החטא ועונשו הוא מוטיב שמלווה אותנו משך דורות. הוא נעוץ בתפיסה שאומרת שלכל מעשה יש השלכה וגם אם מישהו הצליח לחמוק בלא פגע מדבר עברה, התשלום עליה בוא יבוא. כשמתבוננים בחיים לעומק, העניין הזה מעלה שאלות רבות: מהו בכלל חטא ומהי עברה? האם יש איזה שוטר מלמעלה שעוקב ומסמן מעשים לא טובים? כיצד עובד המנגנון של ענישה ואיך אפשר לבצע כפרה? אם נכיר את המערכת שעובדת מאחורי הקלעים של המציאות, נוכל לחסוך לעצמנו מכות מיותרות.
לפי חכמת הקבלה החטא מושרש באדם כבר מראש, מטבע בריאתו. החטא הקדמוני של "עץ הדעת" הוא היסוד לכל החטאים שיבואו אחריו. לא מדובר בסיפור הוליוודי על צמד ערומים שאכלו פרי אסור בעצתו של נחש ערמומי וחלקלק, אלא בתיאור אלגורי של האופן שבו הוטבע בנברא מלכתחילה הרצון האגואיסטי שנקרא "יצר הרע".
בשונה מכל היצורים בטבע, לאדם יש יצר רע. אמנם גם חיות נאבקות על מין ומזון, מעמד ושליטה, אבל אצלן הכול מופעל על ידי אינסטינקטים, ולכן אי אפשר לומר על היצרים שלהן שהם טובים או רעים. לאדם יש תוספת. האדם הוא היצור היחיד שיכול לשאוב הנאה מניצול הזולת לטובתו, גם כשאין לו בכך שום צורך קיומי. היצור היחיד שנהנה להשפיל אחרים, רק כדי להגדיל את ערך עצמו. על כך נאמר: "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא).
הטבע האגואיסטי הזה של האדם מנוגד לחוק הכללי שפועל בכל מערכת הטבע, חוק שנקרא אצל חכמי הקבלה "א-לֹהים". זהו החוק העליון שבבריאה, חוק האהבה השלמה, והוא מקיף את כל המציאות. גם אם איננו מרגישים כך, המציאות היא מערכת גלובלית, אוניברסלית, כוללת את הדומם, הצומח, החי, המדבר, עצמים גשמיים ורוחניים, שכולם מקושרים זה לזה. מפני שהמערכת אינטגרלית, כל חלק בה תלוי ביתר החלקים וקובע את מצבם.
כדי להרגיש את השלמות שטמונה במערכת הזו, אנחנו חייבים לבנות בינינו קשר אידיאלי. טיב הקשר הזה מוגדר בכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך". זהו לא צו מוסרי או דתי, וגם לא מילים יפות, אלא הגדרת הצורה שבה אמור לתפקד הטבע המושלם. מכאן נובע כי כל דבר שהוא פחות מהשפעת כל טוב לכל היצורים האחרים במלוא כוחך, כל דבר שיהיה פחות מ"ואהבת לרעך כמוך" אפילו במקצת, כבר ייחשב לחטא ועברה.
חשוב גם לדעת כי חטא קטן או חטא גדול נקבעים לפי מידת הרצון להזיק לזולת. אפילו אם בפועל לכאורה לא ביצעתי עברה, עצם הרצון שלי להזיק כבר נחשב לחטא כי הוא מפר את האיזון שאמור להיות במערכת הכללית.
ולגבי עונשים: אין באמת בשמים מישהו שיושב ומחליט אם רצונו להעניש אותנו או לא. מדובר במערכת, כאמור. אדם שעשה איזושהי פעולה לא נכונה, צריך לקבל תיקון. לכן מעבירים אותו דרך כל מיני מצבים שאותם הוא מרגיש כעונש, אבל למעשה הוא עצמו גרם להם ביחסו המקולקל כלפי המערכת. אמנם אנו משליכים את הרגשות האנושיים שלנו על המערכת, אבל המציאות מתנהלת על פי חוקים קבועים. אם לדוגמה הכנסת את ידך לאש והיא נשרפה, הרי לא תוכל לקרוא לזה "עונש".
