חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", מס' 401-402
התאבדות, שורש בעיית ההתאבדות בימינו
מטרות:
להבין את תופעת ההתאבדות ההולכת וגדלה בחברה במימדים מדאיגים
להבין מה גורם לאדם לרצות לסיים את חייו? (הרצון למוות, לכאורה הוא הפוך לגמרי מהרצון הטבעי לחיות ואפילו לשרוד)
לכאורה הגיוני היה שדווקא בתקופות קשות של הישרדות יהיה לאדם יותר רצון לסיים את חייו, ומסתבר שדווקא ההיפך הוא נכון, המציאות מראה שדווקא בתקופת שפע יחסי, יש גדילה של מקרי ההתאבדויות מדוע זה כך?
לתת מענה לבעיית ההתאבדות
לתת דגש מיוחד לנושא הנוער בהקשר זה
רקע:
מגיפה עולמית: בכל 40 שניות מתאבד אדם.
מיליון איש מתאבדים מדי שנה ברחבי העולם, יותר מבמלחמות ובמקרי רצח, כך עולה מנתונים שמפרסם ארגון הבריאות העולמי לרגל חודש המודעות. מדובר בגורם המוות השני בקרב צעירים בני 15-19. מרבית המתאבדים: ממדינות מזרח אירופה.
על פי הנתונים, בכל 40 שניות מתאבד אדם בעולם. מספר נסיונות ההתאבדות גדל מדי שנה, ו-5% מתושבי העולם מנסים להתאבד לפחות פעם אחת במהלך חייהם (נוסף על ההתאבדות, נפוצים מאוד ניסיונות ההתאבדות, כך שבין 20 עד 50 מיליון אנשים מנסים להתאבד). הבעיה, אומרים בארגון, רק מחמירה ומדגישים כי מדובר בתופעה חברתית מדאיגה. "אובדנות ניתנת למניעה ועל ממשלות העולם להשקיע במשאבים כדי למנוע אותה", הם אומרים.
בחלק מאזורי העולם תופעת האובדנות גבוהה, במיוחד באיזורים הנמצאים ברמה סוציואקונומית נמוכה. השיעור הגבוה ביותר של אובדנות נמצא במדינות מזרח אירופה כמו ליטה ורוסיה, בעוד שבארצות אמריקה הלטינית שיעור מקרי האובדנות דווקא נמוך. בארצות הברית, אירופה המערבית ואסיה שיעור האובדנות נמצא באמצע הדירוג. בארגון אמרו כי אין מספיק מידע וסטטיסטיקות מדוייקות לגבי ארצות אפריקה ודרום מזרח אסיה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4279408,00.html
דו"ח חדש חושף את המספרים העגומים: כעשרת אלפים איש מנסים לשים קץ לחייהם מדי שנה בישראל - 500 מהם מצליחים. התאבדות - סיבת המוות השנייה בישראל בקרב הצעירים. תוכנית למניעת התאבדויות שתוצג היום בכנסת, תנסה להפחית את המספרים הגבוהים
התאבדויות הן גורם המוות השני בקרב צעירים בישראל, רובם גברים: כך עולה מדו"ח חדש שיוצג היום (ג') בכנסת, לרגל היום הבינלאומי למניעת אובדנות. קרוב למיליון אנשים מתאבדים בעולם מדי שנה, ובישראל מהווה ההתאבדות סיבת המוות השנייה בקרב גברים בגילאי 15 עד 24, והסיבה השלישית בקרב גברים בגיל 24-44 ונשים בגיל 15-44.
ב-20 השנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בשיעור מקרי ההתאבדות בקרב מתבגרים במדינות מערביות שונות, כולל בישראל. שיעור ההתאבדות במדינות אלו כמעט שילש את עצמו, ומהווה את אחד מגורמי המוות העיקריים.על פי הנתונים הרשמיים, כ-500 אנשים מתאבדים מדי שנה בישראל ועוד כ-5,000 מנסים לעשות כך. ניתן להעריך שהנתונים האמיתיים גבוהים עוד יותר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4461282,00.html
פתיחה:
מעשה אובדני נובע כתגובה למצבי דחק במהלך החיים, כאשר האדם חש כי הגיע למבוי סתום ואין מענה לבעיותיו למעט סיום חייו.
