חיים חדשים

תכנית 1126

חשיבות האוכל בחיינו

שיחה 20.6.19 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אורן: מספר התוכנית שלנו היום הוא 1126, והנושא הוא תרבות האוכל. ננסה להבין קצת יותר לעומק מה קורה לנו, לאן מתפתחת התרבות הזאת של האוכל ומה היא אומרת על ההתפתחות שלנו כבני אדם בכלל.

טל: אוכל זה משהו שמעסיק אותנו בעל כורחנו, אבל לא רק, אנחנו מאוד אוהבים אוכל ונראה שבימינו תכניות הבישול, ההתעסקות עם האוכל, המסעדות, זה משהו שהפך להיות חלק מאוד מרכזי בתרבות שלנו. אנחנו רואים גם איך שינויים גלובליים משפיעים מאוד על התרבויות של המזון, פעם בכל מקום היתה תרבות אחרת, היום בכל מקום אפשר להשיג את הכול, ואולי אנחנו גם הולכים ומאבדים קצת את הייחודיות של התרבויות העתיקות האלה ומקבלים איזו תרבות של פסט פוד וכל מיני דברים כאלה שמוחקים קצת דברים ישנים שאולי היו טובים. אנחנו מבינים שבאוכל יש משהו שהוא מאוד חשוב לנו לחיים, גם לקשרים בינינו, יש הרבה מאוד דברים שקשורים באוכל.

אנחנו רוצים קצת לדבר על התחום הזה בחיים שלנו ולהתחיל אולי מלהבין למה בעצם האוכל נהייה יותר ויותר מרכזי, יותר מעסיק אותנו, יותר חלק מהתרבות שלנו, הבידור שלנו, למה אנחנו כל כך נמשכים לתכניות בישול בימינו, האם יש לזה איזו משמעות?

אני לא חושב שזה משהו חדש, אני חושב שזה היה כך במשך כל ההיסטוריה של התפתחות בני האדם. המזון זה דבר החשוב ביותר בחיים, אין דבר יותר חשוב. אני יכול לחיות בלי בית, בלי משפחה, בלי ביגוד אפילו, אבל בלי מזון אני לא מסוגל, כך אנחנו בנויים. ולא רק אנחנו, גם כל הדומם, צומח וחי, אפילו הדומם, צריך לקבל איזו אנרגיה כדי להתקיים וכן הלאה. זאת אומרת בלי זה אנחנו לא יכולים, וחוץ מזה אנחנו בני אדם ובבני אדם תרבות המזון היא מאוד גדולה, זה התחיל מאז שהאדם זוכר את עצמו. תמיד זה היה ככה.

קודם כל זה קשר בין בני אדם, מזמינים אורחים, בחיות אין דבר כזה, סביב זה יש פולחן שלם, מה אנחנו עושים, באיזו צורה מכבדים, חתונות, לוויות, לא חשוב במה, כל דבר ודבר הוא מלווה במזון. וזה מאוד חשוב, איך אנחנו מפתחים את המזון לתינוקות, לגדולים, לכל הדרישות. בוא נגיד כך, המזון זה העיקר שיש לנו בחיים. חוץ מזה, בכל היתר הדברים אפשר איכשהו להסתדר, אבל אדם בריא, קודם כל הוא צריך מזון, והיתר זה כבר בנוסף.

תרבות המזון, סוגי המזון, הם תלויים גם בהתפתחות האנושית, אם היינו מדברים עם בני אדם לפני מאתיים שנה על כך שאנחנו נאכל המבורגרים עם הפסט פוד הזה וכל ההוט דוג (hot dog) וכן הלאה, אז וודאי שלא היו מבינים אותנו ועוד שאנחנו עושים מזה איזה משהו מיוחד. מאין ברירה, זה מובן שאדם לוקח ואוכל מה שיש לו.

טל: זה אגב התחיל מתוך חוסר ברירה והפך להיות טרנד.

