|
מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412 |
חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 958 – 959
מדינת ישראל,
חווית החיים בישראל
מטרות:
"ישראל" - תמונת מצב עכשווית.
הרגשתם של ישראלים כלפי המדינה, כיום.
איך לעורר את לבבות עם ישראל, לאהוב מחדש את המקום שלו?
תקווה חדשה, חלום חדש למדינת ישראל.
יוזמות לשינוי.
קליפים:
70 שנה לעצמאות ישראל - משרד החינוך - מערכת החינוך תציין את 70 שנות המדינה בסימן "חוקרים את העבר, מוקירים את ההווה, חוזים את העתיד":
http://edu.gov.il/special/israel70
הקונגרס הישראלי הראשון ליהדות ודמוקרטיה - יתקיים בפברואר 2018
זרימה:
חווית החיים של הישראלי המצוי.
היחסים בחברה הישראלית.
חינוך בנושא שבעים שנה לישראל.
מבט לעתיד.
פתיח:
האבות המייסדים, העולים הראשונים, כל הסבל שהם עברו..ולמרות הכל, הייתה בהם רוח, שמחה, חדווה של הקמה והגשמת חזון. תמיד התהליך הזה היה נראה כמו נס. איך אנשים, שהגיעו חלקם כיחידים, נטולי משפחה, אחרי דיכוי ממושך, הצליחו יחד לשקם עצמם ולבנות תשתיות למדינת ישראל. בחודש אייר תשע"ח תחוג מדינת ישראל 70 שנים לקיומה. יום הולדת הוא זמן טוב לעצור, להביט לאחור ולהתמלא בגאווה ובשמחה. ב-70 שנות קיומה הצליחה מדינת ישראל להגיע להישגים חסרי תקדים בתחומים רבים ומגוונים: בחקלאות, בהתיישבות, בחינוך, ברפואה, בתעשייה, בתרבות, ספורט ועוד. יש מקום להתגאות בהישגים אלה ולהדגיש את היפה והמאחד בעם ולהעלות על נס את עצם קיומה של מדינת ישראל כבית שאין לו תחליף. זה הזמן להכיר ולחגוג את הישגי מדינת ישראל והצלחותיה. כמו כן, אירוע כזה הוא גם זמן טוב לעורר דיון על היעדים והאתגרים שעומדים בפני החברה הישראלית. היום, 70 שנה אחרי…לחשוב על חזון חדש, ואף לתכנן דרכי פעולה להשגת אותם יעדים, ליצירת עתיד ישראלי טוב יותר.
http://meyda.education.gov.il/files/Israel70/noar.pdf
חווית החיים של הישראלי המצוי
בעיניי רבים, מדינת ישראל היא סוג של נס. מה היחס של חוכמת הקבלה, איך המקובלים רואים את מדינת ישראל? מה הם רואים בה?
מה המיוחד במדינת ישראל?
בשני
סקרים
נפרדים
ישראל
מדורגת
בעשירייה
הראשונה
של
המדינות
החזקות
והחדשניות
ביותר
בעולם.
בסקר
שנערך
בשיתוף
אוניברסיטת
פנסילבניה,
נאסף
מידע
מ-
21,000
משתתפים
ברחבי
העולם,
אשר
התבקשו
לקשר
80
מדינות
עם
איכויות
שונות,
ישראל
דורגה
במקום
השמיני
בעולם
מבחינת
עוצמה
צבאית,
בריתות
בינלאומיות
והשפעה
כלכלית
ופוליטית.
בסקר
נוסף
של
“בלומברג”
דווח
כי
ישראל
מגיעה
למקום
ה-10
בעולם
מבחינת
חדשנות,
זאת
בעקבות
ההשקעה
במחקר
ופיתוח
וכמו
כן
מספר
חברות
ההיי-טק
הפעילות
במדינה.
ב-2017,
ישראל
דורגה
במקום
השני
בחדשנות
ברשימת
הפורום
הכלכלי
העולמי,
ובמקום
16
במידת
התחרותיות-
עליה
של
8
מקומות
מ-2016.
