חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 290

למה לא מבינים אותי?

מטרת התוכנית:

• ההבנה שכל אחד סגור בתוך קופסא, והוא מרגיש את עצמו בלבד.

• לעורר את ההכרה שאני לא מרגיש את האחר, זה שהוא חושב שהוא מרגיש אחרים זה לא נכון.

• למה כדאי לי להרגיש את הזולת? מה יצא לי מזה?

• לברר אם אני ארגיש את האחר יתחילו להרגיש אותי?

• דרכי פעולה המאפשרים לנו ליצור הרגשה טובה יותר בינינו.

זרימת התוכנית:

• למה לא מבינים/מרגישים אותי? להבין ללבנו

• הנתק שבינינו - חיים בתוך קופסא (והכדאיות בלצאת ממנה)

• איך מגשרים על הנתק בינינו? (הלכה למעשה במקום העבודה)

פתיחה:

עד כה שוחחנו על מקור הרגשות, על התהליך ההתפתחותי של הרגשות, ניסינו לברר מה הן רגשות הייאוש, הקנאה, הבושה ואיך להתמודד עימם, אבל כל השיחות שלנו דיברו על מכלול הרגשות שהאדם חווה בתוך עצמו, היום נרצה להבין מדוע אנחנו לא יכולים להרגיש את האחר, ומדוע לאחרים אין יכולת להרגיש מה שאנחנו מרגישים, הרי ברור שאם יכולנו להרגיש את האחר, הרבה מאוד מבעיות חוסר התקשורת בנינו,  ויכוחים וקונפליקטים היו נמנעים.

אנחנו ייצורים רגשיים, כל חווית החיים שלנו עוברת דרך הרגש, אבל טווח ההרגשה שלנו מסתכם בהרגשת העצמי שלי.

למה לא מבינים/מרגישים אותי?

דוגמא מהחיים: נאמר אני יושבת בבית קפה עם חברה ומספרת לה משהו שקרה לי וריגש אותי. היא מיד תאמר כן, אני מבינה אותך ותתחיל לספר משהו שזה מזכיר לה ובכלל לא שייך לסיפור שלי. זה מרגיז מאוד ואז אני קולטת שהיא בכלל בסיפור שלה ולא איתי ולא מבינה על מה אני מדברת.

שמנו לב שההרגשה המרכזית שכל אדם מתחיל להרגיש אותה בערך מגיל ההתבגרות זה "הם לא מבינים אותי, ולא מרגישים מה שאני מרגיש". אנחנו חיים בחוויה שאנשים לא באמת מבינים אותנו או מרגישים אותנו או לא יורדים לסוף דעתנו.

אבל כשזה קורה לרגע, שאנחנו כן מרגישים שמישהו הרגיש אותנו באמת, אנחנו מתמלאים בתענוג גדול.

• מאיפה נובעת ההרגשה שלא מבינים/מרגישים אותי?

• איך זה קורה שלא מבינים אותי, ומדוע זה מעורר בנו כעס ותסכול כשלא מבינים אותנו?

• מדוע אנחנו מרגישים שהאושר שלנו תלוי בכך שירגישו אותנו?

• אנחנו בעיקר שומעים את הטענה "לא מבינים אותי"/"אתם לא מבינים אותי" בגיל ההתבגרות, מדוע זה מתחיל שם?

• האם ההרגשה הזו היא שלב בהתפתחות שלנו? למה נועד השלב הזה?

• למה בעצם אני מתעסק כל הזמן ברגשות שלי?

הנתק שבינינו- חיים בתוך קופסא (למה כדאי לצאת מהקופסא)

אני רוצה שיבינו אותי, אבל גם החברה שלי בעבודה רוצה שיבינו אותה. אני מגיעה עם מצב רוח רע לעבודה למשל וגם היא מגיעה ככה לעבודה, שתינו רוצות את אותו דבר, שהחברה שלי תבין לליבי, לפעמים אפילו בלי שאצטרך להסביר במילים, אבל שתינו לא מצליחות. מתוסכלות מזה ומאשימות קצת אחת את השנייה. וככה זה בכל הסביבות החברתיות שלנו.

לפעמים אני מרגישה שאני מצליחה להבין יותר את חברתי אבל היא אף פעם לא מצליחה לקרוא אותי

ולפעמים אני מרגישה שממש שמו ביננו מחיצות,כאילו יש לכל אחד מאיתנו עולם של רגשות עשיר וגדוש אך אנחנו לא מצליחים להרגיש את האחר, סוג של נתק או אטימות.

• למה אני מרגישה רק את עצמי וחברתי מרגישה רק את עצמה?

• מה זו האטימות הזו שבינינו, מה מהות הנתק?

• למה נועד הנתק?

• למה אנחנו חושבים שאנחנו כן מרגישים אחרים והם לא מרגישים אותנו?

• האם הנתק/הממברנה שעוטפת אותנו מועיל/ה לנו?

• אם אנסה להרגיש אנשים אחרים, אני בעצמי ארגיש טוב? איך זה יפתור את הבעיות שלי?

• מה מבטיח לי שגם אותי ינסו להבין אם אנסה להבין אחרים?

• בשביל מה להרגיש אחרים בעצם? מה זה יתן לי?

• למה אנחנו צריכים לצאת מתוך השבלול הטוב והנעים להרגיש אחרים?

• תכל'ס ברגע שאני מפסיקה להתעסק ברגשות של עצמי, ומתעסקת למשל במה שקורה לחברה שלי, הרגשות הקשים נפתרים או נעלמים. מדוע זה קורה?

• כשמישהו מצליח להבין לליבי זה יוצר תחושת הקלה עצומה, איך לומדים להקשיב ללב של מישהו אחר?

• איזה תרגילים אפשר לעשות כדי להרגיש את השני?

• האם יש דרך לגשר על הנתק בנינו? איך?

• אני שמה לב שאם אני נפגשת למשל עם חברה לעבודה שבאה עצבנית לעבודה, אז מצד אחד אני לא מרגישה את הכאב שלה, אבל מצד שני משהו מהאנרגיה השלילית שלה כאילו "נדבקת בי"...איך זה קורה?

איך מגשרים על הנתק בינינו?

• אז לסיכום, כשאני הולכת לעבודה בבוקר, מה אני צריכה לעשות, איך להכין את עצמי לקראת המפגש עם האנשים, כדי שבאמת ירגישו אותי ואני ארגיש אותם, שתהיה הבנה הדדית בנינו וכולנו נצא מרוצים?

• עכשיו, תפסתי את עצמי ברגע שבו אני מרגישה לא מובנת ולא נראית על ידי אדם מסויים או קבוצת אנשים שאני עובדת איתם. מה היית מציע לי לעשות ברגע כזה? (מחשבה, רגש, מעשה)?