שואב אבק רובוטי. מה הקשר המהותי שלו לחוקי הכשרות במסורת היהודית? תיכף נראה. בינתיים, בדומה לאותו שואב, גם אנו נתקעים בכל פעם באיזה קיר או מכשול, ומשנים כיוון. שוב נתקעים, ושוב משנים כיוון. נעים מהתנגשות להתנגשות. כדי לפקוח עיניים ולהפסיק להיתקע בקירות, צריכים להכיר את מערכת ההפעלה. כמו אותו שואב, גם בנו מוטבעת תוכנת הפעלה, אבל בשונה ממנו, אנו יכולים לפצח אותה ולקחת שליטה.
חכמי הקבלה בכל הדורות, החל מאברהם אבינו דרך רבי שמעון בר יוחאי וגדולים אחרים, חקרו את הטבע האנושי ואת הטבע הסובב אותנו. הם גילו כי רשת של כוחות – ביתר דיוק 613 כוחות שמנוהלים על ידי כוח אחד כולל – שולטת בתנועה שלנו במרחב המציאות. ימינה, שמאלה, אחורה, קדימה. הרשת קובעת לאן נרצה לזוז, מה נבחר לעשות, במי ניתקל ובאיזו סיטואציה. כנגד הרשת הזו, נקרא לה הרשת העליונה, יש גם רשת תחתונה. היא נמצאת בתוכנו, בדמותם של 613 כוחות פנימיים. אפשר להתייחס אליהם גם כ-613 רצונות או תכונות. אם נצליח ליצור התאמה בין 613 הכוחות הפנימיים ובין 613 הכוחות העליונים, הסתדרנו בחיים. נעשינו אנשים כשרים.
כשרות היא שם צופן להתאמה הזו בינינו לבין מערכת הניהול העליונה, ולכן עליה מבוססת כל התרבות היהודית. בירורים של מה כשר, מה לא, מה טוב, מה נכון, מה מתאים, בזכותם קיים העם שלנו משך אלפי שנים. איך מבצעים את ההתאמה? על ידי לימוד, ביקורת, תיקון, בירור ובדיקות – עלינו להגיע למצב שבו הכוחות הפנימיים שבנו יפעלו בהתאם לכוחות העליונים.
לכוחות העליונים קוראים בחכמת הקבלה "שורשים", ולכוחות הפנימיים שבאדם קוראים "ענפים". כמו בעץ, יש לו שורשים וענפים, רק הפוך: השורשים למעלה, מעלינו כביכול, פועלים עלינו, מפעילים אותנו, והענפים למטה, בתוכנו, מופעלים על ידי אותם שורשים. אדם כשר לגמרי הוא מי שהצליח להתאים את עצמו פנימית למערכת העליונה. את כל 613 הרצונות שבו הוא תיקן בהתאם לכוחות העליונים.
מהות התיקון היא להפעיל את הרצונות שבי לא בכיוון אגואיסטי, לתועלת עצמי בלבד ועל חשבון אחרים, אלא בכיוון אלטרואיסטי, כלומר בכיוון של השפעה טובה ואהבה לזולת. לכן נאמר ש"ואהבת לרעך כמוך", הוא הכלל הגדול של התורה. זהו המקום הגבוה ביותר שאליו אפשר להעפיל, זו התכלית שלשמה אנו חיים.
לאותם שורשים עליונים יש סוג נוסף של ענפים. הענפים האלה קיימים מחוץ לנו, סביבנו, בדומם, בצומח, בחי ובבני האדם. כל פרט שקיים בעולם החומר, הוא למעשה ענף ביחס לשורשו, ביחס לכוח העליון שמפעיל אותו. גדולי האומה שתיקנו את כל 613 הרצונות, גילו את השורש הרוחני שמפעיל כל ענף בעולם החומרי, וגם את הקשרים שבין השורשים השונים ברשת הכוחות העליונה. מתוך כך הם הגדירו כיצד נכון להתקיים בעולמנו החומרי, באופן שתיווצר התאמה לשורשים העליונים. מכאן מגיע מושג הכשרות, על כל פרטיו. בהתאם לשורש של שדה, הם הסבירו כיצד יש לטפל בשדה. בהתאם לשורש של בגד, הם הגדירו באיזו צורה עליו להיות. איך להכין יין, כיצד לשתול עצים, איך להתייחס לבעלי חיים, וכן הלאה.
יוצא שהכשרות, או ההתאמה לשורשים העליונים, נוהגת בשתי רמות, פנימית וחיצונית. ברמה הפנימית, עלינו לתקן את כוחות הנפש שלנו בהתאם לכוחות העליונים. כך אנחנו הופכים לאנשים כשרים, אנשים מתוקנים. וברמה החיצונית, הנהיגו בעלי ההשגה הרוחנית את חוקי הכשרות גם בגשמיות, על פי שורשים רוחניים.
כאמור, לכל ענף בעולמנו יש שורש בעולם עליון. ניקח לדוגמה, כבש וחזיר. לחזיר יש שורש טמא ולכן אסור לאוכלו. כבש לעומת זאת, יהיה מותר באכילה בתנאי שיטופל בסדרת פעולות כמו שחיטה ומליחה, על פי דיני הכשרות. כלומר, את הכבש אפשר להכשיר לאכילה ואת החזיר לא. מדוע? כי יש לו שורש עליון מיוחד, שאותו אי אפשר לתקן בתוכנו, בכוחות הנפש שלנו, ברצונות שלנו. ולכן, גם בחיצוניות, אי אפשר לעשות אותו כשר לאכילה. רק ב"גמר התיקון", מה שנקרא, כשכולנו נגמור לתקן בתוכנו את את המערכת כולה, יהיה לנו כוח לתקן את השורש העליון של חזיר. אגב, מדובר בשורש גבוה מאוד. על השלב הסופי הזה בתיקון נאמר, שעתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש, וגם החזיר עתיד לחזור לתורה, כלומר להיות ראוי לאכילה. במילים אחרות, אחרי שכולנו נתקן את התנהגותנו הפנימית כך שלא נהיה חזירים מבפנים, נוכל גם לדבר על החזירון הוורדרד שמסתובב לו אי שם בחוץ. בבהמה הזו לכשעצמה, אין שום בעיה, גם לא בבשר שלה. המגבלה היא בנו, בחוסר היכולת שלנו להתמודד עם האגואיזם האנושי החזירי.
