חיים חדשים
שיחה 692
מהי אהבה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .1616.02 – אחרי עריכה
אורן: היום אנחנו רוצים לדבר אהבה. אהבה, אולי הרגש הכי עוצמתי שיש לנו כבני אדם, נרצה להתבונן בו לעומק, כדי באמת להוביל היום את החיים שלנו למקום טוב יותר, לעולם טוב יותר, עולם של אהבה.
יעל: אפתח במילים משיר של ארקדי דוכין "בין השפיות לשינה, בין הילדות לזקנה, אומרים שיש עוד תקווה, קוראים לזה אהבה, ומחכים לבואה". אהבה, כולנו רוצים להיות אוהבים, להיות נאהבים. רוצים לעבוד בעבודה שאנחנו אוהבים, להיות במקומות שאנחנו אוהבים. לחיות במקומות או להיות במקומות שאנחנו לא אוהבים עושה לנו מאוד מאוד לא טוב. יש איזו השתוקקות מאוד מאוד גדולה בתוכנו למקום הזה שנקרא אהבה. לי אישית יש הרגשה שכל החיים אנחנו פשוט רודפים אחריה, מתלבשים יפה כדי למצוא אהבה, מחפשים, רוצים כל הזמן להיות אהובים ולחפש את אותה אהבה.
למה אנחנו רודפים כל כך אחרי אהבה? למה אנחנו כל כך משתוקקים לרגש הכל כך חזק הזה?
כי אנחנו סך הכל יצורים שטבענו רצון ליהנות. ומה שממלא את הרצן ליהנות, ההנאה שכל אחד מרגיש ממה שהוא משתוקק לו, לְמה שיש בו ריקנות לדבר ומרגיש שמתמלא, לזה יש לו אהבה. "אני אוהב דגים", "אני אוהב את אימא", "אני אוהב את הילדים שלי", "אני אוהב שמש, קור, חום", לא חשוב מה, אם אני מתמלא במה שאני משתוקק לו, ממלא את ההשתוקקות שלי, את החיסרון שלי, אני קורא "אהבה" לָדבר שעכשיו ממלא אותי. יש דברים שאני יודע מראש שאני אוהב, זה בא לנו מהרגל. יש דברים שאני אוהב אותם מראש מכך שזה בא לי מהטבע, כי כך אני נברא. ויש דברים שאני עצמי מרגיל אותי אליהם וגם אז אני אוהב אותם.
אבל סך הכל למה שאנחנו קוראים "אהבה" בחיים שלנו זה למילוי מהדבר שאני משתוקק אליו. שאז הוא ממלא את החיסרון, את הרצון שלי, וההרגשה הזאת שאני ממלא את החיסרון שלי, נקראת "אהבה". כמו שאני אומר "אני אוהב דגים", זאת אומרת עכשיו אני רוצה דגים ואני יכול למלא את עצמי באיזה דג שנמצא לפניי על הצלחת.
יעל: ובכל זאת יש איזו השתוקקות יותר גדולה לאהבה אנושית.
יש בזה הרבה דרגות, מדרגות, מה אוהבים, זאת אומרת ממה אני מתמלא. יש חסרונות באדם שחכמת הקבלה מחלקת אותם לפי סולם הרצונות, ההשתוקקויות. וזה סולם שמתחיל מאוכל, מין, משפחה, אחר כך כסף, כבוד, מושכלות. ובעצם לכל השישה האלה אנחנו יכולים לצרף את כל התשוקות וכל המילויים שלנו, והמילוי שאני משתוקק אליו נקרא שאני "אוהב" אותו. ואני אוהב גם לא רק מילוי, אלא גם את מקור המילוי, שהוא נעשה בשבילי חשוב כי אני מתמלא על ידו. וכך אנחנו בונים את החיים שלנו, כל החיים שלנו נמצאים בין שנאה לאהבה, בדיוק כמו שכתוב באותו השיר.