כן. לכן אנחנו גם צריכים להבין, שהיום כולם ממהרים, או שלא ממהרים, פשוט לא רוצים לצאת או לא רוצים להכין. בסך הכול מה האדם רוצה? הוא רוצה משהו לאכול אז הוא מזמין בדואר. עוד מעט יבואו עם הרחפנים האלה ויניחו לכל אחד על השולחן צ'יפס, המבורגר ובקבוק קולה, קומפלט. אתה לא צריך כלום, פעמיים שלוש ביום יביאו לך.

טל: הם אומרים שהמסעדה העתידית תהייה הסופר, אנשים פשוט ילכו לסופר, יקנו אוכל מוכן וזה בעצם יהיה הכי פרקטי, הכי מהיר.

כן. מקסימום מכניסים למיקרו וזהו, כלום חוץ מזה.

טל: זו גם אחת הסיבות שאומרים שאנחנו כל כך נהנים לראות תכניות בישול, כי לנו אין כוח לעמוד ולבשל ולהכין, אבל אנחנו נהנים לראות מישהו אחר שמתאמץ ועושה את העבודה.

ככה זה. יכול להיות, אני לא יודע, אבל זה כנראה מצד אחד מוגזם, מצד שני מה יש להראות עוד? ומצד שלישי, זה אופייני לכולם.

טל: אמרת שיש משהו מיוחד במין האדם, שהוא מתייחס לאוכל לא רק כאל משהו אינסטינקטיבי, אלא שיש לו אולי יחס רגשי כלפיי זה.

יחס רגשי, וודאי. וזה לא רק לבני אדם, זה מצד אחד. ומצד שני אנחנו צריכים להבין שהמזון שלנו הוא מקביל, תואם, למזון הרוחני. ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם", אלא יש כאן מילוי רוחני ומילוי גשמי. ולכן אנחנו צריכים להבין, האם אנחנו באמת מעדיפים זה על פני זה, שבמקום ההתפתחות הרוחנית אנחנו באמת ממלאים את כל הערוצים בטלוויזיה ובכל מקום באוכל. וזה באמת כל כך זול, זה כל כך מוריד את האדם שהוא לא צריך יותר מזה. יש טיולים שבמיוחד נוסעים למזרח הרחוק או הקרוב ועוד, כדי להתכלל עם האוכל המקומי.

טל: כן. מסעות קולינריים. בעצם אתה אומר שההתעסקות הזאת באוכל היא אולי מפצה על איזשהו צורך שקיים בנו או ריקנות?

כן. מצד אחד באמת יש לאדם נטייה לזה. אחת הנכדות שלי שגרה בקנדה, היא היום בת 16, והיא פשוט חייבת לבשל, ואיזו קונדיטוריה יש לה בבית וכל זה. אני רואה, הסתכלתי על זה במיוחד, אני רואה שזו נטייה טבעית. ואחותה לגמרי ההיפך, רק ריקודים ובלט וכל מיני דברים. זה מעניין מאוד.

אורן: מה באמת ההבדל בין אנשים שאוהבים לבשל לבין אנשים שלא אוהבים לבשל?

ההבדל הוא שהם לא אוהבים לבשל או כן אוהבים. זה ההבדל.

אורן: ברור שזה ההבדל.

השורש הרוחני.

אורן: אני לא יודע לגבי השורש הרוחני, האם סוג האנשים שאוהבים לבשל, לאפות וכן הלאה הם שונים מאלה שלא? אפשר לחלק את האנשים לאנשים שאוהבים להיות במטבח ולהכין ולכאלה שלא סובלים את זה. זה נראה לנו כך במעטפת, אבל על מה זה יושב?

על חשיבות. חשיבות שאדם מייחס לזה, לו, לאוכל ולבני ביתו, שאז הוא מבין שעל ידי זה הוא מתקשר אליהם, הם מתקשרים אליו, הוא משרת אותם, הם אוהבים אותו, מעריכים אותו וכן הלאה. אוכל זה סוג אמצעי לקשר מאוד חזק. אנחנו רואים את זה בכל קבלת קהל, כל מיני דברים, זה כך תמיד.

טל: נכון, אנשים מתחברים סביב אוכל בכל דבר.

בכל דבר. אין אמצעי אחר חוץ מהאוכל שיכול לחבר אנשים.

אורן: למה?

