מסמך זה הוא חומר גלם שנאסף על ידי התחקירנים והעורכים של התוכנית "חיים חדשים". המסמך מיועד לגולשים אשר צפו בתוכנית ומעוניינים להעמיק או לקרוא את חומר הרקע אשר הוביל אותנו בבניית התוכנית. החומר נאסף ממקורות שונים ברחבי האינטרנט, מספרים, מקטעי וידאו ועוד. ייתכן ובמסמך יימצאו שגיאות בהפניות למראה המקום או קישורים לא רלוונטיים, אך כאמור, הם רק נתנו לנו את ההשראה לכתיבת השאלות ושימשו אותנו כבסיס לייצור התוכן. במידה והגעתם לכאן במקרה, מומלץ קודם לצפות בתוכניות "חיים חדשים" בקישור הבא: http://www.kab.co.il/kabbalah/short/102412

חומר רקע לשיחות "חיים חדשים", 754 – 755

עצלנות ומאמץ,

האבולוציה של המאמץ

מטרות:

• מה זה מאמץ?

• מה תורמת לאדם הנכונות להתאמץ?

• מהו הקשר בין מאמץ להצלחה?

• מדוע בני האדם הם עצלנים מטבעם?

• מדוע אנו מצפים למקסימום הצלחה במינימום מאמץ?

• נראה שפעם הייתה יותר נכונות מצד האדם למאמץ, לעומת השנים האחרונות כשגם הדור הצעיר וגם הבוגרים, רוצים להתאמץ כמה שפחות. מדוע?

• על פי חוכמת הקבלה - במה כדאי לאדם להשקיע מאמצים ובמה לא?

• מדוע חשוב וכדאי להשקיע מאמץ בחיבור? מה היתרונות?

• במה מתבטא המאמץ בחיבור? מהו המאמץ הפנימי שהאדם חווה?

זרימה:

• מהות המאמץ

• מאמץ והצלחה

• עצלנות

• האבולוציה של המאמץ והעצלנות בימינו

• חינוך למאמץ

פתיחה:

יש דברים שבאים לנו בקלות ויש דברים שאנחנו צריכים להשקיע מאמץ כדי להשיגם. ישנם אנשים שצריכים להתאמץ כדי להשיג כל דבר וישנם אנשים שהכל בא להם בקלות. אנחנו לא אוהבים להתאמץ. היינו מעדיפים שהכל יבוא לנו בקלות, בלי שנצטרך להשקיע בכך אנרגיה רבה. מצד שני מאמץ הוא דבר מאד מוערך, אדם שמוכן להשקיע מאמצים כדי לקדם משהו נחשב אדם רציני יותר ומסור יותר.

מהות המאמץ

• מהו מאמץ?

• מדוע הנטייה הטבעית שלנו היא נגד מאמץ?

• אילו סוגי מאמצים קיימים? פיזי? נפשי? פסיכולוגי? מנטלי? רוחני?

• מאמץ ואומץ הם מאותו שורש תחבירי. מה הקשר ביניהם?

• ישנם מאמצים שמחשלים את האדם וישנם כאלה שמביאים אותו לנקודת שבירה, מה ההבדל ביניהם ומהי התועלת בחוויות השבירה?

• מדוע החיים שלנו מחייבים אותנו להיות במאמץ מתמיד, אחרת נתנוון?

• הדבר דומה גם לכושר או מצב פיסי של הגוף, לשרירים. עלינו לאמן אותם כל הזמן כדי לשמור על סטטוס. ברגע שנפסיק להתאמן, הגוף יחלש, ולא ישאר במקומו. כך גם במערכות יחסים. אם כן האם הדוגמה הזו נכונה לכל דבר בחיינו? לרובד המנטאלי, לרובד החברתי ולרובד הרוחני של האדם?

• מהי מידת המאמץ הנדרשת מאדם לצורך ההתפתחות שלו?

• האם נועדנו לחיות במאמץ מתמיד?

• מדוע לא ניתן לחיות בשלווה ובנחת במקום להתאמץ כדי להשיג עוד ועוד דברים? ומדוע המנגנון הזה הכרחי להתפתחותנו?

מאמץ והצלחה

• האם קיים הקשר הכרחי בין מאמץ להצלחה? האם חייבים להתאמץ כדי להצליח?