יעל: למה שנאה קשורה לסיפור הזה? אהבה פותחת את הלב.
אם לא הייתה שנאה, לא הייתה לנו אהבה. אם לא רציתי משהו והתמלאתי בו, אז איך הייתי מרגיש שאני אוהב את הדבר? זאת אומרת שהאהבה, מידת האהבה, אופן האהבה, וגודל האהבה, זה תלוי במידת השנאה, אופן השנאה וגודל השנאה.
יעל: מה זה שנאה?
שנאה זה או שאני שונא משהו, שאני רוצה להרחיק את הדבר, או שאני מאוד סובל שאין לי את הדבר. זאת אומרת תלוי איפה אנחנו נמצאים, זה ספקטרום של יחסים. אבל אין יותר ממה שאני שונא וממה שאני אוהב. מפני שאנחנו בנויים מהרצון ליהנות, אז בסך כל החיים שלנו, יש לי דברים שאני שונא, רוצה להתרחק מהם, כי הם משפיעים על הרצון ליהנות שלי בצורה שלילית, ויש דברים שאני אוהב ורוצה להתקרב אליהם כי הם משפיעים על הרצון שלי ליהנות בצורה חיובית. וזה כל החיים שלי, בין מה שטוב לי ורע לי, בין שנאה לרע ואהבה לטוב. וכאן אנחנו נמצאים במצב מאוד מיוחד שאנחנו אולי צריכים להכין את עצמנו, לחנך את עצמנו, לשנות את עצמנו להבין מה זה "טוב" ומה זה "רע", ממה ליהנות וממה לא, ולכן לזה נמצא חינוך.
זאת אומרת, שינוי היחס של האדם לדברים שנראים לו טובים ונעימים, ולדברים שנראים לו ההיפך מזה. שבזה אנחנו יכולים לשנות את היחס שלנו ובזה לכוון את עצמנו לא למה לאהוב ומה לא, אלא לאמת ושקר. כי יש דברים שאני אוהב אבל הם שקר והם עושים לי רע, ויש דברים שאני שונא ודוחה אותם, אבל הם אמת, וכדאי לי לשים לב אליהם ולהתקרב אליהם ולראות שעל ידם אני באמת מגיע לטוב. זאת אומרת לא ללכת בחיים שלי לפי הרגשת הטוב והרע באופן אינסטינקטיבי או לפי מה שהתחנכתי להרגשת הטוב ורע, מה שאני אוהב ומה שאני שונא, אלא להוסיף לזה גם בירור שכלי, חוץ מהלב גם את המוח, שעל ידו אני מברר מה באמת טוב ומה באמת רע, לא מבחינת שזה טעים או לא טעים, אלא ממה שזה כדאי שאני ארגיש בזה דבר טוב ודבר רע.
זאת אומרת שאני לא אקבע טוב ורע לפי מה טעים או לא טעים לי, לפי אהבה ושנאה טבעיים, אלא אני אקבע למה להתקרב או למה להתרחק לפי הטוב והרע המוחלטים, שהם למעלה מהטעמים שלי. ויש דבר כזה בעולם, כי אנחנו מתפתחים, אנחנו נמצאים בעולם מיוחד, אנחנו גם מתפתחים לקראת משהו מיוחד, ואני רואה לפי החיים שלי שאם אני הולך בצורה אינסטינקטיבית אני יכול ממש לאבד את עצמי.
יעל: ואפשר לפתח את אותו רגש חזק, עז כזה, פנימי, שבאמת מושך אותנו לדברים מסוימים, לפתח אותו באופן מלאכותי על פי דברים כאלה או אחרים?