כי זה מהטבע, זה הדבר הכי קרוב לגוף. ואם אנחנו יכולים לשבת ביחד ולאכול זה סימן שאנחנו נמצאים באיזו התכללות יחד. ואפילו שלא נמצאים, שאתה ואני חלוקים בדעותינו לגמרי, אבל זה כבר סימן שיש איזה שטח משותף. זה מאוד חשוב.

טל: נכון. אנחנו גם רואים שכשאנחנו מכינים אוכל עבור אחרים, למשל סבתא שלי תמיד מבשלת ומכינה, וכל העשייה הזאת שלה זה משהו שמאוד מקשר אותנו אליה ואותה אלינו. כביכול היא לא עושה הרבה דברים אחרים בחיים, אבל זה כל כך משמעותי.

כן.

טל: למה בלהאכיל אנשים אחרים יש משהו כל כך מחבר וכל כך חשוב במשפחה?

כי זה מה שחשוב לאדם ולכן אם אני מכין בשבילו איזו מנה יפה אז אני בזה מקרב אותו אליי. במה אישה קונה את המהות שלה במשפחה, את השליטה שלה? בזה שסביבה כל משק הבית ובמיוחד זה האוכל.

טל: נכון. באופן מסורתי רואים את זה מאוד מאוד ברור, שהסבתא או האימא שמבשלות הן ממש שולטות באווירה במשפחה.

אבל זה מעניין גם מבחינה רוחנית, כי יש לזה שורש רוחני, כי אנחנו צריכים למלאות את הנשמה שלנו באור העליון וכנגד זה עלינו למלאות את הגוף שלנו במזון שמקובל בעולם הזה. זאת אומרת, זה נובע מהשורש העליון, זה נובע ממבנה הנשמה. כמו שלנשמה שלנו יש רצון להתמלאות באור העליון ואנחנו צריכים למלאות אותה מידי פעם, כל פעם לדאוג לזה, בהפסקות, כמו שאצלנו, לכן כך זה קורה אצלנו בגוף שלנו, כי זו תוצאה ממבנה הנשמה. אז בנשמה כמה פעמים ביום אנחנו צריכים לקבל את המזון וכך גם בגשמיות.

טל: ומהו בעצם המזון של הנשמה, מה זה מזון רוחני?

מזון של הנשמה זה גילוי הבורא לה, שהבורא מתגלה בנשמה, זה המזון. היא מרגישה אותו כמתקרב אליה וממלא אותה בזה שמקרין אליה מתוכו, מעצמו, את ההקרנה הזאת, את המילוי הזה, אור פנימי, ואז הנשמה מתמלאת מזה. וכך צריך כל פעם לחזור על אותו תהליך מפני שעל ידי כאלו מנות שהנשמה מקבלת, על ידי זה היא מתקרבת למימוש שלה ועל ידי זה היא תשתנה. זה לא כמו בגשמיות. אומנם גם בגשמיות אומרים שאתה מה שאתה אוכל, משהו כזה, יש כזה פתגם, אז ברוחניות זה ממש כך, שלפי הכמות וסוג המילוי שהנשמה מקבלת, לפי זה הוא משפיע על ההתקדמות שלה, על עלייתה. בגשמיות אנחנו יכולים להגיד שזה תלוי בתרכובות שיש באוכל, בכל המינרלים, הויטמינים והכל, אבל לא מן הסתם כתוב שהאדם זה מה שהוא אוכל, שיש בזה הרבה מאוד דברים יותר פנימיים, כי בכל זאת יכולת החשיבה, הזיכרון, האיזון הפנימי בין מערכת העצבים והכוחות שלנו, כל זה מאוד מושפע מסוג המזון. מאוד מושפע.

טל: זאת אומרת שיש משמעות גם לסוג המזון?