זו
הפעם
הראשונה
שישראל
מגיעה
ל-20
הראשונות.
בשיתוף
ניוזדסק
ישראל:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2014855718785362&id=1569597743311164
אנו רואים, שישראל הצליחה לרשום הרבה הישגים והצלחות במשך 70 שנות קיומה. מה נחשב הישג והצלחה בעיניים של מקובל?
על מה אנחנו צריכים להיות גאים היום?
הציונות המקורית רצתה ליצור מקום פיזי בטוח בעולם ליהודים. אפשר להגיד שעקרונית המקום הזה קיים?
מבחינה קבלית, לשנת ה-70 יש משמעות מיוחדת? מה מסמלת השנה הזו?
החיים
שלנו
תותים(שיר)
אין
לנו
זכות
בכלל
להתלונן
הכל טפו חמסה וברוך ה' כי:
החיים שלנו תותים!
שעות של תור בדואר, קשה לגמור פה תואר
והמצב בנוער, קשה לשיר כמו זוהר...
להתעורר בבוקר, להכנס לכושר
הדלק שוב ביוקר, והמוזה? היא בעוצר.
שחיתות בכל שבועיים, פיגוע כל יומיים
הארנונה בשמיים, והטסט בירושלים...
כשבעל הבית נושה, וגם הבוס נוקשה
אז הפכתי למורשה, לא הכל פררו רושה.
אבל אין לנו זכות בכלל להתלונן...
הילד קם בלילה, והאשה לא די לה
קונה כל מה שבא לה, קשה לשאוף למעלה
קשה לסגור ת'חודש, קשה לדבוק בקודש
חיים שלמים בלי שורש, אין עראק ויש יובש
הסוללה אוזלת, והתקרה נוזלת
המדינה גוזלת, והממשלה? פוזלת
שוטף פלוס שישים, העומס בכבישים
קשה עם המיסים, וכולנו אדישים
אז אין לנו זכות בכלל להתלונן...
טוב פתחנו פה ג'ורה
קיטרנו מספיק, כפינו טובה
עכשיו נחזור אחורה, אל הבסיס
זמן לומר תודה
תודה על הרוח, שאין לי זמן לנוח
תודה על השבת, על שני בנים ובת
תודה על כל היופי,
על הזכות לראות את מסי
על התיקון על המהות
תודה על הילדות!
[תודה על כל מה שבראת).
https://www.youtube.com/watch?v=EfLHAJrNnsM
להיות ישראלי משמע
להיות אוסף בלתי נדלה
של ניגודים בלתי
אפשריים
אשר נעשים אפשריים
מתוקף היותנו אזרחים
במדינת ישראל.
מדינה לא שפויה, אבל
בחיי, כמה אני אוהב אותה.
http://www.hevratova.org.il/?CategoryID=157&ArticleID=172
מה דור העתיד של ישראל באמת חושב על כל מה שקורה פה?
בימים בהם אנשים מחפשים שורשים אבודים כדי להשיג דרכון זר, בדקנו כמה מבני הנוער רואים את העתיד שלהם ושל הילדים שיהיו להם במדינת ישראל והבנו שהם ללא ספק דור עתיד מבטיח ביותר. 77% מעוניינים להישאר כאן, מתוכם 93% מהירושלמים וכ-63% מהתל אביבים.
http://www.mako.co.il/special-rosh-hashana-2016/Article-beb88decef57751006.htm
מצד שני הלא מרוצים: מצב אחד שנתקלת בו הרבה הוא הרגשה שהאזרחים עצמם נמצאים תחת מלחמה פסיכולוגית תמידית מכל עבר. מכל עבר אומרים להם כמה החיים כאן הם רעים. כמה הם רעים ומושחתים וחייהם חסרי סיכוי ותיקווה. מהתקשורת, מהעתונות, מתוכניות הטלויזיה. ולכן קיים הרבה תסכול כלפי התקשורת, הממסד, הפוליטיקאים וכל אותם האנשים מהארץ ומחול שבכוח מנסים להרוס כל חלקה טובה שנותרה. בעיקר ביחסים שבין הגזרים, היחסים שבין העם לצבא וכו'.
