כל החיים שלנו זה מערכות יחסים. בני זוג, ילדים, חברים. גם בעבודה, גם במדינה, גם בעולם, הכול יחסים. ובעידן האגו הגדול, כשהפתיל מתקצר והקשיים מתרבים, יש צורך דחוף בשיטה לחיבורים טובים.
נתחיל בהגדרת היסוד. מצד הטבע, אנחנו עשויים מרצון ליהנות. רצון לקבל הנאה ותענוג. גם לדומם יש רצון להתקיים בטוב, וגם הצומח והחי רוצים לצמוח ולגדול, אבל הרצון של האדם זה משהו שאין כדוגמתו. רצון שמתפתח בקצב מתגבר, ורוצה לבלוע לעצמו את הכול. כתוצאה מכך, אנחנו בכל רגע משתנים, ומתעוררות בנו הרבה מאוד דרישות, הרבה תביעות מהסובבים.
בעלי חיים פועלים לפי דחפים אינסטינקטיביים. גם ילדים קטנים פועלים כך בדרך כלל. אבל לנו כדאי ללמוד להיות פסיכולוגים של עצמנו – להכיר את דחפינו הפנימיים, את צורות ההתנהגות והתגובות הטבעיות שלנו. חשוב להבין שמה שצף ועולה באישיותנו באופן טבעי, הוא עדיין לא אנחנו עצמנו, אלא "החיה" שבנו.
למה הכוונה? את ה"אדם" שבנו עלינו לבנות במו ידינו. איך? – לפצל את עצמנו לשניים: לאדם שחוקר ובוחן מצד אחד, ול"חיה" שבנו על כל דחפיה הטבעיים, מצד שני. ואין צורך להתבייש בה. אחרי ההבחנה הזאת, עלינו להתחיל להיות אדונים ובעלי הבית לחיה הזו שגרה בתוכנו. לשם כך עלינו להתבונן בעצמנו היטב: לבחון את טבענו האמיתי, לפתח מודעות לדחפים שלנו, ולבקר את עצמנו מהצד.
התנאי הראשון לקיום מערכת יחסים הוא ויתור. כולנו אגואיסטים, כולנו רוצים רק ליהנות, ולכן נאמר שאהבה זו חית מחמד שמגדלים על ידי ויתור הדדי. התנאי השני הוא חיוך. אפילו אם הוא מלאכותי, ולא ממש בא מבפנים.
למה שני אלה חשובים? כי האווירה המאצ'ואיסטית של היום משדרת "תראו לכולם מה אתם שווים, תפגינו עוצמה, תהיו חזקים", והיא זו שמייצרת לנו בעיות בחיים. בכוחניות אדם לא קונה דבר, מלבד שונאים ואויבים. הרי גם אם עכשיו הכנענו מישהו, מעתה הוא עסוק בחיפוש בלתי פוסק איך להכשיל אותנו, להוכיח שאנחנו אפסים.
ויתור וחיוך, לעומת זאת, נותנים לאחרים סביבנו דוגמא ליחס חיובי, מביעים רצון לשתף פעולה, להגיע להבנה, לפתור יחד דברים. אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אמרו החכמים, ואם משתדלים לוותר ולחייך לאחרים, פתאום מרגישים שגם בתוך הלב צצים כלפיהם רגשות חמים.
יחס גורר יחס, ולכן אם נתמיד בקו כזה נראה בדרך כלל שינויים גם מהצד השני.
בניית קשר זוגי זה תהליך של חיבור בין שני אגואיסטים, כאמור. מלכתחילה, כל אחד סגור בקליפה הקשה שלו, ואנחנו חווים חיכוכים כמו שני אגוזים. כדי להתחבר צריכים להיות רכים, גמישים.
מצב של זוגיות פירושו שנכנסנו לפחות במשהו האחד לתוך השני. וכמו שקורה בזיווג גשמי, כניסה של זכר לתוך נקבה, כך צריך לקרות גם בזיווג הפנימי. כלומר, בהתקשרות שבין הרצונות שלנו. כל אחד יתפקד גם כזכר וגם נקבה, ייתן ויקבל, עד שנהיה כלולים זה מזה באופן הדדי.
המושג "התכללות" אומר שפיניתי מקום בתוכי בשביל הצד השני, והוא פינה בתוכו מקום בשבילי.