אנחנו רואים שניתן להצליח גם ללא מאמץ  - ישנם אנשים בעלי כשרון בתחומים מסוימים, להם הצלחה בתחום כשרונם באה בקלות רבה יותר מאשר אדם ללא אותו כשרון.

• מדוע קיים פער בין הפוטנציאל והמימוש שלו. מה זה מפתח באדם?

• האם האדם מתפתח גם אם מאמציו לא מניבים הצלחה?

• מה ההבדל בין הצלחה הכרוכה במאמץ להצלחה שבאה בקלות?

• לעומת הערכת המאמץ, מדוע קיימת בחברה הערכה וקנאה כלפי אדם שמצליח ללא מאמץ?

לעיתים אנחנו אפילו מסתירים את המאמצים שלנו כדי שיחשבו שהצלחנו ללא מאמץ. מסתירים לעיתים גם מעצמנו, כדי שאם לא נצליח זה לא יהיה נורא.

• מדוע אנו מצפים למקסימום הצלחה במינימום מאמץ?

• נראה שבתחום הספורט המאמץ מוערך, מדוע?

• מה הקשר בין מידת המאמץ שאדם משקיע למידת הסיפוק וההנאה מהמאמץ? מדוע זה כך?

• מהו היחס בין מידת המאמץ למידת ההנאה מהתוצאה? מאמץ גדול יכול להוביל גם לאכזבה מהתוצאה שלו.

עצלנות

עצלנות (או עצלות) היא התנהגות המאפיינת אדם שלא מבצע את מטלותיו, כמו עבודה או לימודים, ומבכר את המנוחה. העצלנות הפוכה לחריצות. אדם שיש לו נטייה לעצלנות מכונה "עצלן" או "עצל".

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A6%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%AA

לֵךְ-אֶל-נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.

אֲשֶׁר אֵין-לָהּ קָצִין-- שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.

תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ; אָגְרָה בַקָּצִיר, מַאֲכָלָהּ.

עַד-מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב; מָתַי, תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.

מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט, חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.

וּבָא-כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ; וּמַחְסֹרְךָ, כְּאִישׁ מָגֵן.

– ספר משלי, פרק ו', פסוקים ו'-י"א

• מהי עצלות? ממה היא נובעת?

• מתי עצלות היא לטובתנו ומתי היא לא לטובתנו?

• כיצד ניתן להילחם בעצלות השלילית?

• מדוע בני האדם הם עצלנים מטבעם?

• מה משמעות המשל על הנמלה? מדוע יש ללמוד ממנה?

• מה קורה לאדם כאשר הוא מתעצל?

מחקר חדש מגלה: עצלנות זה בגנים.  

מי שהמציא את המשפט "אל תדחה למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים" כנראה היה בעל גנים של עצלנות, כך מגלה מחקר חדש שפורסם במגזין "פסיכולוגיה מדעית". חוקרים מאוניברסיטת קולורדו החליטו לבדוק האם להרגל "הדחיינות" יש שורש בגנים האנושיים. הם שאלו 181 תאומים זהים ו-166 תאומים לא זהים על יכולת קבלת ההחלטות שלהם ויישומן ועל נטייתם לדחיינות ולאימפולסיביות. מחקרים קודמים מצאו קשר גנטי בין דחיינות לאימפולסיביות. יותר אימפולסיבים צלחו את האבולוציה כי הם היו מהירים בקבלת החלטות וביצוען, מה שגרם להם לשרוד. תוצאות המחקר נשענות על תשובותיהם של התאומים ומראות דמיון התנהגותי מה שמצביע על כך שאכן יש בסיס גנטי לנטיה לדחיינות ואימפולסיביות. עוד מצא המחקר כי העצלנות היא שלב התפתחותי מודרני יחסית באבולוציה בשל העובדה שכיום אנשים מתמקדים במטרות ארוכות טווח שמתפספסות בדרך, "המשך המחקר על הנטיה לדחיינות יכולה לעזור לנו למנוע אותה, ויעזור לנו להתמקד במטרה ולבצע אותה" אמר עורך המחקר דניאל גוסטבסון.

http://time.com/51883/procrastination-is-in-your-genes/

• האם עצלנות וחריצות הן תכונות מולדות?

• האם אנשים עצלים וחרוצים צריכים להתקיים במקביל ולהשלים זה את זה?

• מה התפקיד של אנשים עצלים במערכת הטבע? מדוע הטבע יצר את העצלות?

