כשאומרים תקשורת או חסמי תקשורת, דברים שחוסמים את התקשורת, מה מפריע לי, הקול הפנימי שלי, הקול שבא אלי, מה בדיוק? איך זה עובד עם השניים האלה? מה חוסם?

מה שחוסם, שכל אחד לא מבין את השני, שלכל אחד יש מטרה אחרת, שכל אחד מפחד שהשני יכול לנצל אותו, לנצח אותו וכולי. יש כאן עניין של התקשרות הדרגתית, פנימית יותר, עניינית. אם אנחנו מבינים שאנחנו יכולים להיות חיוביים זה אל זה, אז זו תקשורת אחרת. אם אנחנו סתם מקריים או במשהו, זו בעיה גדולה מאוד. העניין פשוט, הרצון לקבל שבאדם הוא צריך להגיד לאדם, להוכיח לאדם האם כדאי לו לפתח את פסי התקשורת האלה או לא.

ניצה: אני נזכרת בשיחה שהייתה לי לא מזמן עם חברה, שסיפרה לי ממש בדמעות שהבן שלה בן 5, ואין לה סבלנות להקשיב לו. כשהוא מתחיל לדבר היא אומרת, אני מאבדת את זה מהר ואני לא יכולה להסביר לך איזה כאב לב זה עושה לי. אין דבר יותר יקר לי בעולם מהילד הזה, ובו זמנית אני לא מסוגלת להקשיב לו. אז אני מנסה עכשיו לראות איך הרצון ליהנות בוא נגיד שאצלה, יצר את החסם הזה שהיא לא מצליחה להקשיב לילד שלה, מה בעצם קורה?

זו בעיה. אני לא יודע מה להגיד כאן, אבל ודאי שהעניין הוא שהיא לא מרגישה בזה תועלת, היא לא מצפה מזה לחידוש, אין לה בזה מטרה גדולה, גבוהה, חשובה לה. נגיד שהייתי רוצה לשמוע מהילד שלי משהו שמעניין אותי, אפילו על השכנה. הילד דיבר איתה, אז אני אם כך אשמע, יש לי מטרה, דרך הילד לקבל איזה מידע על השכנה. אבל אם אני לא מעוניינת בזה אז מה הילד יכול להגיד לי, אני מלכתחילה מורידה את חשיבות ההתקשרות עימו לדרגת אפס.

אורן: בגלל שברור לי שאני לא ארוויח שום דבר מלהקשיב לו?

כן.

ניצה: זאת אומרת, אין לזה דבר חידוש.

בטח. זה העניין, עד כמה שאני יכול ליהנות מההתקשרות עם השני. על זה דיברתי בהתחלה.

ניצה: זאת אומרת, שיש איזו תפיסה כזאת שאומרת, הוא בטח יגיד עוד פעם מה שכבר אמר לי אולי מאה פעם לפני, אין איזה דבר חידוש, אז תגיד לי את זה מהר וכמה שיותר מהר תלך מכאן. זה בעצם מה שקורה.

כן.

ניצה: יכול להיות שהחסם הוא בכלל אצלי, שאני לא מנסה למצוא איזה דבר חידוש?

אלה כבר תוצאות, אלה כבר סיבות. נגיד במקום ילד יש את בעלך, אז כבר את מתייחסת אחרת. כי זה כבר לטווח ארוך, את יכולה לקלקל או להיטיב ליחסים ביניכם וכן הלאה. אבל בכל זאת, הכול תלוי בהערכה שיש לך לתקשורת, במדרגת התקשורת עם האדם.

ניצה: אז בוא ננסה עכשיו להבין איך מתגברים על החסם הזה, אנחנו מבינים שיש פה חסם.

להעלות חשיבות.

ניצה: חשיבות של מה?

של הקשר. מה החשיבות של הקשר, העלאת דרגת הקשר עם האדם, זה יכול להיות מילד ועד הגדול ביותר בעולם, איך העלאת דרגת הקשר משפיעה עלי, משפיעה על הגורל שלי, עד כמה שאני יכולה ליהנות מזה, אני מדבר כאילו בשמך, ובהתאם לזה איך אני מתייחסת להזדמנות להתקשר אליו.