בני זוג אינם יכולים להרגיש שהם מחוברים, אם אין תנועה ביניהם. חיבור בריא בין שניים מתקיים רק על בסיס שינויים. כמו בריקוד טנגו, כשאני זז, בת הזוג שלי זזה. אני קדימה, היא אחורה, אני אחורה והיא קדימה. בלי תנועה אין ריקוד.
אנו זקוקים להבנה ולעדינות נפש, כדי לראות כיצד משתנים המצבים כל הזמן. כמו בטבע, חייבת להיות גם הרגשת רעב וגם הרגשת שובע. בלי מר, לא נבחין במתוק. ניגודים ושינויים הם חלק מהחיים, אבל עלינו לדעת לשלוט במצבים השונים. מעל לכול, חשוב לזכור תמיד את העיקרון של הטנגו: אנחנו צועדים תמיד – יחד.
ההנאה ההדדית מהקשר בינינו צריכה להיות ביסודה של הזוגיות. שנינו חייבים ליהנות מהקשר באותה מידה. כלומר, אני צריך להיות רגיש מספיק כדי לחוש איך בת הזוג נהנית ממני, ולפעול בהתאם להרגשתה, וכך צריכה גם היא לנהוג כלפיי. על כל אחד מבני הזוג להשתדל להתחשב ברצון של האחר, ולהתאמץ להעמיד את כישוריו לטובתו.
רק כאשר כל צד ירגיש את השני ויתחשב בו, אפשר יהיה לומר שאנחנו רוקדים, נהנים – יחד. כשאני אהיה רגיש לשינויים שבך, ואת תהיי ערה לכל השינויים המתרחשים בי, אפשר יהיה לומר שאנחנו מתחילים לרקוד – טנגו.
אחד הכלים שעוזרים לבנות קשר הדדי הוא "סדנת חיבור". הכללים של הסדנה הם פשוטים: אנחנו מקשיבים מכל הלב לאחרים, לא מעבירים ביקורת או שוללים, מוסיפים משלנו על הדברים שנאמרים, והכי חשוב, באים פתוחים. כאילו עם מקטרת שלום ביד, ורצון לבנות יחסים חמים.
תרגיל לסדנת חיבור זוגית: ננסה לתאר לעצמנו שאנחנו זוג חלומי ממש. שהקשר בינינו הוא הכי טוב שיכול להיות. ניקח דקה או שתיים למחשבה, ואז נשתף את בני הזוג שלנו, איך קשר כזה נראה? מה יש בו?
נחפש כמה שיותר מילים, רגשות ותיאורים. ניתן לקשר המושלם צורה, טעמים וגוונים.
ובציור שמתהווה נשתדל להחזיק יחד. לחיות בתוכו כמו בתוך אגדה קסומה, כמו ילדים ששקועים באיזה משחק של הרפתקה.
במבט רחב, סביר להניח שכל האמור כאן לא יוכל להתקיים ללא סביבה תומכת. לזוג אחד, לבדו, יהיה קשה להתמיד בעבודה על בניית קשר.
האווירה שקיימת היום לא מעודדת חיבורים עמוקים, להפך. לכן התא המשפחתי קורס והזוגיות מתפרקת. גם במדינה רואים תהליך דומה, התעצמות האגו מפלגת ומשתקת. שלא לדבר על הזירה הבינלאומית, ועל מה שעלול לקרות עם כל הנשק. הטבע הסובב, גם אותו השחית האדם במסגרת התחרות ההורסת. עוד שליטה, עוד מכירות, עוד כסף.
בסופו של דבר תבוא ההבנה שמצד הטבע כולנו משפחה, וכדי לשרוד חייבים חיבור, התחשבות והשלמה. ואז, נצא יחד לתהליך חינוכי-תרבותי, כלל חברתי, שיגדיר זאת כמטרה עליונה בחשיבותה. במסגרתו, הקשר הזוגי יהפוך למעבדה ביתית קטנה, שבה נעבוד על פיתוח היכולת לאהוב את הזולת כמו את עצמך. השיטה האינטגרלית תלמד אותנו איך להוליד מעצמנו אדם חדש ואנושות חדשה, שיהיה לכולנו בהצלחה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 25 – bit.ly/45GSfnO