• מה בתוך אדם גורם לו להיות חרוץ? למה זה קשור בתוכו?

• מה בתוך אדם גורם להיות עצל? למה זה קשור בתוכו?

• האם אפשר לשנות את הנטייה הטבעית של האדם? מה יגרום לאדם להיות חרוץ, למשל?

• האם נכון כי אדם חרוץ פשוט מאמין בעצמו? האם הוא מאמין שמאמציו יישאו פרי יותר מאדם עצל?

• אם היינו מאוזנים - איך הנטיות האלה היו מסתדרות בתוכנו?

• בחברה אינטגרלית - מה תפקיד המאמץ? מאמץ לקראת מה?

• האם לכולם יש כוח להתאמץ?

• איך ניתן לעודד את המאמץ? להעלות מוטיבציה?

• האם נוכל להגיע למצב שהמאמץ לא יורגש אצלנו כסבל?

האבולוציה של המאמץ והעצלנות בימינו

• נראה שפעם הייתה יותר נכונות מצד האדם למאמץ, לעומת השנים האחרונות כשגם הדור הצעיר וגם הבוגרים, רוצים להתאמץ כמה שפחות. מדוע?

מסקר שערכה חברת Manpower העולמית ברחבי העולם עולה, כי למרות תדמיתם העצלנית ילידי שנות ה-80 וה-90 עובדים הרבה וקשה. ההבדל לעומת הדורות הקודמים - "הגשמה עצמית". אומרים שהם נהנתנים, מפונקים ולא דואגים לעתיד. מתברר שמרבית ילדי דור ה - Y, אלה שנולדו בשנות השמונים והתשעים, דווקא עובדים לא מעט שעות בשבוע, לא מתכוונים לצאת לפנסיה ורוצים להמשיך ולשפר את המיומנויות המקצועיות שלהם. זה מה שעולה מסקר שביצעה Manpower העולמית ב - 25 מדינות בקרב 19 אלף צעירים.

"האם מדובר בדור שמרוכז בעצמו ומתעסק רק בעצמו ובאינטרסים שלו? כן!", טוענת יפית כהן, מומחית לקידום וניהול קריירה. "אם הדור של ההורים שלהם גדל על נאמנות למדינה, לערכים או למקום עבודה. ההורים שלהם מהיו פריירים, והם ממש לא". אולם מתברר שממש לא מדובר בדור עצלן. על פי הסקר, 73% מבני דור הווי מדווחים שהם עובדים מעל 40 שעות בשבוע, 26% מהם עובדים בשתי משרות ומעלה. 12% מצהירים שיעבדו גם אחרי גיל 65 או לא יפרשו אף פעם. איך זה מסתדר עם דור שרוצה להינות מהחיים?

"כאן מדורגת יפן הכי גבוה משמעותית, כי ביפן יש מודל של העסקה מחדש, וזה לא מקרי", מסבירה כהן. "ביפן מדברים היום על הגשמה עצמית (מושג שלא היה קיים שם לפני 10 שנים) ולא על "עבודה". הצעירים האלה לא מתכוונים לצאת לפנסיה כי הם מתכוונים לעסוק במה שאהבה נפשם וזה אף פעם לא נמאס. הם מדברים במונחים של הגשמה עצמית ולא עבודה, וזה שינוי מהותי מדורות קודמים להם. המטרות שלהם זהות למטרות הדורות הקודמים - הם רוצים להתפרנס ולהתקדם בקריירה, אולם הדרך שלהם שונה. הם יעבדו במרץ כל עוד מתקיימים התנאים החשובים להם".

"מדובר בצעירים שחשובה להם תחושת מטרה, לכן הם חייבים ללכת לפי מה שמעניין אותם ולא לפי מה שמקובל או מה שההורים ממליצים", מסבירה כהן. "ההורים שלנו הכינו אותנו לפני 20 שנה לשוק התעסוקה של היום ולא היה להם מושג איזה מקום יתפוס האינטרנט והטכנולוגיה בחיינו. אנחנו מכינים את הילדים שלנו לשוק העבודה של עוד 20 שנה ואין לנו מושג מה יהיה שם".

http://finance.walla.co.il/item/2974914

הכותרת בשער הטיים מגזין ב - 9 במאי 2013 היתה "דור האני-אני-אני". "בני דור ה-Y", נכתב שם, "הם נרקיסיסטים, עצלנים ועסוקים בעצמם, והם עדיין גרים עם ההורים שלהם". הכתבה הזו, שכתב ג'ואל סטיין, עיצבה במידה רבה את הדיון הדורי כפי שאנחנו מכירים אותו היום. היו בה הרבה נתונים שאפשר להתווכח עליהם, ונתון אחד עיקרי, מדהים וסותם ויכוחים לגמרי: האינדיקטורים להפרעת אישיות נרקיסיסטית נפוצים פי שלושה אצל בני 20 פלוס היום מכפי שהיו לפני 40 שנה.

