חיים חדשים

שיחה 1091

הבחנה בין טוב ורע בחינוך

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 07.03.19 – אחרי עריכה

אורן: מס' התוכנית שלנו היום הוא 1091 והנושא שלנו הוא, להבחין בין טוב ורע. אנחנו כמבוגרים חיים בעולם שלנו, יש לנו את הילדים שלנו שיש להם את העולם שלהם, והרבה פעמים יש לנו שאלות גדולות לגבי מה אנחנו צריכים לספר להם, למה אנחנו צריכים לחשוף אותם, ממה אולי כדאי להימנע, איך ללמד אותם הבחנות נכונות בדרך לחיים הכי טובים שרק אפשר?

טל: כן, הרבה שאלות שהן לא פשוטות להורים בימינו. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו לעולם שהוא לא כל כך טוב, בלשון המעטה. עד גיל מסוים אנחנו יכולים לשמור אותם בבועה, בזה שאנחנו מספרים להם רק דברים טובים ויפים, והכל זה אהבה וליטוף. בשלב כלשהו כשהם קצת יותר גדולים, גיל שנתיים שלוש, הם מתחילים להיחשף לעולם התוכן שיש היום לילדים, למסגרות שבהם יש כל מיני דברים.

היום לגו להרכבה זה כבר נינג'ות עם חרבות, והתוכניות שלהם הן כולן מאבקים. אפילו סמי הכבאי שכל הילדים אוהבים, היא תכנית של אסונות, שבה יש איזה כבאי שכל פעם הולך ומציל אותם מהאסון. תמיד יש איזה אקשן סביב משהו רע שקורה, וזה מה שהילדים אוהבים לראות. ברגע שהם נחשפים לזה, הם רוצים רק את זה לראות, ונמשכים לזה, וכהורה כבר קשה לך למנוע את זה. גם אומרים, שככל שתימנע משהו, זה עוד יותר ימשוך את הילד.

ואז יש פה איזו שאלה מאוד גדולה, איך לחנך ילד לטוב, בתוך עולם כזה? איך להסביר לו בעצם שהעולם שלנו הוא לא רק טוב, אלא גם הרע הזה נמצא בתוכו? אז אנחנו רוצים היום להבין קדום כל, איך אני כהורה מסבירה לילד שלי הקטן על המציאות הרעה, ומה אני אומרת לו? הוא רואה רובה, הוא רואה משהו מלחמתי, איך אני מסבירה לו על הטבע הזה?

אנחנו צריכים להשתדל להסביר לו את זה בצורה מגוונת, כי אנחנו חיים בעולם הזה. מצד אחד, אנחנו לא יכולים להסתיר ממנו את העולם ולייצב אותו באיזו בועה מלאכותית שהיא כולה טובה, זה ממש לא לטובתו, כי כך אנחנו נעשה ממנו אדם שהוא לא כשיר לחיים. מצד שני, אני חושב שאין לנו ברירה, אנחנו צריכים לחשוף לו את הדברים האלה. אבל בכל זאת, אנחנו צריכים לראות שהוא לא יהיה שקוע בהם, לתת לו כל מיני קבוצות ספורט, צילום, מדע, כל מה שרק אפשר לתת לו, כדי שהוא יתעסק כמה שפחות בעולם עצמו. ואנחנו בזה לא עושים כל כך רע, כי עד שהוא יגדל העולם יעברו עוד הרבה מאוד צורות, ולא נורא אם הוא היום לא מכיר את סמי הכבאי.

אתה מכיר אותו, את הגיבור הידוע?

אורן: לא, בזמני היו גיבורים אחרים. אבל כבר שכחתי את שמם.

טל: אבל זו יחסית תוכנית תמימה והנחמדה. זה תמים.

בכל זאת כנראה ששם מראים עד כמה שהוא מציל את האנשים, את הילדים וכנראה גם חיות קטנות.

טל: כן. כל יום קורה משהו נוראי, והוא מציל את כולם. זה הסיפור.

סופרמן משהו.

