חיים חדשים

שיחה 439

אורות חג הסוכות

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן .201402.10 - אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, תודה שאתם אתנו כאן ב"חיים חדשים", סדרת השיחות הלימודיות עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן. היום הנושא שלנו חגיגי, סוכות. "ושמחת בחגך", החג אולי הכי שמח בשנה. נרצה להתעמק קצת בתוך הדברים שכולנו מכירים וללמוד מה יש בחג הזה מבחינה רוחנית.

טל: באמת תוכנית חגיגית. אני חייבת להודות שהקשר שלי לחגים, כשגדלתי בשנים שהתבגרתי, לא היה מאוד חזק. למרות שבתקופת הילדות, החגים הם תמיד משהו מאוד מיוחד, כשאנחנו ילדים הכול מיוחד, כל מנהג, סוכה, ארבעת המינים.

לפחות היתה לך בבית סוכה?

טל: גדלתי ברחובות, בבניין שגר בו גם הרב הראשי של חב"ד, ותמיד היתה שם המון פעילות סביב החגים. אני זוכרת שפעם אחת אבא שלי בנה לנו סוכה, וכילדים זו היתה התפעלות.

איפה? בתוך הדירה או בחוץ?

טל: לא, בחנייה של הבניין. זו היתה התרגשות מאוד גדולה. אבל כשגדלתי תמיד הייתי מסתכלת מהצד על כל ההתרחשות הזאת, וזה היה מאוד מסקרן. ועם השנים ההתרגשות הזאת הילדותית כלפי המנהגים ומה שלמדנו בבית ספר לאט לאט שככה, ונשארתי בעיקר עם השאלה מה זה באמת מייצג ומה יש שם, וחיפשתי קצת להרגיש יותר קשר לחג.

כרגיל בית הספר לא תמך בזה.

טל: לא מעבר למשהו מאוד בסיסי שכל אחד יודע. אבל זה לא מספיק, משהו בזה לא מספיק, היום אני מרגישה. כדי באמת לאפשר לי להרגיש איזה קשר רגשי, אישי, פנימי יותר, לתקופה הזאת של סוכות, של החגים. אז אני מקווה שבשיחה שלנו אנחנו נוכל ככה להתחיל להיכנס קצת להרגשה כזאת, שזה יהיה יותר רלוונטי, שאני אתחיל להרגיש שבחג הזה אני באמת עוברת משהו, איזה תהליך, שאני אולי מתפתחת באופן מיוחד דווקא בתקופה של החג. אז רציתי לשאול באמת על החג הזה של סוכות, אפשר להיכנס דרכו, מה יש בחג הזה שאני אוכל השנה לקחת למקום קצת יותר ככה אישי, פנימי?

אפילו אין כל כך שירים על סוכות.

טל: נכון.

אורן: יש "שלומית בונה סוכה מוארת וירוקה. שלומית בונה סוכת שלום".

טל: דווקא זה השם האמצעי שלי, שלומית.

אורן: בגלל שאימא שלי הייתה גננת אני יודע את כל השירים של הילדים על כל החגים היטב. כל מה שאתם צריכים, רק תגידו.

טוב, יש גם לולב ורימון, רימון ואתרוג, יש כל מיני כאלה שירים, דווקא שירים מהתורה. אני צריך לספר לכם על החג. בעיניי זה חג מאוד חשוב, מפני שזה באמת חג, עלייה רוחנית. אנחנו דיברנו על החגים הקודמים, אחרי שהשנה עברה אנחנו מגיעים לחשבון נפש. ואם עבדנו טוב, חיפשנו במה אנחנו צריכים לשנות את עצמנו ולתקן את עצמנו כדי להתקדם ולהגיע ל"שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך", אז במה אנחנו צריכים עוד להשתפר. וגילינו שאנחנו באמת "אשמנו, בגדנו" וכן הלאה, שיש לנו מלא מלא עבירות, ודווקא זה הגיע כתוצאה מכך שעברו ימים טובים בשנה שעברה, שלימדנו את עצמנו, איך אנחנו מתייחסים אדם לזולת, איש לחברו וכן הלאה, וראינו עד כמה שעדיין יש בנו את היצר הרע, שנאה הזולת, דחיית הזולת, עד כמה החשבונות שלנו הם אגואיסטיים.