ניצה: סיפרת קודם מאוד יפה איך בעצם אצל כל אדם יש איזו מערכת הגנה, שהיא קודם כל קיימת. אז יש פה כאילו שני מחסומים, קודם כל מה יכול לפגוע בי, בזה אני כבר מורידה כנראה שמונים אחוז שלא עוברים בכלל את המחסום, והמחסום השני הוא האם זה מועיל לי. אם זה לא מועיל לי, יכול להיות שזה ייפול כבר במחסום הבא. אז יש פה כמה מחסומים בדרך. איך אני יכולה לדלג, להתרומם מעל המחסום הזה? אמרת לי להעלות את החשיבות של הקשר. אם הקשר יהיה לי חשוב אז בעצם יהיה לי איזה אינטרס פנימי לטפס מעליו, לעשות מאמץ פנימי.

כן.

ניצה: אבל כמו בדוגמה שנתתי קודם, ויש עוד המון דוגמאות כאלה, יש הרבה קשרים שמאוד חשובים לי, למשל הנערה המתבגרת שיש לי בבית ואני לא מצליחה למצוא איתה איזה סוג של קשר. היא מאוד חשובה, היא כל עולמי, אני לא יכולה להגיד שהקשר הזה לא חשוב לי, ועדיין המחסומים שם עומדים בכל הכוח.

אז את לא מכינה את עצמך להתקשרות הנכונה.

ניצה: איך אני יכולה להכין את עצמי להתקשרות הנכונה?

חשיבות. זו הבעיה. את צריכה להעלות את דרגת החשיבות. שעכשיו בשיחה שלי, נגיד היום, אם זה יקרה איתה, מאוד חשוב לי שהיא תבין אותי בזה ובזה, אני שמה נגיד לפניי שתי מטרות בהתקשרות אליה, ואני רוצה לדעת ממנה גם לעצמי, על זה ועל זה. אז כבר יש לי להשתיל בה שתי ידיעות שלי ולקבל ממנה שתי ידיעות שלה.

ניצה: יפה. הצבת פה מטרה מאוד ברורה, עכשיו הבנתי. זאת אומרת, הצבת מטרה מאוד ברורה, מה אני רוצה להשיג מההתקשרות איתה.

כן, לשתול בה ממש.

ניצה: תנסה לתת לי עוד דוגמה, כי נתת פה דוגמה שהיא חשובה, זה משהו שאני יכולה לממש אותו, זה ממש משהו שיכול להיות פרקטי.

אנחנו יכולים ללכת עוד יותר. כשאני מקבלת ממנה את הידיעה הזאת, האם אני רוצה שהיא תדע שהיא מוסרת לי איזו ידיעה חשובה, וזה עוזר לנו להתקשרות ההדדית בינינו, או בינינו ולעוד מישהו שלישי. וכשאני מדברת אליה, חשוב לי להסביר לה, לא בחשאי שאני משתילה לה איזו ידיעה או משהו, אלא שהיא תדע שמה שאני מוסרת לה, אני מקווה שהיא תשתמש עם הידיעה שלי בצורה כזאת וכזאת מיוחדת למקרה או לאדם מסוים.

אורן: אני רוצה לתת דוגמה מתחום קצת אחר, מנהל ועובד שלו. הסיטואציה שמתרחשת בתקשורת ביניהם בדרך כלל, שהמנהל אומר לעובד שלו לעשות משהו והעובד בדרך כלל לא מבין אותו נכון. למה? כי העובד בעצמו תמיד מפרש לעצמו משהו באופן שגוי ממה שהתכוון המנהל. אז הפרשנות האישית השגויה של העובד חוסמת את התקשורת. איך אפשר על חסם כזה של פרשנות אישית שגויה של עובד להתגבר בתקשורת בין המנהל לעובד?

הם צריכים לשחק את הסיטואציה הזאת, את ההתקשרות ביניהם, את הסצנה הזאת, בשני כיוונים. שהעובד, אחרי שהוא שומע, והמנהל שהוא דיבר ואחר כך שמע גם איזו תגובה מהעובד, שהם יתחלפו בתפקידים ויבדקו כך את עצמם.

אורן: כלומר? תתסרט את זה.

שהעובד יחזור על מה שהמנהל אמר לו בצורה פשוטה, בצורה שהוא היה מדבר על זה, ואפילו יסביר ויוכיח שחשוב כל כך לבצע את הפקודה ולמה. ואחר כך האדם הזה שצריך לבצע, חוץ מזה שהוא עובר על המילים של המנהל ומסביר את זה, הוא גם מסביר איך הוא מתכוון לעשות את זה, אבל כבר לא מהצורה שהוא הולך לבצע, אלא איך שהמנהל רוצה ממנו שהוא יבין. כל אחד שיתלבש בשני.