למעלה ממיליון איש מתאבדים בכל שנה ברחבי העולם, כאשר במזרח אירופה שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר, ואילו באמריקה הלטינית ובמדינות מוסלמיות השיעורים הנמוכים ביותר.
קיימים מגוון גורמי סיכון לאובדנות, החל מגורמים סביבתיים, הפרעות פסיכיאטריות, גורמים גנטיים והפרעות התמכרות לסמים ו/או אלכוהול.
למחשבות אובדניות גורמים רבים, ובמרבית המקרים הינן תוצאה של תחושת חוסר יכולת להתמודד עם אירוע דחק, דוגמת בעיות כלכליות, מוות של אדם קרוב, סיום מערכת יחסים או מחלה מגבילה. בהעדר תקווה בנוגע לעתיד, אובדנות עשויה להיתפס כפתרון אפשרי.
ייתכן כי קיימים מרכיבים גנטיים לאובדנות, מאחר שבנוכחות סיפור משפחתי של אובדנות קיים סיכון מוגבר למחשבות או מעשים אובדניים.
מחלה פסיכיאטרית הינה גורם חשוב באובדנות, ומרבית מהמתאבדים סובלים מהפרעה פסיכיאטרית. הפרעות במצב הרוח, בעיקר דיכאון והפרה דו-קוטבית, קשורים ב-60% ממקרי ההתאבדות.
https://www.google.co.il/url?sa
אובדנות היא הצפה של מגוון רגשות שליליים בלתי נשלטים שמביאים לתחושת הרס עצמי ולתחושה כי רק התאבדות תביא לסיום הכאב הנפשי הבלתי נסבל. זו תופעה מדאיגה וקשה לניבוי, הנגרמת משילוב של גורמים פסיכולוגיים, ביולוגיים, אישיותיים, חברתיים ומצביים. המתבגר חווה כאב נפשי הכולל תחושת ריקנות, בדידות, חוסר ערך, חרדה, דיכאון, חוסר אונים עד שהמצב מחריף ונהיה בלתי נסבל. חשיבה מצומצמת ונוקשה אינה מאפשרת לראות מספר פתרונות אלא רק פתרון יחיד
http://www.inbarlev.co.il/?pageId=7307
הפעם ננסה להבין את כל התהליך שמביא אדם בשלב בחיו לשים להם קץ… אלו תהליכים עובר האדם עד אותה החלטה וכיצד והאם בכלל ניתן למנוע את הסיום הטראגי לבריאת האדם על ידי עצמו במעוד מועד.
נרצה להבין את התופעה הנוראית הזו, את מגמת העלייה המדאיגה בה אנו נמצאים, וכן- מה אנחנו עוד לא מבינים לגבי החיים, אם אנו עדים לכל כך הרבה אנשים , בינהם צעירים בתחילת חייהם אשר בוחרים לשים לזה קץ?
מה מביא אדם לרצות למות?
האם מוות עצמי קיים גם בטבע? או רק אצל בני האדם?
התאבדות אינה מאפיינת חברות נחשלות דווקא. בהונגריה, בגרמניה, באוסטריה, בשבדיה ובדנמרק שיעורי ההתאבדות הם מן הגבוהים בעולם. לפי תאוריה מפורסמת של הסוציולוג אמיל דורקהיים, שיעור ההתאבדות הוא פונקציה של הלכידות החברתית. לפי התאוריה של דורקהיים, האדם האובדני הוא אדם הנמצא בקשר חזק או חלש מדי עם החברה, או אדם שהשליטה של החברה בו היא חזקה או חלשה מדי. בעזרת תאוריה זו הבחין דורקהיים בארבעה סוגי התאבדות:
התאבדות אגואיסטית: האדם האובדני כמעט ואינו נמצא בקשר עם הסביבה, ושליטתה בו היא חלשה מאוד. התאבדות כזאת נובעת מרצונות נרקיסיסטים שלא מומשו. האדם מרגיש שהוא חייב להצליח בכוחות עצמו, שכן אין לו את החברה כמשענת תומכת. כשהוא מרגיש שהוא לא מצליח לעמוד לבדו, הוא פונה להתאבדות.