האם קיימת מלחמה פסיכולוגית על עם ישראל?
במצב של התגוננות מתמדת, אנשים לא רוצים בכלל לשמוע יותר ביקורת על עצמם או על חייהם. כי כל ביקורת להרגשתם לא באה לבנות אלא להרוס. לפרום אחד אחד את הקשרים שעוד נותרו בין האנשים..למשל בין הצבא לעם, בין הממסד לעם. כל שארית של אמון ותיקווה לעתיד יפה יותר.
ירידה במוטיבציה לשירות ביחידות הקרביות:
גיוס הקיץ רק הסתיים ובצבא גוברת הדאגה. "ידועות אחרונות" מפרסם הבוקר כי במחזור האחרון נרשמה בפעם השלישית ברציפות מגמת ירידה בביקוש לשירות בקרבי, שהגיע לשפל של עשור. בין הסיבות: שחיקת אתוס הלוחם והעדפה ליחידות טכנולוגיות שמעניקות מקצוע לחיים.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5003499,00.html
ילדי העולים יורדים מהארץ: "זה בדיוק כמו בישראל, רק בלי הצרות":
על פי נתוני הלמ"ס, עשרות אלפים מהילדים והנערים שעלו מברה"מ בעשורים האחרונים כבר לא חיים בארץ. חלקם חוזרים למדינות המוצא, והרוב עוברים לצפון אמריקה. "מצאנו את עצמנו בהסתגלות קשה, כלכלית וחברתית". "כשהשתחררתי מהצבא גיליתי מציאות אחרת. מצאתי את עצמי בהסתגלות קשה, פיננסית וחברתית. בזבזתי הרבה מאוד שנים בניסיון להרוויח מספיק כסף כדי שאוכל ללמוד, ובמקביל לחיות כאן. ניסיתי כל עבודה אפשרית, וגם כשסיימתי תואר ראשון המשכתי למלצר, באותה משכורת, כי לא מצאתי מיד עבודה בתחום שלי, וצריך בינתיים להמשיך לשלם שכר דירה, אוכל ועוד". ויקטוריה עדיין מתגעגעת לישראל, אבל לפחות את הישראליות ואת הישראלים היא מרגישה סביבה כל העת. "יש כאן קהילה מאוד גדולה שהולכת וגדלה", היא אומרת. "אנחנו כמו אחים, והילדים של כולנו החברים הכי טובים. זה בדיוק כמו בישראל – הפשטות, החברותיות, העזרה. עושים ביחד אירועים בחגים. תכלס, זה בדיוק כמו בישראל רק בלי הצרות. כיהודיה וציונית, הלוואי שיכולתי לקבל את כל זה גם בארץ". אלה בדיוק החיים שמתכננת לעצמה פרל ובר, כשתעזוב באופן סופי את ישראל. "אני מרגישה שנטמעתי כאן", היא אומרת. "למדתי עברית מהר מאוד, שירתי שנתיים במשטרה, יש לי גן ילדים ואני מעבירה חוגים. גדלתי כציונית אמיתית, והאמנתי באמת ובתמים שכל היהודים צריכים לעלות לישראל. אבל המציאות כאן היום, זה לא החלום שלי. יש לי ילד, אני רוצה עוד, התחלתי כבר לחשוב על העתיד, ואני מבינה שאין פה עתיד".
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4972199,00.html
"כאן כולם דומים לי": ישראלים יוצאי אתיופיה שבחרו לחזור למולדתם:
עודכן 23:20 27/02/2017
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1234348
עד כמה שביעות הרצון מהחיים בישראל שונה ממה שמרגיש אזרח בכל מקום אחר בעולם? האם אנחנו מיוחדים?
