חיים חדשים

שיחה 1128

הצורך להיות עם עצמי

שיחה 25.06.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו הוא 1128, והיום נדבר עם הרב לייטמן על הצורך שמרגיש האדם לקחת קצת זמן לעצמו. היום שלנו "מפוצץ" בדברים, אנחנו כל הזמן בריצות ולפעמים האדם מרגיש ש"אני חייב כמה דקות, לשבת קצת בנחת עם עצמי, לא לעשות שום דבר, פשוט להיות שם כדי למלא את הבטרייה". ננסה להבין מאיפה הצורך הזה נובע, מה אפשר לעשות איתו בדרך לחיים הכי טובים שרק אפשר.

ניצה: כמו שתיארת, אני כאישה יכולה להגיד שאני מרגישה מאוד את הצורך הזה. אם אני אנסה לתאר איזו סצנה איך נראה היום שלי בדרך כלל, אז הוא מתחיל מוקדם בבוקר עוד לפני שבני הבית מתעוררים, אני כבר מספיקה לקום לארגן קצת את המטבח, לשים איזה סיר על האש, ואז לפזר את הילדים לגן, לבתי ספר. בעבודה מחכים לי המיילים, הטלפונים, ויכולה להיות גם איזו משימה. אני כל הזמן מרגישה שאני באינטראקציות אינסופיות עם אנשים. כשאני מגיעה הביתה אני כמובן ממשיכה הלאה עם הילדים, עם החוגים, כל הזמן סביב פעילות ואינטראקציה. וכשמגיע רגע מסוים בערב יש איזה רצון לקחת פסק זמן לעצמי, רגע אחד להיות עם עצמי. ההרגשה היא לפעמים שנגמר האוויר, נגמר החמצן.

אני יכולה לספר לך משיחה עם הרבה מאוד חברות, שלא תמיד יש את הזמן הזה, והרבה פעמים חולפים ממש ימים ושבועות בלי שיש רגע אחד להתכנס שנייה עם עצמי ולשבת עם עצמי, והתחושה היא שכבר אין לי יותר מה לתת, נגמר לי האוויר. קודם כל ננסה להבין מה זה הצורך הזה שיש לי לחזור רגע לעצמי, לאיזו התכנסות פנימה. מה הוא הצורך הזה שפתאום אני ממש מרגישה כאילו אין לי יותר מה לתת אם אני לא אהיה פה רגע עם עצמי, מה זה הדבר הזה?

אני חושב שהצורך הזה במיוחד מופיע אצל נשים. גברים פחות מרגישים חיסרון בזה שאני צריך לחשוב על עצמי, איפה אני, מי אני, מה אני, למי אני, איך אני נמצא באיזו התקשרות ואינטראקציה עם אחרות ואחרים, זה במיוחד אישה עם נשים. זה אצל נשים יותר, כי באישה הרצון לקבל שלה, האגו שלה, הטבע שלה בנוי בצורה כזאת שדורש יותר התכנסות פנימית.

אישה חיה הרבה יותר בפנים עם עצמה ומסתכלת על החיים מתוך עצמה, לא כמו גבר. הגבר, אנחנו רואים את זה בילדים, הם כולם חיים כאילו בחוץ, העיקר לקפוץ מעצמו החוצה. ואם אנחנו מסתכלים על הבנות, לא, הכול בפנים, הכול מופנם. וזה לא בגלל צניעות, זה טבע שונה לגמרי. טבע האישה הוא רצון לקבל, היא סופגת וסופגת בתוכה יותר ובודקת עד כמה מתאים או לא מתאים לה וכן הלאה, זאת ההסתכלות שלה על החיים. ואת הטבע של גבר רואים על ילדים, להשפיע, לתת, לשבור, לקפוץ, ולעשות יחד, דווקא יחד, קבוצה כנגד קבוצה. נשים לא, כל אחת בפני עצמה.

לכן זה שאישה דורשת זמן כדי להיות ממש עם עצמה, לחשוב על עצמה מה קורה לה, לעשות איזו רביזיה פנימית, זה טבעי. אישה לא תגיד לגבר "מה קורה, איפה הכדורגל, תדליק טלוויזיה", אישה בדרך כלל אומרת "בוא, אנחנו צריכים לדבר על העניינים שבינינו", הגבר לא מבין בכלל מה היא רוצה. "איזה בינינו? קמנו בבוקר, עברנו את היום, תני לי עכשיו לראות את הכדורגל". "לא, אני צריכה לדבר על מה שקורה בינינו, על היחסים, על איך אתה מתייחס אליי" וכן הלאה. היא מחכה לאיזה יחס, והוא לא מבין איזה יחס. לזה צריכים לחנך, לגבר אין דבר כזה, הוא חי מחוצה לו, זה הטבע שלו הגשמי וגם הטבע הרוחני. ואישה היא ההיפך, היא מוכנה, בנויה לספוג לתוכה, והיא אוגרת. כאילו כל העולם הוא כדי שהיא תקבל ממנו ותאסוף כל מיני דברים. והגבר הפוך, לצאת ולקפוץ ולרוץ בכל העולם. זה בעצם כך בצורה פשוטה מאוד, אבל זה כך.