טל: כן. הם מאוד נמשכים לסופרמן, גיבורי על, וכל הדברים האלה.

כן, כי הם רוצים הגנה. בצורה טבעית האדם הקטן רוצה את זה.

טל: או להיות גדול בעצמו, או להיות החזק.

כן. אז מה השאלה?

טל: השאלה, אם הם כל כך נמשכים לזה ואוהבים את זה, אז האם זה טוב לתת להם לשחק בזה, או שהם מקבלים מזה דוגמה שלילית, איך צריך להתייחס לזה?

אני לא חושב שיש לנו אפשרות להימנע מכל הדברים האלה, ולעשות חצי חצי, או איזה הגבלות על ילדים. אם הם נמצאים בסך הכול בעולם כל כך נורא, אז אנחנו צריכים מצד שני, כמו שאני שומע, אולי רק להתאים אותם לעולם הנורא הזה. זאת אומרת, תדע איך לתת מכה קודם, לפני שאתה מקבל. תדע איך אתה יכול לרמות את האחרים, לפני שמרמים אותך. לך וממש שבור, תהרוס, תהנה מהחיים, "נאכל ונשתה כי מחר נמות".

טל: זאת אומרת שיהיה אגואיסט טוב.

לא, הפילוסופיה הזאת היא מאוד מיוחדת, נורמלית נגיד כך. כדאי לי ללכת לחוג של אגרוף, ולחוגים אחרים שבהם אני אדע איך להתמודד עם כולם, ובצורה כזאת אני אדע לשרוד. או שאני אלך לחוגים של מדע, של מוזיקה וכל מיני הדברים האלה, ואז אני אתנתק מהעולם הזה של גיבורים פיזיים ואהיה בעולם של גיבורי רוח נגיד, מדע וכן הלאה. זאת שאלה, זאת בחירה לפי האופי של הילד, אבל כך עושים.

טל: אבל לגדל אותו להיות טוב לזולת, מתחשב ורגיש, וכל מיני דברים כאלה שאנחנו נוטים כן לחשוב שזה נכון.

אם כן, לזה אנחנו צריכים שהוא יהיה בסביבה פחות או יותר מתאימה לזה, ושיהיה לו אופי בנטייה לזה, וגם שאנחנו נבנה לו את העולם הזה. זאת אומרת לראות סרטים בהתאם לזה, וספרים בהתאם לזה, והשפעה מהגדולים שידברו על זה, וכן הלאה. זו חייבת להיות מסגרת כזאת, שבה הוא יהיה כך, אחרת זה לא יועיל. אנחנו צריכים לראות למה הוא נמשך, לאיזה חברים וכן הלאה, ושם אנחנו צריכים להשקיע גם כן.

טל: מה זה אומר לראות לאן הוא נמשך, יש ילדים שונים עם נטיות שונות?

אני גדלתי כך שלהורים שלי היו אמצעים. שניהם רופאים, ורופאים טובים שהרוויחו טוב. לי הייתה חצר ובחצר עמד שולחן טניס, שבאותם הזמנים זה לא היה פשוט. וחוץ מזה היו לי אופניים, כדור וודאי, וכמה. היה לי כלב גדול שאני רכבתי עליו כמו על סוס, כשהייתי קטן. השתתפתי בכל מיני חוגים, חוג של צילום, חוג של אסטרונומיה, והיה לי יום יום עמוס.

חוץ מזה הם הכניסו אותי לבית ספר למוזיקה, ואת זה אני לא סבלתי, והשתדלתי לברוח מזה בכל הכוחות. הם לקחו אותי לכל מיני סרטים על מוזיקאים, מלחינים וכן הלאה, כי הם רצו מאוד שאני אהיה מוזיקאי. אימא אחר כך רצתה שאני אהיה רופא והכניסה אותי לכל מיני חוגים, עד שנכנסתי לאוניברסיטה ללמוד רפואה, וברחתי משם אחרי כמה חודשים.

