דיונים זו מילה כבדה, בחלק מהאנשים היא מעוררת ממש סלידה. דיונים בעבודה, במשפחה, עם חברים. מתכנסים, מדברים דיבורים, וכלום לא יוצא. כרגיל. אבל מה לעשות, אנחנו לא חיים לבד בעולם, ויש עניינים שצריכים לדבר עליהם, לברר, להסדיר עם כולם. מה יכול לגרום לדיון קבוצתי להפוך מפעולה מעיקה, לאינטראקציה שתגרום לקשר טוב בין בני אדם? על הגישה ועל הדרך לניהול דיון מחבר.
באופן טבעי, כמעט בכל דיון יש התנגשות מודעת או שאינה מודעת, בין רצונות, ציפיות, גאווה ואגו גדול של כל אחד ואחד. זהו הגורם הבסיסי לאווירה הלא-נעימה בדיונים. למרות כל השיטות והטכנולוגיות לניהול דיונים, עדיין אנשים יוצאים מדיונים לא מרוצים, בלשון המעטה, לפעמים ממש סחוטים ועצבניים. אומנם כבר הרבה שנים מדברים על סינרגיה, אבל קשה למצוא מקום שבו היא באמת מתקיימת. למה? כי האגו האנושי מתפתח, וגורם לכל פרט להתרחק עוד יותר מהאחר, לראות את עצמו בלבד. כך קורה לנו בכל רמה ובכל עניין, מהזירה הבינלאומית ועד למערכת היחסים הזוגית או המשפחתית.
כדי להגיע למצב שבו דיון קבוצתי יהפוך לכלי מחבר, לפני הכול צריך שהמטרה הסופית תהיה ברורה לכולם.
יכול להיות שאנחנו עושים דיון לגבי יציאה משותפת לטיול או לנופש, והמטרה שלנו היא לעשות לכולם מצב רוח טוב. יכול להיות שפתאום צצים לנו בחיים כל מיני דברים לא ברורים, ואנחנו חייבים לשבת יחד ולברר אותם. ייתכן שרצוננו לפתור סכסוך שכבר העמיק והתלבה, ויכולים להיות עוד הרבה מאוד מצבים אחרים. כך או אחרת, ההכנה לכך שדיון קבוצתי יהיה מחבר הוא שנסכים על המטרה הסופית שאליה כולנו שואפים.
ככל שנרומם את חשיבותה של המטרה הזו, אז אפילו אם בדרך אליה ניכנס לכל מיני מצבים לא נעימים, הרצון המשותף להגיע למטרה הנכספת ייתן לנו כוחות להתגבר עליהם, והדיון יבנה בינינו קשר עמוק עוד יותר.
אחרי שהמטרה הסופית תורגש כיקרה לכולם, כל אחד מהמשתתפים ישאל את עצמו על מה הוא מסוגל לוותר עבור השגתה. המצב הרצוי הוא שאותה מטרה תהיה כה חשובה, עד כדי כך שאם יתאפשר לי להגיע אליה, אני אהיה מוכן לוותר בדרך על הכול.
מכאן נוכל להתקדם לגוף הדיון, ולהציג את העניין המסוים שעליו הוחלט לדבר הפעם. זה המקום להציף את הדעות ואת הציפיות שיש לנו מכולם, מתוך ההבנה שאם נצטרך לוותר על משהו מהן, אנחנו מוכנים. כי לא הדרישות והטענות שלנו חשובות, אלא השגת המטרה הסופית. עם גישה כזו, דרך אגב, בהחלט יכול להיות שעד שנגיע למטרה אנחנו כבר לא נהיה אותם בני אדם שהיינו בתחילה.
הדגש החשוב להצלחת השלב הזה בדיון הוא, שכל אחד יתאמץ להתכלל מכולם. כלומר, ינסה להרגיש מה הם רוצים, וגם לקבל את רצונם. אם כולם יחזיקו בגישה דומה, אנחנו נראה איך הדיון מקדם אותנו ומקרב בינינו. כדי שיהיה לנו כוח להתייחס כך לאחרים, אנחנו נצטרך בכל פעם לרומם עוד יותר את חשיבות המטרה, ולהזכיר לעצמנו שאנחנו מקשיבים, מקבלים ומסכימים עם הנאמר, רק כדי להגיע אליה. בלי חיבור בינינו לא נוכל להשיג אותה, ולכן ההתקשרות לאחרים על ידי הדיון הזה משמחת אותנו.
אחרי שכל אחד השמיע את דבריו וכולם השתדלו להתכלל מכולם, נתקדם לשלב הבא בדיון. עתה נראה יחד, מה נוכל לממש בפועל מכל מה שהעלינו, ואיך כדאי לעשות זאת בדיוק. את הדברים שכעת איננו מסוגלים לבצע נרשום לפנינו, כי אולי בהמשך נוכל לקחת על עצמנו גם אותם.
במבט כולל על שלבי התהליך רואים, שניהול דיון מחבר מתבסס על כך שכל אחד מבין שכדי לזכות להצלחה עליו להתחבר לאחרים. דבר כזה ייתכן, רק אחרי לימוד והכרה עמוקה שהחיים עצמם מקדמים אותנו למצב יותר ויותר מחובר: אין ברירה, העולם שלנו נעשה מקושר, אנחנו משפיעים זה על זה ולכן תלויים זה בזה. ואם היום רואים שזוהי המגמה, מחר יהיה ברור שזו החוקיות של המציאות החדשה.
העתיד הטוב נמצא בהתקשרות אינטגרלית בין כולם, ומכאן נגזרת המטרה הגדולה שכדאי להחזיק תמיד מול עינינו: אני רוצה להגיע לחיבור שלם עם האחרים. אני רוצה להשתמש בכל הרצונות, המחשבות והפעולות שלי, בכל היוצרות שמתגלים ושעוד יתגלו בי, להעמקת הקשר שלי עם כל אדם ואדם. בהתקשרויות כאלה אני אפתח לעצמי אפשרויות צמיחה שאין כדוגמתן, ולכן רק אל החיבור אני שואף כל הזמן.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1304 – bit.ly/3x4NILr