למה יושבים בסוכה? למה צריך שהסכך יהיה מסיבי? מה מסמלים שבעת האושפיזין? על המשמעות הפנימית שמאחורי הסמלים החיצוניים.
בגדול, חגי ישראל מסמלים שלבים בהתפתחותו הרוחנית של האדם. מעגל השנה מכיל תחנות של שינויים שמחולל האדם בפנימיותו, ביחס שלו לעצמו, לאחרים ולטבע כולו. כל שנה מסמלת מדרגה בסולם הרוחני. בסיומה עוברים למדרגת ההתפתחות הבאה, ובה יתחיל מעגל השנה מחדש, רק ברמה יותר גבוהה. כל שלב בתהליך הזה יכול להתרחש בכל יום אצל מי שנמצא בהתפתחות רוחנית, והמועדים בלוח השנה מהווים רק סימנים ותזכורות.
התפתחות רוחנית פירושה התעלות מהטבע האגואיסטי שעימו נוצרנו, לטבע חדש של אהבה ונתינה לזולת. זו תכונתו של הכוח הכללי שבמערכת הטבע, הכוח האחד שגילה אברהם. מי שמצליח להידמות לאותו הכוח זוכה לדרגת קיום רוחנית, נצחית ושלמה. "עולמך תראה בחייך" נאמר על כך בחכמת הקבלה, והיא גם מלמדת את השיטה המדויקת לעשות זאת.
המצב הרוחני שנקרא סוכות מגיע אחרי שרשרת המצבים: חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים.
בתום כל "שנה", אנחנו מגיעים לחשבון נפש. אם עבדנו טוב ב"חודש אלול", כלומר חיפשנו במה עלינו להשתפר כדי להתקדם לעבר תכונת האהבה והנתינה, אנחנו מגלים שיש בנו עוד המון עברות. פגמים באופן שבו אנחנו מתייחסים לזולת, משחקי אגו, שליטה, כבוד. ההחלטה על שינוי מוגדרת כ"ראש השנה": אנחנו רוצים שכוח האהבה והנתינה שממלא את כל הבריאה יהיה הראש שלנו, מכתירים אותו למלך, מכבדים אותו יותר מכול. ב"עשרת ימי תשובה" אנחנו מבררים איזה רצונות יש בנו, באילו מהם נוכל להתחבר לאחרים בטוב ובאילו לא. ב"יום כיפור" מפסיקים לקבל לעצמנו, ואז מגיע מצב "סוכות".
שבעת "ימי החג" הם הארות מיוחדות שמגיעות לאדם שרוצה להיות מחובר עם כל הבריות, ודרכן להתחבר לכוח האהבה והנתינה הכללי. אפשר לקרוא לו גם בורא. שבעת האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד, הם כנגד שבע הספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ספירה, מלשון ספיר, מתארת אור המאיר וזורח למרחקים. וכך, לקבל את האורחים העליונים הללו פירושו לקבל אורות, כוחות שמתקנים את היצר הרע ליצר טוב, הופכים את האגואיזם הצר לאהבה לזולת. הם מאפשרים לנו להתקרב, להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", ולגלות בינינו את הכוח האחד.
הסכך המסיבי של הסוכה מסמל את העובדה שאנחנו לא רוצים לקבל את האור בצורה ישירה, כלומר להנאת עצמנו, אלא דורשים שהוא ישנה את היוצרות הפנימיים שבנו. שייתן לנו להתקיים, ומעבר לכך להשפיע כל טוב לאחרים.
"בסוכות תשבו שבעת ימים", נאמר בספר ויקרא, "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים" (פרק כג, מב-מג). עבדות מצרים מסמלת מצב של שעבוד לאגו שבנו, ולכן ביציאה ממנו יש צורך באורות התיקון של סוכות. חשוב לדעת שהתורה לא באה לספר את דברי הימים, אלא מדברת על תיקון הלב שצריך כל אדם לעשות. הכלל הגדול הוא "ואהבת לרעך כמוך", ואפשר לקיים אותו בתנאי שיודעים למשוך על עצמנו את האור המתקן.
המידות של הסוכה והכללים לבנייתה, מותאמים כולם למבנה הנשמה ולתהליך תיקונה. נשמה, בהגדרה קצרה, זה אותו רצון אגואיסטי שהפכנו לרצון לאהוב. הנשמה בנויה מכוח קבלה ומכוח נתינה שמתחברים ביניהם בהרמוניה. כמו בפעימות הלב, כמו בנשימה, כמו שהגוף שלנו וכל הבריאה עובדים בסנכרון בין קבלה לנתינה, כך גם אנחנו מתחילים לבנות יחס נכון לזולת ולכל הסביבה.
בסוף "ימי הסוכות" מגיעים למצב של "שמחת תורה". נאמר במקורות "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". הכוונה לכוח מיוחד שקיים בטבע, אור, שמגיע לאדם שרוצה לתקן את ליבו. משום כך, אחרי שהאורות של סוכות הפכו אותנו להיות אוהבים ונותנים כמו הכוח העליון, אנו זוכים למצב המתוקן שנקרא "שמחת תורה".
שנזכה לחגוג!
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 439 – bit.ly/3s1Iwbd