חומר רקע לשיחה "חיים חדשים", מס' 467 – 468
אמון בנבחרי הציבור, חוסר יציבות שלטונית
מטרות:
להבין מה הסיבה לאי היציבות הפוליטית ולמשברים הפוליטיים הרבים. (הנהגה, קבוצות אינטרסים, יחסים עכורים בתוך ההנהגה - אין אמון ושתפ וכו…)
הפתרון - איך מנהלים פוליטיקה נכונה?
זרימה:
הסיבות למשבר הפוליטי(יחסי עבודה מעורערים, קבוצות אינטרסים)
פתרון
סיכום השתלשלות האירועים עד לפירוק הממשלה: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/654/101.html
פתיחה:
המשבר הפוליטי הנוכחי, שמוביל לסיום כהונתה של הממשלה ולבחירות, הוא במידה רבה תבנית נוף מולדתה של הפוליטיקה הישראלית. ב-68 שנות קיומה של מדינת ישראל התחלפו לא פחות מ-33 ממשלות ו-19 כנסות.
הזמן הממוצע שבו מכהנת ממשלה בישראל הוא פחות משנתיים (כ-23 חודשים בלבד) וכנסת מחזיקה מעמד כשלוש שנים וארבעה חודשים. המציאות הזו מעצימה את תחושת חוסר היציבות הכרונית של הממשל הישראלי, וכך לא פעם נאלץ הציבור לגשת לקלפיות מוקדם ממה שנקבע לכתחילה.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/652/904.html?hp=1&cat=404
הסיבות למשבר הפוליטי
מחקר: חוסר היציבות הפוליטית בישראל פוגע בהתפתחות המשק
לפי המרכז הישראלי להעצמת האזרח, הבחירות התכופות בישראל וריבוי המפלגות משפיעים לרעה על שורה של מדדים כלכליים בינ"ל כמו החופש הכלכלי והתחרותיות.
המפתח לצמיחה ולשיפור המצב הכלכלי והחברתי של מרבית הישראלים הוא בקידום רפורמות שיבטיחו את היציבות הפוליטית".
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3615969,00.html
קיימת הרגשה שהמצב רק הולך ומחמיר עם השנים, שהמערכת הפוליטית מאבדת יציבות ומדרדרת לשיקולים אינטרסנטיים צרים במקום לדאוג ליציבות ולצמיחה. החוטים שקושרים את כל חברי הממשלה לגוף אחד שאמור לשרת את תושבי המדינה ולהוביל אותנו לעבר עתיד טוב יותר, רופפים ביותר, ונקרעים ביתר קלות.
בתוכנית היום נרצה לברר מה קורה למערכת הפוליטית (ללא קשר לממשלה כזאת או אחרת)? איך הגענו למצב של חוסר יציבות פוליטית? ולמערכות יחסים עכורות כל כך בהנהגה שלנו?
מהי הסיבה לחוסר היציבות הפוליטית? מדוע ממשלות לא מחזיקות מעמד?
האם זו מגמה? האם המצב באמת הולך ומחמיר, או שככה היה תמיד?
איפה בדיוק נמצאת הבעיה? באנשים שנמצאים היום במערכת הפוליטית? או במשהו אחר?
הסיבות להקדמת בחירות: סקירה של הסיבות לפירוק ממשלות שונות לאורך שנותיה של מדינת ישראל
על רקע דתי - אי הסכמה בין המפלגות הדתיות לחילוניות (בכנסת 1- מי יקנה חינוך דתי לילדי העולים?, אחכ- חילול שבת של חלק מהשרים שלא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים של חיל האוויר)
על רקע עדתי (פרשת ילדי תימן)
על רקע אידיאולוגי (מכירת נשק לגרמניה, תפיסות של שמאל-ימין ויוזמות שלום)
שיקולים פוליטיים (הקדמת הבחירות בשל סיכוי להבחר, הממשלה לא מתפקדת במצב שנוצר, עימותים בקואליציה, לא הצליח להעביר תקציב)
הכנסת הראשונה (בראשות בן גוריון): התפזרה בשל וויכוח עם המפלגות הדתיות על סמכותה של ההסתדרות להקנות חינוך דתי לילדי העולים, ובשל העימות סביב ילדי תימן.
הכנסת ה-3 (בראשות בן גוריון): מפ"ם ואחדות העבודה הצביעו נגד החלטת הממשלה למכור נשק לגרמניה.
הכנסת ה-8 (בראשות רבין): בגלל השבת. הצעת אי-אמון שהוגשה נוכח חילול השבת שנגרם כשחלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים של חיל האוויר.
הכנסת ה-12 (בראשות יצחק שמיר): פרישת מפלגות הימין בעקבות השתתפות ישראל בוועידת מדריד לשלום.
הכנסת ה-13 (בראשות פרס):לאחר רצח רבין - פרס הקדים את הבחירות כי חשב שיזכה. ונתניהו זכה - מהפך.
הכנסת ה-14 (בראשות נתניהו): לא הצליח להעביר תקציב ופיזר את הכנסת.
הכנסת ה-15 (בראשות שרון): קואליציה מתפרקת.