לכן כשאת אומרת שיש לך צורך להיות עם עצמך, לקחת פסק זמן לעצמך, זה נכון, אני מאמין לך שזה כך. ובאמת אנחנו צריכים לחנך את הגברים שאישה דורשת את זה ובצדק, כי כך הטבע שלה. גבר צריך כאן להבין את זה ולהתגבר, לכן הוא גבר שיתגבר על עצמו ויסייע לאישה למלאות את עצמה, את אותו חלל שיש לה, כי היא לא מרגישה מה היא מקבלת מהעולם מזה שהיא תורמת לעולם כל הזמן. "משך היום נתתי נתתי ונתתי, הייתי עם כולם בעבודה, עם הילדים, עם הבעל, עם הכול".

ניצה: כל הזמן מישהו רוצה ממני משהו.

כן, "אני נותנת ונותנת, מה יש לי מזה?". ולזה צריכים באמת לחנך את הילדים וגם את הבעל שיתנו לאישה את הזמן, את הכבוד, את תשומת הלב. אבל אין לנו את היכולת גם להבין וגם להרגיש, כאן צריכים חינוך.

ניצה: אני רוצה לשתף בנקודה מאוד מעניינת כי אני מכירה את זה מעצמי. אני זוכרת שכבר היה לי את הרגע הזה, זה לא רגע לעשות בו משהו, אפילו לא לישון. זה רגע שאני יכולה לבהות בנקודה, כאילו לחלום בהקיץ כמה דקות, אני אפילו לא מבינה בעצם מה קורה לי, אבל באיזה אופן משהו מתארגן מחדש.

את מרגישה שעכשיו את עם עצמך, אפילו שאין לך שום דבר, אבל לא לתת ולא לקבל ולא כלום.

ניצה: איזו נקודה שאני כאילו אני צפה, וכאילו לא יודעת באיזה עולם אני נמצאת.

מחליפה את הדיסק.

ניצה: נכון. אז ננסה באמת להבין באמת מה קורה לי בתוכי? כי אני יודעת שאני בוהה באיזו נקודה, חולמת על משהו כמה דקות, ומשהו בגוף יודע לארגן את עצמו מחדש. מה התהליך שהגוף שלי עובר, מה הוא מארגן בעצם מחדש בפנים?

הסתכלות חדשה על החיים, על העולם, בשביל מה, למה, איך. אולי מחשבות עמוקות כאלה אין כל כך.

ניצה: נכון, להיפך זה משהו שטוח, צף.

כן, אלא לתת לחיים להמשיך לזרום כמו שהיה אתמול, אבל אני מרגישה שזה הכול קורה בשבילי.

ניצה: באותו רגע?

כן, זה שאני נמצאת בזרימה הזאת וכך החיים עוברים.

ניצה: זה בעצם הרגע הזה, פסק הזמן הזה, שאני לא נמצאת בשום עולם למעשה, איזה משהו כזה כמו ציפה, זו מין הרגשה שאני עוד פעם עושה איזה סנכרון עם החיים, עם האנרגיה הזאת של החיים, ובלי להבין אפילו מה קורה לי. המערכות עושות איזה סוג של התאמה, איזה סנכרון, ופתאום אני מרגישה שיש לי כוח לקום, שחזרה לי הנשימה, ממש ככה, מרגישים את זה פיזית, "חזרה לי הנשימה ואני יכולה לקום ולהמשיך במה שעשיתי קודם". אז מה באמת קרה לי, מה עשיתי, איזו השתוות עם הזרימה של החיים?

הסכמה עם מה שקרה. הסכמה.

ניצה: סוג של הסכמה .

של כל היום שעבר עם הילדים, עם הבית, עם הבעל, עם העבודה, עם כל מיני פעולות שהייתי צריכה לעשות, אני מסכימה עכשיו שככה זה עבר, אלו החיים שלי, ואני מוכנה להמשיך.

