חיים חדשים
שיחה 256
שכנות טובה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.11.13 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים ללמוד איך לפתח יחסי שכנות טובים. אנחנו רוצים להעמיק את ההבנה שלנו איך לבנות חיים שבהם יהיו היחסים בינינו לכל אדם באשר הוא טובים, ובפרט להבין את מערכת היחסים בין שכנים. אתה מדבר על כך שבמצב האופטימאלי, במצב מתוקן, שבו נעבור תהליך ונפתח יחס חדש וטוב בינינו השכנים, נרגיש שאנחנו חוזרים הביתה, לבית משותף, נכנסים למקום של רוגע, של טוב, של ביטחון, למקום שמנקה ממני את כל הדברים הלא נעימים שחוויתי בחוץ, וענן של טוב שורה עלי.
אני מאוד רוצה להגיע למקום הזה, אבל עוד לפני שאשאל אותך איך מגיעים לזה ומה התרגילים שצריך לעשות, אני רוצה להבין למה במערכת יחסים עם אנשים זרים אני אמור להגיע לזה. מה זה שכנים? שכנים הם לא קרובי משפחה שגרים איתי, שכנים הם אנשים זרים.
רגע. זה אנשים זרים שגרים אתך באותו בניין.
אורן: נכון, אנשים זרים שגרים איתי באותו בניין. למה באינטראקציה עם אנשים שהם בעצם זרים, אני יכול לייצר לעצמי את הענן הטוב הזה, את ההרגשה החמה, המחבקת, המרגיעה? מה יש במערכת היחסים הזאת ביני לבין זרים, שיכולה להיות איומה ביותר, שתמרר את חיי ממש?
למה אתה מרגיש כך?
אורן: כי אני מרגיש שהם מאיימים על החיים הרגועים והטובים שלי ושל משפחתי.
אתה מרגיש שהם נכנסים לתחום שלך.
אורן: נכון, שהם חודרים לפרטיות שלי, של משפחתי, ומעיקים על החיים הטובים שרציתי לייצר לעצמי.
ואת זה אתה לא יכול לפתור.
אורן: ומהם אני לא יכול להיפטר.
לא, לא יכול. זאת אומרת, יש שטח משותף, שזה באוויר ובקרקע ובקומות ובלובי ובחדר מדרגות ובחנייה, בכל דבר, אפילו באוויר, נשרף לו משהו ואתה נחנק. נכון?
אורן: נכון.
זהו זה, מה יש לעשות?
אורן: אפילו שלא נשרף. אני גר בבניין ישן של ארבע קומות, מישהו הביא איזה תנור, עם ריחות מיוחדים, כל הבניין הפך לענן שלא הצלחתי להבין כל החורף ממה הוא נובע.
נכון. ואצלי, בקומה שמתחתיי, אוהבים לעשות על האש.
אורן: כן, לתוך המרפסת שלך.
לתוך המרפסת שלי. אנחנו נוגעים זה בזה, אין ברירה. יש לנו שטח משותף, עד כדי כך ששכן יותר חשוב לי מכל אדם אחר שבעולם, כי הוא כביכול חי בדירה שלי במשהו.
אורן: כן, משפיע עלי יותר מכולם. נכון.
אני כבר לא מדבר על הילדים שלו, ילדים שלי, כי אז זה עוד יותר מורגש, אבל נניח אפילו בלי ילדים. לכן זה חשוב.
אורן: כן. זה משמעותי ביותר. אני רוצה להבין איך יכול להיות שדווקא עם האנשים הזרים האלה אני אוכל להגיע לתחושות של רוגע וביטחון.
רגע, אני מצטער, הוא לא זר, הוא חי בדירה שלך.
אורן: מה זה, בדירה? בבניין.
בדירה. הריח שלו נמצא אצלך? הרעש שלו נמצא אצלך?
אורן: כן. אני שומע איך אשתו צועקת עליו, אני לא יכול לישון.
אתה שומע את המוזיקה שלו, כל דבר.
אורן: כן. אני מכיר את כל מערכות היחסים של כוללם עם כולם, כי הם צועקים כשאני רוצה לנוח.
ממש כאילו זה נמצא אצלך בסלון.
אורן: כן, אפילו השכן בבניין ממול, אני כבר יודע את כל הדיונים שלו, על הצוואה, על הילדים, איך הוא הביא את השיפוצניק הדפוק הזה, אני יודע הכל על כולם.
אז למה אתה לא תצעק אליו, משה, שמעתי שקנית נעליים טובות, איך הן, בסדר גמור או קצת לוחץ? למה אתה לא תדבר אתו בצורה כזאת?
אורן: כן. זה עצוב, אני צוחק, אבל זה עצוב.
למה לא?
אורן: כי אני אפילו לא יודע איך הפנים שלו נראות, אני רק מכיר את הדיאלוגים שלו עם אשתו.
כי אתה לא רוצה להכיר. רגע. אבל עכשיו, כשאני בא אליך, אני מציע לך איזה דבר טוב לקנות, זאת אומרת, שכן טוב במקום שכן רע.
אורן: כן. זה חלום.
כל השכנים באותו בניין. ואחר כך נדבר גם על השכן ממול.
אורן: כן, קודם נסתדר אתנו.
כן. אז קודם כל, אני רואה שאתה כבר מוכן לקנות.
אורן: לגמרי. לקנות שכן טוב. איפה מוכרים?
איפה? אני מוכר לך. אני מוכר לך את כל הבניין א'-א'. שכנים טובים, מחייכים, ממש תענוג להיות יחד איתם, לראות אותם, לדבר איתם, אתה ממש מרגיש בקרבתם עונג, רוגע, מצב הרוח מיד עולה. זה אפשרי. אז אתה שאלת, למה דווקא עם השכן אני יכול לפתח מערכות יחסים כל כך טובות?
אורן: בדיוק.
בגלל שהוא חי בתוך הדירה שלך. אז זה יכול להיות או רע מאוד, או טוב מאוד. זה לא יכול להיות ניטראלי, אתה לא יכול להיפטר ממנו.