מה היה בעבר? לא היו לנו אז תרופות כימיות שהן כאלו חזקות ונוראות, אבל בכל זאת, מה אז היה? כל הרופאים עד לפני אלף שנה, או אפילו פחות, הם היו מרפאים אותנו בשינוי המזון, כמו קצת יותר אורז, או קצת פחות, הם היו יודעים מה יש במזונות, בכל אחד ואחד. האנשים היו מתרפאים על ידי המזון, על ידי הצמחים, על ידי סוגי התה למיניהם, כל זה היה מהטבע, רפואה טבעית. וזה סוג המזון שאיתו היינו פשוט מגיעים לאיזון הפנימי שלנו, על ידי שינויים במזון. אנחנו יודעים גם היום שלאדם חולה קשה לא נותנים אוכל כבד, נותנים לו דייסה, נותנים לו משהו מבושל היטב, מרקים למיניהם.

טל: כן, גם היום יש עיסוק נרחב בנושא של התזונה וטיפול דרך התזונה.

כן. אוכל זה דבר שדרכו אפשר להגיע לכל דבר. אפילו כשיש בעיה בעצמות, בפרקים, במה שלא יהיה, על ידי אוכל אנחנו יכולים להגיע לאיזון. אומנם הגוף שלנו מורעל מאוד היום, אבל גם זה עדיין אפשרי.

אורן: יש אנשים שאוהבים לאכול טוב, ויש אנשים שכאילו זה נראה שלא כל כך חשוב להם לאכול טוב.

אפילו מה לאכול.

אורן: כן. בדיוק. כאילו שיש להם איזו קופסה, ופשוט חשוב שהיא לא תהיה ריקה. וכשהיא מתרוקנת צריך למלא אותה. במה בדיוק? לא כל כך חשוב, ואיך זה עשוי? גם פחות חשוב. מה מבדיל בין אנשים שמאוד חשוב להם שהכול יהיה מוקפד מאוד, לכאלה שלא ממש איכפת להם? אני שייך לאלה שאוהבים מאוד לאכול טוב, אז אני ממש לא מבין את האנשים האלה, האחרים. מה מבדיל בינינו?

כך זה מהטבע. מחילוף החומרים שבגוף, מהרבה מאוד יסודות וחומרים שיש בנו והחילוף שלהם, עד כמה שהוא יותר אינטנסיבי.

אורן: למה כשאני אוכל מאוד טוב אני רגוע, וכשאני אוכל לא טוב אני עצבני?

כי זה בסדר. קודם כל, הרבה כוח מהגוף הולך על ספיגת האוכל, כדי לעכל אותו, לפרק אותו לחלקים, לספוג אותו, לסדר אותם, את אותם החלקים האלה דרך מערכת הדם, בכל המקומות. להזין את הגוף זו עבודה מאוד גדולה.

אורן: בהיבט של טעמים. כשאני אוכל משהו שהוא מאוד טעים לי, אני נרגע. ואם אני אוכל משהו שלא טעים לי, אני עצבני. למה מצב הרוח קשור לטעם של האוכל, אם היה לי טעים, או לא טעים, איך זה עובד?

זו מערכת אחת.

אורן: מה זאת מערכת אחת?

נניח שאני אוכל מתוק, אני נרגע. בדרך כלל מי שאוכל מתוק, הוא מרגיש את עצמו טוב. אם הוא אוכל מר או חריף, זה מקפיץ אותו, עושה לו לא טוב. זה תלוי כבר ביסודות הרוחניים. גם בגשמיות אפשר עוד לבדוק את זה, אבל אני תולה את זה מיד ביסודות רוחניים.

אורן: כלומר?

יש לנו דרגות באורות ובכלים שהם נמצאים בשורשים שלנו בנשמה, ולכן, בהתאם לזה, בכמה ובאיזה אורות ממלאים את הנשמה כך היא מתנהגת, או בחסדים, או בחכמה, או בהתגברות, או ההפך, בהתפשטות. הכול תלוי במצב שבו הנשמה נמצאת.

אורן: מה זאת הנשמה שאתה מדבר עליה?

הרצון שלנו הכללי.

אורן: איזה רצון?

הרצון שלנו הכללי זה רצון. אם את הרצון שלנו הכללי אנחנו יכולים לעבד לטובת הזולת, הוא נקרא "נשמה".

אורן: מה זה לעבד?

לשנות אותו.

אורן: הסבר.

הרצון שלנו הוא אגואיסטי.

אורן: איזה רצון?