התאבדות אנומית: גם כאן האדם נמצא בקשר חלש עם הסביבה והשליטה של הסביבה היא חלשה, אך סיבת ההתאבדות כאן שונה. האדם האובדני מרגיש חוסר זהות חברתית. הוא מרגיש בודד ומנוכר. הרגשה זו היא שמביאה אותו להתאבדות. סוג זה של התאבדות נפוץ בעיקר אצל מהגרים שחשים לרוב כנפרדים מהחברה בה הם חיים, או בתקופה של אנומיה חברתית, דהיינו בלבול ערכים ונורמות. זה קורה, למשל, ברגעי שפל וגאות כלכליים.
התאבדות פטליסטית: האדם נמצא בקשר חזק ביותר עם החברה, והיא שולטת בו לחלוטין. הקשר עם החברה חזק כל כך עד כי האדם מרגיש שהוא נעלם בתוכה - הוא מרגיש חוסר זהות אינדיווידואלית, ומבקש להימלט מהחנק החברתי. סוג ההתאבדות הזה אופייני בעיקר בחברות טוטליטריות.
התאבדות אלטרואיסטית: גם כאן האדם נמצא בקשר חזק עם סביבתו, והשליטה בו חזקה. האדם מרגיש כנוע לחלוטין לחברה. אך בסוג זה החברה היא זו שקוראת ליחיד להקריב את חייו למענה. האדם מוגדר כאובדני, על אף שלהתאבדותו ישנה מטרה - להגן או להלחם למען חברתו. יש בהסבר זה כדי לבאר מדוע ההתאבדות אינה נפוצה בחברות מסורתיות, הידועות ברמת לכידות חברתית בריאה וקבועה; הבעיה המרכזית של חברות דתיות היא קיומה של אמונה לגבי חיים לאחר המוות. אמונה זו עלולה הייתה להעלות את סף האלימות, שכן היא מפחיתה את הפחד מן המוות. על כן מרבית האמונות השולטות בחברות כאלו אוסרות באיסור חמור על התאבדות, וטוענות שהעובר על האיסור יינזק בחיים שלאחר המוות.
השפעה תרבותית-חברתית ידועה על התאבדות, מוכרת מגל ההתאבדויות שבא לאחר שיצא לאור ספרו של וולפאנג גתה, "ייסורי ורתר הצעיר", בו מתואר בחור צעיר המאוהב בנערה המאורסת לאחר ושאינה נענית לחיזוריו עד שהוא מחליט לשים קץ לחייו. בעקבות גל ההתאבדויות ההמוני של צעירים, נאסר הספר שנים אחדות להפצה. תופעה זו נקראת אפקט ורתר.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA
בשנים 2007 עד 2010 חלה עלייה במספר ההתאבדויות המדווחות בישראל, מ-290 בשנת 2007 ל-431 בשנת 2010. שיעורי ההתאבדות המדווחים נמוכים משיעורי ההתאבדות בפועל, שכן אין מספיק דיווחים ככל הנראה, בגלל בושה, סטיגמות ושיקולי ביטוח. מקובל להניח כיום, ששיעורי ההתאבדויות בפועל גבוהים ב-25% מאלה המדווחים על ידי רשויות הבריאות.
שיעור המתאבדים בישראל עומד על 6.2 ל- 100 אלף נפש, כאשר רובם המכריע של המתאבדים הם גברים. שיעור ההתאבדות של עולים בישראל, מיוצאי חבר העמים ואתיופיה, גבוה משיעורם באוכלוסייה.