אורן: לצערי הרב.
זהו. אז יש כאן שני מצבים, או כך או כך, או טוב או רע. מפני שבדרך כלל זה לא מעולה, משתדלים לפחות לא להרגיש זה את זה. גרתי קודם במקום אחר, וראיתי שכן שבנה עוד קיר. זאת אומרת שהיה לו קיר בינו לבין השכן, ולשכן אותו דבר, איזה תכנון "יפה", כאן חדר שינה ושם מטבח. ואשתו של השכן מתחילה באחת עשרה בלילה לעשות כלים.
אורן: לדפוק שניצלים
כן. חוץ מזה שזה שניצלים, אבל עוד לדפוק. אני מבין. זהו. אז הוא בנה עוד קיר אחד.
אורן: שכן חכם. גם לי יש חלום, ברגע שישתחרר לי קצת כסף, אני כבר מתכנן איך אני מרפד. יש לי קיר, אני ממגן אותו, אני צריך להביא מומחה סאונד, כדי לבטל את כל הרעשים שהיום חודרים לי מהדירה השכנה.
זה לא יעזור. כי זה לא עובר דרך הקיר, זה עובר דרך הצנרת.
אורן: הם יושבים לי מכאן ומכאן, לא חשוב מה אתה עושה.
טוב שסיפרת לי, תשלם כפול.
אורן: אני מעריך את השכן שלך, כי גם אני חושב באותו אופן, לשים עוד קיר, עוד בידוד, עוד משהו.
אז אני מעביר שם את החוג, חוג שנקרא "שכנים טובים", "שכנות טובה".
אורן: כן.
לכן זה יכול להגיע לצורה היפה ביותר. כי הוא קרוב שלך, הוא יותר קרוב מהקרובים שגרים רחוק, והוא חי בתוך הסלון שלך. הוא בן משפחה שלך, והוא יותר מבני המשפחה, כי לבן משפחה אתה יכול להגיד שתוק, סתום את הפה, ועוד כל מיני פקודות, ולו אתה לא יכול להגיד.
זאת אומרת, הוא בעצם הכי הכי חשוב. ואני מביא לך, במקצוע שלי, במקומו מישהו ממש מלאך.
ניצה: זה נשמע לי כמו הנכס החשוב ביותר.
הכי חשוב.
ניצה: הכי חשוב, יותר חשוב מהנכס של הדירה. זה הנכס של יחסי השכנות בינינו.
נכון. אז מה השאלה?
ניצה: אז אחרי שהבנו שהקרבה הפיזית הופכת אותו לאדם הכי חשוב בשבילי, הייתי רוצה להבין איך באמת, אחרי שכבר יצרנו מערכת יחסים טובה, בכל זאת אנחנו בני אדם ויש לנו מנטאליות אחרת וגישה אחרת, ולפעמים יש לנו דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם. אז עכשיו הייתי רוצה שבפרק ב' בסדנה הזאת, נראה איך אנחנו מיישבים כל מיני דברים שאנחנו לא מסכימים עליהם. קודם קראנו לזה סכסוכים, עכשיו זה כבר לא סכסוך. אנחנו לא מגיעים למצב שרבים, אבל עדיין יש חוסר הסכמה על דברים מסוימים.
כמו אצל פוליטיקאים. אז אנחנו רואים מה קורה עם זה. שום דבר לא יחזיק אם נלך לדבר על זה, אפילו בצורה יפה, בכפפות, באיזו דרך שלא יהיה. זה לא יעזור. רק לפי הכלל "על כל הפשעים תכסה אהבה".
ניצה: אני רוצה לתת דוגמה. נניח שלשכן יש תמיד בעיה בתשלום הוועד. הוא לא משלם.
לא. אנחנו לא נכנסים לשום פתרון.
ניצה: אז מה כן?
"על כל הפשעים תכסה אהבה". חמש מילים. זהו. חמש המילים האלה צריכות לפתור לנו את כל הבעיות. זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע לחיבור. לזה שאנחנו נמצאים זה עם זה בחיבוק. חיבוק, לא במובן הפיזי. שאנחנו מרגישים טוב זה עם זה, מפתחים יחסים יפים, טובים, וכל אחד ואחד רגיל עוד יותר ויותר לפתח אל כל אחד ואחד רק יחס טוב.
נעשה תרגילים, זה הרגל שנעשה טבע שני, זו ממש עבודה. וכך אנחנו באים, עושים תרגילים, אחרי שלושה ארבעה ימים, שוב באים, תלוי במקרים. אם המקרים הם קשים, כמו שהוא מספר, יכול להיות שצריך להיפגש פעמיים בשבוע.
וכולם נמצאים בזה. חמישה, שישה, עד עשרה מפגשים, ואפילו פחות מזה. אלא אם כן יש ילדים, אולי לא כולם באים כל מפגש, וכן הלאה. אנחנו גם יכולים לעשות סרט מאתנו איך שאנחנו עושים את זה, ואחר כך לשלוח לכל אחד באימייל, שיהיה לו את זה בבית, מין טלוויזיה במעגל סגור פנימי שלנו, וכולי. אנחנו בזה מעלים את כולם מרמת שנאה, ביקורת ובירורים למיניהם, לדרגת אהבה, תמיכה הדדית, התחשבות הדדית ויחס היפה וטוב.
הפשעים נשארו למטה. אנחנו בכלל לא רוצים לגעת בהם, כאילו הם לא קיימים.
אורן: מה הכוונה, פשעים?