כן. זה אפשרי לאדם מפני שהוא יצור חברתי ולכן הוא יכול לקבוע מה זה טוב ומה זה רע לא רק לפי ההרגשה הגופנית שלו, אלא גם לפי ההרגשה הסביבתית, שנעשית על ידי השפעת הסביבה על האדם. כי אני זקוק לסביבה, הם יכולים לכבד אותי, או להיפך, לבזות אותי, ועל ידי זה שאני מאוד מושפע מהסביבה, אני יכול להחליף את הערכים שלי, ואת מה שקודם הרגשתי שאני אוהב, אז אני מתחיל לשנוא. נניח שקודם רציתי להתנהג איך שבא לי, אז פתאום אני מרגיש על ידי השפעת הסביבה שבגלל זה הם לא מכבדים אותי, שהם מזלזלים בי, והכל מפני שאני מזלזל בלבוש, מזלזל על ידי ההתנהגות שלי. ואני רואה שאין לי ברירה, שאני צריך לתקן את עצמי, כי השפעת הסביבה עלי היא מאוד משמעותית, מאוד חדה, מאוד מורגשת בי לטוב או לרע.
ואז אני מתחיל להסתכל על האהבה שלי, על הזלזול בכל מיני דברים, אני מתחיל להסתכל על זה כדבר שמזיק לי ועושה מאמצים כדי לשנות את ההתנהגות שלי, את היחס שלי. זאת אומרת אני כבר משנה את הערכים שלי. וכך אנחנו יכולים לשנות את מה שאנחנו אוהבים ואת מה שאנחנו שונאים.
יעל: זה בעצם משאיר לחברה, ואפילו לא לבן האדם הפרטי, את האפשרות לעצב את עצמה בצורה שהיא יותר נכונה.
כן. החברה דווקא מחויבת לייצב את עצמה נכון כדי שתהיה מוכנה ומסוגלת לחנך כל פרט ופרט.
אורן: כשמדברים על רגש של האהבה יש כביכול רגש דו סטרי, שני כיוונים, האחד הוא שאני עצמי אוהב והשני להרגיש אהוב על ידי האחר או אחרים. אני רוצה לבחון כל אחד מהזווית שלו, נתחיל מהזווית של "אוהבים אותי", למה הדבר הכי חשוב לבן אדם זה שיאהבו אותו, להרגיש שאוהבים אותו?
יש בזה אוסף של התפעלויות, התרגשויות וערכים. העניין הוא מפני שאדם עצמו הוא יצור חברתי ומפני שאנחנו כולנו באים ממערכת אחת שנקראת "אדם הראשון", ובמערכת הזאת היינו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד", כולנו יחד קשורים זה לזה ברצון אחד, אפילו אחרי שהתרחקנו זה מזה.
אורן: מתי היינו קשורים כמו איש אחד?
בכוח הפנימי שלנו, בינינו, אנחנו קשורים זה לזה. מאיפה מגיעה לנו אם כך השפעה כל כך גדולה של החברה על האדם? השפעת הסביבה על האדם? מאיפה? מה אכפת לי? אני חי את חיי, לא אכפת לי מה אחרים מדברים, איך הם מתייחסים אלי, יש לי עבודה, אני הולך, אני עושה, אני מצפצף על כולם.
אורן: זה לא ככה, כי הכי אכפת לי מה מדברים עלי.
מאיפה?
אורן: אנחנו יצורים חברתיים.
מאיפה?
אורן: האמת היא שאני לא יודע.
כי זה בצורה פנימית בשורשנו. אם אנחנו נתעמק בתוך תוכו של טבע האדם שם אנחנו נגלה שאנחנו קשורים יחד ממש בצורה הדוקה ביותר.
יעל: ואיך זה קשור לזה שלבן האדם באמת כל כך חשוב שיאהבו אותו? שהוא מוכן לעשות כל דבר כמעט כדי שבאמת הסביבה תאהב אותו, שאנשים יאהבו אותו.