המרואיינת הראשית בכתבה והמקור לרוב הנתונים היתה ג'ין טוונג, פסיכולוגית ומחברת הספר "דור האני". פסיכולוג אחר שמתבטא בנושא לעתים קרובות הוא ג'פרי קלוגר, שחיבר את הספר "הנרקיסיסט בדלת ממול". קלוגר אמר שהסלפי הוא רק סמל לתרבות שלמה שהולכת ונעשית נרקיסיסטית: הסלפי הוא סמל נרקיסיסטי. קים קרדשיאן היא סמל נרקיסיסטי. ספר הסלפי של קים קרדשיאן הוא סמל נרקיסיסטי. וכמובן שגם פייסבוק ודונאלד טראמפ הם נרקיסיסטים והכי נרקיסיסטים מכולם הם בני דור ה -Y. אצלם הנרקיסיזם הוא בגדר מגפה. המחקרים של טוונג וקלוגר אישרו בשנים האחרונות למבוגרים את מה שרבים מהם הרגישו שהם כבר יודעים; דור ה-Y הוא הדור הכי נרקיסיסטי שנראה אי פעם. הוא אנוכי באופן פתולוגי. המילים דור ה-Y ו"נרקיסיזם" הוצמדו זו לזו ושוב לא הופרדו מעולם.

מי שמרגיש את האידיאליזם הזה על בשרו יותר מכל הוא, באופן אירוני, מי שהתפקיד שלו זה להרוויח כסף מדור ה -Y - אנשי השיווק והפרסום. פשיטת הרגל של אמריקן אפרל, למשל, היא עבודה של דור ה -Y, שלא מגניב אותו מנכ"ל מטריד מינית ופוסטר של דוגמנית שעל הפטמות שלה כתוב "מייד אין בנגלדש"; אותו דבר נכון גם לאברקרומבי אנד פיץ', שהמנכ"ל שלה אמר שהוא רוצה למכור לאנשים "מגניבים, פופולרים ורזים", והפך אותה למותג הכי שנוא באמריקה. המכירות שלה צללו, והיא השיקה לאחרונה קמפיין נגד אלימות בניסיון להציל את התדמית שלה. השבוע פורסם שבוויקטוריה סיקרט הבינו שהם הבאים בתור: הם פרסמו, סוף סוף ואולי באיחור, קטלוג עם דימויי גוף בריאים יותר. מול הנפילות האלה, תאגידים אחרים מתפתלים ומנסים באופן לעתים נואש להתאים את עצמם לצרכנים שלא קונים בתאגידים שנתפסים בעיניהם כלא מוסריים: מקדונלד'ס, שהרווחים שלה יורדים במיליארדים בשנים האחרונות, התחילה להשתמש בביצי חופש והשיקה המבורגר אורגני; טארגט הכניסה לסניפים שלה עגלות לילדים עם צרכים מיוחדים; סמסונג פתחה חנות קונספט בניו יורק שבה אפשר להתנסות בכל המוצרים אבל לא לקנות כלום; ארמאני הפסיקה לייצר פרוות; וולמארט הכריזה שתרכוש מוצרים מעסקים בבעלות נשים בעלות של מיליארד דולר; סטארבאקס ארה"ב הודיעה שתתרום את כל האוכל שנשאר לה בסוף כל יום; וליווייס החליטה לשתף את הפטנטים שהמציאה לייצור חסכוני במים. האם החברות האלה עושות את זה מנדיבות? לא. הן עושות את זה כדי לשרוד. הצרכנות של הצעירים היום עובדת לפי כללים פשוטים: מי שנתפס כתאגיד מרושע - מת.

http://www.mako.co.il/video-blogs-weekend/millennials

• ישנם דברים שבעבר, בדורות הקודמים, היינו מוכנים להתאמץ עבורם והיום כבר לא, מדוע זה כך?