ניצה: אם כבר הגעתי לנקודה הזאת ויש לי את הכמה דקות האלה, איך היית ממליץ לעשות אותן בצורה הטובה ביותר כדי שבאמת זה יהיה אפקטיבי, שאני אוכל להפיק את המקסימום מהרגעים האלה, אני צריכה בכל זאת לחשוב על משהו, לכוון למשהו?

אנחנו צריכים לחנך את האדם לכוון את החיים שלו למטרה האמיתית של החיים. שהוא באמת ירגיש, בכל מה שהוא עבר ויעבור עוד, שיש לו בזה צורך גבוה, נעלה, והוא צריך להמשיך את זה כדי לממש משהו יותר מעצמו, מהמשפחה, מהעבודה, כל מיני דברים, והוא כאדם קטן במיליארדי אנשים שסביבו. הוא צריך בכל זאת לקשור את עצמו כאן לזרימה של הטבע, עד כמה שכל הדברים שהוא עבר, הם גם נכנסים לסך כול הפעולות הגדולות שמביאות אותנו לתיקון הגדול, לגמר התיקון, למצב שאנחנו מגיעים לעולם הנצחי, השלם, מתוך העולם הקטן והנבזה הזה.

ניצה: אם היית מסתכל על אותה אישה שיושבת עכשיו ויש לה בדיוק את הרגע הזה, דבר אליה, אלי, מה אתה אומר לי, על מה לחשוב. התיישבתי עכשיו, יש לי רגע אחד, למה לכוון?

קודם כל להרפות, זה ברור.

ניצה: להרפות, לשחרר.

ולהשתדל לחשוב שאת מנוהלת על ידי חוקי הטבע ואין לך ברירה, את בכל זאת תתפקדי כמו שהטבע יקבע לך. אבל מה שכן את יכולה לעשות, בכל זאת, להשתדל להבין לאיזה צורך זה קורה, לאיזה צורך זה קיים, לאיזו מטרה זה מביא אותך, גם תחת המשפחה והעולם כולו, כי בכל זאת יש כאן משהו שנפעל על ידי הכוח הכללי של הטבע ויש בזה איזה צורך. אבל איזה? שאני רצה כך ממש כמו הסיבובים [בגלגלי] האופנים האלו מהבוקר עד הלילה ומחר ומחרתיים זה יהיה אותו דבר עד הרגע שאני כבר לא יכולה לקיים את זה ואז ידוע מה קורה עם כל אחד ואחד. אבל בכל זאת החיים האלה צריכים להיות כמו כל דבר בטבע, הם חייבים להיות עם איזה סיבה, תוכן ותוצאה.

אני חושב שהאישה, דווקא בגלל שהיא מתיישבת ולא עוסקת כמו גבר שרץ כל פעם מכדורגל לעבודה ומשם לדוג דגים ולשם ולעוד משהו ככה, כמו ילד קטן שכל הזמן מתרוצץ, האישה יכולה כן לברר לעצמה את מהות החיים. למה אני רצה, בשביל מה אני רצה? נכון שיש לי אהבה לילדים ולבעל ולכל זה, אני מוכנה לעשות הכול בשבילם, אבל זה הכול מהטבע שמנהל אותי. אני אוהבת ילדים בגלל שיש לי לזה נטייה כזאת מהטבע, אני עם בעל בגלל שאני קשורה אליו וזה גם בא לי מהטבע. גם זה שאני יכולה לעבוד עשרים שעות ביום, גם זה בא לי מהטבע. גבר לא מסוגל לזה. זה ברור. אז זה אך ורק כדי לשאול באמת ברצינות, מה הטבע רוצה ממני. וכאן אישה יכולה באמת להגיע לעומק היחס של הטבע אליה, כאישה. כי האישה גם בזה דומה לטבע, היא מולידה כמו הטבע, היא מכוונת את בני הבית שלה, היא מסדרת, היא עושה הכול, זאת אומרת, אישה זה "הבית". בית זה כמו הטבע כולו, זה הבית שלנו. לכן אני חושב שדווקא נשים במסגרת הזאת עם השאלות האלה, "אני חייבת לברר מה קורה איתי", בזה נשים יותר רציניות מהגברים.

וזה מה שאנחנו רואים גם בחוגים שלנו, כל החוגים שלנו הם על מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה חיים, למה חיים? אמנם שיש במסגרת שלנו גם חוגים לחינוך ילדים וגדולים וכן הלאה. אבל בכל זאת נשים זה הרוב, מסך כל מי שמגיע אלינו לכל מיני המסגרות ולומד, עד 70% הן נשים, הן נשים ממש, ואני שמח מזה. כי אנחנו רואים במשך ההיסטוריה שדווקא הנשים מחזיקות את החיים, מנהלות את החיים, ואנחנו הגברים נהנים, רק משחקים ועושים מלחמות וכל מיני דברים, יש להם כוח אמנם, אבל הם עושים את זה לא בגלל שיש להם אחריות, האחריות נמצאת אצל הנשים.