למשל, אחד לא משלם ארנונה, חוסר הסכמות. השני זורק זבל שלו, הילדים מרעישים, מישהו שם צייר משהו בקיר בלובי, עוד כל מיני דברים. שברו איזשהו כד עם הצמחים בכניסה, שוכחים אורות, אתה יכול לעשות רשימה גדולה. לא נוגעים בכלום. רק איך להסתכל אחד על השני בעין טובה. רק את זה, שום דבר חוץ מזה. ההפך, כמה שבאים וכמה שמתעוררות אצלי כל מיני טענות על כל אחד ואחד, והן יכולות להיות צודקות במאה אחוז, וכולם יסכימו, כל העולם, שאני צודק, אני לא מעלה אותן, גם לתוך מוחי. אלא ברגע שהטענות האלה מתחילות לעלות, אני ממש דוחס אותן פנימה.
אורן: איך?
בזה שאני חושב עליו טוב, דווקא באותו רגע.
אורן: מה זה לחשוב עליו טוב?
ההפך ממה שבא לי לחשוב.
אורן: אתה יכול לתת דוגמה?
נניח שאתה עקשן. נאמר שדיברנו על משהו וכולנו אמרנו לך שאתה צריך לסגור איזה חוב שלך עבור איזה חודש משנה שעברה. ואתה אומר כרגיל, "בינתיים אני לא יכול, בינתיים אני לא מסוגל". וכל פעם שאני רואה אותך, אז אני מיד נזכר בחודש הזה שאתה נמצא בפיגור. וכל הבניין משלם, ואתה לפני שנתיים לא שילמת חודש אחד. אני לא יכול לסבול. זה מה שבא לי במקום הפרצוף שלך, את אותו הדף שכתוב שאתה חייב שם מאה שקל.
כך זה. בני אדם הם כאלה, מי לא מכיר את זה?
אורן: נכון. מה אני עושה?
אני עובד על זה.
אורן: איך? מה אתה עושה?
אני רוצה לחשוב עליך שאתה מצוין, שאין לך שום חוב, שאתה רץ הראשון לשלם על הכל ומוכן לעזור לכל הדיירים ואתה השכן האידיאלי, ממש מלאך לבן, שכך מרחף סביב הבית, ורק דואג איפה הוא יכול לבוא ולהטיב לכל אחד.
אורן: אבל אתה לא כזה, כן?
אני חושב עליך שאתה כזה.
אורן: אתה עושה תרגיל עם עצמך כאילו?
כן.
אורן: דמיוני?
כן.
אורן: מנותק מהמציאות?
מנותק מהמציאות. בסדר?
אורן: נניח.
וכך זה על כל אחד. אפשר ממש לצייר את הבית שלנו, לעשות אפילו איזו אנימציה שסביבו נמצאים שלושים ושבעה מלאכים כאלה, שכל הזמן מרחפים באוויר סביב הבית, עומדים ורק מחכים מה לעשות לכל אחד. והם באים אליך בלילה ומלטפים אותך, עוזרים לך, מכסים אותך וכולי. אתה ממש מרגיש שזה כך. אני לא בעל דמיון בזה, אבל תצייר לעצמך את הדברים.
אורן: וכך כל אדם בבניין צריך לצייר לעצמו ביחס לאחרים, נקרא לזה "תרגיל המלאכים".
כן. זה נותן לך רוגע, מצב רוח טוב, הרגשת ביטחון.
אורן: אבל איפה הם המלאכים?
זה לא חשוב, אתה לא רואה אותם.
אורן: השכנה שלי, גברת ניצה, היא מלאך לבן, אבל כשהיא מפעילה מכונת כביסה דווקא בשש בבוקר והמכונה שלה רועדת, אז היא מביאה לי מלאכים רעים. מה אני אעשה איתה, היא קמה מוקדם, יש לה מרץ, בשש בבוקר היא כבר מתחילה.
היא מרחפת שם, היא נכנסת דרך האינסטלציה ודרך הארובה.
אורן: זאת אומרת יש מקרה מסוים ואני כאילו עוצם עיניים, אני מתנתק ממה שבאמת קורה, ומצייר לעצמי איזה תאור דמיוני שהוא רק טוב.
ממש חיובי, כמו "עיניים להם ולא רואות, אוזניים להם ולא שומעות", כך אתה מסתכל, הכול אידיאלי. כי אם האגו שלי לא היה מפותח ולא היה מביא לי את כל התמונה הזאת, הייתי רואה עולם אידיאלי. אתה לא צריך להסביר להם את זה, זה יותר מידי לשכנים שלך, אבל זה כך, לזה אנחנו צריכים להביא אותם.
אורן: מתי אני עושה את התרגיל הזה, מתי אני מצייר לעצמי את הציור הדמיוני שהכל טוב?
מיד כשאני מלמד אתכם, אתם צריכים להתחיל לעשות זאת מיד.
אורן: האם אתה מלמד אותנו כשאנחנו באספה עם כולם, ואנחנו צריכים לתרגל זאת עכשיו באספה, או אחר כך כשכל אחד לבדו?
כן, באסיפה.
אורן: אני צריך לדבר באסיפה?
כן, תדברו.
אורן: מה עלי לומר?
תגיד משהו יפה על השכן על השכנה, על כל אחד ואחד. משהו, משפט אחד, תטעם עד כמה זה אפשרי או לא.
ניצה: בכל פעם שעולה בי איזה ביקורת או איזה משהו כלפי השכן, אני משתמשת בתרגיל הזה ואני בעצם משחזרת את מה שעברנו.
כל הזמן, גם מתי שאת יכולה, מתי שאת נזכרת בזה.
אורן: זאת אומרת בכול פעם שאני עובר ליד הדלת של משפחת x, אני מתנתק ממה שאני באמת חושב על אותה משפחה.
אתה מנשק את הדלת ועובר הלאה. שתהיה ברכה בבית הזה והולך הלאה.
אורן: אני כאילו מאחל להם?
כן.
אורן: לאחל להם טוב זו פעולה נפרדת?
זה בלב שלך, זה טבעי אצלך.
אורן: מה הכוונה טבעי?
כשאתה חושב עליהם טוב, אז טבעי שתחשוב שיהיה להם טוב, זה נקרא שאתה מברך אותם.