האופי שלי הוא כזה שאני מתעסק רק במה שאליו אני נמשך, ואני נמשך למהות החיים, ללמה לחיות, ולכן הלכתי בסופו של דבר לכזאת אוניברסיטה של מערכות גוף האדם, כדי ללמוד איך אדם מנוהל כחלק העיקרי והמשובח שבטבע. אבל בכל זאת הם השתדלו. אז לא היה כל כך טלוויזיה, היה ערוץ אחד או שניים. לא היו קשרים בין הילדים, כי לא היה טלפון בבית. אמנם שאצלנו כן היה טלפון בבית, כי הם היו רופאים, אבל זה היה ממש.. וכן הלאה. זאת אומרת, הם השתדלו למלאות לי את החיים במה שהם חשבו שזה טוב.

טל: וזה בדיוק מה שאני מנסה להבין. קודם דיברנו על זה שיכול להיות שצריך לגדל את הילד להתאים אותו למציאות של ימינו.

אבל על פי דרכו. לפעמים הם לא עשו כך, ואני לא הסכמתי.

טל: כן. אמרת שיש גם אופציה שנייה, שזה לעטוף את הילד באיזו סביבה חיובית, שזה משהו שאתה מדבר עליו גם כעל העולם העתידי שאליו אנחנו הולכים, אם לילד יש נטייה לזה. לפי הנטייה של הילד, כבר אפשר לראות ולכוון אותו למשהו כזה. אז על זה אני מנסה לשאול, האם יש ילדים שיש להם בפנים נטייה לטוב הזה?

לכל ילד יש לו נטייה מסוימת למשהו. יכול להיות שאנחנו לא מזהים את זה, כי הוא נכנס לאיזה חברה, ואז מתוך האגו שלו הוא רוצה להיות כמו החברה, שיכבדו, שיעריכו אותו וכן הלאה. אבל בעצם לכל אחד ואחד יש איזו נטייה.

טל: לטוב הזה שאתה מתאר.

כן. אבל אני ממליץ לא ללכת לסתם פסיכולוג שיגיד לך לפי מה שהיום באופנה או משהו, אלא להשתדל בכל זאת לראות בו נטיות שונות. ברור לנו מאוד שאם הוא נוטה לדומם, צומח או לחי, בזה שהוא רוצה לשחק עם העכברים הקטנים הלבנים, או עם הצמחים, או עם החיות הגדולות, אז מיד אנחנו רואים את זה. זאת אומרת זה כדאי, זה על פי דרכו, "חנך נער על פי דרכו". צריכים לזהות לאן הוא בעצם נמשך. וזה יכול להיות מגיל קטן מאוד.

אורן: אז נראה אם הבנתי. אתה אומר שלכל ילד יש תכונות, נטיות מולדות שלו, שאנחנו כהורים, כמבוגרים צריכים להשתדל בעדינות לזהות. ואז כשאני מזהה שלבת שלי יש נטייה מסוימת, לאפשר לה ולתמוך כמה שיותר שהיא תפתח את הפוטנציאל הזה שלה. ולילד אחר צריך לגשת בעין אחרת, לנסות להרגיש מה הוא, ולנסות לפתח את הפוטנציאל שלו.

כן.

אורן: את זה הבנתי. יש בעולם שלנו לא רק דברים טובים, יש גם דברים רעים. אמרת, אי אפשר לסגור את הילד בבועה, כי מתישהו הוא יצטרך להתמודד עם הרע שיש, ואסור לך לגדל אותו בצורה שתהפוך אותו להיות לא כשיר לחיים.

נאמר שיש לי ילדה, ויש לי ילד. היא מיוחדת בזה, והוא מיוחד בזה, ואני משתדל באמת מכל הלב לתמוך. אני נותן להם את מה שהם צריכים לפי האופי המיוחד שלהם. עכשיו אני רוצה רגע להתרומם מעל זה.

חוץ מזה יש את העולם שבו הם חיים, את העולם הגדול. וכמו שאמרת, כשהם יהיו גדולים הם בסופו של דבר יצטרכו להתמודד עם הרע שיש בעולם. איך אני מכין אותם עכשיו כשהם עדיין קטנים, בצורה מיטבית להתמודד עם רע שהם יראו אצל האנשים לידם, סביבם ובעולם בכלל?