ניצה: אם הבנתי נכון, מה שהוספת לי עכשיו זה שאם קודם חשבתי שאני לוקחת פסק זמן כדי להתחבר לעצמי, למשהו פנימי, עכשיו אמרת לי, ההתייחדות שלך ברגעים האלה זה דווקא עם הכוח של הטבע, עם הכוח של החיים, זה דווקא עם משהו שהוא הרבה יותר גבוה וגדול ממך ומהכול ביחד. ואם אני עושה פעולה שהיא הכרתית ואני מנסה אפילו להרגיש את הטבע הזה ולהרגיש מה הוא בדיוק רוצה ממני, לאן הוא מכוון אותי, דווקא מהרגעים האלה אני יכולה להפיק באמת הרבה יותר. זה לא רק איזה מצב של איזה חצי חלום כזה בהקיץ, אלא יש פה משהו שכבר נמצא בהכרה והוא כבר ממש עושה איזה רגע של התייחדות.

כן. אני חושב שלאורך ההיסטוריה ודאי היו כאלה נשים שרצו לברר מה קורה להן. אבל בזמננו זה במיוחד.

ניצה: כן, זה מורגש הרבה יותר חזק.

כן.

ניצה: יכול להיות גם שהיום הכול הרבה יותר רועש ויש הרבה יותר מטלות, אין את הרגע הזה שנחים. יש המון רעש מסביב, העולם החיצוני כל רגע דורש ממך כל רגע משהו ואז התחושה היא שאין רגע דל.

אני מקווה שהעולם יפסיק לעבוד על האישה, לבלבל אותה, עם האופנה וכל מיני פיתויים כאלו.

ניצה: הדברים החיצוניים יותר.

כן, פיתויים כל הזמן. אלא ההיפך, שיראה לאישה איפה היא יכולה באמת למלא את עצמה ואיך היא יכולה להרגיש את עצמה שהיא לא מנוצלת, אלא היא דווקא מנצלת את החיים שלה להשגת דרגה יותר גבוהה.

ניצה: אני על עצמי הרגשתי הרבה פעמים שגם במפגש עם חברות, אם הוא מפגש נכון עם חברות, דווקא שם אני גם מצליחה לפגוש את עצמי ולקבל את "האוויר הזה" הכול כך חשוב שאני מצפה לו. ננסה להעביר את הדיון למרחב הזה של חברות טובות שנפגשות יחד בסלון ויש להן זמן משותף. מה הדבר המיוחד שקורה ביניהן שגם נותן לאישה להרגיש שהיא פוגשת את עצמה, שהיא מקבלת פתאום שוב את האוויר הזה לנשום?

קודם כל אני חושב שאישה חייבת חברה לא פחות מגבר, רק חברה יותר ספציפית. אם גבר מגיע כדי להתחבר ולבנות ולעשות משהו ככה כמו משחקים, כמו ילדים בצורה טבעית, ככה זה ממשיך, בכל זאת אנחנו רואים שהוא כמו ילד רק יותר גדול. נשים בכל זאת רוצות להתקשר ביניהן ולהתארגן למלאות, לרפאות, לסדר, לשנות את המצב שמתגלה להן במשך החיים. זאת אומרת, האם זה מועיל להן, בשביל מה, למה? הן יותר החלטיות. אם הילדים והגברים באים כדי למלא את זמנן ועד כמה שמילאו אותן טוב, חוץ מזה הן לא צריכות שום דבר. אישה צריכה לראות תוצאה, בשביל מה היא באה ומה יש לה כתוצאה מהפגישה, מאיזו פעולה. ולכן אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו משתמשים בנשים כדי ללמד אותן איך לטפל בגברים ובכלל במשפחה.

ניצה: כשאישה פוגשת חברות, מה במפגש הזה גורם לה להרגיש שחזרה לה הנשימה, שפתאום יש לה אוויר חדש?

שהיא מקבלת איזה כיוון איך לשפר את המשפחה, זה כבר בשבילה סיכום טוב מהפגישה עם החברות. שהיא מקבלת טיפים לכל מיני דברים בחיים שהיא נתקעת בהם, זאת אומרת, היא רוצה ללמוד משהו שיעזור לה להתמצא בחיים יותר נכון.