ואז אנחנו עשינו בזה חשבון נפש והגענו בזה להחלטה שזה נקרא "ראש השנה", שאנחנו רוצים שהבורא, שהוא הכוח ההשפעה והאהבה, שהוא יהיה הראש שלנו, שהוא יהיה המלך. ולכן ראש השנה זו המלכות, המלך. וכך אנחנו מכתירים אותו כי הוא הגדול בעינינו, לא דמות חס ושלום, אלא דמות הכוונה היא האיכות הזאת, התכונה הזאת של השפעה ואהבה, נתינה, חום, מילוי, שזה בעצם מכובד מאוד בעינינו, לכן אנחנו מכבדים את הכוח הזה שבטבע, שהא-לוהים בגימטריה זה הטבע, ואנחנו מכבדים את הכוח הזה ואנחנו רוצים להידמות לו עד להידבק בו, להיות ממש כמוהו. זה מה שאנחנו החלטנו בראש השנה ועם זה אנחנו הולכים.

ולכן יש בראש השנה דין קשה ודין רפה, שני ימי ראש השנה. ואחרי זה באים עשרת ימי תשובה, שאנחנו בודקים, ממיינים את עצמנו על ידי העבודה שלנו בהתקשרות, בהתחברות יחד, איך אנחנו יכולים בכל זאת להיות מאוחדים. כי כמה שאנחנו מאוחדים בזה אנחנו מתקנים את עצמנו.

אורן: מאוחדים בינינו?

כן, מאוחדים, להיות "כאיש אחד בלב אחד". ובהתאם לזה, אנחנו מתאימים את עצמנו לבורא שהוא אחד, כמו שכתוב "חד יקבל אחד". כשאנחנו מחליטים על זה ובודקים את עצמנו, אנחנו ממשיכים אורות מקיפים מיוחדים, הארה כזאת מיוחדת, שחכמת הקבלה מסבירה לנו איך לעשות זאת, ואדם מתחיל לראות איזה רצונות בו לא ניתנים לתיקון, שאני לא יכול להפוך אותם בעל מנת להשפיע, להתחבר על ידם לזולת, ואיזה רצונות אני כן יכול להפוך לרצונות טובים, להשפיע מתוכם לזולת טוב, אהבה, חיבור ואיחוד.

ועשרת ימי התשובה מבדילים בי, בכל הרצונות שלי, חלק שבינתיים הוא בלתי הפיך וחלק שניתן להפוך אותו, "ויהפוכו". איך יהפוכו? עם האורות האלה שאני משיג עכשיו, שאני מבדיל בין הרצונות הניתנים לתיקון והרצונות הבלתי ניתנים בינתיים לתיקון, זה נקרא "שְׂמֹאלוֹ תחת לְרֹאשִׁי", משיר השירים, שזה חיבוק שמאל. שהוא מבדיל כאילו בין הכלים האלה, שאי אפשר להתחבק איתם עם הכלים האלה שאפשר להתחבק איתם. אז בא אחר כך סוכות "וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי".

מה זאת אומרת? שכל הסוכות הם הארה מיוחדת שמגיעה לאדם, שרוצה להיות מחובר עם כל הבריות ודרכם להתחבר לבורא, לא-לוהות. זאת אומרת, להשפעה ולאהבה כללית, זה הבורא, בורא זו תכונת האהבה. ואז אנחנו מגיעים לחג הזה. ולכן יש לנו שבעה ימי סוכות, "בסוכות תשבו שבעת ימים", שזה בדיוק כנגד אותם אורות שאנחנו צריכים לקבל, זה חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, זה כאושפיזין, אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד.

אורן: למה הכוונה לקבל אורות? מה זה אורות?

כתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". אז הבורא ברא דווקא דבר רע ולא טוב.

אורן: מה הדבר הרע שהוא ברא?

היצר הרע, הרצון הרע, האגו שלנו, שאנחנו לא רוצים להתחבר, אנחנו לא רוצים להיות טובים, אנחנו לא רוצים להשפיע לזולת, אנחנו לא רוצים להתחבר, לאהוב את הזולת. אנחנו לא רוצים לקיים "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה".

אורן: זה מה שרע?

