למה לא מבינים אותי?

למה לא מבינים אותי? איך לעשות שכן יבינו? ומצדי שלי, האם אני מבין אחרים? על הבועות שבתוכן אנשים סגורים, ועל מה שמעבר לגבולות התפיסה הצרים.

באופן טבעי, אנחנו לא יכולים להרגיש את הזולת. אין לנו אפשרות להכניס לתוכו איזשהו חיישן משלנו, ובו להרגיש את מה שהוא מרגיש, להבין את מה שהוא מבין. למה? כי אנחנו תופסים הכול מתוך עצמנו.

החומר שממנו אנו עשויים הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, ולכן המטרה הקבועה שלנו היא להרגיש הנאה ותענוג. בכל מצב ומצב, מה שלא קורה סביבי, מה שלא קורה בתוכי, תמיד המטרה שלי היא להרגיש טוב. כך עובד הגוף שלי, על כל מערכותיו, כך קורה לי ברמה הפסיכולוגית, במחשבות וברצונות. תמיד אני בודק מדוע אני מרגיש לא טוב, ואיך אוכל להרגיש יותר טוב. זו תוכנת הניהול הפנימית שלי, והיא עובדת ללא הפסק.

תוכנה דומה פועלת גם בדומם, בצומח ובחי. כל יצור מחפש איך לשמור על קיומו בצורה המיטבית. מה שמבדיל את האדם מכל יתר היצורים זו העובדה שאצלנו הרצון ליהנות הוא המשוכלל ביותר, אין גבול להתפתחותו. לכן ברמה האנושית מוגדר הרצון ליהנות גם כאגו.

התרבות, החינוך, התעשייה, המסחר, כל מה שפיתחנו בא לשרת את מטרת-העל: ליהנות. להרגיש תענוג. אצל כל אחד התענוג מוגדר לפי מה שנראה לו שיעשה לו טוב, ומרגע לרגע זה יכול להשתנות. אם יתברר לי, לצורך המחשה, שכדי להשיג תענוג עליי לעשות טוב גם למישהו אחר, אז כך אני אנהג. הכול בראייה אגואיסטית, אפשר לומר נצלנית.

הבעיה מתחילה כאשר אני רוצה לקבל תגובה מסוימת ממישהו, והוא לא מגיב כרצוני. לאותו אדם יש מערכת ניהול שכמובן שונה משלי, ואז אני מרגיש שהוא לא מבין אותי. לא מכיר בצרכים שלי. לא מעריך אותי. וגם אם לרגעים ספורים נראה שמישהו מבין אותי, בדרך כלל זה נובע מכך שנוצרה לנו איזו מטרה משותפת, והוא בעצם מבין את עצמו. את האינטרס שלו. לא אותי, לא את הרגשות ולא את הצרכים שלי.

ואף על פי כן ולמרות הכול, יש באדם תשוקה פנימית לכך שמישהו יבין אותו. שיוכל כמו להתלבש בו, להיכנס לתוך הרצונות, המחשבות, התשוקות, הסלידות, הפחדים, החרדות, ההתרגשויות שלו. לחיות בתוכו, להרגיש את כל עולמו הפנימי, לאהוב אותו, ומתוך כך באמת להבין אותו.

מי שזוכה ליחס כזה מהזולת, מרגיש שהוא פתאום נפתח. שהוא כבר לא צריך להתגונן. זה מאפשר לו לצאת מעצמו, ולהיכנס גם כן לתוך אותו אדם, להרגיש אותו, להבין אותו. קשר האהבה ההדדי עושה אותם קרובים זה לזה, הם חשים התרחבות פנימית, תענוג שגדול יותר מהחיים.

ככל שקשר כזה מתהווה, הם מתחילים לקלוט שיש חיים מעל החומות האגואיסטיות, חיים חוץ-גופיים, כביכול. חיים מעל הלחצים והבעיות, מעל המוות והמחלות. חיים ללא גבולות ומגבלות. מדובר ביציאה מתוך הקופסה הסגורה שלי, הרגשת החיים בתוך הזולת. זוהי פריחה רוחנית, הנאה מהרמה הגבוהה ביותר שאפשר להשיג.

מה מונע מאיתנו לחוות זאת ממש עכשיו? הקליפה האגואיסטית שבתוכה אנחנו כלואים. היא כמו בועה שקופה, מין בלון כזה שלא נותן לנו להתקשר באמת לאחרים, להרגיש אותם, להבין אותם.

כל אחד סגור בתוך בלון שכזה, והתקשורת בין הבלונים היא בפורמט של כל אחד לטובת עצמו בלבד. כתוצאה מכך, אדם לא מסוגל לראות אף אחד כפי שהוא, אלא רק מתוך החשבון של מה פה יכול להיות לי טוב ומה עלול להזיק לי. יותר מזה, אפילו את עצמו האדם לא מכיר ולא מבין, כי הבלון מסתיר גם את שחבוי בתוך תוכו.

יציאה מהבלון פירושה התעלות מעל הטבע המקורי שבנו. שינוי היוצרות הפנימיים, החלפת תוכנת הניהול האגואיסטית. יש שיטה שלמה שמלמדת איך לעשות זאת, ובעזרתה האדם כבר לא אנוס לראות הכול דרך האגואיזם הצר, אלא מסוגל לצאת מעצמו, להתחבר אל הזולת ולהבין אותו. דרך אהבה לזולת הוא מגלה גם את האני האמיתי שלו עצמו, ופותח לעצמו עולם עליון. מציאות בלתי מוגבלת, מעל זמן, תנועה ומקום.

בהצלחה רבה!

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו

חיים חדשים 290 – bit.ly/3sqzUKt