ובחזרה לאדם הכשר. אדם שמתקן את כוחותיו הפנימיים נכנס להרמוניה הדדית עם כל הטבע. חייו הופכים להיות הכי טובים שרק אפשר לחלום, הכי נוחים, שום דבר רע לא יכול לקרות לו. הוא מרגיש מה כדאי לו לעשות היום ומה מחר, איך להצליח בגדול. העיניים שלו כמו נפקחות, הוא מפסיק להיתקל בקירות, לעשות טעויות. הוא מתחיל להרגיש את רשת הכוחות העליונה שבטבע, להבין לאן היא מכוונת אותו ואיך ביכולתו להגיב אליה נכון. כתוצאה מההדדיות הזו, נוצר בו יחס מיוחד לטבע, והוא קורא לו א-לוהים (א-לֺהים בגימטרייה הטבע, 86). נוצר ביניהם דיבור הדדי, כביכול, הוא מגלה את מערכת הא-לוהות יותר יותר. מתברר לו מדוע כך דווקא בנויה המערכת, מדוע יש בטבע 613 כוחות שפועלים עליו, ואיך הוא יכול לקבל מהם כוחות לזהות וגם לתקן את 613 הרצונות האגואיסטיים שטמונים בו.
וכשהוא מקבל כוחות תיקון מהמערכת העליונה, ועושה מעצמו אדם כשר, מתאים, הוא מתחיל להרגיש שהוא וכל הטבע נמצאים בחיבור, בחיבוק, בדבקות. הוא חש את הנצחיות שנמצאת בטבע, נכלל באותה השלמות, ומגלה שם עולם עליון. על כך נאמר: "את עולמך תראה בחייך" (תלמוד בבלי, ברכות יז, ע"א).
גן העדן הזה ייפתח בפנינו, כאן ועכשיו, רק אם נעשה מעצמנו אנשים כשרים. רק אם נתקן את הלב שלנו, את הרצונות והכוונות שלנו, אם נתעלה מהטבע האגואיסטי והצר שעמו נבראנו אל טבע ההשפעה והאהבה. מנהגי הכשרות היהודיים באו לכוון אותנו לזה, אבל חשוב לדעת שהפעולות החיצוניות לבדן, ללא תיקון הלב, אף פעם לא יהיו מסוגלות לספק לנו כרטיס כניסה לאף עולם אחר. לא עכשיו ולא אחר כך.
"ובא וראה דברי פי חכם, רבי אברהם אבן-עזרא בספרו 'יסוד מורא': 'ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות, בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, לישרים בלבותם, והפך זה לב חורש מחשבות... ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב'. הנשאב מדבריו ז"ל, שהוא באחת, דהיינו לאחוז בהמטרה, שעליה האדם נברא. ואומר עליה, שהיא ענין הדביקות... שיזכה שהבורא יפקח עיני לבו, ויחדש בקרבו רוח אחרת, שאז יהיה בחייו אהוב ליוצרו. ובכוונה גדולה מדייק זה שיהיה בחייו אהוב ליוצרו, להורות, שכל עוד שלא זכה לקניין הזה, אין עבודתו שלמה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", י).
"מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצוואר או מי ששוחט מן העורף, הוי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות" (בראשית רבה, מד, א).
"כל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל. שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו – ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת הבורא" (בעל הסולם, מאמר "החירות", כתבי בעל הסולם, עמ' 424).
"עיקר תורה ומצוות נתנו בכדי לצרף בהם את הבריות... שעניין הצירוף הוא לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו ולעבוד רק בעל מנת להשפיע... המעשה הזה הוא העיקר מה שהתחתונים צריכים לעשות, בכדי שיוכלו לקבל את הטוב והעונג, מה שבורא רוצה לתת להם" (הרב ברוך שלום אשלג - הרב"ש, מאמר "מהו שהתורה נתנה מתוך החושך, בעבודה", כתבי רב"ש א, עמ' 704).
"תכלית הבריאה... להעלות את האדם למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלוקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי הבורא, כמו שכתוב אצל משה רבנו: 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו'. וכל אדם יכול להיות כמשה רבנו עליו השלום כנודע" (בעל הסולם, מאמר "תורת הקבלה ומהותה", כתבי בעל הסולם, עמ' 21).
"אסור לקבלו, רק בגמר התיקון, על דרך שאמרו חז"ל עתיד חזיר לחזור לתורה" (הרב"ש, אגרת ס).
"'ובא הקב"ה ושחט למלאך המוות' – הנעשה שוב פעם מלאך קדוש" (בעל הסולם, אגרת לא).
"בגמר התיקון, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, 'עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש'" (בעל הסולם, מאמרי שמעתי, לז).
> כתבתי את המאמר בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן, מייסד תנועת "קבלה לעם", בתכניתנו "מהי כשרות" bit.ly/1nscu32