זה מה שרע. הרע שבנו זה מה שנגד אהבת הזולת. ואז כתוב, כנגד הרע הזה "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". אז צריכים להבין מה זה תורה תבלין, זה לא שעומד אצלי ספר תורה שם על המדף או בארון הקודש, זה שימוש מיוחד בכוח הטבע שנקרא "האור", תורת האור, שאז אני משתמש באור הזה והוא משפיע עלי וכל הרע שהבורא ברא בכוונה, אני על ידי התורה עושה כך שהרע הזה הופך להיות לטוב. זאת אומרת, מהאגו, שאני דוחה את האחרים, שונא את הזולת שנאת חינם, אני הופך להיות לאוהב. עד שאני רוצה להתחבר עם כולם "כאיש אחד בלב אחד".

אורן: אז הכוח הזה שמעביר אותי מדחייה וריחוק ושנאת חינם למצב של חיבור ואהבה ולהיות "כאיש אחד" כמו שאתה אומר, זה נקרא האור.

אור. אור התורה.

אורן: והוא מעביר אותי מהמצב הזה של ריחוק למצב של להתקרב?

חיבור. כן.

אורן: מה הקשר לסוכות? אמרת שבסוכות יש אור מיוחד כזה.

כן. עד הסוכות אנחנו עסקנו בדינים, איזה דברים אנחנו יכולים לתקן, איזה לא יכולים לתקן. בחודש אלול, בסליחות, אנחנו ביררנו שיש לנו מלא רע, כולם כרימון, אבל כולו רקוב רקוב רקוב. בראש השנה אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים להיות כולם על מנת להשפיע, שהבורא, כוח האהבה, החיבור, הוא המלך. אחרי זה אנחנו בודקים את עצמנו בעשרת ימי תשובה, עשר ספירות שבתוך הנשמה, עשרה חלקים. אנחנו בודקים מה אפשר לתקן ומה אי אפשר לתקן. כי יש בנו כאלה רצונות, קליפות, שאי אפשר לתקן אותם, אז אנחנו סוגרים אותם, מצמצמים אותם, או מבדילים אותם, מקפיאים כביכול. ואלה שאפשר לתקן, אנחנו מתקנים אותם בימי הסוכות. זה התיקון הראשון שאנחנו עושים, והוא נעשה על ידי האורות האלה שמגיעים עלינו והם נקראים "אורות מקיפים". והסמל של האורות המקיפים זו הסוכה, סכך, שאנחנו בונים צל, אנחנו לא רוצים לקבל אור לעצמנו, זאת אומרת לטובתנו, אלא רק רוצים שינוי בנו. את הקשר עם הבורא אנחנו רוצים, את האור הזה אנחנו רוצים, רק כדי שתהיה לנו אפשרות להשפיע לזולת. זה נקרא "צדיק", שרק אוכל לשביעת נפשו ואת כל היתר הוא נותן לזולת, את זה מסמלת לנו הסוכה.

טל: אני חייבת להגיד שזה מאוד שונה ממה שלימדו אותי בבית ספר. תמיד סיפרו לנו שחג הסוכות מסמל את זה שבני ישראל יצאו ממצרים ואז היו להם סוכות.

כן. למה זה דווקא מתנגש?

טל: אולי זה לא מתנגש, אבל זה יותר מפורט.

המצרים זה שאנחנו נמצאים בתוך היצר הרע שלנו, ברע שלנו, בגלות, בזה שאנחנו מוכנים להיות ונמצאים תחת שליטת הפרעה, המלך הרע שלנו, הרצון הרע שלנו, שהבורא ברא ולכן הוא תמיד אומר "אני הכבדתי את ליבו". אחר כך אנחנו יוצאים מהפרעה, זה בדיוק מסמל לנו את הסוכות, שאנחנו יוצאים ומתחילים לתקן את עצמנו.

טל: אני אעשה חזרה כי עכשיו קיבלנו הרבה מידע. רציתי לעשות מעבר כזה מחוויה מאוד שטחית ומרוחקת כלפי החגים, לחוויה קצת יותר פנימית, יותר רגשית.

התורה מדברת רק על תיקון הלב, היא לא מדברת על היסטוריה. אנחנו צריכים היום לקיים את זה.

טל: אז הבנתי שתהליך התיקון הזה, זה איזו בחינה או בירור של היחס שלי כלפי האחרים, עד כמה יש אהבה או אין אהבה. וממה שהבנתי לאורך כל החגים זה בעצם התהליך?

