אף אחד לא מבין אותי. לא מרגיש אותי. מכירים את זה? כואב. מין הרגשה של בדידות פנימית, שיכולה להתעורר גם אם סביבך יש לא מעט אנשים. סוג של מגפה מודרנית המביאה לכך שלפעמים צריך ללכת למטפל או רופא כדי להרגיש מעט אמפתיה, הבנה או קשב. מאיפה נובעת אותה השתוקקות לכך שמישהו יבין וירגיש אותי? הרהורים על חיים חדשים ורגשות משפחתיים בעידן המסכים האישיים.
במקור האדם הוא יצור חברתי. נולד לאימא ואבא, אחים ואחיות. סביבו היו בדרך כלל גם סבים וסבתות, דודים ודודות, חבורה של קרובים אוהבים שדואגים לשלומו, נמצאים לידו, מוכנים לעזור. אליהם הוא יכול תמיד לבוא, לבכות, לבקש ולקבל תמיכה. אבל היום זה כמעט ולא קיים. החיבור המשפחתי שהיה משך דורות נשבר, ובקושי יש ליד הילד אבא ואימא במקרה הטוב.
ביחס לעבר אנחנו גדלים כיום בצורה לא טבעית, וזה גורם לחוסר ביטחון. האדם רואה את כולם בחשדנות, כאויבים, כשונאים, מי יודע למה אפשר לצפות מהם וכן הלאה. גם כשהוא מתחיל לבנות מערכות יחסים משלו, הוא רואה שהכול נע סביב מין, כסף, אינטרסים, כל מיני משחקי אגו שאין בהם יושר או נטייה פנימית לבבית. וכך, אנשים יוצאים לחיים בלי שתהיה להם דוגמה איך בונים משפחה שמספקת לאדם חום, ביטחון ותמיכה.
אם פעם חיו בכפרים, בחיקם של משפחות גדולות תוך שילוב בין שלושה דורות, כיום אנו מספרים עלומי שם במגדלי דירות. חוזרים כל אחד בשקט לפינה שלו, במעלית משתדלים לא להרים את הראש ממסך הטלפון, נועלים מיד את הדלת, מכניסים משהו למיקרו וכל אחד ספון בחדרו. במציאות כזו אין פלא שהאדם המודרני מרגיש בודד, שיש לו מועקה פנימית. הוא מנסה להשלים זאת בעזרת כל מיני מערכות מלאכותיות, כמו הצלחות בקריירה, בעסקים, בבילויים ועוד, אבל בסופו של דבר הן לא נוגעות בעומק לבו, לא ממלאות אותו בחום.
למה? כי מצד הטבע, למרות העובדה שיצאנו מהרחם של אימא אחרי תשעה חודשים, במשך כל החיים אנחנו משתוקקים לאותו חום, לתחושת ביטחון. משפחה אוהבת הייתה אמורה לספק לנו את התמיכה בשלב הבא, וכשכיום היא נעדרת אנחנו בבעיה גדולה. מכאן כל החרדות, הייאוש והדיכאונות.
בפנינו עבודה חברתית גדולה מאוד, כי הרס התא המשפחתי נמשך כבר דורות. מוטב שנתחיל בה כבר עכשיו, מבלי לחכות עד שלא יימצא ולו גם אדם אחד מאושר בסביבה, כי אם נידרדר לידי כך הנזקים יהיו עצומים. המשימה היא פשוטה: עלינו לבנות חברה חדשה שבה כולם ירגישו כמו במשפחה חמה ואוהבת. הדבר דורש חינוך חדש כלל חברתי, לימוד ובניית מערכות.
איך נעשה זאת? כאן דרושה יצירתיות. לדוגמה, דמיינו סדרת טלוויזיה או אינטרנט שבה נראה משפחה מודרנית טיפוסית שעוברת כל מיני מצבים, עם ההורים, הילדים והקרובים. הם משתדלים להיות יחד, רוצים להרגיש משפחה. על אף הקשיים שמתגלים כל פעם ביחסים ביניהם, הכול נפתר על ידי כל מיני מערכות שהם בונים לעצמם. הם נותנים בכך דוגמה לכל הצופים, למשפחות אחרות, ופותחים איזה מועדון גדול לאלה שמעוניינים להצטרף אליהם. ילדים, הורים, צעירים, זקנים, כולם מתחילים להתייחס למשפחה הזו שמופיעה על המסכים כיועצים, כדוגמה לכל דבר. הצופים לוקחים חלק פעיל בעיצוב המציאות של המשפחה החדשה, ומעתיקים זאת לחיים שלהם.
חשוב להדגיש כי הבעיות שאנו חווים כיום הן פועל יוצא מחוסר חום במשפחה, וזה בולט מאוד אצל ילדים ובני נוער. אפשר לראות עליהם מיד אם הם גדלים בבית חם או שאין להם לאן לחזור. משפחה צריכה להיות מקום שאליו יכול האדם תמיד לבוא ולהתקבל בצורה היפה והטובה ביותר. זה עונה על הצורך הפנימי שלו להרגיש שייך למקום חם. כזו צריכה להיות גם חברת העתיד. האדם יקבל בה מהסובבים אותו יחס של אהבה, הרגשה שתמיד מתייחסים אליו טוב מה שלא יהיה, שמוכנים לספק לו את צרכיו ככל האפשר, וגם הוא ישתדל להתייחס כך לאחרים. תהיה זו התקדמות לדרגה חדשה של קיום, שנבנית על חיבור בין ניגודים. מצד אחד כולם רחוקים זה מזה, מצד שני בונים יחסים הדדיים יפים וטובים. העולם יהיה חדש, כולנו משפחה אחת, ואיש לא ירגיש לבד!
"כל העולם משפחה אחת היא"
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון"
"מִתחילה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה, לצרכי קרוביו ומשפחתו, על דרך הכתוב 'ומבשרך אל תתעלם'. וכשמתפתח יותר, מתרחב בו מדת ההשפעה, לכל בני סביבתו, שהם בני עירו, או בני אומתו. וכן מוסיף והולך, עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו, על כל האנושות כולה"
בעל הסולם, "מהות הדת ומטרתה"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 983 – bit.ly/2IQJvWg