|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחת "חיים חדשים", 983
להרגיש את האחר
זרימה:
חוסר הרגשת האחר.
פיתוח ההרגשה.
הרגשת הזולת.
עולם מתוקן.
חוסר הרגשת האחר
לכל אחד מאיתנו יש איזו השתוקקות פנימית, שמישהו יבין, ירגיש, יראה אותי, כפי שאני. מדוע? למה בדיוק אנחנו משתוקקים?
כשאנחנו הולכים למטפל, רופא או מטפל אחר, אנחנו ממש משתוקקים שהוא יקשיב לנו, יטפל בנו, יבין מה מפריע לנו וירצה לעזור לנו - אבל גם הוא עושה את זה כי משלמים לו. כמעט ואין בעולם מישהו שמוכן ויכול לעשות את זה (גם הורים הרבה פעמים פשוט לא יודעים איך..) מדוע זה כך?
כשחושבים על מציאות אופטימאלית, חושבים על מציאות שבה כולם מרגישים אותי, אוהבים אותי, דואגים...שיודעים בדיוק מה עובר עלי, ואיך לעזור. למה יש לי את הצורך הזה? שיבינו אותי, שירגישו אותי? האם זה נאיבי לצפות שזה יהיה כך?
פיתוח ההרגשה
בני אדם נולדים עם יכולת מסוימת להרגיש את העולם סביבם, ואנשים סביבם. מהי היכולת הזו?
עד כמה יכול האדם להרחיב את ההרגשה שלו? האם זה פוטנציאל אישי של כל אחד?
האם טוב להרגיש יותר?
הרגשת הזולת
מדוע חשוב שנרגיש מה האחר מרגיש? מדוע חשוב שנהיה רגישים זה לזה?
מה נותנת לי הרגשת הזולת?
מדוע פיתוח ההרגשה של המציאות כולה, נעשה דווקא על ידי פיתוח הרגשת האחר?
מה החשיבות בהרגשת הזולת?
הרגשת הזולת ועזרה הדדית במשפחה: לכל אחד אמור להיות מקור אחד עיקרי לחום, תמיכה, הבנה והכלה- אמו ואביו. אבל בימינו אנחנו רואים שיש בעיה הולכת וגדלה בתא המשפחתי שהולך ומתפרק. אם פעם חיינו בחמולות, ובקהילות, היום כל זוג חי לבד, ומגדל את ילדיו לבד בקושי רב .כל אחד עסוק במטרותיו וענייניו ויש מחסור גדול בעזרה הדדית, הן לתינוקות והן לזקנים. הרבה פעמים יש נתקים וקרעים בתוך משפחות- הורים שאינם בקשר עם ילדיהם, ילדים שמנתקים קשר עם הוריהם. הנתק הזה מתפתח לאורך שנים שההורה לא באמת מרגיש את הילד שלו, מנותק ממנו:
ממה נובעים הנתקים הללו שמתרחשים בתוך משפחות, האם זה מחוסר הרגשת ההורים את ילדיהם?
איך צריך להראות קשר משפחתי, האם הורים יכולים להגיע להרגשת הילדים שלהם כך שלא ייווצרו נתקים?
איך ניתן למנוע את הנתק בין ההורים לילדים?
מה קורה בגיל 18? האם נכון שבגיל זה, הילד הופך להיות אדם עצמאי ואין יותר להורים אחריות עליו?
האם צריכות להיות לנו ציפיות כלפי ההורים שלנו גם אחרי שעברנו את גיל 18? האם עלינו לצפות מהם לתמיכה רגשית וכלכלית אם לא הולך לנו בחיים?
עולם מתוקן
כיצד יראה עולם שבו אנשים פיתחו את הרגשת האחר שלהם? את תפיסת המציאות שלהם?
האם נצטרך לפחות אמצעים טכנולוגים כדי לתקשר זה עם זה?
בעולם מתוקן, האם תהיה פחות בדידות, פחות חרדה? מדוע?
איך נראים יחסים במשפחה בעולם כזה, האם עדיין יש נתק בין מתבגרים להוריהם? האם עדיין יש נתקים בכל מיני סיטואציות שצריך להתגבר עליהם?
איך העולם הזה יראה מבחינה חברתית?