אם היינו רואים את מבנה המערכת, היה ברור לנו איך הכול בחיים מתפקד בצורה מדויקת. "חוק נתן ולא יעבור", אמר על כך דוד המלך (תהלים קמח, ו), כדי להדגיש שבמערכת מוגדרים תחילת הבריאה וגם סופה. כלומר, המצב שממנו אנו מתחילים להתפתח וגם הצורה שאליה אנו צריכים להגיע, שהיא אהבה שלמה בין כל הנבראים. ביחס אל היעד הסופי הזה מתבצעים כל תיקוני הכיוון שבדרך. באופן מסוים זה מזכיר את מה שקורה בכל מערכת ניווט כמו וויז, אלא שכאן לא אנחנו בחרנו את היעד אלא המערכת מקדמת אותנו אליו.
עם יד על הלב, קשה לומר שכל רגע בחיינו אנו בוחנים הכול כלפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך", ולכן מבחינת המערכת זה נחשב לכך שכמעט תמיד אנו עושים עברות. זו הסיבה לכך שהחיים כל כך קשים, שכל הזמן נוחתות עלינו מכות. לאמתו של דבר לא נולדנו כדי לסבול אלא כדי ליהנות ולהרגיש הכי טוב, אבל החיים הרגילו אותנו לכך שמי שעליו נופלות מכות קטנות יחסית, מצבו נחשב לטוב. "רק שלא יהיה יותר גרוע", כמו שאומרים.
בהתאם לתמונה הגדולה שציירנו יובן גם מושג הכפרה. עניין הכפרה פותח לנו מקום לבירור: מדוע אנחנו רוצים לכפר על חטא שעשינו? האם אנו מתחרטים על כך שגרמנו נזק לזולת, או שמא עיקר דאגתנו היא שלא תיפול עלינו איזו מכה? אחרי שאדם מגיע להכרה בכך שכל הרע בחייו נובע מיחסו האגואיסטי לאדם אחר, לאנושות, לטבע, עליו להתקדם להשלמה. כפרת עוונות פירושה להשלים את הרע שהכנסנו למערכת בטוב.
הכוח שמסוגל לתקן את הרצונות האגואיסטיים שבנו נקרא "אור התורה", או "המאור המחזיר למוטב". זהו כוח מיוחד שמצוי בטבע, ואם עושים פעולות מיוחדות שאותן מלמדת חכמת הקבלה, ביכולתנו לעורר אותו לפעולה. בדרך זו מתחילים להשיג את הפער שבין הרע שטמון בנו מלכתחילה, לבין הטוב שמתחיל להתגלות עתה. ובפער שבין שני הקטבים האלה, שנאה ואהבה, אנו משיגים את עומק הבריאה. את מושג הא-לוהות, את המערכת העליונה שמולידה, מפעילה ומפתחת אותנו. נפתחת בפנינו מציאות-על שלמה ונצחית, מערכת עולמות עליונים. או אז אנו מבינים מדוע חטאים הם כל דבר חוץ מאהבה.
"כל החטאים, בזה שרוצים לקבל רק בעל מנת לקבל. זאת אומרת, שהאדם נברא מצד הטבע עם אהבה עצמית, שפירושו, שאינו דואג דבר אלא לתועלת עצמו" (הרב"ש – הרב ברוך שלום אשלג, מאמר "והיה כי יחטא ואשם").
"היצר הרע הוא הרצון לקבל לעצמו.. דהיינו, מה שרוצה לעשות עבירות הוא רק מזה שרוצה לקבל הנאה לעצמו, לכן הוא גונב וגוזל ומשקר וכדומה... מה שאין כן היצר טוב הוא בזה שרוצה להנות לאחרים" (הרב"ש, אגרת נג).
"הכישלון שהיה לאדם הראשון בחטא של עץ הדעת... מזה באים לכל החטאים. לכן אין עצה אחרת, אלא לזכות... שיהיה לאדם הרגשת אלוקות באופן פרטי... ואז יתוקן הפגם של חטא של עץ הדעת" (הרב"ש, מאמר "מהו עניין כישלון בעבודה").
"אנו צריכים לדעת, שהחטא הוא העונש, והעונש הוא כבר תיקון" (הרב"ש, מאמר "כשאדם יודע מהי יראת ה'").
"לפי דברי הלל הזקן, רבם של כל התנאים, ושהלָכה כמותו, נהיר לנו בוודאות גמורה, אשר עיקר הרצון שבתורתנו הוא להביא אותנו לגובה רום המעלה, שנוכל לקיים הכתוב הזה של 'ואהבת לרעך כמוך'" (בעל הסולם, מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות").
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתכניתנו
חיים חדשים 856, חטאים ועברות – bit.ly/2reyiov
חיים חדשים 857, ענישה וכפרה – bit.ly/2q2aF2Y