הרצון הכללי שבאדם. מה שאני רוצה, אני רוצה רק לטובתי בכל מיני רמות. רק לטובתי. אם אני משנה את עצמי, מטובת עצמי לטובת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך", אז הרצון שלי נקרא "נשמה".

אורן: ואמרת שיש לנשמה מזון רוחני. אז מה זה מזון רוחני בהתאם לזה?

כשאני נמצא במצב שאני מתייחס לשני באהבה, בהשפעה, אז מה בהתאם לזה אני עושה? אני רוצה למלאות אותו בכל טוב, שהוא רוצה את הטוב הזה. זאת אומרת, אני צריך קודם להיכנס לזולת, לדעת מה הוא רוצה, למה הוא זקוק, ואת זה להביא לו. בזה אני מביע את אהבתי אליו. הפעולה הזאת נקראת "השפעה", ואז אני מתמלא ברצון להשפיע שלי עם הרגשה שנקראת "אור העליון". ובהרגשה הזאת אני מתחיל להרגיש כוח עליון או בורא, שהוא קיים סביבנו, וכך מתייחס אלינו ומחזיק אותנו.

אורן: איזה מין כוח זה?

"השפעה".

אורן: מה זה אומר "השפעה"?

עכשיו אמרתי לך, הסברתי. שאני רוצה לעשות לשני טובה.

אורן: אז יש איזה כוח שהוא רוצה לעשות לכולנו טובה?

כן.

אורן: והוא נקרא "הבורא"?

"הבורא". כן.

אורן: נראה אם הבנתי. אני מכין משהו, נניח שאני מבשל, מכין איזו סעודה גדולה וצריך לקבל אורחים.

כן.

אורן: בוא נסכם. נגיד שזה יום שישי או ערב חג או משהו, אני מזמין אלי אורחים לסעודה, ואני מתכונן וחושב. אני מאלה שאוהבים לבשל. ובאמת, טרחתי וטרחתי, כי כששיש אירועים כאלה גדולים, אנשים מתכוננים אליהם, חושבים ומתכננים. ואני מכל הלב רוצה שכולם יהיו מלאים, איך אמרת? למלאות אותם באהבה, שיהיה להם טעים, לדעת מה הם רוצים, למה הם זקוקים, ואת כל זה אני מכין להם.

תוך כדי פעולה כזאת שאני מכין לכולם מהאהבה שלי אליהם, אני יכול להתקשר גם לנשמה שלי?

לא תוך כדי.

אורן: אלא?

אני לא יודע מה יקרה אחר כך. אבל אם אתה באמת ממלא אותם מכל הלב, אז אתה, כביכול, שופך את הלב שלך אליהם, ובלב נשאר מקום ריק, והמקום הזה מתמלא עם הרגשת הבורא. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא". כשאתה עושה פעולת השפעה, כך אתה יכול להגיע למצב שאתה מגלה את הבורא, מזדהה עימו. זו כל חכמת הקבלה, אתה רואה כמה זה פשוט.

טל: דברנו על זה שכשאדם אוכל, זה דומה במשהו לשורש הרוחני שהנשמה מתמלאת במזון. אבל אנחנו באמת יודעים שההרגל הוא תמיד לאכול ביחד. לכל אורך ההיסטוריה האדם תמיד אהב לאכול במשותף עם אנשים אחרים. איך זה קשור למה שדברת עכשיו?

אני אגיד לך למה זה חשוב שאנחנו אוכלים יחד. כי אם אנחנו יחד, כל אחד יכול ליהנות מזה שהוא נותן לשני, שהוא עוזר לשני, שהוא מתחבר לשני. ולכן, קבלת המילוי הרוחני גדלה בזה מאוד.

אורן: למה?

כי אני פותח את הלב שלי לאחרים.

אורן: איך זה קשור למילוי הרוחני?

כי המילוי הרוחני הוא בלב. כפי שדברנו. בכמה שאני רוצה לטובת הזולת, אני פותח מקום בליבי, והמקום הזה מתמלא בהרגשת הבורא.