מחלות נפש מהוות גורם מרכזי התורם להתאבדויות: למעלה מ-90% מהאנשים שהתאבדו סבלו מהפרעות נפשיות שונות וכ-60% מהם סבלו מדיכאון. גורמים נוספים המשפיעים על שיעור ההתאבדות הגבוה הם נגישות לאמצעים קטלניים, שימוש באלכוהול ובסמים, נגישות לטיפול נפשי, מחלות גופניות, מצב משפחתי, גיל ומין.
להתאבדות מחיר לא רק בנפש, אלא גם בכיס: העלויות הישירות של אובדות למשק מגיעים לכ-100 מיליון שקלים בשנה, זאת עקב אובדן ימי עבודה לחולה ומשפחתו, ירידה בתפוקה, טיפול נפשי לאחר נסיון ההתאבדות לחולה ולמשפחתו.
מהם הגורמים?
מספר רב של גורמים מורכבים הקשורים זה בזה מובילים להתנהגות אובדנית. גורמי סיכון מרכזיים כוללים שימוש באלכוהול ובסמים, היסטוריה של התעללות פיזית או ניצול מיני בילדות ובידוד חברתי. הפרעות נפשיות, כמו דיכאון, שימוש באלכוהול ובסמים, משחקים תפקיד מרכזי במקרים רבים של התאבדויות. גם מחלות פיזיות, במיוחד אלו הכרוכות בחוויה של כאב או במגבלה, מגבירות את הסיכון להתאבדות. בנוסף, גישה לאמצעי הרג (כמו אקדח או תרופות) מהווה הן גורם סיכון בעצמו והן גורם חשוב הקובע האם מעשה ההתאבדות עלול להסתיים במוות. ניסיון אובדני קודם הוא מנבא משמעותי להתנהגות אובדנית קטלנית עוקבת, במיוחד במשך ששת החודשים לאחר הניסיון הראשון. גם משתנים אחרים כגון עוני, אבטלה, אובדן אדם אהוב ועוד ידועים כולם כגורמי סיכון המשפיעים על אנשים הפגיעים ומועדים במיוחד לפגיעה עצמית.
http://www.path-to-life.org/viewStaticPage.aspx?pageID=14&item=97
האם ניתן לצמצם את כמות המתאבדים? איך?
איפה החברה טעתה שמביא לכך שאדם בוחר במוות?
סיבות מיידיות להתאבדות:
לעיתים קרובות, הסיבות הניתנות לביצוע הניסיון האובדני מצביעות על ליקויים בכישורים חברתיים ובתפקוד בין אישי. הסיבות המיידיות השכיחות ביותר בבני נוער- הן קןנפליקטים בין אישיים או אובדן, בעיקר כאשר יש גם שימוש בסמים שמהווים זרז..
מעבר לנושא של הפרעות אישיות ופסיכופתולוגיה יש גם קשר בין אובדנות לדרכי התמודדות לא אדפטיביות וקשיים בפתרון בעיות - שגם הם גורמי סיכון משמעותיים לאובדנות . סגנון התמודדות פסיבי ונמנע, כולל הכחשה של בעיות דיכאוניים סימפטומים של התפתחות מתווך
. לעומת זאת, גישה ממוקדת בפתרון בעיות או התמודדות פעילה הכוללת פנייה לעזרה
והתייעצות , קשורה להסתגלות טובה יותר (Schonert-Reichl, 2003).
מהי תופעת ההתאבדות? מדוע זה קורה?
כיצד יתכן שאדם עושה מעשה שהוא נגד הרצון הבסיסי לחיות? נגד יצר ההשרדות?
מהו המצב הפנימי בו נמצא אדם שמרגיש שזהו המפלט היחיד עבורו?
ניתן לדמות את המתבגר האובדני לאדם שיושב בחדר חשוך, נטול חלונות, בתחושת העדר תקווה, אין אור בקצה המנהרה.