• לפעמים מתחילים משהו בהתלהבות ומרץ, ואז מאבדים חשק ורצון להתאמץ, מדוע זה כך?

• למען מה מוכן הדור הצעיר להתאמץ?

• כיצד ניתן להקל על העייפות מהמאמץ הבלתי פוסק? וכיצד ניתן למלא מצברים ולמנוע שחיקה, ודווקא להפך - לרצות להשקיע?

• מדוע השקעה, עבודה ומאמץ הפכו לאורח חיים של לחץ ומתח?

• בשנים האחרונות תפסה תאוצה תנועת ההאטה: "מועדון העצלנים". אנשים שהחשוב להם ביותר הוא לעשות דברים בנחת. ממזון ועד עבודה, פחות להתאמץ, ליהנות מהחיים לאט. מדוע לא, בעצם? לאן אנחנו ממהרים?

ב - 1991 דיווח טיים מגזין על הכמיהה ההולכת וגוברת בקרב אנשי מקצוע מצליחים לשוב ל"חיים הפשוטים". בסקר, שנערך בשיתוף עם סי-אן-אן, 69% מהנשאלים אמרו שהיו רוצים "להאט את הקצב ולחיות חיים רגועים יותר", ושיעור מדהים של 89% דיווחו שהיו רוצים לבלות יותר זמן עם משפחתם. קצת יותר משני עשורים אחר כך, בשנת 2014, ערך מכון "איפסוס מורי" סקר בקרב 16,000 נשאלים בעשרים מדינות מפותחות, ומצא כי קצת יותר ממחציתם היו רוצים להאט את קצב חייהם. אם אתם שייכים לחמישים האחוזים שטרם האטו את הקצב, אתר תנועת ההאטה הוא בדיוק המקום בשבילכם.

תנועת ההאטה יצאה לדרכה בשנת 1986 בעיר רומא. סניף חדש של רשת מקדונלדס, שעתיד היה להיפתח למרגלות המדרגות הספרדיות, הבעיר את חמתם של מספר שפים מקומיים, ובתגובה הם ארגנו הפגנת מחאה. ביום פתיחתו של הסניף הגיעו כמה עשרות מהם למקום, והשליכו פסטה ומאפים טריים אל עבר הקשתות המוזהבות. מחאתם של השפים התגבשה עד מהרה לארגון כלל עולמי המוכר בשמו "מזון איטי", אשר שם לעצמו למטרה להיאבק בנזקיה של תעשיית המזון המהיר, ולהציל את רעיון הטעם מהכחדה. אבל זה לא נגמר בצלחת. הרעיונות של תנועת "מזון איטי" חלחלו בשלושת העשורים האחרונים לעומקה של התרבות העכשווית, וכיום תנועת ההאטה פועלת ונוכחת כמעט בכל תחומי החיים, החל בעבודה ומשפחה וכלה בתיירות וכלכלה, כאשר מטרתה אינה "להשיב את הגלגל לאחור", אלא להביא לשינוי באופן שבו אנו תופסים ומנהלים את הזמן, ולעשות זאת באופן שימקסם את אושרו של האדם בעולם.

http://slow.org.il/2011/09/25/%D7%90%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA/

חינוך למאמץ

מאמצים בחיבור:

• עפ"י חוכמת הקבלה - במה כדאי לאדם להשקיע מאמצים ובמה לא?

• מדוע חשוב וכדאי להשקיע מאמץ בחיבור? מה היתרונות?

• במה מתבטא המאמץ בחיבור? מהו המאמץ הפנימי שהאדם חווה?

בניגוד למה שסיפרו לנו, לא מומלץ לשבח את הילדים שלנו על הישגים. עדיף להחמיא להם על המאמץ שהשקיעו.

לימדו אותנו שצריך לחזק את הילדים, לשבח אותם, לבנות את הביטחון העצמי שלהם, לתת להם פידבק חיובי, להכין אותם לחיים התחרותיים שמחכים להם בהמשך הדרך, להראות להם שאנחנו מאמינים בהם. ואנחנו אכן מחזקים אותם, על ימין ועל שמאל. נהיינו מלכי החיזוקים כאן בארץ ישראל. רובנו מפדבקים את הילדים שלנו, וזה את זה, שוב ושוב, כאילו אין מחר. "איזה חכמה את!" "אתה הכי טוב". "את מדהימה!" "אתה תותח". "אין עלייך, את הגדולה מכולם". ועוד ועוד.