למה ישנו פיצול בעם לגבי היחס למדינה? חלקם פסימיים וחלקם אופטימיים? חלקם מרגישים אותה כמקום טוב לחיות בו וחלקם כמקום שצריך לברוח ממנו?
למה ישנם שמרגישים כי אין עתיד במדינה, בעוד חלק מרגישים שזה המקום הכי בטוח בעולם?
למה אנחנו מתלוננים על כל דבר ובאותה נשימה אכפת לנו מהמדינה?
למה ישנם רבים שעוזבים את המדינה בעוד חלק לא יכולים לעזוב אותה?
האם אנחנו גרים באדמה הזו כברירת מחדל?
״הפסימיות
של
הישראלים
מאיימת
על
צמיחת
המשק":
(מנהל
חטיבת
המחקר
בבנק
ישראל,
פרופ'
נתן
זוסמן)
״מנגנון
המיסוי
עצמו
מעניין
אותי
מאוד
כי
הוא
קשור
לצמיחה
ולסולידריות
חברתית,
ואלה
דברים
רלבנטיים
לישראל
של
היום.
סולידריות
היא
אחת
הסוגיות
העיקריות
שמדריכות
את
מנוחתו
של
זוסמן,
ובהמשך
השיחה
הוא
יכנה
אותה
"אחד
הכשלים
הגדולים
של
המשק
הישראלי".
ההסבר
שהוא
מציע
למחסור
במשאב
הזה
מגיע
עד
לקודקודים
שמנהלים
את
המדינה.
״אתה
ודאי
מכיר
את
התחושה
הרווחת
בציבור
שמשהו
פה
לא
בסדר.
במקרו
הכל
מצוין,
אבל
במיקרו
זה
לא
עובד,
קשה
פה.
אתה
יכול
להבין
את
התחושה
הזו?״
״אני מודע לתחושה הזו. אני לא אדיש אליה, והשאלה מאיפה היא מגיעה מעניינת מאוד. התופעה הזאת לא ייחודית לישראל, גם אם פה היא חזקה יותר". ״איך זה שהאזרח הישראלי, שכל העולם מקנא בו, מקנא במישהו אחר שמקנא בו? איך זה יכול להיות? הדיסוננס הזה הוא עובדה, לא צריך לקרוא טוקבקים בשביל זה. מה שמעניין הוא שכשמסתכלים על השאלות הספציפיות שנשאלו, רואים שכמעט בכל פרמטר נקודתי הנסקרים עונים שמצבם טוב יותר מבעבר״. ״אני כלכלן, אני לא פסיכולוג או סוציולוג. ככלכלן, כמישהו שהדברים האלה חשובים לו, אני לא יכול לשים את התופעה הזו בצד ולומר, 'זה משהו פסיכולוגי שאני לא רוצה להתייחס אליו'. התחושה השלילית הזו מקרינה על הרצון של אנשים לשלם מסים ולתרום לכלכלה. אם האנשים מסתכלים על המדינה שהם חיים בה באופן פסימי, אז הם גם לא מוכנים לתרום לחברה הזו, ופה הכשל הגדול. מדובר בבעיה כלכלית שעלולה לפגוע בתהליך הצמיחה ארוך הטווח של המשק. הפסימיות הזו היא אחת המכשלות של המשק".״
https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3722492,00.html
לכאורה, הכל נראה בסדר. יחסים עם מדינות מאפריקה מתרחבים, היחסים עם הודו וסין מתהדקים. היחסים עם ארהב אולי מעולם לא היו טובים יותר. המצב הכלכלי נהדר- לפחות לעשירונים העליונים. הסטרטאפים מאד מצליחים. אנשים גודשים את שדה התעופה גם בנסיעות לחול וגם כתיירים נכנסים. לכאורה המצב של המדינה באמת מעולה. ויש לנו הרבה על מה להודות. המצב בישראל היום ובעיקר כיחסית לשאר המדינות המתפתחות הוא מצב באמת טוב. לאדם בישראל היום יש הרבה יותר תיקווה ואפילו ביטחון משאר האזרחים בעולם:
איך זה יכול להיות? איך המצב התפתח כך?