בעיני המתבגר הכאב הנפשי הוא שבר פנימי בלתי ניתן לתיקון, בלתי הפיך, מוחלט, אין פתרונות ורק המוות הוא הגואל מהמצוקה המתמשכת. המתבגר חש כי הוא אינו יכול לסבול יותר, איש אינו מבין אותו, הוא בודד בעולם ואף אחד לא חש בקיומו. המוות הוא קריאה לעזרה מהמצב הקשה, רצון להפסיק את הכאב הבלתי פוסק, בדיקה האם אוהבים אותי, דרך להראות אהבה לאחר ואמצעי לגרימת צער אצל אחרים.
http://www.inbarlev.co.il/?pageId=7307
מה עלינו להבין לגבי החיים כדי להבין את תופעת ההתאבדות?
מדוע קיימת מגמת עלייה בשנים האחרונות?
מדוע דווקא בני נוער נוטים לכך?
לפעמים אין שום סימני אזהרה מראש..מדוע? האם אנו לא רגישים מספיק ואיננו יודעים לזהות את זה? למה יש להיות רגישים?
הפסיכולוגיה של האדם האובדני:
השאלה הראשונה המדריכה אותנו היא פשוטה: האם, מתוך גוף הידע הענק העומד לרשותנו בנוגע להתאבדות, נוכל לציין מאפיינים שהם נכונים באופן אוניברסאלי לגבי כל מתאבד? התשובה, למרבה הפלא, היא חיובית. שני מאפיינים פנומנולוגיים עיקריים מזדקרים לעין בכל הנוגע למה שמתחולל בנפשו של המתאבד.
המאפיין הראשון הוא תחושת הבדידות והניתוק. המתאבד מרגיש שהוא נמצא מעבר להישג ידה של כל עזרה. שום אדם אינו יכול לעזור לו – זולת, לעתים, אותו אדם או מספר אנשים שהביאוהו למצב זה – ושום דבר שיאמר לו כל אדם שהוא אינו יכול עוד להיות רלוואנטי עבורו. במובן זה, מעשה ההתאבדות, לפחות מצד האדם המערבי בן תקופתנו, הוא אקט הנעשה מתוך תחושת בדידות מוחלטת. זה מה שהופך את המלכוד לקטלני כל כך: ככל שהמתאבד רציני יותר בכוונתו, כן הוא מרגיש בודד יותר וכך יטה יותר לדחות ניסיונות עזרה. מבחינתו, אין שום אדם המסוגל להיות אתו או לצדו אל מול סבלו, הנתפס בשעה זאת כייחודי בעוצמתו: כביכול, שום אדם לא חווה דיכאון כזה, ייאוש כזה, השפלה כזאת, ולכן אין איש המסוגל להבינו באמת. מבחינתו, אלה המנסים לעזור לו באים רק להחזיר אותו אל הסבל שממנו הוא מבקש מפלט.
המאפיין השני של המתאבד הוא צמצום המרחב המנטאלי שלו. גם כאן, ניתן לומר כי ככל שמתקרב המעשה, כך נעשה המתאבד סגור יותר במנהרה צרה (tunnel vision, כפי שמכונה הדבר בספרות המקצועית), הנעשית יותר ויותר בלתי-חדירה לתכנים ומסרים אחרים. כשאצבעו של אדם נלחצת בין הדלת למשקוף, כתב פעם ביאליק, חש האדם כי כל כולו נמצא שם בין הדלת למשקוף. כך גם המתאבד: בתחושתו, קיומו וסבלו היינו-הך הם, ושאר העולם מאבד בעיניו הרבה מממשותו.
אין בשני מאפיינים אלה כדי לומר שהמתאבד הוא סוליפסיסט שהעולם כולו חדל מלהתקיים לגביו. נהפוך הוא: ידוע שרוב המתאבדים משאירים מכתבים ונוקטים בצעדים שונים ומגוונים במאמץ לשמור על דימוי מסוים אצל הנשארים אחריהם. את הפרצה הזאת בחומה שבנה המתאבד סביבו, דהיינו, העובדה שאיכפת לו, אפילו במידה מעטה, מה יחשבו עליו, נבקש להרחיב ולנצל בבואנו לדבר על לבו.