זה מתוך שאנחנו יצורים חברתיים, שאנחנו כולנו קשורים בשורשנו, באופן פנימי. אם תיכנסי לכל אדם ואדם תרגישי שאומנם אנחנו כולנו רחוקים זה מזה פיזית, אבל פנימה, בפנים בתוך תוכנו אנחנו קשורים למקור אחד, למצב אחד, לרוח אחת, לרצון אחד. ומתוך הקשר הפנימי הזה אני מחויב מצד הטבע, כי כך אני בנוי, שאכפת לי מאוד מה חושבים עלי, מה מדברים עלי, וככה זה אפילו אצל הילדים הקטנים.
אורן: נראה לי שההשתוקקות הזאת להרגיש שאוהבים אותי, היא הדבר הכי חשוב לבן אדם בחיים. למה זה?
השפעת הסביבה על האדם היא עצומה. היא יכולה להביא את האדם להתאבדות, ואנחנו רואים את זה.
אורן: נכון. אבל בקצה השני נמצא אדם שרוצה להרגיש אהוב.
כן.
אורן: מה בן אדם מרגיש?
אפשר לראות מה נעשה בעולם. אם מצד הטבע אני כבהמה, לא אדם, אלא בהמה, אז אני לא דורש הרבה דברים, קצת אוכל, איזו פינה למשפחה שלי, לילדים, כמו אצל החיות. ואת כל היתר, מעבר לנחיצות שאני באמת צריך לצרכים הגופניים, אז אני הולך והורס את החיים שלי אך ורק כדי לזכות בהערכה בעיני החברה.
אורן: להרגיש אהוב?
אהוב, מוערך, מכובד, הכל. מקצוע מכובד, עשיר, חכם, מה שלא יהיה. אני עובד שנים כדי לקנות בית גדול, כדי לקנות אוטו מיוחד, למה? כי זה מכובד בעיני הסביבה. זאת אומרת, אני עובד את הסביבה.
אורן: עכשיו נלך לצד השני. דיברנו על היחס של האחרים אלי, עכשיו בוא נתבונן על רגש של אהבה מצדי כלפי אחרים. יש לאדם שאיפה מאוד חזקה להיות במצב שהוא אוהב. זה עושה לנו טוב להיות במצב שאני אוהב, למה זה עושה לי טוב?
זאת שאלה, על מה בדיוק אתה מדבר?
אורן: לאהוב אנשים.
תלוי איזה, תלוי מי, זאת אומרת, אני כן אוהב מספר אנשים בעולם, כי חשוב לי מאוד היחס שלי אליהם והיחס שלהם אלי.
אורן: היחס שלך אליהם שיש בו אהבה. שיש בך יחס של אהבה למישהו, זה מאוד ממלא את האדם. זה ממלא אותו במקומות הכי פנימיים אולי שיש בתוכו, שהוא מסוגל לזהות בכלל.
אין רגש יותר עוצמתי מזה שחודר פנימה. למה אנחנו בנויים ככה? למה כשאני אוהב, זה ממלא אותי בעוצמות הכי גדולות של רגש שיש בחיים?
זאת אומרת, אתה שואל כך, למה יש בי גם צורך שיאהבו אותי, וגם צורך לאהוב מישהו?
זה מגיע לנו מהטבע שלנו, כך אנחנו בנויים, יש לי חיסרון בזה.
אורן: מה זה אומר?
שאני רוצה להרגיש את היחס שלי לסביבה, בצורה שאני מקבל מהם אהבה, ושאני אוהב אותם.
אורן: למה חשוב לך שאתה גם תאהב אותם?
זה נובע מהשורש העליון, כך אנחנו בנויים, ואנחנו מקבלים את ההתרשמות הזו גם מהכוח העליון שבטבע שמוליד אותנו, ומטפל בנו, וגם מהבית, מאימא, מאבא, מהמשפחה. יש לי רצון גם לאהוב משהו, מישהו. זה יחס לעולם, אחרת אני מרגיש את עצמי שאני נמצא פשוט בין שונאים, שנואים. אפילו בבית, יש אנשים שלא מרגישים אהבה ואנחנו רואים עד כמה שהם גדלים בצורה מאוד לא נכונה, לא טובה. חוסר האהבה שהם מרגישים מצד ההורים, ובכלל מצד המשפחה, ומהסביבה, עושה אותם אנשים "עקומים".