איך זה יכול להיות, שחוית החיים, כל כך שונה בין האנשים במדינה הזאת? אדם אחד כולו מיואש ומאוכזב, אדם אחר רגוע יחסית ומאושר מחייו. אנחנו לא חיים באותה מדינה כולנו?
קשה מאד למצב את חוית החיים של הישראלי המצוי. אולי כי אין ישראלי מצוי. כאשר מתחילים לדבר עם אנשים מתחילים לראות כמה מורכב סיפור חייהם וסיפור משפחותיהם ויתרה מכך, כמעט תמיד יש להם השקפת עולם מפורטת על איך צריך לחיות כאן ואיך לפתור את כל הבעיות.
מהיכן מגיעה המורכבות הזאת, ואיך אפשר להשתמש בה לטובה?
יש לחלק מהעם רצון לברוח מכל קשר לעם ישראל. וגם, ישנה מחשבה, שהעמים האחרים, המדינות האחרות טובות. האנשים שם טובים. מדוע זה כך?
ובאמת, יש משפט כזה שרווח אצל ישראלים 'ארץ אוכלת יושביה'. חוץ ממזג האוויר הקשה, היבש המאובק - גם אדם לאדם זאב. הכל מושחת, בירוקרטיה וסחבת בכל תחום. כל אחד דואג לעצמו ואולי למעגל הקטן שמסביבו. והשאר פשוט לא מעניין אותו:
למה אנחנו מאוכזבים ממצבנו? ממה אנחנו מאוכזבים בעצם? מה היא התחושה הפנימית הלא מובנת הזאת? בארצות אחרות לא באמת יותר טוב..ולעמים אחרים יש את הבעיות שלהם.
אנחנו מדינה צעירה עם הישגים ענקיים, ובכל זאת יש הרגשה שציפינו ליותר מזה, שיש פה תקווה נכזבת - האם זוהי לא ציפיה מוגזמת?
מהי אותה תקוה נכזבת? ממה אנשים מאוכזבים?
ממה אנשים מרוצים?
אנחנו חיים בתחושת החמצה מתמדת - האינטרנט מאפשר לראות מה יש בכל מקום בעולם ומה טוב, יש המון אפשרויות, והאדם רוצה הכל - חינוך שבדי, נוף שוויצרי, מזג אויר איטלקי, עלות מחיה נמוכה כמו בגרמניה, עבודה כמו ב... וכו'.
עד
כמה
המדינה
שלנו
היא
הבעיה,
או
שפשוט
ככה
זה
היום.
אנחנו
רוצים
את
הכי
טוב
שיש
בכל
רגע
ולא
ממש
מרוצים
רק
מחצי
כוס?
היחסים בחברה הישראלית
פרצופה
של
המדינה:
סקר
חדש
חושף
מה
הישראלים
חושבים
על
אחיהם
סקר
חדש
חושף:
החילונים
לא
רוצים
לגור
עם
החרדים,
הנוצרים
לא
רוצים
לגור
עם
המוסלמים,
הערבים
לא
רוצים
לגור
עם
היהודים
ורק
השמאלנים
והימנים
מדגמנים
שכנות
טובה.
הסקר,
שנערך
בידי
מנחם
לזר
ופאנלס
פוליטיקס
ונותח
בידי
אנשי
ה״מכון
למדיניות
העם
היהודי״,
פרופ’
סטיבן
פופר,
פרופ’
עוזי
רבהון,
ד”ר
שלמה
פישר
ועמית
המכון
נוח
סלפקוב,
כלל
כ־1,300
נשאלים.
ישראל
היא
חברה
מרובת
קבוצות,
מרובת
מתחים,
מרובת
זהויות.
מדינה
שהלכידות
החברתית
היא
אבן
הכרחית
בבניינה
ובשרידותה,
ועם
זאת
יש
בה
לא
מעט
קהילות
המבקשות
להבנות
את
זהותן
ללא
התערבות
של
כלל
החברה.
