ציפור ששרה על העץ, גם לה יש דאגות או שהחיים סבבה? וילד קטן שהולך לגן? ולבית ספר? בימים שבהם החרדה הופכת כמעט לקבועה, השיטה האינטגרלית מצביעה על שורש הבעיה ועל כיוון לפתרונה.
אנחנו עשויים מרצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, בכל מיני דרגות. הרצון ליהנות כל הזמן מתפתח מבחינה איכותית, משתכלל, דוחף אותנו קדימה להביא לו מילויים חדשים. אם פעם האדם רצה ליהנות רק מאוכל ומין, אחר כך באו רצונות לעושר, חיי חברה, כבוד, שליטה, מדע וחכמה. ובכל דבר התפתחו טעמים מיוחדים והבחנות רבות. אנינות טעם שכזו.
כשהרצון לקבל מתפתח יש בו שתי תופעות עיקריות, תענוג וייסורים. או שהוא מרגיש חוסר תענוג כלשהו ואולי אפילו דברים נוראיים שגורמים לו ייסורים, או שהוא מרגיש מילויים יחסיים עד למילויים שלמים. אלה הם חיינו: בין הרגשת צרות לבין הרגשת סיפוקים.
לכל אחד יש רצון ליהנות עם מבנה ייחודי. הוא מושפע מהנתונים המולדים, מהחינוך, מהשפעת הסביבה, מהערכים החברתיים, מהמדיה והתקשורת, מהרשתות החברתיות, ממצב הרוח ועוד המון גורמים ותנאים משתנים.
בגדול, כל תנועה שאנחנו עושים, באופן הכרתי או תת-הכרתי, באה להביא לרצון לקבל שבנו מילויים. יום ולילה אנחנו טרודים בחשבונות של איך לקבל מקסימום הנאות במינימום מאמצים. זהו חוק המילוי האופטימלי. ולכן אפשר לומר שחרדה למילוי היא מצב פנימי בלתי פוסק, אלא שלא תמיד אנחנו מודעים. כל כך רגילים.
בנוסף, יש לנו מנגנונים שעוזרים לא לחשוק בדברים גדולים מדי, כדי שלא נתאכזב ונסבול. הם כל הזמן בודקים מה בשבילנו וכדאי לנסות להשיגו, ומה גדול עלינו וחבל על דאגות בכיוון שלו. המנגנונים הללו בעצם מגדירים לנו את גבולות הדאגה.
וכך, חרדות ודאגות הם הרקע הקבוע של חיינו, ולמעשה של כל יצור בטבע. כולם בנויים מרצון למלא את עצמם, ועובדים כדי לספק אותו. ומפני שאלה הם פני הדברים, השאלה החשובה היא איך להביא את עצמנו למצב מאוזן, שבו הדאגות והחרדות של אדם יהיו ברמה כזו שיובילו למימוש עצמי נכון. נקודת האיזון היא גם נקודת הבריאות, ולכן עלינו לברר במה תלוי האיזון.
מחקרים מראים שהאדם הוא יצור חברתי, והסביבה משפיעה עליו מאוד. אילו יכולנו לסדר את הסביבה כך שלא יהיו בה השפעות מפחידות, יכולנו להרגיע את החרדות והדאגות.
לצורך המחשה, ציירו לעצמכם מציאות שבה המדיה וכלי התקשורת, הטלוויזיה והרדיו, הרשתות החברתיות ועוד, לא היו מפציצים אותנו בכוונה תחילה בתכנים מאיימים כדי לתפוס תשומת לב ורייטינג. איך אז היינו חווים את החיים? כיום הגורמים הללו מהווים מקור עיקרי ללחצים, לחוסר איזון, למחלות ולכאבים, הן נפשיים והן גופניים.
צריך גם לקחת בחשבון שמדור לדור האווירה נעשית יותר אגואיסטית, יותר גרועה. בימינו כבר מגני הילדים מתחילה תחרותיות, שמהר מאוד הופכת להורסת ואלימה. חרמות חברתיים מביאים ילדים ובני נוער למציאות איומה, והם סוחבים איתם לכל החיים התרשמות קשה. אפילו אם לא יתבטא הדבר בהתפרצויות חיצוניות, בפנים מצטברות באדם הצעיר חרדות ודאגות גדולות מאוד.
השיטה האינטגרלית מציעה מענה נקודתי לחרדות ודאגות, לצד תהליך ריפוי כלל-חברתי. המענה הנקודתי מבוסס על עבודה במסגרת קבוצתית קטנה, של כעשרה אנשים. בהדרכת מומחים אינטגרליים, נבנית קבוצה שמהווה חומת מגן מול ההשפעות השליליות של החיים. השיטה מלמדת כיצד ליצור חיבור עמוק בין האנשים, חום, תמיכה, עזרה. קשר הדדי. אגב, גם הומור מסייע להפגת מתחים. איפה שיש הברקה טובה שמחברת באופן מפתיע שני ניגודים, זה מצחיק ומשחרר, כי זה יושב בדיוק על התדר שמלחיץ אותנו בחיים, כשאנחנו עצמנו לא מצליחים לפתור פלונטרים. לכן הומור טוב יכול לרפא, להחזיר את הצבע לפנים.
ובאשר לריפוי הגלובלי. כשמסכמים את כל מה שעברנו עד כה כמין אנושי רואים, שבמקום לנתב את התפתחות האגו לכיוון טוב ומועיל לכלל החברה, לקחנו אותו לכיוון רע. זה שם אותנו במקום מסוכן, כי העולם נעשה מקושר יותר ויותר אבל האגואיזם הצר מתעצם גם כן. זהו השורש לבעיות בכל מערכות היחסים, החל מהזירה הבינלאומית, דרך הפילוג החברתי ועד להתפרקות התא המשפחתי.
מכאן יש לנו רק תקווה אחת, והיא לצאת למהפכה חינוכית-תרבותית כלל חברתית. יהיה עלינו לנקות יחד את האוויר מהשפעה שלילית, אגואיסטית, ולהתחיל לרומם ערכים אינטגרליים של חיבור, הדדיות, תמיכה והתחשבות. כמו שהטבע מחבר את כל חלקיו ליצירת מארג החיים, כך אנחנו צריכים לפתח יכולת להתחבר כמו איברים שונים שזה את זה משלימים. העולם של מחר יכול להיות רק מחובר, וכדי להתאים אליו אנחנו עצמנו צריכים לחבר את הלבבות שלנו לאלה של האחרים. התחרות תמשיך להתקיים ודאי, אבל היא תנותב לכיוון חיובי. כך למשל אפשר יהיה להתחרות על מי משקיע יותר מאמצים להועיל לחברה, מי מרומם את מצב הרוח של האחרים, וכן הלאה.
מתחברים, נרגעים. חיים חדשים.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 86 – bit.ly/3MNoIlS