חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 24-25
מציאת בן/בת זוג ובנית קשר זוגי נכון
פתיחה:
מתוך השיחה האחרונה שלנו שעסקה בנושא האמון בקשר הזוגי, ובניית יחס נכון בקשר, חשבנו שיהיה נכון להמשיך מכאן לצעדים הראשונים בניית קשר זוגי נכון.
אנחנו רואים שאחד מהקשיים הגדולים שלנו היום בחברה, היא למצוא בן או בת זוג מתאימה לחיים משותפים...
מהנושא הקודם עולה השאלה איך לבחור נכון את בן/בת הזוג?
מה הם הקריטריונים לבחירת בן/בת זוג מתאימים?
איך יודעים אם בני זוג מתאימים, משלימים זה את זה?
מהו הבסיס (היסודות) שזוג צריך לבנות, על מנת שהקשר שלהם יתפתח נכון וייצור בסיס איתן להמשך?
אילו ערכים צריכים לעמוד בבסיס קשר זוגי טוב?
מהם הדברים שיכולים להדליק "נורה אדומה" ולהעיד על בחירה שאולי איננה מתאימה?
בפגישתנו הקודמת שמעתי אותך מדבר על הרווחים שלנו כאשר אנחנו בונים יחסים טובים בקשר הזוגי, אז אנחנו זוכים לתמיכה, לחום, הבנה, אהבה....."אחרי המעשים נמשכים הלבבות"....
כולנו מוכנים עכשיו לקבל את זה, השאלה היא איך יוצרים את זה בפועל? אילו מעשים כל אחד מאיתנו צריך לעשות כדי להשיג את זה?
עוד הזכרת בפעם הקודמת שצריך שמשהו פנימי שיקשור בנינו? תוכל לפרט קצת יותר...מה זה הדבר הזה שקושר אותנו מבפנים?
האם יש חשיבות למטרות משותפות בזוגיות? או שהמטרות שלנו מתחלפות כל הזמן?
כמה זמן צריך להיות ביחד עד שמחליטים למסד את הקשר כדי שהיחסים לא יהיו ארוכי טווח ללא מחויבות או בפוטנציאל לפירוק?
לעיתים אנחנו רואים מצבים שלכאורה הקשר טוב ואוהב ואפילו נראה שיש התאמה, אבל אז צף ועולה הפחד של אחד מבני הזוג או של שניהם להיות מחויבים לקשר....הנה סיפור מקרה:
ספור מקרה: חוסר מחויבות לקשר
בן זוג עמו חייתי שלוש שנים, נפרד ממני לאחרונה. במהלך כל התקופה בה גרנו יחד, אפשר לומר שהכל היה מקסים, כולנו חיכינו לשלב שיגיע רגע הצעת הנישואין, זה ממש הלך לקראת זה. היה ברור לשנינו וגם למשפחות שהקשר שלנו מוביל לנישואים, ככל שהוספנו לדבר בנושא כן התחלתי להרגיש שהוא נלחץ. בשלב מסוים הוא ממש נבהל והסתלק, כעבור זמן קצר אפילו נפרדנו. אחרי זמן קצר הוא ביקש שנחזור אך לא היה מוכן לדון בנושא החתונה. בכל פעם שאני מנסה להבין את החשש שלו להתחייב לקשר הוא מוכן לדבר ואפילו מבין את המקום שלי אך הרעיון מלחיץ אותו, וחוסר רצון להתחייב לקשר, אבל גם אני חלק מהזוגיות הזו , האיש שאני אוהבת לא מוכן להתחייב לקשר ואלי. ברור לי לגמרי שהוא אוהב אותי אך הפרדוקס הוא ביכולת שלו להתחייב לקשר.
מה שמפתיע אותי זה שיש לי 2 חברות שגם להן היו מערכות יחסים יציבות שהובילו לנישואין אבל זה התפרק כחצי שנה לפני שמועד החתונה. באמת שלא הצלחנו ממש להבין את התופעה הזו של בריחת בני זוג שחשבנו שיהיו פרטנרים לחיים רגע לפני החתונה ולמרות שזה הוביל לשם.
מה מקור הקושי של הגברים להתחייב לנישואין?
