האיחוד האירופי, הפקת לקחים

האיחוד האירופי. מצד אחד לא ממש מאוחדים, מצד שני לא בדיוק נפרדים. מה אפשר ללמוד מהניסיון הזה? על חיבורים מלאכותיים, על ויתורים ועל התעלות מעל משקעים.

כשאירופה החליטה על כינון האיחוד האירופי, האינטרס הכלכלי הוביל את העניין. מדינות אירופה רצו לחזק את מעמדן מול המעצמות האחרות שבעולם, והטייקונים רצו להגדיל את הונם. אבל איחוד, במהותו, דורש לפני הכול תהליך חינוכי-תרבותי ליצירת קרבה רגשית וחיבור עמוק בין אדם לאדם. וזה, כמובן, לא היה שם.

אנחנו, כל בני המין האנושי, מתקיימים בתוך עולם אחד, בתוך מערכת אחת. הטבע. ובמערכת הזו יש תוכנת הפעלה שעובדת לפי מטרה ברורה: חיבור מושלם בין כולם לכולם. זה אומר שבשיא התפתחותנו כולנו נרגיש שייכים למשפחה אחת, וזו גם הסיבה השורשית לכך שהעולם נעשה מקושר יותר ויותר, כמו כפר קטן. כך מלמדת חכמת הקבלה, שחוקרת את התפתחות הטבע, החברה והאדם, והיא גם מציעה שיטה ייחודית לחיבור מעל כל ההבדלים שבין אדם לאדם.

מתוך ראיית התמונה הרחבה הזו, נחזור לאיחוד האירופי. כל מדינה שרוצה להגיע לאיחוד אמיתי עם אחרות צריכה לוותר על דבר אחד: האגו שלה.

כדי להבין במה מדובר, ניקח דוגמה מחיי הפרט. נניח שאני לא אוהב אותך, בגלל שפעם נתת מכות לאחותי בבית הספר. היום אנחנו בני שלושים, אבל אני זוכר את הדברים שקרו כשהיינו ילדים, והם מפריעים לי. מה שעליי לעשות הוא להשתדל להתגבר על משקעי העבר, ובכל זאת לנסות להיכנס איתך לקשר. ככל שהחשבון על מה שעוללת לאחותי הוא גדול יותר, כך יהיה עליי להשקיע כוחות גדולים יותר כדי להתקרב אליך, מעליו. ודווקא משום כך, החיבור שייווצר ביני לבינך יהיה הרבה יותר חזק מהחיבור למישהו שלא היו לי עימו סכסוכים בעבר.

במישור המדיני, אי אפשר לשכוח את ההיסטוריה ואת החשבונות שיש בין אומות ובין עמים. אנחנו צריכים להרגיש את כל הדברים האלה כקיימים, אבל מעליהם להגדיל עוד יותר את החיבור. במקורות נאמר על כך: "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב).

רואים זאת בבירור במערכות יחסים זוגיות. אין מצב שלא מתעורר איזה ריב מדי פעם, אפילו בין כאלה שהם כמו זוג יונים. בלי קונפליקטים והתגברות עליהם אי אפשר להגדיל את האהבה, להתקדם לקשר עמוק יותר. אגב, אנחנו מרמזים לזה כבר בשבירת הכוס בחופה: חיים משותפים מתחילים משבירה, שאחר כך כל החיים נעבוד יחד על תיקונה. בלי שיהיה לנו על מה לעבוד, לא יתפתח בינינו קשר.

איחוד אמיתי לא יכול להתחיל ברמה המדינית, הוא צריך להתחיל ברמה הכי אישית. עלינו ללמד כל אדם ואדם מה זה אומר להיות מחובר, לעצמו, לבני ביתו, לסובבים אותו, לשכניו, בעבודה, בכבישים, בקהילה, במדינה, ולבסוף גם בין מדינות. כללי החיבור הנכון הם אותם כללים, רק ברמות שונות.

לפני הכול חשוב להבהיר שזו מגמה אבולוציונית שבה הטבע מוליך אותנו בהכרח. ככל שנקדים להבין שהעתיד שלנו יכול להיות רק מחובר, כך נחסוך לעצמנו מכות וכאבי גדילה, ונעלה על נתיב של הרפתקה משמעותית ומהנה.

אחרי מערכה חינוכית-תרבותית מקיפה, שתעשה שימוש בכל האמצעים שפיתחנו כחברה: כלי התקשורת, הרשתות החברתיות, מוסדות החינוך וההשכלה, התרבות, הספורט, מרכזים קהילתיים, הכשרות בארגונים ובמקומות עבודה, כל מה שרק יסייע ללמוד את השיטה לחיבור מעל כל הפערים, רק אז יהיה אפשר להתקדם לחיבור ממשי בין מדינות ובין עמים.

מי שיכול להוביל תהליך כזה, זה רק אנחנו הישראלים. בשורשים שלנו טמונה שיטה לחיבור בין ניגודים, חכמת הקבלה. היא מלמדת איך לשאוב מעמקי הטבע כוח מיוחד שיכול להעלות את האדם מעל האגו שלו, ולפתח בו תכונה של חיבור ואהבה לזולת. האנטישמיות שמתעוררת שוב באירופה וברחבי העולם, היא בעצם תביעה לשיטת החיים המתקדמת הזו. באופן תת-הכרתי, אנשים מרגישים שלא הולך להם בגללנו, שיש איזה משהו טוב שאנחנו מסתירים.

האיחוד האירופי לא יצליח, וגם לא מאמצים אחרים, עד שלא נלמד קודם אנחנו איך בונים חיבורים נכונים. וכשיהיה לנו מה להציע לעולם במישור הזה, כל השנאה כלפינו תתחלף באהדה ובתמיכה.

שיהיה לנו בהצלחה!

> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו

חיים חדשים 456 – bit.ly/3nvEMyD