בסדרה של ניסויים אלגנטיים שנעשו עם ילדות וילדים אמריקאים רגילים, בני 10 עד 12, הן הראו בבירור שלא טוב להגיד לילדים שהם חכמים. הילדים הוזמנו להרכיב פאזלים מקוביות צבעוניות. כשהצליחו במשימה אמרו החוקרות למחצית מן הילדים: "איזה יופי! הצלחת! אתה בטח ממש חכם!". גם המחצית השנייה של הילדים קיבלו חיזוק כשהצליחו להרכיב את הפאזל. החוקרות אמרו להם: "איזה יופי! הצלחת! אתה בטח התאמצת מאוד!" אבל ההבדל הקטן הזה, בין "אתה ממש חכם" לבין "אתה התאמצת מאוד", כך התברר, הוא הבדל אדיר. כי מיד לאחר מכן הציעו החוקרות לכל הילדים להרכיב פאזל חדש, קשה יותר. ואז נחשפו ההבדלים: כמחצית מהילדים שנאמר להם שהם "ממש חכמים" לא היו מוכנים לגעת בפאזל החדש, הם פחדו לאכזב ולהתאכזב. "אם היא חושבת שאני ממש חכם, ולא אצליח, מה היא תחשוב עלי אז? ומה אני אחשוב על עצמי? אולי אני לא כזה חכם?".

לעומתם, כמעט כל הילדים שנאמר להם שהם "התאמצו מאוד" היו מוכנים להתמודד עם הפאזל החדש, הקשה יותר. אבל כאן לא הסתיימו ההבדלים בין הקבוצות: כשהחוקרות בחנו את הביצועים של כל הילדים שהסכימו לפתור את הפאזל החדש, משתי הקבוצות, התברר שאלה שנאמר להם שהם "התאמצו מאוד" הצליחו יותר מאשר אלה שנאמר להם שהם "ממש חכמים". מדוע? כי הפאזל החדש, כמו החיים עצמם, באמת היה קשה יותר. וכשהילדים ה"חכמים" נתקעו בו, רובם חשבו לעצמם "אני לא מצליח, אז כנראה אני לא כזה חכם" - והפסיקו לנסות. לעומתם, הילדים שקודם נאמר להם שהם "התאמצו מאוד" חשבו לעצמם "אני לא מצליח, אז כנראה עוד לא התאמצתי מספיק" - והמשיכו לנסות. והם ניסו וניסו וניסו - עד שהצליחו.

היום, בעקבות מחקרים רבים נוספים זה ברור: כשאנחנו אומרים לילדים שלנו שהם הכי טובים, הכי מוצלחים, והכי חכמים - אנחנו פוגעים ביכולת שלהם להתמודד עם הכישלונות והקשיים שמחכים להם בחיים. למעשה, עם הכוונות הטובות והשבחים לאינטליגנציה שלהם, ועם הדיבורים על זה שהם "הכי טובים", אנחנו גורמים להם לפחד להיכשל, וזה ממש לא טוב. ההרצאה הנצפית ביותר של TED בכל הזמנים, גם היום, עשר שנים אחרי שהועלתה לראשונה לרשת, היא של סר קן רובינסון, עם למעלה מ - 38 מיליון צפיות. הוא מראה בה, בהומור בריטי שובה לב, כיצד בתי הספר בכל העולם מדכאים את היצירתיות של ילדים, משום שהם מתגמלים אותם בעקביות על הישגים, ולא על מאמץ.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4834746,00

• האם חשוב לחנך למאמץ? מדוע?

• מה תורמת לאדם הנכונות להתאמץ?

• איך המאמץ מפתח את האדם?

• בהמשך למאמר, מדוע צריך ונכון לעודד ילדים דווקא למאמץ, ולא לתת להם פידבק על חוכמתם?

• האם חשוב להשיג את המטרה שאדם הציב לעצמו?

• אם בסוף משיגים את המטרה, מה זה משנה אם מתאמצים או לא?

• למה חשוב המאמץ לעבר המטרה ולא התוצאה עצמה?

• מה קורה לאדם שחונך לא להתאמץ, או שרגיל לא להתאמץ? מה ההשלכות?