מאפיינים אלה רחוקים מלמצות את שלל המשתנים שנחקרו ונמצאו קשורים להתאבדות במתאם זה או אחר. בהמשך, נתייחס גם למשתנים נוספים. עם זאת, ניתן לומר ששני המאפיינים שמנינו, תחושת הבדידות וצמצום המרחב המנטאלי, הם השכיחים ביותר בפנומנולוגיה של המתאבד. בהיותם כאלה, הם המתאימים ביותר לבסס עליהם את מערכת הכללים המעשית שאנו מבקשים לצורך ההתמודדות עם המתאבד.
http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=125
האם החלטת אדם על דעת עצמו לסיים את חייו זו בחירה עצמאית של המתאבד או תוצאה של הסביבה בה גדל?
האם זה פיזיולוגי או רגשי?
במחקר נוסף שנערך לאחרונה חיפשו פרופ' מאן ופרופ' זלצמן סמנים גנטיים לאובדנות, ולשם כך השתמשו בצ'יפים גנטיים המשמשים היום לאבחון טרום לידתי באמצעות בדיקת מי שפיר, ולבדיקת החומר הגנטי באמצעות בדיקת דם בילד או מבוגר.
"לקחנו מוחות של מאה אנשים שהתאבדו בניו יורק", מתאר פרופ' זלצמן, "וחמישים של אנשים שמתו מוות טבעי. גילינו ש-50% מהמתאבדים סבלו מדיכאון, והשאר לא. אמנם הדיכאון תורשתי, אבל הוכחנו שיש 14 סמנים גנטיים נוספים שאינם קשורים לדיכאון, ואופייניים למתאבדים ולא לאחרים".
-האם ייתכן שבעתיד נדע עוד טרם הלידה מי מועד לאובדנות?
"ייתכן בהחלט, אך יש סוגיות אתיות רבות סביב העניין, כיוון שהורים אולי יקבלו החלטות על גורל העובר על סמך הבדיקה. עם זאת, הדבר יאפשר גם טיפול מוקדם ומניעת האובדנות. כמו שיש ילד הסובל מסוכרת ויש לטפל בו, כך יהיה המצב גם כאן ונדע זאת מראש ונוכל להתכונן".
-מתי נוכל לראות בדיקה כזאת בשוק?
"מבחינה טכנית הבדיקה ישימה כבר היום, אך כיון שזה בוצע במסגרת מחקר מדעי יש להמתין שישוחזר על מדגמים נוספים בעולם כדי להיות בטוחים בממצא. כאמור, בצ'יפים גנטיים לאבחון טרום-לידתי נעשה שימוש מסחרי כבר היום, והזהירות חשובה בשל ההיבטים האתיים".
פרופ' זלצמן מזכיר עבודה חשובה נוספת שתוצג בכנס, המשותפת לו ולאיריס מנור ושמראה קשר בין הפרעות קשב וריכוז לאובדנות. "מסתבר שילדים עם הפרעת קשב נוטים יותר לפגוע בעצמם ולבצע ניסיונות התאבדות", הוא אומר, "וכך גם אנשים הסובלים מכפייתיות, למרות הרצון שלהם להישאר בשליטה".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4275207,00.html
הבדלים בין המינים:
מחקרים מראים כי בנות בגילאי 24- 15 חושבות יותר על התאבדות, מתכננות ומנסות להתאבד יותר מבנים .(Woodward, & Horwood, 2000; Fergusson et al., 2004)
ההנחה כי ההבדלים בין המינים קשורים לגורמי פסיכופתולוגיה ושיטות ההתאבדות המועדפות (Shaffer Hicks, 1994 &). התאבדות בבנים לעיתים קרובות קשורה ברמות גבוהות יותר של אגרסיביות,
ניתן לזהות עלייה בשיעור המתאבדים הגברים גם בגילאי 75-65, ולעומת זאת אצל נשים מקרי ההתאבדויות הולכים ומתמעטים ככל שהגיל עולה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4152614,00.html
אתניות:
שינויים תרבותיים מהירים תורמים אף הם לעלייה באובדנות בני נוער. הטמעה ואובדן מנהגים תרבותיים עלול לגרום לניכור, קונפליקטים בין דוריים ומצב בו הצעיר אינו מרגיש קשר ושייכות לתרבות המוצא האלטרנטיבית לתרבות...עובדה זו עשויה להסביר באופן חלקי את שיעורי ההתאבדות הגבוהים יותר בקרב בני נוער מאתיופיה ומבריה"מ לשעבר אשר עלו לישראל. כמו כן, ייתכן כי כאן נמצא גם הסבר חלקי לעלייה בשנים האחרונות בשיעורי ניסיונות ההתאבדות בקרב צעירים ערבים.