אורן: זה הפוך מהאיחולים שלי היום. היום אני באמת מאחל שיעברו דירה, ועוד הרבה איחולים כאלה. אבל זה לא נושא התכנית, אנחנו בתכנית חיובית.
כן.
ניצה: הבנו שאנחנו שמים את כל מה שמפריע לנו בצד, ומצירים לנו את התמונה הזאת. אבל בכל זאת, איך אנחנו פותרים את הבעיה?
אנחנו לא פותרים דבר.
ניצה: אז מה עושים איתם?
רק כך, לא יותר מזה. כל הזמן לחשוב רק דברים חיוביים על השכנים, וכך גם הם. אם כל אחד יחשוב כך על כולם, אז תוך כחודשיים שלושה, כי זה תלוי ביכולת האדם, את תרגישי ותיראי שכולם יכסו את החובות, הבית, החצר, החלקים המשותפים בין הדיירים יהיו נקיים, והדפיקות בתקרה או בקיר יפסקו. ואם משהו נשרף אצל השכן, או במקרה של אסון, אתה תיכנס ותישאל, איך אפשר לעזור. אתה תראה עד כמה היחסים יכולים להיות טובים. רק תבין שכל מה שאתה מקבל מהם, זה מתקבל בתוך הרגש שלך..
אורן: מה הכוונה?
איפה אתה מרגיש את השכנים?
אורן: אני לא מבין את השאלה, מה זה איפה?
ברגש שלך, לא ר בכליות או בראות או בכבד, אתה מרגיש אותם ברגש. כשאתה מרגיש אותם ברגש, הרגש שלך יכול להיות מכוון בכל מיני צורות. זאת אומרת, אין דבר יותר קל מאשר לשנות את האדם, כי הרגש הוא מאוד דינמי.
אורן: מה הפרוש?
הוא קָל לשינוי. אם אני מתחיל לתאר אותו כקרוב, כטוב, כאדם יפה, רך, גדול, מישהו מיוחד שקרוב אלי. אם אנחנו מדברים יותר, אם אנחנו לומדים לדבר אחד על השני דברים טובים, אם אני מסתכל עליו והוא מסתכל עלי, אז אנחנו כבר לא יכולים להיות רעים זה לזה. אנחנו לא יכולים, יש כבר משהו בינינו. אני לא יכול לבגוד בו, אני באיזו צורה כבר רוצה להסתדר עימו, זה לא נעים לי, גם מתוך כבוד עצמי, הרי כולם כאן כעדים.
אורן: זאת אומרת, מה ששינה את הרגש של אורן כלפי השכן, זה התרגיל הזה שהוא עשה, כשהוא דמיין וראה אותו, הרגיש אותו כטוב?
כן, אבל בסידור בינינו אנחנו מייצרים כאן איזה כוח משותף שנקרא "בית". כאשר כל שכן ושכן מסתכל על האחרים ורואה אותם בעין יפה, וכך כולנו, בזה אנחנו מייצבים בינינו איזה רגש משותף שנקרא "הבית שלנו". זה לא הבטון, זה לא הקופסה הזאת, אלא איפה שאנחנו נמצאים עכשיו ברגש שלנו. זה נקרא "בית שיתופי". מה שיצרנו זה הרגשת המונים שמחוברים ביניהם בחיבור נכון. מתוך ההרגשה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש חום, חיות, ואנחנו יכולים להמשיך להתפתח איתה עוד ועוד.
לדוגמה, יש לנו שכנים נוספים, יש עוד כמה בניינים סביבנו, בואו נעשה גם איתם אותו תרגיל. או ניתן להם דוגמה, נעשה בחצר הבית איזה סעודה קטנה בינינו. נשב נניח בערב שבת, כשיש כמה שעות מנוחה, עם שתייה ועוגות ונדבר בינינו כשהילדים משחקים לידינו. בואו נשוחח, נעשה את זה. האם ליד הבית שלך יש גינה קטנה? .
אורן: וודאי, אני גר ליד פארק ענק. זו הסיבה שאני גר שם, רציתי קצת ירוק בעיניים שלי, רק לא ידעתי שיעשו לי כך.
יופי, אז סכם עם כל הדיירים שאתם יוצאים, אפילו בלי שולחנות, תפרוש משהו על הדשא ותשבו. אולי מישהו יביא גיטרה, או אפילו בלי זה, תשבו עם שתייה ועוגות ותדברו ביניכם. אתם תרגישו רוגע, תרגישו שזה יום מנוחה, לא תשבו כל הזמן בתוך הקופסה הזאת, ותחכו עד שהיום יגמר ושוב תלכו לעבודה. אפשר לעשות דברים טובים. גם הילדים יוכלו להסתובב, הם יכירו זה את זה, יהיה להם שמח יותר בחיים. תעשה את זה גם בשבילם, תביא גרעינים, תביא שתייה, עוגות, וכך כל אחד ואחד.
ניצה: מה המינימום של הדיירים בבניין שצריכים להשתתף כדי שמהלך כזה יתחיל. אני ריאלית, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאם אני אקרא להם, לא כל השכנים יתייצבו ויעברו תהליך.
מעל חמישה.
ניצה: כלומר מעל חמישה זה מתחיל לעשות איזה אפקט, זה משפיע על השכנים האחרים.
בטוח שזה ישפיע. קודם ירדו הילדים של השכנים, ואחר כך, כמו שאת יודעת, מי האישה שתוכל לשבת בשקט אם נשים יושבות שם ומדברות. אני חושב שזה יתקבל מהר מאוד, אבל שוב, אנחנו עושים את הכל עם כוונות נכונות ועם תכנית.
אורן: מה הכוונה עם כוונות נכונות?
זאת אומרת, שאנחנו רוצים להיות שכנים טובים.
אורן: צריכים לדבר על זה, זה מטרת הפרויקט?