• אם השגתי משהו ללא מאמץ האם אני עלול להפסיד מכך?

חינוך נכון:

• איך אפשר לחנך למאמץ ולהתמקדות בדרך ולא רק להשגים?

• האם ילדים יגיבו אחרת לחינוך כזה?

• מה ישתנה בהתנהגות האנושית כתוצאה מכך?

• האם קיימת בכלל אפשרות לתת מאמץ אם אנחנו לא נמצאים במתח או לחץ?

• מהו ההישג שמציגים לאדם בחינוך למאמץ? מה מבקשים ממנו להשיג?

• איך יראו החיים שלנו בעקבות חינוך כזה? בבית הספר, בבית ובעבודה?

• איך אפשר למדוד ולתגמל מאמץ?

מאמץ משותף:

• מה ההבדל בין מאמץ פרטי למאמץ כללי?

• מה מיוחד במאמץ כשמספר אנשים פועלים יחדיו למען פעולה משותפת, מטרה משותפת?

• מדוע לפעמים כשמפעילים מאמץ משותף יש הרגשה שזה קל יותר, למרות שייתכן שבפועל אפילו מושקעים מאמצים גדולים יותר מצד כל אחד מהמשתתפים?

• האם המאמץ הכללי הוא סך כל המאמצים שמשקיע הפרט? או שיש איזו תוספת כוח ש"מצטרפת" למאמץ הכללי?

• מה נדרש שיתקיים בין האנשים שפועלים למען מאמץ משותף?

• מדוע מלבד המאמץ המשותף, חשוב גם התיאום בין הפרטים המפעילים את המאמץ?

מאמצים לאהבה וחיבור:

• מה זה נקרא להתאמץ לאהוב?

• בפעילות ספורטיבית השרירים והגוף הפיזי מפעילים מאמץ. אילו חלקים בתוך האדם פועלים במאמץ לאהוב?

• רואים הרבה מאוד ביחסים בין הורים לילדים, שקל יותר להורים לתת כסף ולקנות מתנות, מאשר לשבת בזמן איכות ולהקשיב לילדים מהלב. מדוע זה דורש מאיתנו כזה מאמץ?

• מדוע המאמץ הגדול ביותר הוא דווקא לאהוב את הזולת?

• מדוע כדאי וחשוב להתאמץ באהבה?

• לפעמים נדמה שבמצב איזון והרמוניה, אין כל מאמץ, יש מנוחה ורוגע. מה הם המאמצים שהאדם צריך לעשות מצידו כדי להשיג מצב כזה?

המיתוס של העצלנות, ד"ר מל לוין

כולנו נולדנו עם הדחף ליצור ולעשות, אך לא כולנו מצליחים להוציא את הרצון הזה אל הפועל. ילדים רבים סובלים מליקויים עצביים סמויים הקשורים להתפתחות, אשר משבשים את יכולת היצירה והעשייה שלהם. ילדים אלה אינם עצלנים, הם סובלים מכשל המקשה עליהם לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם. בספר המיתוס של העצלנות ד"ר מל לוין מציג מקרים שבהם טיפל, ומסביר כיצד לזהות ליקויים עצביים שונים ואת הכשלים הנגרמים כתוצאה מהם. פגיעה בתפקוד המוטורי הפוגמת בכתיבה, חוסר באנרגיה מנטלית אשר מפריע לריכוז, ליקויים בהפקת שפה שמובילים לקשיים בביטוי עצמי ועוד.

עצלנות אינה תכונה מולדת. כולנו נולדים עם הדחף ליצור ולייצר, וכמו שתילים במטע, גם בנו טבועים המשאבים המאפשרים לנו להניב פירות, להיות ולהרגיש מועילים ואפקטיביים. הצלחתנו והצלחת ילדינו נחוות ומתבטאות דרך הישגים, הגשמה מנטלית או פיזית, ומימוש באמצעות לימודינו, משפחותינו והקריירות שלנו. מינקות ועד גיל מבוגר ברצוננו להציג את מה שביכולתנו לעשות. אנו מתמלאים אנרגיה וחשים טוב בכל פעם שהתפוקה האישית שלנו זוכה לאישורם ולהערכתם של חברינו, של בני משפחותינו, של מעסיקינו (או מורינו), ובעיקר של מבקרינו המחמירים ביותר - אנו עצמנו. הגאווה בעבודתנו מחוללת פלאים בתחושת המימוש העצמי שלנו.