כן, ודאי. אין לנו יותר. כל חג שלנו, כל מה שקורה לנו וקרה לנו בהיסטוריה, כל זה קרה רק בעליות ובירידות כלפי כוח ההשפעה והאהבה, כלפי קיום התורה. כי כל התורה זה "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה", ואת הכלל הזה אפשר לתקן רק על ידי התורה, "המאור שבה מחזירו למוטב". אז זה מה שאנחנו מקיימים סך הכול.

טל: אז אם אני רוצה להרגיש קשר למנהגים ולכל מה שאנחנו עושים, אז להתחיל להסתכל בעיניים שכל דבר כזה מסמל משהו שקשור ביחס שלי, בגישה שלי לאחרים.

כלפי הזולת. כן.

טל: נחזור רגע לסוכה. פעם בשנה, דווקא כשמתחיל כבר לרדת גשם אנחנו יוצאים מהבית ומתחילים לשבת באיזה מבנה כזה רעוע.

זה לא חובה שירד גשם, אבל כן.

טל: אז למה דווקא לשבת בסוכה?

המידות של הסוכה הן תואמות בדיוק למידות של הנשמה. רק בנשמה זה רצונות ואורות ובסוכה זה אמות. סוכה מעל 20 אמה פסולה, והיא צריכה להיות בנויה כך וכך, יש שם דפנות וסכך ואיך עושים את כל הדברים האלה, זה צריך להיות מפסולת גורן ויקב, וכולי.

טל: למה יש כל כך הרבה פרטים?

כי בעולם שלנו יש שורשים רוחניים, איך בנויה הנשמה מהכוחות. הנשמה שלנו זה רצון לקבל, כוח רצון שהוא בנוי מימין ושמאל מכוח קבלה וכוח השפעה ואיך הם נמצאים ביניהם בהתחברות מיוחדת כדי להידמות בעצמם, בהרמוניה ביניהם, לבורא. שגם בקבלה וגם בהשפעה אני עושה כאלה פעולות יחד, כמו הלב בפעימות שלו, כמו הריאות בפעימות שלהם, כמו כל הגוף שלנו שכך עובד על שני הכוחות האלה, כל האיברים, וגם הנשמה שלנו כך עובדת. אז הסוכה בנויה בדיוק לפי עשר הספירות של הנשמה, רק בנשמה זה עוד יותר, זה עשרים ספירות, עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר, לכן סוכה למעלה מעשרים אמה היא פסולה. ויש גם מינימום אמות שאפשר, ומתי אפשר לעשות סוכה, שלא יהיה איזשהו דבר טמא עליה, רק טהור, שזה על מנת להשפיע וכן הלאה.

אורן: מה זה בדיוק נשמה? אתה אומר, הסוכה מסמלת את הנשמה שלנו.

נשמה זה נקרא רצון שהוא כולו מכוון לאהבת הזולת. הפוך מיצר הרע.

אורן: הנשמה זה היצר הטוב?

כן, הפוך ממה שאני עכשיו. לכן אם אדם עוד לא התחיל לתקן את עצמו, אין בו נשמה.

אורן: אז הסוכה מסמלת את הנשמה שלי?

כן.

אורן: ומה זה הנשמה שלי?

הנשמה שלך זה הרצון שלך שיהיה מתוקן לאהבת הזולת.

אורן: טל שאלה, למה יש כל כך הרבה פרטים באופן שבו צריך לבנות את הסוכה.

כי יש לך תרי"ג רצונות, 613 רצונות.

אורן: אילו רצונות?

רמ"ח רצונות להשפיע על מנת להשפיע, ושס"ה רצונות לקבל על מנת להשפיע. כל הרצונות האלה הם כולם נמצאים בך. אתה עוד לא התחלת לטפל בהם. קודם כל אתה צריך, כמו שדיברנו, לגלות אותם בסליחות, שהם כולם על מנת לקבל.

אורן: מי?

הרצונות האלה.

אורן: הרצון לאהוב את הזולת זה הנשמה?

לאט לאט.

אורן: אני טיפה מאבד אותך, כמו שאתה רואה. סוכה מסמלת את הנשמה, הבנתי את זה.

עזוב, אין סוכה, אין כלום בינתיים. אני רוצה לקיים את התורה, או אני רוצה להשיג את הנשמה, או אני רוצה להגיע למטרת חיי, בשביל מה אני חי, או לממש חכמת הקבלה, שזה היינו הך.

