אדישות. מין ניתוק כזה, הרגשה שכלום לא מזיז לנו, לא נוגע, לא אכפת. החיים עוברים לידינו, לא מעוררים בנו שום תחושה, לא חיובית, לא שלילית. מאיפה נובעת האדישות? האם היא אמורה לקדם אותנו איכשהו? הרי בטבע שום דבר לא קורה סתם.
המנוע הפנימי שלנו הוא רצון ליהנות. אם האדם מזהה משהו שממנו הוא יוכל ליהנות, הוא מתעורר ויש לו כוח לנוע לעברו. האדישות שמאפיינת את ימינו נובעת קודם כל מההרגשה שאין באופק שום דבר מפתה במיוחד. איפה לא היינו, מה עוד לא עשינו. וגם אם יש משהו כזה, אי שם בעולם, היום אתה יכול להביט בו דרך המסך שאצלך בכף היד. אם נשווה את ההתרגשות העצומה שהייתה לנו בזמנו לקראת הטיסה הראשונה שלנו לחו"ל, לדרך שבה הילדים של היום מתייחסים למאורע שכזה, נבין עד כמה העולם נעשה פחות ופחות מרגש. כאילו שום דבר לא מזיז לדור הצעיר, שום דבר לא מחדש. בנוסף, אם פעם היו דברים שהוגדרו כטאבו, שלא נהגו לדבר עליהם בריש גלי ולכן עוד היה בהם משהו נסתר ומושך, היום הכול על השולחן ואף אחד לא מתבייש. גם זה מגביר את האדישות. ואם תחושת ייאוש מגיעה אחרי שעברנו כל מיני דברים וראינו שגם הם לא עשו לנו את זה, אז אדישות היא תחושה שמה שנמצא לפנינו באופק, בכלל לא מושך. חבל להתרוצץ.
התהליך הזה טבעי, וככל שהוא יתגבר תתפתח באדם אדישות טוטאלית לכל דבר כמעט. בדרך כנראה שיצוצו פה ושם כל מיני גירויים חדשים, מהפורמט של האקסטרים, אבל גם כלפיהם אנחנו נתקרר מאוד מהר. בסופו של דבר, תתפתח ההכרה שהחיים האלה לא משהו, בלשון המעטה. הכול עובר ושב. אין תשוקה, אין סיפוק, אין שמחה. אבל דווקא המצב הזה הוא שיהפוך לקרש קפיצה. פתח לעולם עליון, לידה למציאות חדשה. כך מלמדת חכמת הקבלה.
עולם עליון פירושו שאני פותח לעצמי את המערכת שמנהלת את התפתחות החיים בכל הטבע, וגם את ההתפתחות שלי עצמי. אני מגלה אותה, מזדהה איתה, נכלל בה ונעשה נצחי ושלם כמוה. זהו תהליך התפתחות אישי של האדם, התפתחות של הפנימיות שלו, של הרוח שטמונה בו.
במבט-על, האבולוציה מקדמת אותנו להכרת השלמות והנצחיות של הטבע עצמו, ולהזדהות עם תוכנית ההתפתחות הגלובלית שלו. הטבע, הכוח הכללי שמקיף את כל המציאות, רוצה שאנחנו נכיר אותו, שנבין את כל מה שקורה איתנו עכשיו, ואת מה שאנחנו עוד יכולים לגלות. בתהליך הזה, הכוח המניע יהיה הרצון לגלות את האמת. הוא ידחף אותנו קדימה, יפתח בנו רגשות נעלים ושכל רב-עוצמה לתפיסת מציאות עליונה, שאין לה התחלה וסוף, שאינה מוגבלת בזמן, תנועה ומקום, מציאות של איחוד בין כל הכוחות, כל הנטיות וכל הבריות.
יוצא, שהאדישות שמשתלטת היום על האנושות לוחצת עלינו לצאת מהמקום הצר והמוגבל אל עולם נאור ומושלם. שתהיה לנו לידה קלה!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1088 – bit.ly/35EEDwQ