כן, כשאנחנו יושבים יחד. חוץ מסתם דיבורים אנחנו בכל זאת מדברים על שכנות טובה. איך צריכים להעריך כל אדם, איך לעלות אותו למעלה ממה שהוא נראה, כי כל אחד אגואיסט. זה לא נורא שאנחנו רואים כך את השני, ולא נורא שעושים ביקורת זה על זה, כי זה הטבע שלנו, זה עולה מאיתנו אוטומטי. אבל למעלה מהטבע הזה, על ידי מאמץ, אנחנו צריכים לחשוב הפוך. כך אנחנו מתעלים מלמעלה מהטבע, זה נקרא מעל כל הפשעים תכסה אהבה. על ידי המאמצים האלה אנחנו מגיעים לחיים, ממש בית לדוגמה.
ניצה: איך אני עוזרת לשכן או לשכנה, ונניח שעשינו סדנה כזאת, אבל יום למחרת אני רואה שהיא שוב מתחילה לעורר ביקורת בצורה טבעית.
תחייכי, תגידי לה משהו טוב וזהו.
ניצה: כלומר אם היא רוצה נניח להעביר עכשיו ביקורת על השכן השני, לא לשתף איתה פעולה, לא לדבר איתה על זה.
לא, חלילה, רק משהו מתוק בלבד.
אורן: אבל מה אתה אומר לה?
שום דבר. את לא עונה לה, את אומרת לה משהו נעים.
ניצה: זאת אומרת אני לא מתייחסת לנקודה שהיא מעלה.
את לא מתייחסת לזה בכלל. את אפילו לא אומרת שאולי קרה להם משהו, את כאילו אפוטרופוס, רוצה להגן עליהם, ואת כאילו נגדה. גם זה לא.
ניצה: גם זה לא טוב, כי אני כאילו תופסת צד.
זאת פסיכולוגיה אלמנטארית, אסור להתייחס בשום צורה, לא בעד ולא נגד, אלא "על כל פשעים תכסה אהבה". זאת אומרת, לא מסתכלים על משהו בנפרד אלא על הכל.
אורן: נראה לי שבבנין כזה אני אקבל אולקוס, כי אני לא אומר כלום גם כשמשהו מפריע לי. עד אתמול, אם משהו היה מפריע לי, הייתי בא ואומר לך או לוועד הבית, תלוי על מה מדובר. עכשיו אתה אומר לי, לא, גם כשאתה רואה משהו לא בסדר, כמו הדוגמה שנתת בקשר לתשלום ועד הבית, לא אומרים כלום. אני מניח שיהיו עוד דברים כאלה, מישהו מהילדים שלו יעשה איזה ברדק בחצר, ואני לא אומר לו כלום. אם אני לא אומר כלום לאף אחד אז אני צובר וצובר, ואז בשבוע הבא יקרה משהו, וזה יהיה הקש שישבור את גב הגמל, אני כבר אתפרץ על מישהו.
לא. אנחנו לוקחים פרק זמן. אתם נותנים לי נניח ארכה של שלושה חודשים, מה זה שלושה חודשים לעומת כל החיים, זה קל יותר מלהחליף דירה, למכור ולעבור למקום אחר ואלי לשכנים עוד יותר גרועים.
אורן: נכון.
לכן אנחנו עושים עכשיו מאמץ משך שלושה חודשים, חושבים זה על זה יפה וטוב, ומחכים שזה יסתדר. כעבור שלושה חודשים תבדקו מי לא שילם, מי ליכלך, מי עשה איזה עוול, ואז תראה, לעומת מה שהיה קודם, כמה נעשה פחות, וכמה כל מיני חובות ובעיות נסגרו.
אורן: כן, אני מאמין שכך יקרה, זה די הגיוני. אבל אתה הלכת לסוף התהליך, אמרת תן לי פרק זמן מסוים לעבוד, ליצר דברים חיוביים, ואז אתה תראה שהמצב ישתפר. אני בטוח שזה יקרה.
אבל כרגע אני שואל לגבי תחילת התהליך, אתה הרי רוצה להתחיל איתנו תהליך שקראת לו "בונים שכנות טובה". זה בסדר גמור, אבל אנחנו לא באים לתהליך הזה עם דפים חלקים, אנחנו טעונים, לכל אחד יש בטן מלאה.
אתם נכנסים עכשיו לתהליך, לניסוי פסיכולוגי. אנחנו מסכמים בינינו שאתם עושים את מה שאני אומר. בשיעור הראשון אתם רק מפסיקים לדבר רע ומשתדלים לעשות טוב. אחר כך אתה צריך לכתוב כל יום כמה מילים יפות וטובות על השכנים. אחר כך אתה צריך לדבר עם אשתך כמה מילים יפות על השכנים, גם עם הילדים שלך עליך לדבר שידברו יפה ושלא ירעישו. אתה תגיד להם שאסור להרעיש כל כך כי זה יכול להפריע לשכנים. זה כאילו שיש לך חלילה סבתא חולה בחדר הסמוך, ואתה מבקש מהילדים לא להרעיש ולא להפריע לסבתא.
זאת אומרת, אתה מתחיל להיות יותר אקטיבי על ידי כך שאתה מדבר יפה על אחרים. הרגל נעשה טבע שני. כך אתה מתקדם ליישום של המבצע שנקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". אין כאן יותר ממעשים. חוץ מזה, אני מבקש שתבדקו עד כמה אתם מתחילים להרגיש שיש בתוך הבית איזה חום, כדור חום, משהו חם, יפה, טוב, משהו שמחמם אותנו, שמקרב אותנו, שנותן לנו ביטחון, רוגע, איזו הרגשה נעימה. שהבית כולו כאילו מאיר לנו, לא רק הדירה שלי, אלא שכל הבית כולו מקרין לנו כאילו איזו הרגשה יפה, שנעים לנו להיות בו, ממש כך. אפשר לצרף לזה הרבה פעולות, לא רק משחקי ילדים, הפעלות, או להזמין קוסם ולעשות כל מיני דברים נוספים על הדשא. אלא אתה יכול לראות פתאום שלכל אחד יש מקצוע מיוחד שדרכו הוא יכול לעזור לאחרים, ואם הוא יעשה זאת בשמחה תוך כמה דקות בשעות הערב, אדרבה.