אורן: מארבע האופציות, מה שאני רוצה זו השלישית, לממש את החיים שלי.

בסדר גמור. אז לפי החכמת הקבלה אתה נקרא חיה. דומם, צומח וחי. אתה בחזקת חיה. עדיין אין לך מה שנקרא "אתם קרויים אדם" ולא אומות העולם. למה? כי אדם זה נקרא הדומה לבורא. במה אתה דומה לבורא או לא? הבורא הוא כולו השפעה ואהבה. אתה מתחיל לבדוק את עצמך, אתה רואה שאתה בא ללמוד חכמת הקבלה, נכנס לקבוצה, בודק את עצמך כלפי אחרים, כלפי הזולת ומגלה שאתה כולך חושב רק על עצמך. כך אתה בנוי. וגם כן בורא אומר לך את זה. הוא אומר לך "תירגע זה נכון. אני עשיתי את זה. בראתי יצר הרע".

אורן: שאני אחשוב רק על עצמי.

כן. הוא אומר לך, אבל אם עכשיו כבר גילית את הבריאה. זו כבר השגה. כבר אתה מבין שאתה כולך בעל מנת לקבל, רק חושב לעצמך וזהו.

אורן: זו כאילו מודעות, הכרה עצמית?

ודאי. אם תדבר עם אנשים ברחוב, הם לא יגידו לך שהם כאלה. זאת אומרת, צריכים ללמוד בשביל זה. זה כבר על ידי איזה מאור שמגיע אליך. איזו הארה. ואז אתה מגלה את זה, אתה נמצא במצב של "אשמנו, בגדנו" וכולי, כמו שאתה מדבר בסליחות. זה נקרא תקופת הסליחות, ואתה ממש רואה שכולך רע. אבל בזה השגת את החלק הראשון של המשפט "בראתי יצר הרע". ואז נאמר הלאה, "בראתי תורה תבלין", אז אתה מחפש איך אני יכול להשתנות. וזה נקרא "ראש השנה", שאתה הולך להשתנות. זאת אומרת שהבורא הוא המלך עכשיו, הוא הגדול ועל ידי שאני אשתמש בו בכוח שלו, בכוח השפעה, בכוח אהבה, אני אתקן את עצמי. וזה ראש השנה, החלטה שאתה הולך לתקן את עצמך שתהיה לך שנה חדשה, מדרגה חדשה.

אורן: זו החלטה שאני רוצה ללמוד לאהוב?

כן. ואז אתה נכנס לבדיקה. אתה צריך למיין את כל הרצונות שלך, תרי"ג הרצונות ואז אתה ממיין אותם וזה נקרא "עשרת ימי תשובה".

אורן: איזה רצונות?

הרצונות שלך כולם, ודאי שכלפי הזולת, ולא כלפי זה שאתה אוהב מרק או אוהב לטייל או לישון.

אורן: כל היחסים שלי ביחס לזולת?

רק כלפי הזולת.

אורן: מה אני בודק? איפה זה לטובת הזולת ואיפה זה לטובת עצמי?

האם יש בי משהו שאני יכול להגיד שזה לטובת הזולת. אני רואה שלא. אני רואה שכל כולי אני, ואם אני חושב לתת למישהו, זה מפני שיהיה לי טוב. אחרת, זה ברור לנו אם אנחנו כך בודקים את עצמנו. נאיביים אותם אנשים שאני רואה בטלוויזיה שהם אומרים אהה, כולם כאילו לטובת הכלל. הם לא מבינים עד כמה שצריכים לעבוד כדי לקבל את התיקון הזה, וכדי להגיע לזה הוא בא מלמעלה. ואם החלטת שאתה הולך על זה, אז אתה נכנס לעשרת ימי תשובה. בעשרת ימי תשובה אתה עושה פעולות מיוחדות, ומגיע אליך אור מיוחד בכל יום ויום, זה נקרא בכל פעולה ופעולה, ואז אתה ממיין את הרצונות האלה ומבדיל בין הרצונות שאותם אפשר לתקן לבין הרצונות שאתה לא יכול לתקן.

אורן: שאין לי כאילו כוח להתמודד עם זה.

כן. למה זה נקרא "תשובה"? תשוב הא לגבי וו.

אורן: מה זה הא לגבי וו?

שמעת מה זה אומר?