העיקר לתת לו להיאחז במה שהוא. היה לי חבר שבכיס שלו היה חי עכבר קטן לבן. הוא היה שם לפניו משהו לאכול והעכבר לא היה בורח, הוא היה אוכל, ואז החבר היה מכניס אותו בחזרה לכיס. כשראיתי את זה בפעם הראשונה היה לי מאוד מוזר, ולא ידעתי מה לעשות. ואחר כך אני התרגלתי.

אורן: הוא כזה.

אז אם יש לנו ילד עם הנטייה כזאת ברורה, מה טוב.

אורן: מצוין, הנושא הזה נקלט אצלי.

טל: אבל מה אם הילד שלי נמשך לאגרסיביות דווקא, וזה מושך אותו ליחסים כאלה אגרסיביים בין הילדים, אז לתת לו לפתח את זה?

לתת לו לפתח, אבל בצורה מקובלת בחברה.

אורן: איך?

שילך לחוג אגרוף, לא חשוב למה. היו לי גם כאלה חברים.

אורן: זאת אומרת שיפרוק את האגרסיה שלו גם "בצורה מאורגנת" מה שנקרא.

מקובלת.

טל: השאלה היא, כמה לאפשר לתוכן כזה שהוא אוהב, או לדברים שמגרים בו את הדבר הזה? אני אפילו לא יודעת אם זו איזו נטייה בו, כי כמו שאמרת, בכל אחד יש יצר רע.

לא, יצר רע או טוב לא שייך לנטייה, זה שייך לביטוי.

טל: על זה אני שואלת.

איך הוא מבטא את זה. אבל הנטייה היא נטייה טבעית, וזה לא טוב ולא רע.

טל: איך לכוון אותו שהנטייה שלו תהייה לטוב ולאו דווקא לרע? איזה סביבה צריך לתת לו כדי שהוא ילמד להתרחק מהרע?

זה כמו שכתוב בתורה, אם הוא רוצה להרוג, אז שילך להיות שוחט. זאת אומרת, לכל נטייה יש שימוש טוב ושימוש רע. מה שמקובל בחברה זה טוב, ומה שלא, לא.

אורן: עד כה הכול ברור. יש לכל אחד נטייה טבעית, וכל העניין זה איך להביא אותו לשימוש חיובי בה, ולא לשימוש שלילי בה.

כן.

אורן: יפה. בעולם סביבו הוא יראה המון שימושים שליליים בכל מיני נטיות, המון, נכון? כי העולם שלנו הוא לא עולם שכולו טוב, יש בו הרבה רע.

תעשה אתו על זה שיעורי בית.

אורן: כלומר?

מה ראית היום? מה אתה חושב על זה, ועל זה, ועל זה מתוך הדברים שראית? איך אתה מתייחס לכל הדברים ההם? כדאי לסבול אותם? איך אנשים מסתכלים עליהם? מה יהיה עם הילדים האלה שכך הם יתפתחו? איך אתה מעריך אותם, שוקל אותם, אם כן, לא, מה אפשר לעשות לילדים האלה שיתפתחו יותר טוב? נגיד שהם עשו משהו רע, אם הם היו ילדים גדולים או כשהם כבר לא יהיו ילדים, אז היו מכניסים אותם למשטרה, לבית סוהר. בינתיים מותר להם, אז מה לעשות כדי שבעוד כמה שנים כשהם כבר יהיו במסגרת החוק, הם לא יעשו דברים רעים? לדבר עם הילד, להסביר לו את זה, להכניס לו את זה, את מערכות האלה הוא צריך לדעת לאט לאט אם כן, אם לא, אז מה יהיה, וכן הלאה. זה יעזור לו להימנע.

טל: ואיך אתה מסביר לו את הרע הזה. מה אתה מספר לו על למה זה קיים?