אורן: אני אראה לך שתי תמונות, תגיד לי מה קורה. אני יכול לשבת לבד, לאכול במסעדת שף הכי טובה שיש, לאכול את המנה שאני הכי אוהב בעולם, והיא עשויה בצורה מושלמת. לבד. ואני יכול לשבת אתכם, לנגב חומוס למשל. איזה איכויות של תענוג אני ארגיש כאן ואיזה איכויות של תענוג אני ארגיש כאן? זה בכלל באותו מגרש? זה ברמות אחרות? זה נוגע בי במקומות שונים? מה קורה?

הכול תלוי ברצון שלך. עד כמה שאתה נמצא ברצון בהמי, כלומר שאתה מכוון לאוכל, להרגיש אותו כמה שיותר. כמו פרה שרואה את הדשא ירוק, חדש, נעים, עד כמה כולה מתרגשת. ועד כמה שאדם שמתיישב עם החברים והם נהנים מזה שהם יושבים יחד, כמה זה מוסיף להם. או שאתה ממלא את הבהמה שלך, סליחה שאני השוויתי אותך לפרה, אפילו שזה טעים מאוד, זה אוכל שאתה חייב, וזה אוכל של בהמה, אפילו במסעדה הכי יוקרתית.

טל: אומרים שלאנשים לא נוח לשבת לאכול לבד. אדם לא מרגיש נוח כשהוא אוכל לבד. תמיד אנחנו מחפשים לאכול לפחות עם עוד מישהו אחד.

כי זה נובע מהשורש העליון.

טל: גם לא אוהבים שמסתכלים עלינו כשאנחנו אוכלים. יש כל מיני דברים כאלה מוזרים עם אוכל. אנחנו חייבים להיות חלק מקבוצה שאוכלת ביחד, ולא להתבודד.

הכול נובע משורש רוחני. העיקר זה להיות במסירות אחד לשני, זה המילוי המושלם. יש בזה תרבות עתיקה. אנחנו יודעים על מלכים ששמו לפניהם מסך כזה כדי לאכול ושלא יראו אותם שהם אוכלים. היו תרבויות שונות.

טל: איך אפשר להפוך את האקט הזה של האכילה למשהו שהוא קצת יותר רוחני, קצת יותר פנימי ממה שהוא?

תפתחי קורסים לאכילה נכונה.

טל: מה אני אלמד שם?

להסביר שם ש"לא על האוכל לבדו יחיה אדם.". איך אנחנו יכולים? נעשה כאלה פגישות, עם כל מיני צורות מזון, עם כל מיני צורות קבלת חברים, קהל, ונעשה לבד, נעשה כך וכך עד שנברר את כל האפשרויות, ונראה עד כמה שהסעודה יכולה להיות ממלאה לגמרי את האדם בצורה גשמית ורוחנית.

טל: קודם אמרת שהמזונות שאנחנו אוכלים מרפאים את הגוף. אז השאלה היא אם זה רק המזון עצמו, או גם איך שאנחנו אוכלים אותו?

הכול נכון. עד שמגיעים לסעודה "עם לוויתן", מה שנקרא.

טל: מה זה אומר?

שמקבלים את הכול, את כל התענוגים, כולל מה שבמזון הגשמי ומה שבמזון הרוחני.

אורן: ובמה זה תלוי?

זה תלוי באדם, עד כמה שהוא מפותח, עד כמה שיש לו תיאבון גם לגשמיות וגם לרוחניות, ואז יקבל. כי בלי תיאבון לא נוכל להרגיש את הסעודה. זה מה שאנחנו צריכים.

אורן: אז הסעודה הזאת שתיארת אותה עכשיו היא בעצם איזה סימבול להתפתחות האדם כאדם? על התקשרות משובחת יותר בין בני אדם?

דרך קשר עם בני אדם אנחנו מגיעים לפיתוח כזה של רגש, תיאבון, חיסרון לסעודה, שאני יכול למלאות אותה באיזשהו ביס קטן של האוכל הגשמי, אבל בקשר גבוה מאוד במזון הרוחני. על זה כתוב "צדיק אוכל לשביעת נפשו".¹

(סוף השיחה)

---

1. "צדיק אוכל לשובע נפשו". משלי י"ג, כ"ה.↩