מערכות יחסים שאין בהן כלום, קשרים בינאישיים חלולים. הימים חולפים, שנה עוברת, אבל הריקנות לעולם נשארת. ביתר דיוק, כל הזמן מתגברת. למה זה קורה לנו? לאן זה יכול לקדם אותנו? על הדור הבא של קשרי אהבה.
כמין אנושי, אנחנו כל הזמן מתפתחים. הרצון שלנו לקבל הנאה ותענוג גדל ומשתכלל, ולכן דברים שפעם מילאו אותנו, היום מרגישים ריקים. אוכל, מין ומשפחה, כסף, כבוד ושליטה, אפילו מדע וחכמה – עושים לנו את זה פחות ופחות. ורק הריקנות בעלייה. צועקת מבפנים, כמו חיה פצועה. הלו! בנאדם! איפה אתה?! מי האנשים האלה סביבך? כמה תרשה להם עוד להציק לך? די! מספיק! תוציא אותם מהחיים שלך!
ועוד מערכת יחסים מתפרקת, ועוד משפחה נהרסת. והדור הצעיר שואל: בשביל מה בכלל להכניס את הראש למיטה חולה? אהבה זו מילה מסרטים של המאה שעברה.
ולא רק במישור הזוגי יש ירידת ערך, אלא גם קשרי החברות שפעם היו מספקים לחיים איזה צבע היום במגמת דהייה. האדם המודרני מתקשה למצוא בהם חיות ושמחה ליותר מכמה רגעים, ולכן נוטה להסתגר בקונכייה. שוכב במיטה, מסובב את הראש לקיר, ומצטער על כך שאי אפשר לישון שנה שלמה.
השלב הבא באבולוציה של הריקנות יוביל אותנו בהכרח להתקשרויות מסוג חדש בין בני אדם. או שזה יגיע דרך סבל גדול והתנגשויות בכל רמה ועניין, החל מהבית והעבודה ועד למלחמת אזרחים ומלחמות עולם, או שזה יבוא דרך לימוד מוקדם של נוסחת הקשר המושלם.
הריקנות מתגברת, כפי שמסבירה חכמת הקבלה שחוקרת את התפתחות האדם, החברה והעולם, רק בגלל התעצמות היחס האגואיסטי שטבוע בכולם. בגלל הרצון לקבל הכול לעצמם. עם יחס כזה באמת לא יהיה ממה ליהנות בעולם, כי המשך ההתפתחות שלנו כיצורים תבוניים דורש היפוך בתפיסת המציאות של האדם.
למה הכוונה? במקום הרצון לקבל הכול לעצמנו צריך להתפתח בנו רצון להשפיע כל טוב לאחרים. בהתקשרות חדשה לזולת שתישען על רצון לאהוב ולתת, אנחנו נגלה פתח כניסה לעולם חדש, לקיום בממד עליון שבנוי כולו על השפעה טובה מאדם לאדם.
הספרה שבה אנחנו מתקיימים עתה מיוסדת על קליטת מציאות דרך האגואיזם והאהבה העצמית. לעומת זאת, הספרה הרחבה יותר שאליה עלינו לחדור תיקלט דרך האלטרואיזם והאהבה לזולת. ומפני שאנחנו קרובים למיצוי כל אפשרויות ההנאה ברצון לקבל במתכונתו האגואיסטית, כלומר קרובים למיצוי כל מה שיש לספרה הקטנה להציע לנו, אז היא לוחצת עלינו לצאת ממנה, כמו רחם שלוחץ על העובר.
בפנינו תקופה לא פשוטה של צירי לידה, תקופה של פריצה למציאות חדשה. בסופה תיוולד בנו ההכרה שכל האנשים סביבנו הם בכלל לא זרים, אלא קרובים לנו לא פחות מהילדים האהובים שלנו, אפילו יותר. אנחנו נקבל את כולם כחלקי הנשמה שלנו ממש, ונחוש שאין שום הבדל בינינו לבינם.
ובינתיים, כל הריקנות שמורגשת היום בקשרים הבינאישיים מכוונת אותנו להיפוך היחס לזולת. ככל שנלמד להתעלות מהשאיפה הטבעית לנצל את כולם להנאתנו אל השאיפה להיטיב עימם, אנחנו נרגיש שאנו עטופים בכוח שממלא את כל הטבע, כוח עליון של השפעה ואהבה. בדרך יתברר לנו ש"ואהבת לרעך כמוך" זו לא סיסמה מוסרית יפה, אלא קוד הכניסה למציאות עליונה, מעל זמן, מקום ותנועה. ואז נתחיל לחפש כל אפשרות שרק תהיה להתקשר עם האחרים באהבה, כי נרגיש שדרכה אנחנו חודרים לעולם עליון ומתמלאים בסיפוק אלוהי, מרמה נעלה, נצחית ושלמה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1043 – bit.ly/3rQkUm1