ניצה: אני רוצה לעשות איזו השוואה עם מודל שפותח לאחרונה באחת הערים בישראל, וגם הוא נקרא "שכנות טובה". אני אתאר את המודל ואולי דרך השוואה נוכל לעשות את ההבחנות המדויקות ולהבין מהו המודל שאתה מציע.
קודם כל הרעיון שמאחורי הפרויקט הזה הגיע מתוך הבנה שלמרכז הגישור שנמצא באותה עיר, הגיעו הרבה מאוד פניות למשטרה שקשורים בסכסוכים בין שכנים. ואז הם חשבו שבמקום להגיע למצב שכבר פונים למשטרה, בואו נקים איזה סוג של פרויקט גישור בין השכנים, ונצרף אליו התערבות של גורם חיצוני שמגיע כאשר הוא מקבל את הפניה הנכונה, ואז יש איזה תהליך. אני אנסה לתאר את התהליך כמו שאני הבנתי אותו.
התהליך הוא כזה, קודם מגיעה פניה למרכז שיש סכסוך בבנין, והם משתדלים להגיע כמה שיותר מהר, כמה שיותר קרוב למועד הסכסוך שמתרחש. הגורם החיצוני מגיע, והוא קודם כל עושה שיחה ראשונית עם האדם שפנה אליו, הוא מנסה להבין מה קרה, מה היה שם. הוא מקבל מידע. אחרי שהגורם החיצוני מקבל את המידע, הוא עורך שיחה עם כל דיירי הבניין, ומנסה לברר מה דעתם על הנושא הזה, וכן הלאה.
יתכן שתיווצרנה קבוצות או קואליציות, נניח אלה חושבים כך ואלה חושבים אחרת, וכן הלאה. ואז האנשים יבחרו מתוך הקואליציות שנוצרו נציג אחד שייצג את העמדה שלהם, וכך יתחיל להתבצע מין תהליך גישור רב תחומי עם האנשים שמייצגים כל קבוצה. לאחר שהם מגיעים להסכמה ביניהם, יש איזה מסמך הסכמות, וכל אחד מהם הולך לדיירי הבניין ומחתים אותם כדי לקיים, ליישם ולממש את ההסכמות האלה.
כמה זמן זה יחזיק?
ניצה: אני לא יודעת להגיד כמה זמן זה יחזיק, אבל יש איזה תהליך והצורך בו הוא ברור מאוד.
זה כרגיל אגואיסטי, וכמו שמקובל בעולם שלנו זה לא יתקיים יותר מכמה דקות או ימים.
ניצה: הוא לא יחזיק מעמד?
בטח. מפני שכל אחד נשאר בשלו. מאין ברירה הוא מסכים, אבל האם הוא ירוויח מזה משהו? לא. זה אולי הרע במיעוטו, אבל ברגע שהוא יכול הוא יפר את החוזה ויזרוק את השני אלף פרסאות מכאן.
ניצה: זאת אומרת, כל הנושא הזה, להגיע לאיזו הסכמה, הוא נדון מראש לכישלון?
כל ההיסטוריה של אנושות מספרת לנו על דברים כאלה.
ניצה: אתה מציג פה מודל שהוא אחר לגמרי.
נכון. זאת צורה אחרת לגמרי.
ניצה: המודל שאתה מציג אומר, אני בכלל לא מתעסק בעניינים עצמם, אני לא נכנס לתוכם.
כל אחד צודק, לכל אחד תהיינה אלף טענות, וכשכל אחד ישתנה יהיו לו גם אלף טענות חדשות בכל רגע ורגע, לכן אי אפשר להיכנס לזה. הגישה שאת מדברת עליה נראית לי טיפשית, מספיק עם זה, למה אנחנו לא לומדים מהחיים. האנושות חושבת שמאין ברירה אני אעשה איזה גישור. הגישור הזה הוא מאוד מסוכן, כי בזה שאני כביכול מסכים למשהו, אבל בתוכי אני לא מסכים, כי חתמתי מחוסר ברירה, אז אני עכשיו צריך כל הזמן להחזיק את עצמי שלא אפר את זה, אבל אני לא יכול, אז אני לוקח סכין והורג אותו. תשאלי את השכן אם הוא מסכים לגישור ומוכן לחתום עליו, האם בזה הוא יתחיל להיות יותר רגוע לכל הדברים שהשכנים עושים לו?
אורן: ודאי שלא.
אז מה תעשה, אבל אתה חייב להיות יותר רגוע, אתה חייב, ההסכם מחייב אותך. זאת אומרת עכשיו קניתי לעצמי עוד שוטר אחד. אם קודם הייתי צועק ועושה כל מיני דברים, נגד ובעד, והייתי מתפרק איכשהו, אז עכשיו אני חתמתי שאין לי שום דרישות אליו למרות שזה חונק אותי עכשיו. אם קודם הוא בעצמו ישב אצלי המחשבה, עכשיו יש גם חוזה שחונק אותי, אני ממש מתפוצץ. זה מאוד מסוכן, אני לא חושב שזו דרך טובה.
אורן: אז מה הדרך בעיניך להגיע לפשרות בין אנשים?
אין פשרות.
אורן: מה זאת אומרת אין פשרות?
רק כיסוי באהבה. זה הפתרון.
אורן: לא הבנתי. נניח שיש לנו ויכוח על חניה, אתה אומר שהחניה שלך בטאבו, ואני אומר לא חשוב מה, ואני חונה.
