אנשים שמתאבדים בגלל התחושה שאין משמעות לקיומם, מה יכול לעצור אותם?
פעמים רבות, אנשים כאלה רואים את האחרים כמסכנים. בעיניהם, החיים הם סבל אחד צרוף, ולכן מי שיש לו האומץ לסיים אותם הוא דווקא חכם. הרי ריקנות, דיכאון וייאוש מטביעים את כולם, אף אחד לא מוצא הצדקה של ממש לקיום שלו כאן. ואם כל החיים מסתכמים בניסיון לשרוד, אז בשביל מה לסבול אותם?
שאלות גדולות הציפו אותם משך זמן רב. למה אנחנו חיים? מה הטעם? לאן זה מוביל? יש איזו מטרה גדולה? משהו שייתן לי אופק ותקווה? אם לא, אז יאללה ביי. שנים חיפשתי, לא מצאתי, תמשיכו בלעדיי. אני נחנק מרוב סבל. מהתחושה שאין שום תועלת מקיומי. לאף אחד, לשום דבר, בטח שלא לעצמי. חבל לי לבזבז את הזמן על סמים ושאר מיני ניתוקים, הכי טוב זה פשוט לפרוש עכשיו. בשביל מה לעשות ילדים שיצטרכו גם כן לעבור כאלה ייסורים?
אכן, לא פשוטה התמונה שהוצגה. אפילו מצמררת. היא מעלה שאלות לא רק לגבי אנשים עם מחשבות אובדניות, אלא בכלל.
וכאן מסבירה חכמת הקבלה: מאחורי החיים שנראים עכשיו חשוכים, יש צורת חיים אחרת, מתקדמת יותר. אפשר ללמוד לפתוח אותה לעצמנו, ולחיות בטוב ובנעימים. כאן ועכשיו. לא צריך למות בשביל להשיג את זה, כמו שמבטיחים בדתות שונות. אפשר לגלות עולם עליון, עולם נאור, בעודנו בחיים. "עולמך תראה בחייך", נאמר על כך במקורות, וזו המטרה הגדולה של קיומנו עלי אדמות.
הריקנות שמורגשת בחיים היא לא מקרית, כך כוח הטבע הכללי מקדם את התפתחות המין האנושי. אלו הן הבחנות חשובות ביותר, שנחוצות לגילוי משמעות הקיום האמיתית. בעברית מקראית, משבר הוא שמו של מושב האישה היולדת, המקום שבו נולדים חיים חדשים. מעבר לחושך הגדול, שם מתחילים חיים עליונים, רוחניים, מלאים באור.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 402 – bit.ly/3KtZhCC