ניצה: זה נכון, כי באמת הדברים האלה שלפעמים לומדים מחברות, אלה דברים שלא לומדים בשום בית ספר. אף אחד לא באמת מלמד את הפרקטיקה של החיים, בשאלות החשובות של החיים, אף אחד לא מלמד את זה וזה נכון, משהו במפגש של החברות נותן אולי אפילו ביטחון.

כן.

אורן: עכשיו יש לי שאלה כגבר, שמקשיב בקשב רב לדיון.

ניצה: מה אתה מפריע לנו, מה אתה נכנס לנו לשקט.

מצאנו סופסוף את הגל המשותף.

אורן: דברתם קודם על זה שלאישה מצד הטבע יש אפשרות, אפילו עשרים שעות ביום, להיות כל הזמן בנתינה ובעשיה לבעל, לילדים, לעבודה, בלי סוף. ואמרת שגבר בכלל לא מתקרב לרמות כאלה.

הוא לא מתקרב בכלל.

אורן: אני גבר, כך ברא אותי הטבע, אני מרגיש קצת לא נעים בסיטואציה, אבל זה מה שיש. איך אני יכול להעצים את הכוחות שלי, שגם לי יהיו כוחות כאלה גדולים?

אני לא חושב שהאישה דורשת ממך יותר.

אורן: לא אכפת לי מהאישה, יש לה הרבה יותר "בטריות" ממני. לי יש אחת קטנה שנגמרת צ'יק צ'אק ולה יש "בטריות", "מטענים", הכול. איך אני יכול לקבל קצת כוחות כאלה, כאלה תעצומות?

אתה יכול לעשות את זה רק ממקור החיים. אז תקבל חינוך, ידיעה, הרגשה, שמה שאתה עושה, אתה נכנס למשחק החיים. גבר מקבל הכול ממשחק, אישה ממעשה, במקום. לכן אתה צריך לפתוח לעצמך מטרה שהיא לא בית, עבודה, אפילו בילוי או משהו, אלו הדברים הרגילים שגברים איכשהו משתתפים בהם ברצון או ללא רצון, אבל איכשהו משתתפים. כדי באמת להרגיש שאתה נמצא בתהליך נכון בחיים אתה צריך לגלות מטרה עליונה שהיא למעלה מהחיים, מטרה יותר מופשטת מהחיים, שדווקא לאישה קשה מאוד להתקשר לאותה המטרה, כי היא יותר ריאלית, ארצית, מהגבר שהוא הרבה יותר אוורירי. הם צריכים בסופו של דבר להשלים זה את זה, אבל כך הוא הטבע.

ולכן הגבר צריך לגלות מטרה שהיא למעלה מהחיים ולהשתדל להשיג אותה. בזה שהוא משיג את המטרה הנעלה הזאת, למעלה מהעולם שלנו, בזה הוא גם מקרין אותה לאישה והאישה עוזרת לגבר להשיג את המטרה בזה שהיא תומכת בו בצורה הגשמית, קודם כל. היא מעוררת אותו, ממש דוחפת אותו, להשגת המטרה הרוחנית. כמו אימא ששולחת ילד לבית ספר, גבר שחייב לצאת להרוויח, כך היא דוחפת את הגבר שלה שהוא חייב לצאת ולהרוויח את המטרה הרוחנית גם לה.

אורן: גם אני רוצה איזה טיפ אחרי כל הטיפים שנתת לניצה. נגיד שיש לי חמש דקות בסוף היום לשבת בנחת עם עצמי. על מה כדאי לי לחשוב כדי שהחיים שלי יגיעו למקום הכי גבוה שרק אפשר?

הכי טוב אם בחמש דקות האלה אתה מתקשר לקבוצה שנמצאת כולה בהליכה למטרה הרוחנית הזאת.

אורן: אבל אני צריך משהו אישי.

זה אישי.

אורן: אז על מה אני חושב?

לא להיות לבד.

אורן: בסוף היום אני רגיל לשבת במרפסת לעשן סיגריה, אלו חמש הדקות של השקט שלי. הרבה אנשים, דרך אגב שאני מכיר, מעשנים סיגריה בשביל חמש הדקות האלה של השקט. קצת להתנתק, להיות עם עצמי, אני במרפסת בסוף היום, חמש דקות עם סיגריה. תן לי טיפ על מה כדאי לי לחשוב, שחמש הדקות האלה באמת יקדמו אותי לאיזה מקום בחיים.

איך התקדמתי במשך היום למהות החיים.

(סוף השיחה)