רגע, בוא ניכנס לתוך הסדנה, נהיה בה שבוע או שבועיים, ואז אני רוצה לראות איך אתה אחר כך תמשיך לחנות בחניה שלי. לא יהיה לך מצפון, לא יהיה לך את הרוע הפנימי לבצע זאת, לא יכול להיות. כי אתה לא אומר לי שאני תופס את החניה שלך, אתה מחכה בסבלנות. אתה מרוויח מזה שאתה מתעלה מעל השנאה, מעל הביקורת, מעל הכל. אתה מרוויח, כדאי לך לשתוק ולחכות עד שאני ארגיש באמת מה אני עושה, כי אני עושה דברים לא נכונים. ואני ארגיש את זה מפני שכולם מסביבי עושים דברים יפים, וחושבים טוב, אני לא אוכל, תהיה לי ביקורת עצמית.
ניצה: זה כאילו שהחוצפה שלי פתאום תהפוך לבושה לאט לאט?
בטח, הסביבה תשפיע עלי איך יכול להיות שלא. אני אתבייש לפני השכנים, אני אתבייש מעצמי, אשתי תגיד לי את זה, הילדים.
ניצה: זה עיקרון שעובדת עליו הגישה הזאת?
רק השפעת הכלל, זה מה שאנחנו מייצבים. רק השפעת הסביבה תשפיע על כל אחד.
אורן: אמרת קודם שאתה רוצה שאנחנו נבדוק משך התהליך של בנית השכנות הטובה, עד כמה אנחנו מתחילים להרגיש כדור של חום בתוך הבית, משהו טוב שמחמם אותנו ונותן לנו הרגשה נעימה, וכאילו הבית הזה מאיר לנו, מקרין לנו הרגשה טובה שנעים להיות בו. איך אני בודק את זה?
ניצה: דברנו שזה סוג של מחקר.
אורן: נכון, לכן אני רוצה לבדוק.
בדקת פעם חום אצלך בגוף?
אורן: כן, אני מודד עם מדחום.
אז תכניס מדחום לתוך הפה, משהו, לא חשוב מה, אפילו איזה מקל, עיפרון, תשב חמש דקות ותחשוב, תבדוק.
אורן: האם אני שואל את עצמי משהו, מה התהליך, אני רוצה להבין את התהליך.
בסדר גמור, תרשום בבקשה את השאלות. במה השתנתה דעתי לגבי השכנים שלי במהלך השבוע ועד היום. עד כמה מפריעים לי הרעש, הריח, הלכלוך בחצר, הלכלוך בחניה ובחדר מדרגות. עד כמה בא לי לחשוב עליהם דברים רעים והתגברתי עליהם. כמה פעמים התעוררו בי מחשבות בלתי נעימות עליהם ולא התגברתי עליהן, או כן התגברתי עליהן. מה עם העצבים שלי באותה התקופה, כמה הרגשתי בנוח ובטוב, במצב רוח לחזור הביתה, להיכנס ללובי, לעלות במדרגות, ולראות את השכנים. כמה חייכתי אליהם או ניסיתי לעבור כך שהם לא יראו אותי. איך התייחסתי לילדים שלהם כשראיתי אותם. אילו מחשבות התעוררו בי כלפי הדשא והבנין בכללותו, ואילו פעילות משותפת אנחנו יכולים אולי לעשות כאן. יש הרבה מחשבות, תבדוק אותם, תעשה רשימה, סדר. תבדוק את עצמך כלפי זה שבוע ועוד שבוע, ואז תראה עד כמה הרווחת. עד כמה אתה פתאום לא זוכר כבר את המצב ההתחלתי, הפסקת להתרגש, לצעוק, להתרגז ולהיות בעצבים ולהוריד את המתח על האישה והילדים. אתה יושב בתוך הדירה שלך במנוחה ומוכן לפתוח יותר את החלון מאשר קודם, וכדומה. אתה נעשה כאילו חופשי יותר, פתאום אתה מתחיל להרגיש בבית כמו באיזה מושב.
אורן: כמו בעמק חפר, במושב אלישיב.
כן. זה ממש מזכיר לך את הילדות שלך כשהיית רץ בשדות, כששיחקת כדורגל, אתה מרגיש עכשיו ממש אותו דבר. כך אתה מרגיש היום בבית.
אורן: אתה יודע מה זה שכנים במושב?
. אני לא יודע. אני יודע שכך אתה יכול להרגיש הרבה יותר טוב, הכי בבית.
אורן: עזוב, אין בכלל מאיפה להתחיל למדוד .
בוא נתערב. אני כבר רוצה להרוויח, אני רואה שיש לי כאן לקוח טוב. בכמה אתה מעריך את הסבל שלך? אני אבוא ואסדר.
אורן: בשאלות לבדיקה הייתה שאלה עד כמה התעוררו בי מחשבות שליליות על השכנים, ואיך התגברתי עליהם. מה פירוש התגברת עליהם, מה עשית?
כי אתה חייב, אנחנו סיכמנו.
אורן: הבנתי שאנחנו צריכים להתגבר. אני שואל מה פרוש להתגבר על מחשבה רעה על מישהו, מה אני עושה?
יש כאן כמה רמות של התגברות. ההתגברות הראשונה זה שאני חייב לחשוב עליו טוב, אפילו שהוא רע. התגברות שנייה, אני אבדוק האם אני מתייחס אליו נניח כמו לתינוק שלי, כמו לאהוב שלי, כמו למשהו שאני אוהב. האם אני יכול להתייחס אליו כך כל זמן, כך שהמחשבות הרעות כמעט ולא מתעוררות, ואם הן מתעוררות, אז אני בקלות עולה מעליהם, אני חושב עליו טוב, אני מתאר אותו כאדם טוב. האם אני יכול כבר לשכנע את עצמי, שמה שנראה לי רע, זה נראה לי, והוא באמת אדם טוב שמשתדל ועושה הכול בצורה יפה וטובה.
זאת אומרת, אני לא עושה פשרה, אני אומר שהוא כאילו לא יכול, והוא עושה לנו רעש לפעמים כזה וכזה. לא. אלא שזה כך נראה לי, או שהוא עושה רעש, אבל הוא קרוב שלי, ולכן שאני לא שומע את זה. אני מבטל את זה. זאת אומרת כמה אני מסוגל להתעלות מעל האגו שלי, עד כדי כך שאני שומע ציפורים במקום דפיקות. ובמקום הריח הלא כל כך ניחוח שבא משם, אני מרגיש ריחות טובים, נעימים. אני מסתכל דרך החלון ורואה שיש שם מלאכים. כך אני רואה אותם. הכל תלוי בהרגשה שלך.