ניצה: מה בעצם התרגיל הזה בונה בכל אחד מהם?

תקשורת.

ניצה: מה בדיוק? זה תרגיל מאוד יפה. כאילו יש פה מין משחק החלפת תפקידים.

זה בדיוק מה שקורה במערכת תקשורת. שאני צריך לשחק כמו הצד השני שמקבל ממני, והצד השני צריך לשחק את אותו התפקיד לפי מה שאני מוסר לו.

אורן: נגיד שיש לכל אחד בצדדים בתקשורת אינטרס אחר, איך הוא יוכל להתלבש בצד השני?

אז אנחנו נברר את זה בזמן שאנחנו ככה מתקשרים. כי אני בודק את השני עד כמה הוא מבין אותי, עד כמה הוא מבין בכלל את המצב שלי, מה אני דורש ממנו או מה אני ככה מייצב לפניו, ואני בודק. זאת אומרת, אחרי שאנחנו בודקים ומבררים בדיוק מה שאנחנו עושים, אנחנו אפילו צריכים לרשום מה שהשגנו בינינו בהתקשרות, בתקשורת בינינו, ואז לא תהיה לנו אי הבנה אחרי זה, אפילו לחתום. שזה מה שהמנהל דורש ממני וזה מה שאני הבנתי מהמנהל, וכך אני הולך לעשות, אני כותב, והמנהל אפילו חותם שאני הבנתי נכון והולך לעשות.

אורן: שניהם צריכים להתלבש אחד בשני?

בטח.

אורן: תסביר לי מצד המנהל, המנהל בא ונתן את ההוראות שלו.

אני לא בטוח שאני שמעתי את ההוראות שלו.

אורן: אתה כעובד?

כן.

אורן: נכון. אז מה אתה כעובד עושה?

אני צריך לבדוק מה שמעתי ממנו. זאת אומרת אני צריך להתלבש במנהל, איך שהוא אומר לי את זה, מה המטרה שלו, מה הוא מוסר לי, מה הוא רוצה שייצא מהפעולה שלי. והמנהל בודק את הדברים האלה מה שאני אומר, ואם הוא באמת מסכים עם כל מה שאמרתי אז אנחנו כבר הבנו מחצית מהדרך.

אורן: זה בעיקר מצד העובד.

מצד העובד.

אורן: המנהל גם צריך התלבשות בשני, בעובד שלו?

הוא צריך להבין שאני הבנתי נכון.

אורן: הוא רק מוודא שהבנתי נכון?

כן. וגם בזה הוא בודק את עצמו, האם מה שהוא נותן לי, האם הדבר הזה הוא הגיוני, הוא בר קיימא וכן הלאה.

אורן: תסגור את המקרה של הנערה והאימא שהייתה ביניהן תקשורת חסומה, מה יכול לשחרר? תן לי איזה תרגיל לאימא והנערה.

התלבשות אחת בתוך השנייה, האימא צריכה להתלבש בנערה והנערה באימא. אחרת אין תקשורת.

אורן: מה הן עושות בתרגיל?

הן מתקשרות בצורה כזאת [מקבילה] שכל אחת ברמה שלה.

אורן: ואז זה לא נפגש.

לא. רק צעקות ואי הבנה.

אורן: אז מה יהיה התרגיל המעשי? תן לי הוראה תפעולית.

התלבשות. הנערה עכשיו מדברת כמו אימא, אבל בשיא הרצינות שהיא מתפקדת כמו אימא, ואז היא מסבירה כמו אימא מה האימא צריכה להגיד לה, באיזו צורה, על איזה עניין וכן הלאה. והאימא צריכה להתלבש בנערה ובצורה כזאת להביע את עצמה, מה היא מצפה מהאימא, שהיא הנערה עכשיו.

אורן: התוכנית שלנו הייתה על חסמי תקשורת, מה העצה הכללית להתגבר על כל המחסומים בתקשורת?

מאוד פשוט, כדי שתהיה התקשרות אחד לשני, כל אחד צריך להיות כלול מהשני.

(סוף השיחה)