החרדים
רוצים
להיות
חרדים
בלי
הפרעה.
החילונים
רוצים
להיות
חילונים
בלי
הפרעה.
מה
רוצים
הישראלים,
לכידות
או
היפרדות
לקהילות?
הם
רוצים,
כמובן,
גם
וגם.
רוב
גדול
של
הישראלים,
יהודים
וערבים,
מרגישים
נוח
להיות
מי
שהם
בישראל.
יש
דברים
שלא
מפריעים
להם,
שפעם
אולי
הפריעו.
לדוגמה,
כששאלנו
אם
מזרחים
ואשכנזים
צריכים
לגור
בשכונות
משותפות,
התשובה
הייתה
גורפת.
כמעט
90%
מהיהודים
חושבים
שכן.
מה
לומדים
מכל
זה?
לא
מעט.
שאלות
של
אורח
חיים,
של
התנהלות
מעשית,
קשה
יותר
ליישב.
לכן
לחילונים
וחרדים
קשה
יותר
לדמיין
חיים
ביחד.
שאלות
שאינן
מתבטאות
בהתנהלות
מעשית,
של
מחלוקת
פוליטית
או
הבדל
עדתי,
לא
גורמות
לישראלים
לרצות
להיפרד.
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-581998
אנחנו עם שנמצא לאורך כל ההסטוריה במתח שבין פירוד וחיבור. מרחוק היתה ועדין קיימת אחווה יהודית, תחושת סולידריות אכפתיות ודאגה לכל יהודי באשר הוא. אך כשאותם יהודים מתקבצים יחדיו קיימת מחלוקת והפרדה: בין מזרחי לאשכנזי, בין שמאלני לימני וכו':
מה ההסבר ליחסי האהבה-שנאה ששוררים ביננו?
מדוע מרחוק אנחנו אוהבים ובחיים המשותפים לא מצליחים להסתדר יחד?
מה קורה במפגש ביננו, למה נעלמת האהבה, הדאגה ההדדית, האכפתיות?
האם יש בנו היהודים/ ישראלים שריטות אופי שלא ניתן להתגבר עליהם? האם אנחנו פשוט לא מסוגלים לחיות ביחד?
על מה כן אפשר לחבר אותנו? מה כן המכנה המשותף?
האם יש משהו שעליו כל הישראלים יסכימו?
מה זה חיבור בינינו? איך אתה רואה את מערכת הקשרים האופטימאלית בינינו? מה צריך לקרות כדי שנגיע לזה? מה יקרה אם נמשיך להיות מפולגים?
מדוע נסיונות הגישור, עד היום לא מצליחים להחזיק מעמד בין חלקי החברה הישראלית?
חינוך בנושא שבעים שנה לישראל
אין לנו מדינה אחרת. וביום הולדתה השבעים אנחנו מתכוונים לחגוג יחד בצורה מיוחדת. עם כל המחלוקות, הדיונים הנוקבים והשסעים בעם - יש לנו ארץ נהדרת. יש לנו עם נפלא וחם. עם שיודע להתאחד ברגעים הכי חשובים. ועכשיו מגיע רגע כזה. במהלך שבעה שבועות (בין ה – 5/3, ל - 17.4) אנו הולכים לצעוד ברחבי מדינת ישראל, לארכה ולרחבה, ולסחוף יחד איתכם את כל אזרחי המדינה - לדבר, להתאחד, להקשיב ולצעוד ביחד.
המסע הזה הוא מסע של אזרחים. למען המדינה. מסע של אהבה ואחווה. מסע שאנחנו מממנים יחד.
למען מדינתנו, למען חיילנו, למען ילדינו, למען עתידנו. אתם חייבים להיות שותפים!