אורן: למה?
קראתי על זה עבודות.
אורן: זה ברור, אבל אני שואל למה זה כך , למה חוסר הרגש של אהבה יוצר את זה?
כי מצד הטבע, זה חסר לנו. אנחנו לא יצורים שיכולים להתקיים לבד. אנחנו רואים שאפילו גורים של חיות, זוכים לאהבה של אימא, לעזרה מצד העדר שלהם, וכן הלאה.
אורן: בוא נצייר מצב דמיוני, נניח שבן אדם עוד מאה שנה, יוולד ילד להורים רובוטים, והם יטפלו בו, ויתנו לו כל מה שהוא צריך פיקס בכל הרמות, אבל אין בהם רגש של אהבה.
יש ילדים כאלה שגדלים בבתי ילדים שאין שם הורים.
אורן: בתי יתומים.
כן.
אורן: לא, אני לוקח אותך למקום הפוך, לארמון, הילד גדל בארמון. בארמון הזה אין בני אדם, יש רובוטים, הכול דלוקס, רק אין רגש של אהבה. מה יחסר לו?
הכול.
אורן: למה הכול?
הכול יחסר לו.
אורן: מבחינה חומרית הוא יקבל הכול.
לא, הוא לא ירגיש כך.
אורן: למה לא?
כי כך אנחנו בנויים.
אורן: אז מה חסר?
יחס, כי אנחנו יוצאים ממערכת שנקראת אדם, ושם כולנו בתוך המערכת, בפנימיותנו, קשורים זה לזה כגוף אחד. ואם אנחנו לא מרגישים איזה קשר בינינו, אנחנו אבודים. הטבע לא יחזיק אותנו, אנחנו לא נוכל להתקיים.
יעל: מה נותנת האהבה לבן אדם?
האהבה נותנת לאדם שפע פנימי שמחייה אותו.
יעל: ממש חיים אתה אומר.
חיים.
יעל: בן אדם שלא הרגיש אהבה, יכול לתת אהבה?
לא. הוא לא יכול לתת ולא יכול לקבל, והאדם הזה הוא יצור מאוד מסכן, חסר, וקשה לו לקיים את עצמו.
יעל: אז זה סוג של כוח חיים, מין תנאי בסיסי כדי לגדול.
זה תנאי בסיסי, אבל הבעיה היא, שאנחנו צריכים להבין שאהבה, היא לא בדיוק מה שעליו אנחנו כאן מדברים עכשיו.
יעל: אלא?
אלא אהבה זה יחס הרבה יותר עמוק. שאנחנו צריכים לגלות בינינו. כשאנחנו מדברים עכשיו על אהבה, ושנאה, דחייה, קירוב, זה לפי הנטיות הפנימיות שיש לאדם. אבל אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מסוגלים לחיות לפי הערכים האלה, כי אנחנו נמצאים בחברה מקולקלת, אפילו במשפחה מקולקלת, וכן הלאה.
אלא אנחנו צריכים מלכתחילה לגלות ערכים נכונים. מה בדיוק נקרא אהבה? ועד כמה אנחנו נמצאים בטבע שהוא שנאה הדדית, דחייה הדדית, ואם כך מה עלינו לעשות כדי להגיע לאהבה? כי מקור החיים בסופו של דבר זו האהבה.
אם עכשיו אנחנו ממשיכים כך, כמו שהאנושות כבר נכנסה להתרחקות הדדית, לחוסר אהבה, אפילו במשפחה, כי אנחנו רואים שכבר אין משפחה, וגם בין ההורים והילדים אין קשר ממש. ילדים בני עשר, אחד עשרה, מרגישים את עצמם לא תלויים בהורים, ולא רוצים, אלא דורשים לקבל מהם את מה שמגיע להם, ושההורים לא יכנסו לתוך החיים שלהם. אז אנחנו רואים שאנחנו מתפתחים, אם אפשר להגיד כך, בצורה שלילית, מתפתחים למצב שהאהבה נעלמת, גם בין הקרובים, בין בני משפחה, וגם עם הרחוקים, ובני אדם בכלל.