אורן: כן. במילה תשובה יש שם הא ו וו.

כן. אז תשוב הא לגבי וו, שהא זה נקרא מלכות כי זו ספירה חמישית. כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ספירה חמישית.

אורן: מה זו ספירה?

"ספירה" זו תכונה.

אורן: בי?

כן. תכונת הרצון לקבל שלך. והבינה זה וו, הרצון להשפיע או זעיר אנפין, זה לא חשוב. אפשר להגיד שזה זעיר אנפין. שמלכות תשוב לגבי זעיר אנפין. שהיא, המלכות שלי, הרצון לקבל שלי, תשוב לגבי הבורא. הבורא הוא זעיר אנפין.

אורן: תרגם לי את כל המשפטים האלה. מה זה אומר?

שאני בודק את עצמי, האם אני מסוגל ובכמה אני מסוגל, באילו רצונות ועד כמה בכל רצון ורצון להשתמש כדי להשפיע טוב לזולת ולא לטובת עצמי. זה נקרא תשוב הא לגבי וו. זה נקרא בעל תשובה, זה נקרא לחזור בתשובה באמת, בהגדרה הנכונה. בדיקה של הלב שלי בעצם. עד כמה שאני דומה לבורא.

אורן: אז הבדיקה היא של הלב שלי ביחסים שלי לאחרים?

כן. לכן "במקום בו בעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"¹. כי צדיק גמור זה גמור ובעל תשובה כל הזמן עולה יותר ויותר כלפי הבורא.

אורן: אז כל התהליך הזה זה עשרת ימי תשובה?

כן.

אורן: זו מין דיאגנוזה עצמית כזאת?

כן.

אורן: ועכשיו סוכות.

זאת אומרת שאתה מוכן לזה. אתה רוצה את זה, אתה ממיין את הרצונות האלה ואתה רוצה להיות דומה לבורא בכל הכוח שלך. אז אחר כך, מתוך זה שבדקת את כל עשר הספירות, הנשמה שלך סך הכול תרי"ג רצונות, המתחלקים לעשר ספירות, זה אותו דבר. מכאן עד כאן נניח תרי"ג רצונות ומכאן עד כאן עשר ספירות. עכשיו אתה גם מחלק מכאן עד כאן לשבע.

אורן: רגע, אני כבר מסוחרר קצת מרוב מספרים וחלוקות, כנראה נצטרך לדבר על זה עוד, אבל תיקח אותי רגע מהמקום הזה של בדקתי ויצא.

עכשיו אתה בעל תשובה. הגעת עכשיו למצב שברור לך אילו רצונות אתה יכול לתקן ואילו לא. ובזה אתה מגיע לסוכות.

אורן: ומזה סוכות?

סוכות אנחנו כבר נדע.

טל: אז אולי תתן איזה טיפ להתחיל איתו את החג.

סוכות אלה אורות שמתקנים אותנו, מתקנים את כל הרע לטוב ואז אנחנו מגיעים אחרי זה לשמחת תורה. כי "תורה" זה נקרא מאור המחזיר למוטב, זאת אומרת שהשתמשתי בתורה בכוח שיחזיר אותי למוטב, שרציתי בעל תשובה להיות. עשרת ימי תשובה, תשוב הא לגבי וו, תשוב אני לגבי הבורא. בסוכות אני עשיתי את זה והגעתי לשימוש כולי בשימוש תורה כולה לסיום הזה. שאני כולי הגעתי להידמות לבורא במה שקבעתי בעשרת ימי תשובה. ולכן יש לי שמיני עצרת או שמחת תורה. עצרתי את הכול, אין לי יותר מה לתקן, עכשיו אני נמצא מתוקן בשמחת תורה.

טל: אנחנו צריכים ללמוד איך להזמין את האורות האלה. על זה אני מקווה שעוד נדבר.

אורן: בשיחות הבאות. אז מה שהבנתי שסוכות אלה אורות שהופכים אותנו מרעים לטובים.

כן.

אורן: אנחנו רק צריכים עכשיו ללמוד איך אנחנו מביאים אותם.

וגם לרצות את זה.

אורן: תודה רבה לך הרב לייטמן, תודה טל, תודה גם לכם. שיהיה לנו באמת רק טוב. חג שמח. להתראות.

(סוף השיחה)

---

1. "במקום בו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד." (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין צ"ט א')↩