להרשמה למסע כנסו ל- www.masa70.co.il
עקבו אחרינו בפייסבוק- facebook.com/Masa70il
בשנת הלימודים תשע"ח ישלבו גני הילדים ובתי הספר את נושא "שנת ה-70 לעצמאות מדינת ישראל". הנושא ישולב במסגרת פעילויות הגן ובמסגרת לימודי תחומי הדעת השונים ופעילויות ואירועים שיתקיימו בבתי הספר לאורך השנה. הציר המארגן שילווה את הוראת הנושא הינו: "חוקרים את העבר – מוקירים את ההווה – חוזים את העתיד". במהלך הקיץ ובשנת הלימודים יפתח משרד החינוך יחידות הוראה ופעילויות המבוססות על תכניות הלימודים במגוון תחומי דעת. לחזק את תחושת שייכות ולהעמיק את הזיקה והקשר של התלמידים למדינה
להעריך ולהוקיר את המדינה והישגיה.
לעודד סולידאריות חברתית.
ללמוד ולהכיר את הישגיה הבולטים והמשמעותיים של המדינה, לצד אתגרים עמם היא מתמודדת.
לחוות מפגשי נוף-אדם.
לזמן חוויה משמעותית.
לעודד יזמות פעילה.
http://edu.gov.il/special/israel70/Pages/outline.aspx
למה התוכניות הממשלתיות-חינוכיות-חברתיות לא עובדות? למה לא נפתח לנו הלב מחדש?
האם בכוונה הלב שלנו סגור? מה יכול לפתוח אותו?
איך לעורר בעם רצון, למצוא חזון חדש לעתיד חדש?
בעבר המדינה השכילה לרתום את הנוער ולהשתתף ב"חלום הציוני". כל ישראל היתה בתנועות נוער. היום הן קיימות אבל כבר לא חזקות כמו פעם. כמו כן, נראה שהנוער בישראל דווקא יותר אבוד מכולם. רמות השימוש בסמים ושתיית האלכוהול הן מהגבוהות בעולם וכל זה קרה תוך שנים מעטות:
האם לתנועות הנוער יכול להיות תפקיד מחודש?
מה יכול לחבר את הנוער מחדש למדינה? איזה חזון יעניין אותם?
מה לגבי הפנסיונרים?
מבט לעתיד
איך ניתן לסכם את התקופה מ-קום המדינה ועד היום? לאן מועדות פנינו?
האם להסכים עם כך ש'אין חלקה טובה בארץ הזאת'? או שאנחנו כן מסוגלים לגשר מעל לכל הפערים? שיש לנו עתיד טוב?
למה כל ישראלי וכל יהודי צריך להאמין בעצמו? במדינה הזאת? למה אנחנו צריכים לחיות כאן? למה לא לוותר ולברוח?
ההבדלים בהשקפות העולם, מפוליטיקה ועד עדות ודת, הם מאד גדולים. למה אנחנו מתפתחים כך? למדינות אחרות זה יכול לקחת מאות שנה. אצלנו אפילו לא מאה שנה עברה. האם המדינה שלנו סופה להתפורר?
מה צריך לשנות במדינה שיהיה כאן מקום טוב לחיות בו?
למה הציונות ממשיכה לשנות את פניה? האם האידיאל לא מספיק או לא מתאים?
איך אפשר להתקדם כעם? עם לא יכול לשרוד לאורך זמן ללא אמונה משותפת, ללא משימה משותפת, ללא חזון.
למה לא מספיק לנו פשוט לחיות כדי להצליח בחיים? להנות, לטייל, להשכיל, להמציא? למה זה לא מספיק טוב?
מה מקומינו בהסטוריה של העם שלנו? בעתיד שלו?
מה שגרם לנו בעבר להצליח להשאר ביחד היו הסכנות. האומנם?
מה מקום העם עצמו בקביעת עתיד המדינה? יש לעם כוח?
מהו למשל הכוח של השוני בין האנשים בארץ?
מה הציונות המקורית פספסה? מה חסר באידיאולוגיה המקורית?
מה ההבדל בין מדינת ישראל לעם ישראל, כפי שחוכמת הקבלה רואה את הדברים?
לאיזה מצב צריכים להגיע? מה היא התקווה שלנו?