היום אנחנו נעשים, אנשים מאוד אדישים, מזלזלים, שונאים זה את זה, עד כדי כך שנעלם לגמרי הרגש בין אדם לאדם, עד כדי כך שאפילו השנאה נעלמת. אני לא מרגיש שאני חי בין בני אדם, מצדי שייעלמו כולם. לא לצד הטוב, ולא לצד הרע. כי זו תלויה בזו שנאה ואהבה.
ולכן עלינו באמת ללמוד מאיפה זה מגיע? למה הגענו בהתפתחות שלנו, באבולוציה שלנו, למצב שאנחנו כבר לא נוטים לאהבה, וגם שנאה בסופו של דבר.
למה האדם יותר ויותר מרגיש את עצמו שהוא לבד, בודד, חי בתוך עצמו. ומתוך זה אנחנו צריכים לפנות לעמקי החיים שלנו, לעמקי הטבע שלנו, ולגלות שם את הסיבה למה שמתרחש בנו וכך להגיע להחלטות הנכונות.
אורן: אמרת משפט מאוד חזק. אמרת שאהבה זה יחס הרבה הרבה יותר עמוק, שאנחנו צריכים עוד לגלות בינינו. מה זה היחס הזה, הרבה יותר עמוק, שאנחנו עוד צריכים לגלות, שאתה קורא לו אהבה?
מאיפה מגיעה לנו ההרגשה הזאת, הדרישה הזאת?
אורן: אנחנו צריכים כאילו לגלות מה זאת אהבה, זה מה שאתה אומר במילים פשוטות?
אנחנו צריכים לגלות מהו סוד החיים.
אורן: הוא קשור לאהבה?
הוא קשור לאהבה, כי בלי זה אין המשך.
אורן: מה הקשר?
אם לא הייתה משיכה בין פלוס ומינוס בדומם, כל מיני חיבור וריחוק בצומח, בתרכובת של המולקולות, אם לא היו חשבונות כאלה בין הגופים החיים, אפילו כשאחד אוכל את השני, שונא, אוהב, לא חשוב, כי תלוי באיזה רמות מדובר, והרגשות האלה בהתפתחות בין אם לילד, וכן הלאה כמו שיש בדרגת החי ובדרגת האדם, המדבר, אז בלי זה לא הייתה התפתחות הטבע.
זאת אומרת, אפילו התא הפשוט ביותר לא היה קיים, כי הכול קיים לפי שנאה ואהבה, לפי הכוח המושך והכוח הדוחה. שני הכוחות האלה חייבים להיות מאוזנים. ולכן לא מן הסתם כתוב בחכמת הקבלה, על כל פשעים תכסה אהבה. שני הכוחות הבסיסיים האלה צריכים להיות והם שני הכוחות הבסיסיים שנמצאים במרכז הבריאה.
הכוחות האלו צריכים להיות מאוזנים ביניהם. ואז תהיה ביניהם התפתחות נכונה, הדרגתית, עד שגם השנאה וגם האהבה יתפתחו לממדים אינסופיים. כך אנחנו מגיעים לעולם אין סוף, לעולם האמת, וזו בעצם המטרת ההתפתחות שלנו. אז לפנינו עוד לגלות איך אנחנו מגיעים לבירור מה זו אהבה.
אורן: הזמן שלנו נגמר. הנושא מרתק, אם תסכים, נמשיך לדבר איתך עליו. אז זאת התובנה שאיתה צריך לצאת? שאנחנו בעצם מחפשים מהי אהבה, זו בעצם ההתפתחות שלנו כבני אדם?
כן, כי זה מקור החיים.
(סוף השיחה)