הכנסת ה-17 (בראשות אולמרט): אולמרט מתפטר כי נחשד בשחיתות.
הכנסת ה-19 (בראשות נתניהו): ממשלה מפוררת ועימותים עם סיעות הקואליציה (יש עתיד והתנועה)
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/652/904.html?hp=1&cat=404 בקישור זה יש
קדנציות קצרות: אף ממשלה אינה נושאת באחריות לעשיה הכלכלית שלה
"ממשלות
ישראל
בעשור
האחרון
נבחרות
על
בסיס
הבטחות
לצמצום
הפערים
החברתיים.
חרף
זאת,
עם
כניסתן
לתפקיד
הן
מחוללות-משתתפות-נגררות
למבצעים
צבאיים
שגובים
מיליארדי
שקלים
מתקציב
המדינה.
כדי
לאזן
את
ההוצאות
האלה,
אותן
ממשלות
חייבות
לקצץ
באופן
דרסטי
בהוצאה
האזרחית,
בסתירה
גמורה
למצע
שבזכותו
נבחרו.
ובכדי
שלא
להתייצב
מול
הבוחר
ברגע
ההכרעה
הזה,
הן
נמנעות
מהעברת
התקציב
האכזרי
ומפזרות
את
הכנסת.
התקציב
עובר
לממשלה
הבאה,
שתאשר
אותו
באמתלה
שנגזר
עליה
לתקן
את
טעויות
הממשלה
הקודמת.
כך,
אף
ממשלה
אינה
נושאת
באחריות
לגזירות
הכלכליות
שהיא
המיטה
על
הציבור:
מה
שהיא
מבצעת,
לא
היא
החליטה,
ומה
שהיא
מחליטה
–
לא
היא
תבצע.
ממשלת
ישראל
לעולם
"מכבה
שריפות"
של
הממשלה
הקודמת
ומבעירה
שריפות
לממשלה
הבאה."
התחזית
הזאת
מתממשת
לנגד
עינינו.
אין
לנו
עניין
כאן
עם
קלקול
ספציפי
בקואליציה
הנוכחית
אלא
עם
דפוס
שלטוני
שהולך
ומתקבע
כחלק
משיטת
המשטר
הישראלי.
התירוצים
של
כל
קואליציה
מתחלפים;
הדפוס
קבוע.
http://idanlandau.com/2014/11/30/election-frenzy/
הנהגה:
עם השנים הולך ופוחת הדור. בעבר היו לנו מנהיגים דומיננטים, חזקים, שהערצנו. אנשים מתגעגעים לאותו מנהיג כריזמתי ואכפתי, אמיץ, שיודע לקבל החלטות, שנותן הרגשה של בטחון. שנותן הרגשה שאתה בידיים טובות.
מה קרה לדור המנהיגים שלנו ?
מה ההבדל בין המנהיגים "של פעם" למנהיגי הדור החדש?
האם זו תופעה מקומית או כלל עולמית ?
מה זה אומר עלינו (האנשים, החברה, המדינה) ?
לאן זה צפוי להתפתח ?
אם זה המצב, מה הפתרון? איך אפשר בכל זאת להנהיג את המציאות המאד מורכבת שבה אנחנו חיים עם מנהיגים מהסוג החדש?
מסקר שנערך, מרבית הנשאלים חושבים שהסיבה האמיתית להקדמת הבחירות היא מערכת יחסים של חוסר אמון בין השרים לראש הממשלה.
מה דעתך על הקביעה הזו של האזרחים?
ואכן נראה שמערכת היחסים בתוך הממשלה והגופים המנהלים את המדינה מורכבת מאד. היינו מצפים לראות גוף אחד שפועל בסינכרון והרמוניה ומוביל אותנו לעבר עתיד טוב יותר, אך בפועל המציאות שונה לחלוטין.
מערכות יחסים של חוסר אמון הדדי, הדלפות, חוסר שת"פ.
עד כמה חשובה מערכת היחסים בתוך מערכות השלטון?
האם ניתן לקיים יציבות שלטונית ולהגיע להשגים וצמיחה בתנאים כאלה ?
מה הנזק שיכולה לגרום מערכת יחסים עכורה שכזאת? האם קיימות גם השלכות אחרות מעבר ליחסים הפוליטיים הספציפיים?
עד כמה זה משפיע עלינו התושבים? האם זה "מדבק"?
איך גורמים לשיתוף פעולה בתוך הממשלה?
האם יש דרך אחרת להתנהל בתוך ממשלה עם הרבה סיעות ומפלגות, מבלי ליפול לשיטת הדילים של "תן וקח" ?
מקובל לבחור בשותפים בעלי אידיאולוגיה זהה, בהנחה שזה יגרום לחיבור טוב, ויאפשר להתקדם ביתר קלות לעבר המטרה המשותפת
עד כמה העניין של אידיאולוגיה משותפת משמעותי בעיניך? האם גוש אידיאולוגי גדול הוא המפתח להצלחה?
פתרון
האם צריך בהכרח להחליף את השלטון כדי שיהיה שינוי ותהיה יציבות שלטונית?
איך גורמים לשיתוף פעולה בתוך הממשלה?