בגלל הטבע שלנו. אדם לא אשם, זה הטבע שלו. אני מסביר את זה לכולם בצורה מאוד פשוטה. אנחנו מלכתחילה רעים, כל אחד מאתנו רוצה לראות את עצמו הכי גבוה ואת השני הכי נמוך, וכך אני רוצה לראות את כל העולם.

טל: אפשר להסביר את זה לילדים? הם יבינו את זה.

כן. אנחנו רואים שזה כך. שכל גדול מדכא את הקטן, כל חזק אוכל את החלש.

טל: אז למה כדאי לו להיות.

אבל הוא רואה את זה בסרטים לקטנים, אז מה יש כאן להסביר? אני רק מסביר לו על פני הסרטים, אתה רואה שככה זה בחיים. אבל אנחנו יכולים יחד עם זה להתייחס בצורה אחרת.

אורן: למה לנו להתייחס אחרת?

אחרת אנחנו נאכל זה את זה, איזו חברה זו תהיה? אנחנו צריכים לבנות חברה שהיא תכפר על זה, שהיא תשלים את זה בצורה יפה, טובה. אתה רואה בדומם, בצומח, וחי, אמנם אני לא יכול להסביר לילד בצורה כזאת, אבל בדומם, צומח וחי יש השלמה מצד הטבע, הם לא אוכלים זה את זה סתם.

אדם מוכן להרוג אלף תרנגולים, והוא צריך לאכול חצי תרנגול, רבע עוף, אבל מוכן להרוג את כולם. בטבע אין דבר כזה. בטבע יש רק כמה שאתה צריך כדי לשרוד, כדי להתקיים, ולא יותר מזה. האריה גומר את המנה שלו הוא עוזב, לא אכפת לו מכל מה שנשאר. זה ממש כך, פלא. האדם לא, האדם חושב על מחר, מחרתיים. אך לתת לשני, לא, העיקר שלא לתת לשני עוד יותר.

אורן: ומה רע בזה. איך אני אסביר לילד, האם יש בזה משהו רע או שזה טבע? זה אפילו עוד לא רע, זה הטבע של האדם.

זה הטבע של האדם. אבל אם אנחנו הולכים לפי הטבע, אז אנחנו גורמים בזה את העניות והרעב שבעולם. כי אני לא אתן לך, אומנם שאני כבר לא צריך, ואתה לא תיתן לי. אז אנחנו צריכים להשלים את הטבע. לא שאני הולך להוציא מעצמי לטובת הזולת, לא, אבל איך אנחנו נחייה כמו דומם, צומח, וחי, בדרגת האדם. שבדרגת האדם אנחנו לא רוצים לתת ולהשאיר לאף אחד שום דבר, אך בוא אנחנו נחשוב איך אנחנו נעשה את זה שיהיה לכולם, שלפחות אני לא רוצה רע. האריה לא רוצה רע לזולת, הוא לא רוצה רע, הוא רוצה לאכול. אף אחד לא עושה רע למישהו בדרגת החי, רק אדם עושה רע. הוא, יצר הרע שבו, הוא הדורש טיפול.

אורן: שאלה. אז זאת הנקודה הראשונה שאני מסביר לילד? שטבע האדם מלכתחילה שונה מטבע האריה וכן הלאה, והטבע הזה עושה לו רע, עושה לאחרים רע, ועושה את העולם רע.

אני מסביר לו כמו שאמרת, שהאדם או הילד האחר אותו הוא ראה עם התנהגות שלילית, לא אשם, אלא כך הטבע שלו מבפנים מפעיל אותו.

כן.

אורן: הבנתי. זה תובנה ראשונה. הטבע של האדם, של היצור האנושי אפילו של הילד הקטן שנמצא סביבו בגן או בבית ספר, הוא כזה שהוא מפעיל אותו לרע.

הוא רוצה להרביץ לו, הוא לא רוצה לתת לו. יש לו שניים ביד, הוא לא ייתן אחד.

אורן: ואני צריך להסביר לו שכך הילד מופעל מפנים, שזה הטבע.