מה הקשר בין שינויים תרבותיים והתרבות בה אנו חיים לנטיות אבדניות והרצון לחיים שבנו?
מדוע לפי דעתך דווקא אנשים מהעדה האתיופית נמצאים בסיכון רב יותר להתאבדות כמו גם עולים חדשים מבריה"מ וצעירים ערביים..? בארץ, שיעורי ההתאבדות הגבוהים ביותר הם בקרב יוצאי רוסיה ואתיופיה.
מהי תרבות מעודדת חיים?
ישנם מספר סיפורי התאבדות בתנ"ך, מה אפשר ללמוד מהם?
התאבדות הינה אסורה במרבית הדתות, ביניהן ביהדות, אך עם זאת ניתן למצוא בתלמוד מספר התאבדויות אשר אינן זוכות לביקורת ולגינוי, כגון הכוהנים והלוויים אשר קפצו אל מותם בבית המקדש, ו-400 הילדים השבויים אשר הטביעו עצמם על מנת להימנע מגילוי עריות. על פי מאמרו של שמש ניתן למצוא 6 התאבדויות משמעותיות במהלך התנ"ך: אבימלך; שמשון; שאול; עוזרו של שאול; אחיתופל; ו- זימרי. מבין אלו, המפורסמת ביותר, וזו הזוכה לפרשנויות הרבות ביותר, הינה התאבדותו של שמשון.
http://doctorsonly.co.il/2012/02/32448/
בספרי המקרא מתוארים מספר אירועי התאבדות:
על אבימלך מסופר כי לאחר שנפצע קשה בקרב על העיר תֵבֵץ, כששכב פצוע מפלח רכב שהושלך לעברו בידי אשה, חשש מהבושה הנובעת מכך, וביקש מנערו לדקרו: "וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת" (שופטים ט', נד). למרבה האירוניה, מאוחר יותר מוזכר אבימלך כמי שנהרג על ידי אשה (שמואל ב' י"א, כא).
שאול המלך התאבד פן יפול לידי הפלשתים. התאבדות זו הייתה רק למטרת קיצור סבלו, כמתואר: "וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מְאֹד מֵהַמּוֹרִים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי... וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ" (שמ"א לא, ד-ה). בנוסף, בעקבות ביקורו אצל בעלת האוב, ידע שאול עוד מליל אמש שעתיד הוא למות בקרב.
אחיתופל, ככל הנראה, התאבד בחניקה, כשהבין שאבשלום לא הלך בעצתו ודוד יוכל להביס אותו. הוא חשש פן יומת על ידידוד כמורד במלכות (שמ"ב יז, כג).
זמרי התאבד בשריפת הארמון על עצמו כאשר גילה שהמרד שלו באלה בן בעשא נכשל והוא כנראה ייהרג על נסיון המרד (מלכים א', ט"ז)[10].
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%91%D7%93%D7%95%D7%AA
ע"פ הדת קוברים מחוץ לגדר – פעולה של "נידוי" הוצאה מהחברה. – למה זה נחשב למעשה הכל כך נורא?
איך לתת משמעות וטעם לחיים לאדם שחש ריקנות?