חוסן נפשי. היכולת להחזיק מעמד במצבים משתנים, להסתגל מהר לשינויים, לאסוף את עצמך אחרי משברים ולהמשיך לתפקד. מה יכול לתת לנו כוחות? מאיפה מגיע החוסן הנפשי ברמות הכי גבוהות? בעולם מקושר שמתמלא באי וודאות, אין דבר שחשוב יותר מזה להישרדות.
כמו פרח בשדה שנע ונד בהתאם לכיוון הרוח, שאולי בעוד רגע תתקרב אליו איזו פרה ותאכל אותו לקינוח, כך גם אנחנו תלויים בהרבה מאוד גורמים. אנחנו זקוקים לכוח שיספק לנו יציבות פנימית וחיצונית, וישמש לנו כעוגן בחיים. על פי חכמת הקבלה, כוח כזה יכול להיבנות בתוך קבוצה תומכת, ויש שיטה שלמה איך לעשות זאת.
כדי להבין את העיקרון המרכזי שעליו השיטה מתבססת, נתבונן בתמונה הבאה. נניח שאנחנו עשרה אנשים שרוצים להבטיח את עתידנו. עלינו לצייר לעצמנו שאנחנו נמצאים יחד על רפסודה בלב ים סוער, ורק אם נדאג כל אחד לכולם, יש לנו סיכוי להינצל. אם לא כן אנחנו ניפול למים אחד אחרי השני, ושם כבר מחכים לנו כרישים.
במציאות כזו שבה אני תלוי לגמרי באחרים והם תלויים בי, אין טעם לחשוב על עצמי. ככל שההבנה הזו מחלחלת לתוכי והדאגה לשלום האחרים מתפתחת בי, אני יוצא מהחרדות למצבי האישי שעלולות ממש לשגע. ופתאום יש לי יותר כוחות וחוסן נפשי, הראש יכול להתחיל לעבוד ולחשוב על פתרונות.
וכך, למרות שהחוסן הנפשי זו תחושה פרטית, השיטה לבנייתו עוברת דרך דאגה לאחרים, לא לעצמי. דוגמה בולטת לדאגה שמחזקת אפשר למצוא במערכת היחסים של אימא ותינוק. כאשר אישה הופכת לאימא ומתחילה לדאוג לרך הנולד, העובדה שכל כולה מרוכזת בו ממלאת אותה בכוחות. היא נעשית גיבורה, חזקה, בעלת חוסן נפשי והרבה מאוד יכולות.
במערכת יחסים קבוצתית, הקשרים שנבנים בין האנשים מעניקים לכל אחד חוסן נפשי בעוצמה הכי גבוהה שיכולה להיות. אנחנו לומדים איך לבנות יחסי ערבות הדדית, להתקרב, להתחבר, לתמוך זה בזה. ככל שמתפתחת המוכנות של כל אחד למסור את עצמו עבור האחרים, כך מופיע בינינו כוח גדול מאוד שמשרה עלינו ביטחון.
אף אדם לבדו לא יכול לפתח חוסן נפשי ברמה כזו, כמה שלא יהיה מוכשר, חכם, עשיר או חזק.
למה? מפני שרק בהתקשרות המיוחדת שנוצרת בקבוצה, מעל האגו הפרטי ומתוך שאיפה להחזיק זה את זה כאילו היינו גוף אחד, נבנית התאמה לכוח הכללי שפועל בטבע. הכוח הגלובלי, האינטגרלי, שמחבר את כל חלקי הטבע למערכת אחת שמקושרת בהדדיות ובהשלמה. ההתאמה אליו מביאה לכך שאנחנו מתחילים לגלות אותו ביחסים בינינו, להרגיש אותו, ללמוד אותו. מתפתח בנו רצון להידמות אליו יותר ויותר, להיות מחוברים בנתינה ובאהבה. גילוי הכוח הזה בינינו מעניק לנו תחושת ביטחון, הבנת תהליך ההתפתחות שאנחנו עוברים והמציאות בכלל, ראייה רחבה של מה שיביא עימו המחר.
במבט רחב, אין זה מקרי שמדור לדור אנשים נעשים חלשים יותר, ואנחנו פחות חסינים נפשית מההורים שלנו או מסבא וסבתא בזמנם. האבולוציה שלנו כמין אנושי מקדמת אותנו לבניית קשר אינטגרלי, דווקא בעידן האגו הגדול שמרחיק בין כולם. האתגר העיקרי של זמנינו הוא לבנות סביבה שתהיה בה ערבות הדדית, מתוך הבנה שבעולם מקושר טובת הכלל וטובת הפרט הם אחד.
האם זה אפשרי בכלל? זה הכרחי. כי הקשר המתהדק יסגור אותנו ברשת אחת, כמו על אותה רפסודה, בלב הים.
"המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה. וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת... שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא, בזה יבוא העולם על תיקונו המלא".
בעל הסולם – הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם"
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 1124 – bit.ly/2WFlqGs