איך שיטת החיבור יכולה לסייע לאדם להתמסר לקשר?
האם חוסר היכולת של הגבר להתחייב למערכת זוגית קבועה של נישואין נובעת מביטחון עצמי נמוך?
האם זה מתחושה שהם לא מספיק משמעותיים לקשר או מכך שהאישה יותר מוצלחת מהם בכל תחומי החיים והם יצטרכו להתאים את עצמם ולהתעלות באופן קבוע ומעייף?
האם זה קשור למצב הכלכלי בארץ ולחוסר ביטחון ביכולת של הגבר לפרנס משפחה שלמה?
האם באופן כללי זה יכול להיות שהגבר מרגיש שהוא לא יצליח לספק את הרצון של בת הזוג שלו?
כמטפלת אני פוגשת את הקושי להתחייב לקשר של שני הצדדים גם גברים וגם נשים האם זה נובע מאותן סיבות?
ספור מקרה: פחד מניתוק הקשר
כאשר אני מסתכלת על הקשר שלי עם בעלי לאחר 31 שנות נישואין ועם שלושה ילדים שבגרו ויצאו מהבית, אני מרגישה בודדה מאוד, הוא לא מפרגן, לא תומך, איננו משמש אוזן קשבת וגם לא חבר, אין לו שום עניין לעשות איתי שום דבר משותף, אין בקשר הזה שום אהבה, כל מה שהחזיק את הקשר ביננו היה הילדים, במשך שנים אני מתפשרת ועוד מתפשרת והולכת לקראתו אבל לא קורה ביננו כלום ואני מרגישה שאני נחנקת. קשה לי לקום וללכת מהסיבה שאני חוששת שלא אפגוש אדם אחר מתאים. אני חוששת שאשאר לבד, ולכן אני נשארת בתוך הקשר.
איך שיטת החיבור יכולה להסביר את הצורך בקשר ואת החשש מניתוק הקשר?
האם יש אלטרנטיבות מתאימות להישאר בקשר או להצליח להתנתק ממנו?
איך אפשר לשמור על איכות של הקשר בתוך הזוגיות?
סיפור מקרה: על בדידות
התחתנו די מהר כבר הייתי בת 32 והייתי לחוצה להתחתן לא יותר מדי עסקתי בלהבין, היתה משיכה ואמרתי שהכל יסתדר איך שהוא יש אלוהים בשמים והוא יסדר את העניינים. כל אחד מאיתנו עבד והיינו נפגשים בערב בבית. הוא היה הולך לראות טלוויזיה ואני הייתי מנקה, מבשלת, מקפלת וכו'. לפעמים כדי להיות לידו הייתי מקפלת כביסה בסלון, ונאלצתי לראות כדורגל או האח הגדול שלא סבלתי. ניסיתי לדבר איתו שיתן לי יותר תשומת לב, שחסרה לי שיחה טובה אך הוא היה עסוק באני עייף, צריך לנקות את הראש, טלוויזיה ומשחקי מחשב. למצב הזה הגיעו לעולם התאומים...הייתי עמוסה בעבודות בית ולא היה לי זמן בכלל להיות עסוקה בקשר הזוגי אבל היתה חסרה לי עזרה פיזית ממנו, היה חסר לי אכפתיות ממנו, היה חסר לי שיראה כמה הרבה מוטל על הכתפיים שלי בעוד הוא בעבודה וחוזר עייף לטלוויזיה ולחברים שלו. תפקדתי בבית כמו סינדרלה והרגשתי שעולה בי התסכול והכעס...הוא אף פעם לא שמע את התאומים בוכים בלילה ולא קם אליהם, אני חשה בודדה בזוגיות הזו, אני חשה לבד בעולם ושאני לא מעניינת אף אחד, אני קורסת מרוב עבודה בבית ואף אחד לא רואה את מה שמתחולל בתוכי. אני כל כך לבד.
כיצד שיטת החיבור יכולה לעזור להרחיב את המעורבות והשותפות של שני בני הזוג בחיי היומיום?
כיצד ניתן בעזרת שיטת החיבור ללמוד להיות יותר מעורבים, יותר אכפתיים ושיתופיים לקשר?
האם שותפות ואכפתיות היו ממלאים את הרגשת הבדידות שחווה האישה?