אישה. אימא. מנהלת. קמה לפני כולם, מארגנת את המטבח, שמה איזה סיר על האש, יוצאת לעבודה מוקדם. אינטראקציות, פרויקטים, עניינים, ובסוף היום עוד משרה מלאה עם הילדים. פעילות נונסטופ, נתינה אינסופית. ויכולים לעבור ימים ואפילו שבועות בלי שתהיה לה הזדמנות לשבת רגע עם עצמה. ומתישהו מגיעה התחושה שזהו, אם עכשיו היא לא עוזבת הכול ומתכנסת רגע פנימה, לא יהיה לה מה לתת יותר. האוויר ייגמר לה.
מוכר לכן הדבר? מאיפה זה בא? איך נכון לעבוד עם הרגעים הללו כדי להוציא מהם את המקסימום שרק אפשר?
הצורך להיות עם עצמי מופיע במיוחד אצל נשים, כי אישה מטבעה בנויה בצורה כזו שדרושה לה התכנסות פנימית. טבע האישה לספוג לתוכה עוד ועוד, לאסוף הבחנות מהעולם, ואז לבדוק מה מתאים לה, מה פחות. הגבר לעומתה, חי הרבה יותר בחוץ. תנו לו לצאת, לרוץ, לקפוץ, להתפרץ, לשבור, לשחק עם חברים נגד הקבוצה המתחרה. לכן אך טבעי הוא שדרוש לאישה זמן להיות עם עצמה.
ברגעים הללו, יש נשים שרוצות פשוט לשבת בשקט. לבהות באיזו נקודה, כאילו לחלום בהקיץ, להיות במצב של ציפה. הן מרגישות שכך המערכות שלהן כמו מתארגנות מעצמן מחדש, שחוזרת להן הנשימה. מה שקורה בתוכן זהו בעצם תהליך של הסכמה. הסכמה עם מה שקרה, עם היום שעבר עליהן, עם מה שהן עברו עם הילדים ועם הבעל, עם מה שהיה בעבודה, עם כל מיני פעולות שהן נדרשו לבצע וכן הלאה.
וכאן אפשר להוסיף, מעבר לרגיעה עצמה שהיא מאוד חשובה, עוד בירור ומחשבה בנוגע למהות החיים, למשמעות הגדולה.
למה אני רצה? בשביל מה? נכון שיש לי אהבה לילדים ולבעל ואני מוכנה לעשות הכול בשבילם, נכון שאני מסוגלת לעבוד כמעט 20 שעות ביממה, אבל השאלה היא לשם מה נתן לי הטבע כאלה כוחות?
הרי אין בטבע שום דבר שהוא סתם, לכל דבר יש סיבה ותוצאה. ואני, מאיפה אני, ולאן? האם הטבע רוצה לקדם אותי לאיזה מקום, או שלהעביר את היום כמו אתמול ושלשום זה בסדר גם למחר?
אישה שתתעמק בשאלות הללו, תוכל לגלות עומקים חדשים ביחסו של הטבע אליה, ואפשרויות להתפתחות פנימית בלתי מוגבלת. כי אישה דומה לטבע, גם היא מולידה, נותנת חיים, מסדרת הכול באהבה. ואם רק תלמד לפתח את הפוטנציאל הרוחני שטבוע בה, היא תוכל לממש את עצמה ברמה הכי גבוהה.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1128 – bit.ly/2KrJ7j3