יש בינינו כאלה שמסיבות שונות ומשונות מאבדים את התנופה; בחיפוש אחר ההגשמה, הם אינם מצליחים להפיק תוצרת; הם משתרכים מאחור, ולעיתים קרובות מאשימים אותם בעצלנות. למעשה, הם סובלים, שלא באשמתם, ממגבלות סמויות המכשילות ומשבשות את תפוקתם. אנשים אלה אינם עצלנים; הם לוקים בכשל תפוקתי.

לעיתים קרובות אנו מתעלמים מכוחו ומפגיעותו של דחף היצרנות. אני מאמין שהן מבוגרים והן ילדים חשים כי חלק גדול מזהותם נובע ממה שהם עושים, בעיקר ממה שייצרו או הינם מייצרים כעת, וממה שברצונם להשיג בעתיד. מי שנפגעים הם אלה הסובלים מכשל תפוקתי, ולפיכך משתכנעים כי לעבודתם אין, ואולי אף לעולם לא יהיה, כל ערך. החברה שלנו משלמת מחיר מופרז בניסיון להשיב להם את בריאותם הנפשית, להענישם במסגרת החוק, לפתור את בעיותיהם בתחום התעסוקה ולהתמודד עם שאר ההשלכות השליליות של דחף ההצלחה הפגוע שלהם.

כשהעבודה עושה את העבודה

מנגד, יש דרכים רבות ומגוונות להתענג על ההכרה והסיפוק האישי הנובעים מתפוקה איכותית. תפקיד ראשי ועטור שבחים במחזמר, כיבוש שלושער במשחק כדורגל, קבלת תואר אקדמי בהצטיינות, גידול ילדים למופת, החלפת שסתום במנוע של מכונית - אלה הן רק כמה דוגמאות להצלחה תפוקתית. איש אינו יכול להיות יצרני בכל התחומים, בדיוק כפי שאף מכשיר חשמלי, משוכלל ככל שיהיה, אינו יכול לבצע את כל עבודות הבית. כל אחד מאיתנו נועד להפגין את יצרנותו באופן אחד או יותר. הדבר החשוב הוא שכל קווי הייצור הנדרשים, הגופניים והמנטליים, יפעלו כשורה. האם אתם עושים את מה שנדרש מכם? האם התוצרים שלכם איכותיים מספיק? האם אתם מחוללים מספיק תפוקה או שמא מסתפקים בזרזיף חלוש ולא יציב? במילים אחרות - האם העבודה שלכם עושה את העבודה? וירוסים תפוקתיים - התקלות שכל כך קל לא להבין הודות להתקדמות במדעי המוח ובתחומים קרובים, אנו יודעים לא מעט על מערכת החיווט במוח, ובעיקר למדנו כיצד, מתי והיכן היא נכנסת לפעולה. כרופא ילדים המתמחה בהבדלי למידה ודוגל באסכולה ההתפתחותית־התנהגותית, התמקדתי במשך שלושים השנים האחרונות בתקלות השונות והמשונות המתרחשות - לעיתים ברמה מיקרוסקופית ממש - בתוך מוח מתפתח, ומכשילות ילדים, נבונים ביסודם, במהלך לימודיהם בבית־הספר. בעיקר חקרתי את הקשת הרחבה של הליקויים, אותן חולשות ספציפיות שמונעות מכל כך הרבה תלמידים את הצלחתם. ילדים הלוקים בקשיים אלה הינם קורבנותיה התמימים של מערכת החיווט בתוך מוחם. הם סובלים מליקויים מסוימים באזורי המוח האחראים להיבטים חיוניים של תחומים כמו זיכרון, שפה, קשב, תפקוד מוטורי, ותהליכים אחרים הנדרשים ללמידת מקצועות בית־הספר. הפערים באזורים אלה נקראים ליקויים נוירו־התפתחותיים. חלק מהליקויים מולדים וכמה מהם נרכשים. חלקם נובעים בעיקר מסיבות גנטיות ואחרים מהשפעת הסביבה. אך מקורם של רוב הליקויים פשוט אינו ידוע. את הטווח הרחב של המגבלות המעציבות הללו תיארתי בפרוטרוט בספרי 'כל ילד חושב אחרת' .

http://www.text.org.il/index.php?book=0804094