כן.

אורן: את זה הבנתי.

ולכן הוא נקרא "אדם" ולא חי, ולא בהמה. תוספת האגו הזה, לכן עושה ממנו אדם.

אורן: נניח שהוא הצליח לתפוס שטבע של בן אדם או של ילד שונה מטבע של אריה, מה רע בזה? זה הטבע. אם אני הייתי הילד שלך ואתה היית מסביר לי את זה, אז מה שעכשיו הייתי אומר לעצמי "איזה אבא חכם יש לי, הסביר לי באמת איך אני מופעל, איך האחרים מופעלים, עכשיו בזכות התובנה הזאת שהוא לימד אותי, ברורה לי מאוד המשימה שלי בחיים, אתה יודע מהי? להיות אריה הכי חזק בג'ונגל".

וכך יהיו כולם?

אורן: לא יודע אם כולם, אני רוצה להיות הכי.

לא אריה בג'ונגל, אף חיה לא מתנהגת כך, את זה אתה צריך להסביר לו שוב. אל תיתן לו דוגמה מהחיות.

אורן: אבל אמרת גם שהאדם נבדל מהאריה, לאדם יש תוספת.

תוספת האגו.

אורן: נכון, שהיא עושה אותו אדם.

זאת אומרת אני יוצא לרחוב אני צריך ללכת עם אקדח ושריון, וכך אני צריך לראות את האחרים איך שהם לא יורים בי.

אורן: זה נכון, אבל יותר חשוב זה שאני "אירה" בהם, עוד לפני שאני אגן על עצמי כאילו אני החלש, לא, אני רוצה להיות מספר אחד, אני רוצה להיות הכי חזק אחרי שהבנתי את התובנה הזאת.

אלה החיים שאתה מאחל לילדים.

אורן: אני מנסה להרגיש אם הייתי ילד על מה הייתי חושב הלאה, מה הדבר הבא. אחרי שאבא הסביר לי שזה הטבע של כולנו וכולנו כך, הייתי רוצה להיות פשוט מספר אחד.

אז זה העולם. לכן כל אחד צריך לקנות אקדח, כל אחד צריך שחפץ.

אורן: כמבוגר אני מבין לאן אתה חותר. אחרי שלימדת אותי שזה הטבע, שהבן אדם הוא לא אריה והוא רוצה לבלוע את כולם ולא להשאיר שריד בכלל, מה הדבר השני שאתה הולך ללמד אותי?

טל: איך לשכנע את הילד שכדאי לו להתנהג אחרת? אני יודעת שאני הרבה פעמים מסבירה לילד שלי את הדברים האלה ואחר כך הוא יגיד לי "אימא, היום אני לא אתן דוגמה טובה בגן, אני לא אהיה ילד טוב". כי הוא לא רוצה שאני אשים עליו עכשיו את התפקיד הזה, את האחריות הזאת, הוא רוצה להיות כמו כולם. כמו שאורן אומר, "אני רואה את הדוגמאות האלה בגן אז אל תבואי עכשיו ותגידי לי שאני צריך להיות משהו אחר". אז איך לתת לו הרגשה שזה כדאי לו, שהוא ירוויח מזה?

חינוך. אין מה לעשות. אבל שאנחנו נדע שבכל זאת על ידי חינוך טוב הוא קונה ביטחון, ושריון כזה שהוא לא צריך שום דבר. דווקא על ידי זה את מבטיחה לו חיים טובים. שהוא יהיה בחברה טובה, שיתייחסו אליו טוב, ושהוא ידע איך להוציא מהחברה מקסימום תועלת לחיים רגועים. וכל הזמן להתגבר על אחרים זה לא ילך, אנחנו רואים את זה.

טל: איך אני הופכת להיות ההשפעה היותר משמעותית בחיים שלו יחסית לסביבה?

את צריכה ללמד אותו איך להיות ערמומי טוב לילדים אחרים, כדי להביא אותם לזה שישמעו אותו ושישחקו בתחרויות טובות.