ניצה: האם יש עוד מקום לבדוק מלבד ההרגשה. כי כל מה שתיארת בבדיקה זה היה רק בהרגשה הפנימית שלי כלפיו?
בלבד. אין כלום חוץ מזה.
ניצה: זאת אומרת אני לא אלך לבדוק למשל בעוד שלושה חודשים את כל הדברים שסימנו אותם כבעייתיים, כמו חניה ולכלוך.
הם לא בעייתיים.אומנם אנחנו סיכמנו שתוך שלושה חודשים הוא יראה שהכול מסתדר, אבל הוא לא ילך לבדוק בעצמו, ואם הוא יבדוק אז הוא לא מתוקן. זו לא הבעיה של השכן, זו הבעיה שלו. ואז אנחנו כבר נוגעים בעניין אחר, בתפיסת המציאות. האם האדם רואה את השכן או את עצמו, וכולי, אבל זה כבר יוצא קצת מהגבולות של התכנית.
אורן: לימדת אותי עכשיו איך להתגבר על מחשבה רעה שבאה לי כלפי אחד מהם. ביקשת שתהיה בדיקה, שנתחיל לבדוק עד כמה בתוך הבית הזה אנחנו מתחילים להרגיש חום, טוב, מין כדור כזה שמחמם אותנו ומקרין לכולנו הרגשה טובה.
כי זה נקרא "בית משותף", הוא משותף לכולנו. אנחנו מרגישים אותו כבית לכולם. זאת אומרת אין כאן חלק שלך וחלק שלי, והחלק המשותף בינינו זה חדר המדרגות, אלא כל הבניין נעשה כבית של כולם, עד כדי כך שממש לא צריך דלתות, כניסות, אלא חיים כמו איזו קומונה. זו הצורה היפה, הטובה והנכונה. כמו הצורה הפרימיטיבית, כמו שחיינו פעם בימי קדם, כשכולם חיו יחד באוהל גדול או במערה גדולה. למה אתה מחייך?
אורן: כי נזכרתי בילדות שלי, גדלתי במושב ובכל שבת הייתה חאפלה. לפעמים זה היה אצלנו, ההורים שלי אהבו לארח את השכנים, ולפעמים זה היה אצל מישהו אחר. זאת אומרת יש עבודה, ויש חאפלות. כולם באים, יושבים ביחד, אוכלים, שותים, שרים, זה היה קבוע. לא יכול להיות סוף שבוע בלי חאפלה, לא חשוב איפה, לא משנה אצל מי אתה יושב. נזכרתי בזה כי דיברת על קומונה. אני לא יודע מה זה קומונה, אבל זה שמייצרים טוב בהתקשרויות בינינו, התמונה הזאת מאוד ברורה לי, והיא מאוד רחוקה ממה שקורה בעיר.
אני הרגשתי כך פעם עם שכן אחד, הוא היה מזמין אליו לסלון את השכנים והיה מניח על השולחן גרעינים, שתייה, עוגה, וכך ישבנו אצלו. גם אשתי, תמיד הכינה עוגות לכבוד היום הזה, היינו יושבים ומדברים. זה לא היה כל כך מעניין, כי זה היה סתם, סביב כל מיני דברים שלא מילאו אותי, אבל הייתי שם, השתדלתי.
-
אורן: אני רוצה לחזור על שאלה שדיברנו עליה בדיון הקודם, וכך לסגור את המעגל. למה דווקא בהתקשרות שאנחנו בונים בינינו לבין הזרים, דווקא בין אלה שנתקעו לנו כשכנים?
זה לא במקרה, אתה צריך לקבל את כל הדברים האלה כגורל. אני לא מדבר על ההשגחה העליונה, אלא על הגורל, נתנו לנו ללמוד כאן איך להסתדר עם האנשים בחיים. זו לא חכמה לסגור את עצמינו אחרי בריח, במקום זה בואו נחסוך עצבים, יהיה לנו בריאות, נוח עם הילדים, הרגשה ובמצב רוח טוב, בואו נעשה את זה. ההבדל הוא משמעותי מאוד. אם תיקח בחשבון עד כמה יחס טוב לשכנים משפיע על היחס הטוב שלך בתוך המשפחה, עם בני ביתך, אז אתה תראה איך כעבור שלושת החודשים, גם בתוך המשפחה, גם עם אשתך הגעת לפחות ויכוחים ומריבות.
אורן: מה הקשר?
בגלל האווירה הכללית, הרבה סיבות נעלמו. אתה כבר רגיל לחשוב יפה, לחשוב טוב. המחשבה שלך חיובית, יפה, חמה, טובה. מתוך הרגל אתה גם אליה מתייחס יפה. זה משפיע עליך גם בעבודה, בכל המקומות. אני עושה לך חיים טובים מהבוקר עד הלילה ומלילה עד הבוקר. אתה מתחיל פתאום להרגיש שקנית גישה יפה לחיים, ועוד תוספת מיוחדת שעליה נדבר בפעם אחרת.
אורן: כרגיל הזמן שלנו נגמר, ובכל זאת, במשפט אחד, איזו תמונה רגשית זו כשאנשים חיים בשכנות טובה?
כמו גן עדן, כמו המושב שלך, כמו ברחם של אמא, כמו חיבוק חם של אדם שאני אוהב אותו והוא אוהב אותי. זה המצב שיכול להיות הכי נוח וטוב, זה פשוט טוב. אין הרבה מילים לזה, זו הרגשה טובה שנותנת לי נחת.
אורן: תודה לך הרב לייטמן, תודה ניצה, ותודה גם לכם שהייתם איתנו.
(סוף השיחה)