אורן: תגדיר תחרות טובה.

ילדים, ובכלל כולם, רוצים תחרות. ולכן מה שאנחנו צריכים זה לבחור בדברים טובים, שבסך הכול כולנו נהנים. אבל שאת היצר הזה אנחנו נוכל לפרוק, לבזבז קצת את הרע הזה שאני חייב, שזה יוצא ממני ואני חייב להרביץ למישהו, לצעוק על מישהו, ללחוץ ומשהו לעשות, אני חייב לתת לילד במיוחד, וגם לגדולים, דברים כאלו. אז שישחקו בקלפים או בבאולינג או בכדורגל, לא חשוב מה. למה זה התפתח דווקא בזמננו? כי זה נותן לאדם יותר מרץ. רק צריכים לעשות את זה בצורה יפה, לא כמו שזה כרגע. אבל אם זה מה שאנחנו רוצים, אנחנו צריכים לתת לילד חכמה איך הוא יכול לנהל את החברה בצורה כזאת שהתחרות תהייה טובה. זה אפשרי.

טל: למשל דיברנו בתוכנית אחרת על חרמות, על בריונות, אם הוא נחשף אליהם, מזמינים אותו "בוא תצטרף אלינו עכשיו כנגד מישהו אחר, בוא אנחנו עכשיו לא ניתן לחבר הזה לשחק איתנו".

אם הוא לא יכול להימנע, שיהיה חכם לסובב אותם.

טל: מה זה אומר לסובב אותם?

זאת אומרת שהתחרות או המאבק בין הקבוצות תהיה בצורה כזאת שבסופו של דבר זה לא מעורר שנאה.

טל: שיהיה הגורם החיובי בתוך הקבוצה שלו.

אף אחד לא מרוויח מזה. אנחנו צריכים לחשוב איך לעשות את זה, אבל אני לא הייתי מלמד אותו לתת בחזרה מכות. כי אם הוא נותן מכות, ההוא נותן מכות, הוא לוקח סכין, ההוא לוקח סכין וכן הלאה, גם אקדח מול אקדח. ככה זה?

טל: דיברת על ערמומיות, איך מפתחים בילד ערמומיות?

ערמומיות לטובה, שידע איך להימנע מכל הסכסוכים בצורה כזאת שהוא לא מפיל את עצמו. כי העיקר בשבילו זה בכל זאת להישאר באגו שלו, אז שידע איך הוא יוצא מכל מצב ומצב בצורה שלא יישאר ניזוק.

טל: מה הוא צריך לדעת, את הטבע של האחר?

זו פוליטיקה. זו ערמומיות שצריכה להיות, אבל ערמומיות טובה. שאני רוצה בכל זאת לצאת מכל המאבקים האלה ולא להישאר ביניהם בצורה כזאת שהיום אלה מתנפלים עליי, מחר אחרים יתנפלו עליי.

טל: אני חושבת שזה משהו שכל הורה היה רוצה לדעת ללמד את הילד שלו.

את זה אנחנו צריכים להתחיל מההורים.

טל: נצטרך לחזור וללמוד את זה.

נצטרך להמשיך פעם.

אורן: כהורה, מה התובנה הכי חשובה שאני צריך להחזיק בראש כדי שהגישה שלי כהורה תהייה נכונה?

העולם הוא רע בגלל שטבע האדם הוא רע, ואנחנו יכולים לעשות רק דבר אחד, לאט לאט לחנך את הגדולים. את הגדולים לא את הקטנים, להתחיל מקטנים אין מה, הם לא שומעים, כי בהם רק יצר רע עובד, כמו שכתוב עד י"ב שנה ועד י"ג שנה אין יצר טוב, רק יצר רע באדם. ולכן אנחנו צריכים ללמד את הגדולים מה אנחנו צריכים לעשות כדי לא להיות כל כך רעים לאחרים. ובזה אנחנו נשפיע, אפילו ברוח, על מה שיש בחברה, והילדים ירגישו מה שקורה לנו והם יירגעו.

(סוף השיחה)